מודיעים


מודיעים: עיר מרכזית בדרך עולי הרגל לירושלים, ויש למיקומה משמעות להלכה.

העיר 'מודיעים' – נזכרת בתלמוד גם בשם 'מודעית'[1]. שם העיר ביוונית – 'מודיעין', וברבות השנים השתרש שמה בציבור בשם זה. העיר מתוארת בתלמוד כעיר מרכזית, בה עברו עולי הרגל הבאים מן השפלה, והמשיכו את דרכם לירושלים. עיר זו הפכה למושג בהלכה, שכן שימשה להכנות לקראת הקרבת הפסח בירושלים, ולקניית כלים לאכילת הקרבן. משום כך נהגו בה כמה הלכות מיוחדות הקשורות לעליה לרגל, וכן באשר לעולי הרגל עצמם העושים את דרכם למקדש.

מודיעים – עיר כהנים: העיר מודיעים נודעה כמקום מושבו של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ומשפחתו, בעיר זו הונף נס המרד ביוונים. משפחת החשמונאים* התייחסה למשמר הכהונה של יהויריב[2]. נראה שהעיר מודיעים היתה עיר כהנים, כך גם עולה מן העובדה המתוארת בתלמוד, שאמו של אלכסנדר ינאי - ממלכי חשמונאי - נשבית במודיעים[3]. עיר זו היתה גם מקום מושבו של התנא אלעזר המודעי. מן התכונה הרבה בעיר ברגלים, ושמירת סדרי טהרה קפדניים על ידי תושביה, נראה, שאכן היתה עיר כהנים המוזהרים על טהרה בכל ימות השנה.

מודיעין - 'דרך רחוקה' בפסח: הלכה היא, שאיש או אשה מישראל שהיו ביום ארבעה עשר בניסן ב'דרך רחוקה', ולא יכלו להגיע למקדש בזמן הקרבת הפסח ולהקריבו במועדו - נדחים לפסח שני. חכמינו ז"ל נקטו את הדוגמא של העיר 'מודיעין' להמחשת המושג 'דרך רחוקה', שכן, העיר מודיעין מרוחקת מירושלים חמישה עשר מיל[4]. עולי רגל שהגיעו באיחור לעיר מודיעין ביום ארבעה עשר בניסן, ולערים אחרות כדוגמתה סביב ירושלים, הרי הם נדחים לפסח שני. בעניין זה כתבו הראשונים: "אי זו היא דרך רחוקה? - חמשה עשר מיל חוץ לחומת ירושלים. מי שהיה בינו ובין ירושלים - יום ארבעה עשר עם עליית השמש, חמשה עשר מיל או יתר – [כגון שנמצא מחוץ למודיעין] - הרי זה 'דרך רחוקה'. היה בינו ובינה פחות מזה [שכן עבר ונכנס למודיעין] - אינו 'בדרך רחוקה', מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת"[5]. נמצא, שהמרחק בין מודיעין לירושלים מהווה אומדן הלכתי להערכת המושג - 'דרך רחוקה', זאת, לא רק באשר לעיר מודיעין אלא גם לבאים לירושלים מצפון, ממזרח ומדרום, כשמידה זו של חמישה עשר מיל נמדדת מירושלים לכל כיוון, ולא רק בין ירושלים למודיעין[6].


מודיעין בעת העלייה לרגל

בציור נראית העיר מודיעין בעת העלייה לרגל לירושלים. עיר זו היתה מקום חנייה לרבבות עולי הרגל העושים את דרכם בשיירות לירושלים, שכן, היתה על אם הדרך העולה למקדש. בעיר זו הצטיידו עולי הרגל במזון, בכלים, ובשאר צרכי החג, לפיכך הנהיגו בה חכמים הלכות מיוחדות בענייני טהרה. כמו כן היתה עיר זו ציון דרך הקובע את גבולה של ירושלים, והמאחר להגיע לתחום העיר מוגדר כמי שהיה 'בדרך רחוקה', המתחייב לעשות את הפסח בפסח שני.

נאמנות על טהרת כלי חרס: כאמור, בעיר מודיעין ישבו משפחות מיוחסות של כהנים, ולפיכך תיקנו חכמים שכל הכלים הנקנים בעיר זו טהורים, שכן, הכהנים זריזים וזהירים הם בענייני טומאה וטהרה, לפיכך ניתן לסמוך עליהם, שיוודאו, כי בעיר זו הכלים כולם נשמרים בטהרה. כך נקבעה הלכה, שהקדרים בעיר זו, והמוכרים כלי חרס בעיר מודיעים, ואף אלו המוכרים כלים לאורך הדרך בין מודיעים לירושלים - כולם נאמנים על טהרת כלי החרס שברשותם. לאור האמור, נאמן הקדר לומר על כלי חרס שברשותו שכליו טהורים, אך אם הוא או כליו נמצאים מחוץ למודיעין – אינו נאמן לומר על כליו שהם טהורים[7]. ופירשו הראשונים: "נאמנין קדרין עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקין, כגון, קדרות, כוסות וקיתוניות, שאי אפשר בלא הם, ובירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לא לסיד ולא לקדרות, ולפיכך האמינום... שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה [שכן אין הציבור יכול לחוג את פסח בלא כלים]"[8].

שאלות מעשיות עקב ריבוי עולי הרגל בעיר מודיעין: מתואר בתלמוד, שלעיתים נוצר מצב של צפיפות במודיעין מחמת עולי הרגל הרבים, וכן בגלל הבהמות והעגלות העושות את דרכן לירושלים, והתעוררה שאלה בגמרא: "היה עומד לפנים מן המודיעים - ואין יכול ליכנס, מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו", והשאלה היא, מה דינו לעניין 'דרך רחוקה'?[9] להלכה נפסק: "אם לא הגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן - הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה"[10], לפיכך יקיים את מצות הקרבת הפסח בירושלים בפסח שני. לעומת התיאור דלעיל מצינו בגמרא דיון בשאלה: "היה עומד חוץ למודיעים, ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים"[11], כשהשאלה היא, האם חייב לשכור סוס מהיר ולהגיע בזמן לירושלים כדי שלא יתחייב באיסור כרת? - ומסקנת הגמרא שלא חייבו אדם הנמצא מחוץ למודיעין לשכור סוסים להגיע לירושלים בכל מחיר, שהרי הוא 'בדרך', אלא ימתין לפסח שני[12]. נמצאנו למדים, שהכינו באיזור מודיעין אמצעי תחבורה מהירים העומדים לרשות הציבור, כדי לסייע גם בידי אותם אנשים המעונינים שלא להתעכב, אלא רצונם להגיע בהקדם לירושלים.

מן המחקר: מודיעים הקדומה - היכן?

על זיהויה של העיר מודיעים חלוקות הדעות, והוצעו לה זיהויים רבים, רובם בסביבת העיר 'מודיעין' של היום. הזיהוי הידוע ביותר של מודיעים הקדומה וקברות המכבים הוא מצפון לעיר, סמוך למושב 'מבוא מודיעים'[13]. זיכרה של העיר מודיעין נשמר מאות בשנים לאחר החורבן, ושמה מופיע ב'מפת מידבא'[14] - המצויה בעבר הירדן – שם מצוין השם מודיעין כעיר על אם הדרך מלוד לירושלים.

מעולם ההלכה

'דרך רחוקה' בימינו

לאור ההלכה המקובלת, שעיר כמודיעין נחשבת כאומדן להגדרת 'דרך רחוקה', שעניינה מרחק חמישה עשר מיל מירושלים, הדבר מעורר שאלה בדורנו. שכן, התפתחו אמצעי תחבורה מהירים וקיימת יכולת לאדם לעבור ממקום למקום במהירות רבה באמצעות כלי תחבורה מהירים, ממילא יש לדון בשאלה, האם המושג 'דרך רחוקה' עניינו מרחק מדויק של חמישה עשר מיל שבין ירושלים למודיעין ולא יותר, או שמא מושג זה מתייחס למשך הזמן שלקח בימי קדם לעבור מרחק זה רגלי. מעתה, שבאמצעי התחבורה בימינו ניתן באותו משך זמן לעבור מרחק רב, ממילא יש לקבוע אומדן אחר למושג 'דרך רחוקה'?

בברייתא בפסחים (צד,א) נאמר: "היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים, יכול יהא חייב? – תלמוד לומר, 'ובדרך לא היה', והלה היה 'בדרך'". ואם כן מבואר ש'דרך רחוקה' נמדדת בהליכת אדם ברגליו, ואין מתחשבים ביכולתו להגיע בסוסים ופרדים. בהתאם למקור זה, מציאות כלי תחבורה מהירים בימינו אין בהם כדי לשנות את ההלכה, שכל מה שמהמודיעין ולחוץ הריהו 'דרך רחוקה'. ואכן, דעה זו היא הדעה הרווחת באחרונים[15]. מאידך יש הסוברים, ש'דרך רחוקה' נקבעת על פי המקובל באמצעי התעבורה של בני אדם, ושימוש בסוסים ופרדים בימי חז"ל היה דבר נדיר המתאים לעשירים, ולא היה שווה לכל נפש. לא כן באשר לאמצעי התחבורה המהירים בימינו, המשרתים את אוכלוסיית כל העולם, לפיכך נוסף כאן גורם חדש, ויש לשער את המושג 'דרך רחוקה' על פי כלי התחבורה הנפוצים כיום[16]. במידה שתתקבל דעה זו להלכה, הדבר משנה לעניין חיוב כרת לכל המתגוררים בחוץ לארץ, שמשך זמן הטיסה במטוס תואם את שיעור ההליכה ברגל בסך 'חמישה עשר מיל'.

[1] העיר 'מודיעים' נזכרת בשם זה בתלמוד ובספר חשמונאים, עם זאת מצינו גם את השם 'מודעית', כך נזכרת העיר רבות בדברי הראשונים. כן מצינו את השם 'מודיתא' לעיר ושמות אחרים.

[2] קידושין סו, א; וברש"י שם ד"ה 'שהיו אומרים'; ספר חשמונאים א' ב, א.

[3] קידושין סו, א.

[4] דעת עולא פסחים צג, ב.

[5] רמב"ם קרבן פסח ה, ח – ט. ועיין בפסחים צד, א; שם נראה מדברי רש"י, שהזמן הקובע הוא 'שעת שחיטה', שאם היה מחוץ למודיעין בשעת שחיטה פטור מכרת, שהרי היה 'בדרך רחוקה', אולם אם עבר את מודיעין בזמן שחיטה, ולא הקריב את הפסח לא בפסח ראשון ולא בשני – חייב כרת.

[6] משנה פסחים ט, ב. ובגמרא צד, א. רמב"ם הלכות קרבן פסח ה, ח - ט.

[7] משנה חגיגה כה, ב; עיין שם בפירוש המשנה לרמב"ם וברע"ב; וברמב"ם מטמאי משכב ומושב יא, ו – ז.

[8] רש"י חגיגה כה, ב.

[9] פסחים צד, א.

[10] רמב"ם קרבן פסח ה, ט.

[11] פסחים צד, א.

[12] עיין פסחים צד א, ברש"י וברבנו חננאל.

[13] בועז זיסו וליאור פרי, 'מיקומן של מודיעין החשמונאית ומודיתא הביזנטית', 'קתדרה' 125, תשרי תשס"ח, עמ' 5.

[14] מראשית האלף החמישי למניינם.

[15] עיין שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' יג וח"ז יו"ד סי' מג אות ג שסיכם את השיטות, ומדברי רובם עולה שהבינו שבכל עניין יש לשער על פי אומדנם של חז"ל, או שעל כל פנים בקרבן פסח כך הדין מגזירת הכתוב. כך למשל בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' צט,יד): "לא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין, ואף בזמנינו שנתחדשו הטעלעגראפין ומסילת הברזל בכל זאת מיקרי מקום קרוב רק שיעור עשרה פרסאות". בשו"ת שיח יצחק סי' ס אף כתב, שהדבר רמוז בתורה: "דרך רחוקה לכם או לדורותיכם", כלומר, דרך שהיא רחוקה לכם, גם אם בדורות הבאים תהיה קרובה יותר.

[16] שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שסא; שו"ת 'ויען אברהם' לרבי אברהם פלאג'י, בנו של ר' חיים פלאג'י, יו"ד סי' לח, דף לח ע"ב, וראה הרחבת דברים בספר 'שערי היכל' לפסחים צג, ב - צד, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il