לשכת הגזית


לשכת הגזית: מקום מושב חכמי הסנהדרין במקדש.

הסנהדרין הגדולה שבירושלים ישבה במקדש בלשכה הנקראת - 'לשכת הגזית'. לשכה זו נקראת על שם צורתה הנאה, והאבנים שמהן היתה בנויה - אבני גזית מסותתות ומהוקצעות. זאת, כיאה לבניין המשמש את בית הדין הגדול של האומה הישראלית[1], שם מתקבלות ההחלטות הגדולות בחיי העם, ושם נחתכים ענייני הלכה בכל מקצועות התורה.

לשכת הגזית – 'המקום גורם' לדון דיני נפשות: כאמור, בלשכה זו ישבה סנהדרין של שבעים ואחד זקנים, אשר דנו והכריעו בכל שאלה הנוגעת למצוות התורה. יש שאלות שהועלו בבית המדרש על ידי חברי בית הדין הגדול, ויש שהובאו בפניהם לדיון על ידי בעלי דין, כגון, בענייני נפשות, או בדינו של מלך בישראל, וכד'[2]. כן דנו בסנהדרין בשאלות הלכתיות בעקבות פניות דיינים, לאחר שהנושא נדון באחת מערי הארץ ונותר ללא הכרעה. שאלות אלו הביאו תחילה בפני בית הדין היושב בכניסה להר הבית, ולאחר מכן בפני בית הדין שבכניסה לעזרה, בתי דין אלה היו של עשרים ושלושה דיינים, ואם לא נמצא פתרון, היו באים הכל ללשכת הגזית[3]. שתי מצוות בתורה לא ניתן לדון בהן אלא בלשכת הגזית במקדש; האחת - דיני נפשות[4]. וכתבו הראשונים בעניין זה: "ארבעים שנה קודם חורבן בית שני, בטלו דיני נפשות מישראל, אף על פי שהיה המקדש קיים, מפני שגלו הסנהדרין ולא היו שם במקומן [בלשכת הגזית] במקדש ['שהמקום גורם]'"[5]. השניה – זקן ממרא. וכך מובא בהלכה: "זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי ישראל, שיש בידו קבלה... שבאת לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול... והורה לעשות שלא כהוראתן, גזרה עליו תורה מיתה... אין זקן ממרא חייב מיתה... [אלא אם] יחלוק עליהן והן יושבין בלשכת הגזית [שהמקום גורם]"[6].


לשכת הגזית – כמין בסילקי גדולה

בתמונה נראית 'בסילקי', לאחר שיחזור. הגג העשוי מעץ, נבנה על טורי עמודים, כשבמרכז נמצא האולם העיקרי, ומצידיו שני אולמות המסתעפים לצדדים. כך ניתן להרחיב את תחום האולם עבור הקהל הרחב.

לשכת הגזית במקדש – המקורות: לפי המבואר בתלמוד, ישבו שמואל ודוד וביררו את מקומו המדויק של המקדש בהר המוריה. אחד השיקולים לקביעת המקום היה, שחכמי הסנהדרין מקום מושבם נקבע במקדש, כמובא בתלמוד: "סנהדרין בחלקו של יהודה, ושכינה בחלקו של בנימין"[7], ופירשו הראשונים: שצריך "לסמוך לשכת הגזית לעזרה"[8], כי הסנהדרין מקומה בעזרה, ככתוב בעניין המשפט: "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה'"[9]. שכן, כבר יעקב אבינו ברך את יהודה, שבני יהודה יהיו אחראים לדורות על קיום הסנהדרין, ככתוב: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק [שופט] מבין רגליו"[10], לכן הסנהדרין צריכה להבנות בחלקו של יהודה. מאידך, נתברך בנימין מפי משה, שבחלק שבטו תשרה השכינה, ככתוב: "ובין כתפיו שכן", לפיכך אמרו חכמים: "בית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכ'ראש תור' [זוית] יוצא מחלקו - לחלקו של יהודה [ובו נתון קדש הקדשים ההיכל והמזבח]... ומה אני מקיים 'לא יסור שבט מיהודה'? - זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה [על גבול שני השבטים סמוך למזבח]"[11]. בעניין זה כתבו הפרשנים על פי חז"ל: "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? - לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש"[12].


לשכת הגזית - על פי תכנון מתקדם

בתמונה נראה אולם ישיבת הסנהדרין, היושבים בחצי גורן עגולה ולפניהם קתדראות. מצידי האולם מוכנים מושבים לתלמידים, וכן לקהל הרחב. התכנון, מאת ארכיטקט הרב שמואל בלזם.

לשכת הגזית נקבעה במקדש – על שום מה? קיום לשכת הגזית במקדש, עלול להקשות על עבודת הסנהדרין, שכן, היושבים בלשכה צריכים ישוב הדעת, ואילו המקדש והעזרה, הם מקום התכנסות הקהל והכהנים לעבודת הקרבנות, ומקום העליה לרגל. מדובר במקום צפוף ורועש מהמון הבאים, וכן מן הלויים המשוררים והמנגנים, כן יש בו אש ועשן המערכה, למרות האמור, מצינו בתורה שבכתב ושבעל פה קשר הדוק בין המקדש והסנהדרין. כבר כשיצא אברהם אבינו להר המוריה לעקוד את יצחק בנו, נצטווה להקים את המזבח ב'ארץ המוריה': "אמר לו [הקב"ה] 'לך לך אל ארץ המוריה, והעלהו לי שם לעולה. מהו 'ארץ המוריה'?... רבי חייא הגדול אומר: ארץ שהוראה יוצאת משם, שנאמר: 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'"[13]. כלומר, כבר עם בניין המזבח בימי אברהם נקבע, כי הקרבנות יובאו בתחומי 'ארץ המוריה', שמשם יוצאת התורה לישראל ולעולם. אף עמי העולם עתידים לבוא לירושלים בעתיד, לשמוע את דבר ה' מפי הסנהדרין בלשכת הגזית – כנבואת ישעיה[14]. הטעם לקיום הסנהדרין דווקא במקדש מבואר בראשונים, שכן, ישיבתם שם - במקום השראת השכינה, מצילה אותם מן הטעות, וכתבו, ש"לפיכך נצטוינו - לשמוע לבית דין הגדול, העומד לפני השם 'במקום אשר יבחר' - בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה... כי רוח השם על משרתי מקדשו, ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול"[15]. בכתבי אחרונים מצינו הסבר, שבמהלך עבודת הקרבנות, מתעוררות שאלות הלכתיות מסובכות הדורשות מענה מידי, והנוכחות של הסנהדרין במקום מאפשרת לתת פתרון בשאלות מורכבות[16].


סנהדרין -אצל מזבח

בציור נראים זקני הסנהדרין ובראשם יושבים הנשיא ואב בית דין. לפניהם נראים שורות התלמידים, ובמרכז נראים בעלי הדין. שני סופרי הדיינים – הלבלרים – נראים בקידמת הציור. מבעד לשער בסוף האולם נראה מזבח העולה, זאת, לקיום ההלכה להקים סנהדרין סמוך למזבח.

מענה לשאלות הלכה בלשכת הגזית: מבואר בדברי חז"ל, שבלשכת הגזית ניתן מענה לכל שאלה, וכלשון המדרש: "'כי יפלא ממך דבר... וקמת ועלית אל המקום' – 'ממך' - זו יועץ [לבקש שם עצה טובה בענייני הכלל והפרט]. 'דבר' - זו הלכה. 'למשפט' - זה הדין. 'בין דם לדם'... דם נדה... דם יולדת... 'בין דין לדין'... דיני ממונות... דיני נפשות... 'בין נגע לנגע'... נגעי בגדים... נגעי בתים... השקיית סוטה ועריפת עגלה"[17]. בתלמוד מובאות דוגמאות לרוב בהן נשאלו שאלות בלשכת הגזית; וכגון, "מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה [שני מיני חיטים] לפני רבן גמליאל [ולא נמצאה תשובה מספקת לשאלתו בעניין הפאה]. ועלו [שניהם] ללשכת הגזית ושאלו. אמר נחום הלבלר: מקובל אני מרבי מישא... שקיבלו מן הנביאים 'הלכה למשה מסיני', בזורע את שדהו שני מיני חיטים... עשאן שתי גרנות - נותן שתי פאות"[18]. כן מצינו התייעצות בשאלה מיוחדת: "[מעשה] ברבי חנינא בן דוסא... פעם אחת ראה אנשי עירו מעלים עולות ושלמים... יצא למדברה של עירו... מצא שם אבן אחת, יצא וסירקה וסתתה וכירכמה; אמר: הרי עלי להעלותה לירושלים. ביקש לשכור לו פועלים... זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמרו לו: רבי! תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים... ביקש ליתן להם שכרם ולא מצאן, בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו: דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים. מיד נתן לחכמים אותו השכר שהשכיר עם המלאכים"[19], נמצא, שנערכו במקום התייעצויות בכל שאלה בהלכה. באשר ליחוסי כהונה, יש מן הראשונים שכתב, ש"עיקר מעשיהם [של הסנהדרין] התדיר, שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין ובמומין"[20], עם זאת, כאמור, הסנהדרין עסקו בשאלות הציבור, והביאו לפניהם דינים ומשפטים לרוב. לפיכך נראה, כדעת הפרשנים האומרים, שיחוסי הכהונה נבדקו בלשכת הגזית, אך בבית דין מיוחד – 'בית דין של כהנים'[21]. בית דין זה נבחר מתוך שבעים ואחד הזקנים[22], שהיו ביניהם כהנים ולויים[23], ובית דין זה ישב בצד לשכת הגזית מ'אחורי בית הכפורת'*.


מקום לשכת הגזית – שלש שיטות

א. הלשכה בצפון מערב העזרה, וחציה המערבי בחול מחוץ לעזרה (תוספות ר"י הלבן). ב. הלשכה בצפון מזרח העזרה - וכולה בתוך העזרה (רמב"ם). ג. הלשכה בדרום מערב העזרה - על פי גירסת המשניות במידות, לפיה הלשכה בדרום.

לשכת הגזית – בית מדרש להעברת מסורת התורה לכלל ישראל: כתבו הראשונים: "קובעין בתחילה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא 'סנהדרי גדולה'... הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן... והוא שקורין אותו החכמים 'נשיא' בכל מקום, והוא העומד תחת משה רבינו [להמשיך את מסורת התורה]". אכן, לבית מדרש זה באו מכל ישראל לשמוע את דבר ה'. כך דרשו חז"ל על הפסוק: "'למען תלמד ליראה את ה'", האמור במעשר שני: "מגיד שהמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא... ר' ישמעאל אומר: מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה [והיה מביא חלק מן המעשר כקרבן שלמים] נכנס ללשכת הגזית, ורואה חכמים ותלמידיהן יושבין ועוסקין בתלמוד תורה - לבו מנדבו לתלמוד תורה"[24]. ומבואר בראשונים: "גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד. כיצד? ישראל באים לרגל בחג המצות, אינם עומדים שם אלא יום אחד, מפני שטרודים בקציר שעורים, וכן בעצרת מפני קציר חטים, וכל ישראל אין להם אלא מקדש אחד, ואל אחד... ובעבור שילמדו ליראה את ה'... נצטוו לאכול מעשר שני בירושלים, כדי שיתעכבו שם ויהיו הכהנים עובדים את עבודת ה' בקרבנות וקטורת, ולויים משוררים, וסנהדרי גדולה חותכת דיני ישראל; אחת - בירושלים [על פתח הר הבית] ואחת בהר הבית, ושלישית בלשכת הגזית. ובעלות ישראל - אז יבינו יראת ה', כי יתעכבו שם עד שאוכלים מעשר שני שלהם, כך שנינו במדרש"[25].

צורת לשכת הגזית: בתלמוד מבואר, שבניין מושב הסנהדרין שבמקדש, נבנה כמין ארמון גדול, שתקרתו מקורה על ארבעה טורי עמודים, ובלשון הגמרא: "לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה"[26]. המושג 'בסילקי' עניינו - בניין גדול, שהאולם המרכזי שלו עשוי משני טורי עמודים, עליהם נבנית התקרה, ומצידיו קיימת הרחבה נוספת לצדדים על עמודים לימין ולשמאל[27].

מן המדרש

בית דין של מטה במקדש – קובע את סדרי בית דין של מעלה

"גזרו בית דין למטן, ואמרו: היום ראש השנה - אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: העמידו בימה, ויעמדו סניגורין ויעמדו סקיפטורין! שגזרו בית דין למטן ואמרו - היום ראש השנה. נשתהו העדים מלבוא, או שנמלכו בית דין לעבר את השנה למחר, הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת: העבירו בימה, ויעבירו סניגורין ויעבירו סקיפטורין, שגזרו בית דין למטן ואמרו - למחר ראש השנה!... [כאשר] מתכנסין כל מלאכי השרת אצל הקדוש ברוך הוא ואומרין לפניו: רבון העולמים! אימתי הוא ראש השנה? והוא אומר: ולי אתם שואלין?! אני ואתם נשאל לבית דין של מטן!" (פסיקתא דרב כהנא ה - החדש הזה).

קדושת הלשכה – תלויה בכיוון הפתח: בגמרא נאמר, שחלקה המזרחי של לשכת הגזית שימש לעריכת פייס, כלומר, הגרלה, שבאמצעותה חילקו את עבודות היום בין כהני בית אב העובדים אותו יום במקדש, ואילו חלקה המערבי של הלשכה שימש כמקום מושב הסנהדרין. מכאן מסיקה הגמרא, שהחלק המזרחי של הלשכה היה קודש, שכן הפייס צריך להיערך בעזרה, במקום קדוש, כדי לקיים את הפסוק - "בבית אלוהים נהלך ברגש". ואילו, חלקה המערבי של הלשכה - מקום מושב הסנהדרין הוא 'חול', שכן, "אין ישיבה בעזרה, אלא למלכי בית דוד בלבד"[28]. עיקרון יסודי הקשור בקדושת הלשכות הוא, שיצירת לשכה של קודש אינה מחייבת בהכרח לבנות את הלשכה בעזרה, וכן לשכה של חול אינה חייבת בהכרח להיות בהר הבית, שכן, הכל הולך אחר מקום פתח הלשכה והכניסה אליה. לפיכך, אם לשכה בנויה בהר הבית, אך הכניסה אליה נפתחת מן הקודש, או להפך; הלשכה בנויה בעזרה והכניסה אליה מתחום הר הבית – גדר קדושת הלשכה יקבע לפי הפתח והכניסה, ולא לפי מקום הלשכה עצמה, וכדברי חז"ל: "הלשכות; בנויות בקודש ופתוחות לחול – תוכן חול... בנויות בחול ופתוחות לקודש – תוכן קודש"[29]. לאור האמור, ניתן לבנות את לשכת הגזית בתחום העזרה, ולתת לה גדר 'חול', בתנאי שהכניסה אליה תהיה מכיוון הר הבית בלבד.


לשכת הגזית - הפתחים לקודש ולחול

בציור נראית לשכת הגזית על פי תוכניתו של ארכיטקט הרב שמואל בלזם. הלשכה נמצאת מתחת לפני בית המטבחיים בעזרה, באופן זה, הלשכה נמצאת ממש 'אצל מזבח'. חציה המזרחי קודש, שכן, משם נפתח הפתח לעזרה ושם מתקיים ה'פייס'. מאידך ניתן להושיב בה אנשים רבים, שכן חציה המערבי הוא 'חול', כי משם נפתח הפתח ל'חיל' בצפון.

שימוש הכהנים בלשכת הגזית: מצינו, שהכהנים השתמשו בלשכת הגזית לצרכי העבודה במקדש, כגון, לעריכת הפייסות לעבודת התמיד[30]. כמו כן שימשה לשכה זו כמקום התכנסות לתפילה - כמתואר בדברי חז"ל, שהכהנים היו מתאספים במקום זה לאמירת קריאת שמע לאחר הפייס השני[31]. עם זאת, נראה שאין מדובר בחיוב מהותי הקשור דווקא ללשכת הגזית, וניתן לקיים הלכות אלו בלשכה אחרת.

מקום הלשכה: לאור ההלכה, שלשכת הגזית צריכה להיות בגדר 'חול', כדי שהדיינים יוכלו לשבת בה, וחלק זה נמצא במערב העזרה, כאמור לעיל, נחלקו הראשונים בדבר מקומה של הלשכה, ושלש שיטות בדבר: יש אומרים שלשכה זו היתה בצפון מערב העזרה, כשבחלקה המזרחי - בעזרה המקודשת - עושים את הפייס, ואילו בחלקה המערבי, שנמצא מחוץ לעזרה ובתחום הר הבית – שם יושבים הדיינים[32]. לעומת שיטה זו, יש מי שאומר, שהלשכה היתה בדרום מערב העזרה, וזאת לפי גרסת המשנה במסכת מידות שהלשכה היתה בדרום העזרה[33]. גם במקרה זה מקום הפייס נמצא במזרח בתחום העזרה המקודשת, ואילו חלקה המערבי של הלשכה נמצא בהר הבית - הוא מקום מושב הסנהדרין ב'חול'. סיוע לשיטות אלו ניתן להביא מן המדרש, שם נדרש הפסוק: "'מבעד לצמתך'[34]: האשה הזו כשגודלת שער ראשה, היא נותנת את השער לאחריה, והוא נאה לה - כך ישראל, סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית [מאחורי הראש, כצמה, כלומר אחרי ההיכל] ומצומצמת מבעד לצמתך"[35]. שיטה שלישית קובעת, כי הלשכה כולה נמצאת בצפון מזרח העזרה, וכולה בתחום העזרה המקודשת. עם זאת, פתח הלשכה שדרכו נכנסים למקום מושב הסנהדרין נמצא בהר הבית – ב'חול'. לאור האמור, העובדה שהלשכה עצמה נמצאת בתחום המקודש – אינה מקדשת אותה, וכשחברי הסנהדרין יושבים – ישיבתם ב'חול'[36]. להלכה ניתן לבנות את הלשכה במקום אחר במקדש, כל עוד שומרים על שני העקרונות שנאמרו בדברי חז"ל: א. הלשכה תהא קרובה למזבח העולה. ב. הסדרת הלשכה המיועדת למושב הסנהדרין שתהא בגדר 'חול' ולא קודש.

מן המדרש

לשכת הגזית – בחזון יעקב אבינו

"כשהיה יעקב בתחום חרן תלה עיניו וראה בית המקדש... וראה סנהדרין בלשכת הגזית מטמאין ומטהרין, אוסרין ומתירין... ומנין שראה את כל אלה, שנאמר: 'וירא והנה באר בשדה': 'באר', זו תורה... 'בשדה'- זה בית המקדש... 'שלשה עדרי צאן' - אלו סנהדרין שיושבין בלשכת הגזית, 'רובצים עליה' - אלו ישראל שהיו רובצים שם ולומדים תורה, 'כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים', שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל, 'והאבן גדולה על פי הבאר', שנים עשר שבטים שנקראו 'אבן', שנאמר: 'משם רעה אבן ישראל'"[37].

[1] תפארת ישראל מידות ה, ד. אות לב.

[2] ראה משנה סנהדרין ב, א.

[3] סנהדרין פח, ב.

[4] עבודה זרה ח, ב.

[5] רמב"ם סנהדרין יד, יג.

[6] הלכות ממרים ג, ה. וראה 'שערי היכל' לזבחים, מערכה קכד.

[7] זבחים נד, ב.

[8] רש"י שם.

[9] דברים יז, ח.

[10] ראה זבחים נד, ב; ורש"י שם; וכן בספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנב.

[11] ספרי דברים וזאת הברכה פיסקא שנב.

[12] רש"י שמות כא, א. ומקורו בדברי חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל יתרו יא: "ואלה המשפטים אשר תשים - נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח".

[13] נבואת ישעיה ב, ג.

[14] בראשית רבה נה, ז; וכן פסיקתא רבתי פיסקא מ - בחודש השביעי.

[15] רמב"ן דברים יז, יא.

[16] מידות ה, ד. תפארת ישראל יכין אות לד. סנהדרין ב, א. יד, ב. וראה ראש השנה ל, ב: "בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר. התקינו [הסנהדרין] שלא יהו מקבלין [עדים] אלא עד המנחה", מתברר, שחכמי הסנהדרין המופקדים על קידוש החודש, היו צריכים לתת את דעתם על הקרבת הקרבנות הנכונים ועל השיר הנכון, במענה מידי.

[17] סנהדרין פז, א.

[18] פאה ב, ה.

[19] קהלת רבה א, ד.

[20] רמב"ם ביאת המקדש ו, יא.

[21] עיין ערך 'בית דין של כהנים', וכן בערך 'כהן מוחזק'.

[22] בספרי (במדבר יח, ז) נאמר: "מקום היה אחורי בית לכפורת ששם בודקים ייחוסי כהונה". מפשט הדברים נראה שמקום זה הוא מקום אחר ואינו לשכת הגזית, כשלבדיקת היוחסין הקדישו מקום מיוחד שהדיינים שישבו בו התמחו בעניין זה, ואילו שאר ענייני התורה נידונים בלשכת הגזית. עיין ערך 'כהן מוחזק', וכן בערך 'בית דין של כהנים'.

[23] רמב"ם סנהדרין ב, א-ב.

[24] מדרש תנאים דברים יד.

[25] פירוש הדר זקנים דברים יד; ותוספות בבא בתרא כא, א.

[26] יומא כה, א.

[27] הדבר נעשה בשיטה זו, מאחר, שלא נמצאה דרך לבנות אולם רחב ידים - כמקובל היום - באמצעות קורות בטון המחוזקים על ידי מערכת ברזלים הנמתחים מקיר אל קיר. לכן נבנו אולמות צרים, שתקרת העץ פרוסה על טורי העמודים.

[28] יומא כה, א.

[29] מעשר שני ג, ח.

[30] תוספתא יומא א, ט. תוספתא סוכה ד, ט. יומא כה, א. רמב"ם תמידין ומוספים ו, ד. ומבואר שהפיס נעשה במערב הלשכה, כלומר בקודש. כשאר עבודות המקדש, והסנהדרין ישבה במזרח הלשכה, כלומר בצד הפתוח לחול, שדינו כחול ביחס לקדושת העזרה. ועיין תת ערך 'קדושתו'.

[31] תמיד סוף פרק ד. רמב"ם תמידין ומוספים ו, ד.

[32] תוס' ר"י הלבן שם.

[33] מידות ה, ד.

[34] שיר השירים ד, א.

[35] הרב זלמן קורן בספרו "ועשו לי מקדש".

[36] יומא יט, א. רמב"ם פירוש המשניות מידות ה, ד. והלכות בית הבחירה ה, יז. ראה את השיטות השונות ב'שערי היכל' ליומא מערכה מה. באשר למדרש 'מבעד לצמתך' – אין סתירה למן המדרש לשיטת הרמב"ם, שכן עיקר דרשת חז"ל היא, שהמלה 'צמתך' נדרשת, שהסנהדרין 'מצומצמת' בתחומי המקדש, ללמדנו, שלא כשאר בתי המשפט הבונים לעצמם היכלות רחבים וקריות נרחבות עבור בתי משפט, חברי הסנהדרין המסתופפים תחת כנפי השכינה, מצטמצמים במקום צר יחסית, ובלבד שלשכת הגזית תהא בחצרות בית ה'. וראה ציור הרמב"ם הוצאת פרנקל הלכות בית הבחירה, סוף פרק ה, שלשיטת הרמב"ם הצטמצמה לשכת הגזית בתחום צר, של אחת עשרה אמה בעזרת ישראל.

[37] מדרש ילמדנו ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קלד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il