מוקצה


מוקצה: בהמה שייחדוה להקרבה לעבודה זרה, ונפסלה להקרבה על גבי המזבח.

נאמר בתורה: "כי משחתם בהם מום בם, לא ירצו לכם"[1], מכאן למדו חכמים, שבהמה שנעשה בה מעשה השחתה, אף על פי שהיא מותרת באכילה, אסור להקריבה על גבי המזבח. לאור האמור, ש'עבודה זרה' מוגדרת בתורה כ'השחתה', ככתוב: "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל"[2], ממילא בהמה שהוקצתה לעבודה זרה - אסורה[3].

מוקצה – כיצד? בהמה שייחדוה לשימוש עבודה זרה, אינה נאסרת אלא אם עשו בה מעשה, כגון, שגזזו את צמרה לצורך עבודה זרה, או עבדו בה בחריש ומשא לשם עבודה זרה, אבל אם הקדישוה בדיבור פה לעבודה זרה ולא עשו בה מעשה - אינה נאסרת[4].

מדיני המוקצה: המקדיש בהמה שהוקצתה לעבודה זרה למזבח, אינו לוקה, משום שאין אזהרתו מפורשת בתורה, והרי זה כ'לאו שבכללות'[5], ודין הבהמה כדין בעל מום* עובר, שהוקדש למזבח, ולכן תרעה הבהמה עד שיפול בה מום קבוע ותיפדה[6]. הלכה היא, שגוי המביא בהמה לקרבן - לוקחים אותה הימנו, ואין חוששים שהוקצתה לעבודה זרה[7]. בהמה שהוקצתה על ידי אדם זר שאינו הבעלים - מותרת למזבח, שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו[8]. וכן בהמה שהקדישוה תחילה למזבח והיא 'הקדש', ואחר כך הקצו אותה לעבודה זרה - מותרת למזבח[9], שהרי היא תחת יד הקדש. הדברים הנלוים לבהמת מוקצה, כגון כסף וזהב התלויים בצווארה - מותרים[10]. בהמת 'מוקצה' שנתערבה בבהמות אחרות - אינה בטלה, ואוסרת את כולן, ואפילו הן אלף, כשאר איסורי מזבח[11].


בהמת מוקצה

בציור נראה שור בעת הדיש בשדה. אם הקצו את השור לעבודה עבור עבודה זרה באמירה בפה בלבד - אינו נעשה עבודה זרה, אולם אם עבדו בו - הרי הוא נאסר למזבח.

[1] ויקרא כב, כה.

[2] דברים ד,טז.

[3] תמורה כח, ב. רמב"ם איסורי מזבח ג, ו; הרמב"ם שם אינו מביא את הפסוק 'פן תשחיתון', אלא לומד שעבודה זרה היא השחתה מפסוק אחר בשמות לב,ז: 'לך רד כי שיחת עמך'.

[4] רמב"ם שם ד, ד; על פי גרסתו בתמורה כט, א; וכן הביא גרסה זו רש"י בתמורה שם ד"ה עד שיעבדו בלשון ראשון, וראיה לגירסה זו מהתוספתא בתמורה (ד, א) ובעבודה זרה (ו, ג): "אבל אמר שור זה לע"ז ובית זה לע"ז - לא אמר כלום, שאין הקדש לע"ז", וכן הובאה ברייתא זו בבבלי ע"ז מד, ב. ויש גירסה אחרת בגמרא בתמורה שם, ולפיה הגמרא שם אינה מדברת על הדרך להחיל שם 'מוקצה' על הבהמה, אלא על בהמה שהוקצתה היא עצמה לעבודה זרה. עיין שם ברש"י בלשון אחרת, וכן בגירסת הראב"ד (הל' איסורי מזבח שם). וראה רדב"ז (הל' איסורי מזבח שם) שכתב שלא נחלקו בדין, כי הכל מסכימים ששני הדינים נכונים, ולא נחלקו אלא בפירוש הגמרא.

[5] רמב"ם שם ג, ז ולח"מ שם.

[6] תמורה כח, ב. רמב"ם שם ג, י.

[7] ע"ז כב, ב. רמב"ם שם ג, טו.

[8] תוספתא תמורה שם. רמב"ם שם.

[9] תוספתא ע"ז ו, ג ותמורה ד, א. רמב"ם שם ד, ה.

[10] משנה בתמורה כח, א. רמב"ם שם ד, ו.

[11] משנה בתמורה (כח, א), וראה גם משנה בזבחים (ע, ב - עא, ב). רמב"ם שם ג, יב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש