לחמי תודה


לחמי תודה: ארבעים לחמים שמביא המקריב כחלק מקרבן התודה המובא במקדש.

נאמר בתורה: "אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן, וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן. על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו. והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה"[1]. מכאן, שכאשר אדם מביא קרבן תודה, צריך הוא להביא עם הקרבן ארבעה מיני לחמים: שלושה מינים של מצה – חלות מאפה תנור*, חלות רקיקים* וחלות מורבכת*, ומין אחד של חמץ, היינו, חלות חמץ*. מכל מין ומין יש להביא עשר חלות, ובסך הכול ארבעים חלות[2]. דין הלחמים שווה לדין קרבן תודה, כפי שיבואר בהמשך.

אופן עשיית לחמי התודה: ארבעים לחמי התודה נעשים מעשרים עשרונים של סולת, הנחלקים כדלהלן: מעשרה עשרונים של סולת עושים עשר חלות חמץ - עישרון סולת לחלה. ועשרת העשרונים האחרים מתחלקים לשלושים חלות מצה, עשר חלות מכל מין, כלומר, שליש עישרון לחלה אחת[3].

חלות חמץ: באשר לעשר חלות החמץ, מביא הכהן שאור כדי לחמץ בו את העיסה, ונותנו לכלי המידה, ומוסיף סולת עד שהוא ממלא את הכלי[4]. אחר כך לש את הכול במים ואופה בתנור[5], וכך עושה לכל עשר החלות.

חלות מצה: עשרת העשרונים של חלות המצה נחלקים, כאמור לשלושים חלות, לעשר חלות מאפה תנור, עשר חלות רקיקין ועשר חלות רבוכה.


הכנת לחמי תודה במקדש

בציור נראים הכהנים במקדש עוסקים בלישת ארבעים לחמי התודה ואפייתם. החלות עשויות בתוספת מים ושמן - כל חלה כעניינה, וכמידת השמן הניתן בה (ראה כדי מים ושמן על שולחן העריכה). ברקע נראה כהן המכניס את החלות לתנור. עם סיום האפייה יוצא המקריב מחדר האפייה לעזרה להקריב את קרבנו.

חלות מאפה תנור: אחד ממיני הלחמים הנקרא 'מאפה תנור' נעשה כדלהלן, לוקח שלושה עשרונים סולת ושליש[6], שמינית לוג* שמן*[7], ומים פושרים[8], בולל את הסולת בשמן[9], לש הכל במים ואופה בתנור[10].

חלות רקיקין: לוקח שלושה עשרוני סולת ושליש, שמינית לוג שמן ומים פושרים, לש את הסולת עם המים ואופה בתנור, ולאחר מכן מושח את החלות בשמן[11].

חלות רבוכה: לוקח שלושה עשרונים סולת ושליש, רביעית לוג שמן[12] ומים רותחים, חולט את הסולת במים רותחים[13] ואופה אותה מעט, ואחר כך מטגן אותה בשמן על המחבת[14].

הנפת לחמי תודה ואכילתם: הכהן מניח בידי הבעלים את אימורי הקרבן, ואת החזה והשוק*, ולאחר מכן מניח עליהם לחם אחד מכל אחד מארבעה מיני הלחם. הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניפים את הכל: מוליך ומביא מעלה ומוריד[15]. ארבעת הלחמים שהונפו ניתנים לכהן כמתנות כהונה*, והם נאכלים בכל ירושלים על ידי הכהנים ובני ביתם, זאת, ביום ההקרבה ובלילה שאחריו, עד חצות[16]. שאר הלחמים ניתנים לבעלים והם נאכלים בירושלים יחד עם הקרבן לכל אדם, אף זאת, ביום ההקרבה ובלילה שאחריו עד חצות[17].

מהלכות לחמי תודה: מצוות לחמי תודה – לעשות ארבעים לחמים. אם לא אפה אלא ארבע חלות, אחת מכל מין – יצא, ובלבד שהפריש ממנה בעודה בצק את החלה הניתנת לכהן, שכן אין לפרוס פרוסה מחלה שלמה כדי לתת אותה לכהן[18]. עוד אמרו חכמים, שלחמי התודה מתקדשים בשעת שחיטת הזבח, ובלבד שנאפו כבר בתנור וקרמו פניהם, והלחמים נמצאים בתוך חומת ירושלים[19]. הלכה היא, שכל ארבעה מיני הלחם מעכבים זה את זה[20].

מעולם המחשבה

שלושים חלות מצה לעומת עשרה לחמי חמץ – סימן לתיקון והתעלות האדם

"ארבעה צריכין להודות - יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים, ככתוב: 'אוילים מדרך פשעם ומעוונתיהם יתענו כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מוות... כי המרו אמרי אל... ויכנע בעמל לבם... ויזעקו אל ה' בצר להם... יוציאם מחשך וצלמות... יודו לה' חסדו" (ברכות נד, ב). קרבן תודה מביא האדם, לאחר שנכשל בעבירה ומשמים נענש, וכשזעק אל ה' ועשה תשובה ריחמו עליו משמים וזכה לתשועה גדולה, ועל כך הוא מודה לה' בהבאת קרבן. עשרה לחמי חמץ הם רמז ליצר הרע שהכשיל את האדם בחטאו, וכדברי רבי אלכסנדרי (ברכות יז, א) האומר בתפילתו: "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה... יהי רצון מלפניך שתצילנו... ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". ומבואר בדברי חז"ל (בראשית רבה כב ו) שכך דרכו של היצר - "מתחילה דומה היצר הרע לחוט של עכביש", עד שהולך ומתעבה ודומה ל"עבות העגלה חטאה". עתה, כשהאדם רואה את תוצאות המעשה שעשה, הכשלון בחטא, והצרה שבאה עליו, והוא בא להודות לה' שמחל לו וגאל אותו מצרתו, הוא מביא שני מיני לחמים: עשרה לחמי חמץ להזכיר את יצר רע שהשתלט עליו, וכנגדם שלושים מצות, שכן המצה היא משל לענוה וכיבוש היצר. להודיע ברבים, המשתתפים עמו באכילת הקרבן, שעליו לשלש את המאמץ, ולהוציא יקר מזולל, ולהפוך את היצר הרע שבו שיהיה כולו טוב (על פי כלי יקר ויקרא ו, ט).


תנופת האימורים ולחמי התודה בעזרה

בציור נראה מקריב הקרבן כשהוא מניף את האימורים, החזה והשוק, וכן ארבעה לחמים יחד עם הכהן כלפי מעלה. התנופה באה להודות לה' השולט בעולמו, שגאל אותו מצרתו.

[1] ויקרא ז, יב - יד.

[2] מנחות עו, ב - עז, א. רמב"ם הלכות מעשה קרבנות ט, יז - יח.

[3] מנחות שם. רמב"ם שם.

[4] רמב"ם שם הלכה יח, כרבי יהודה במנחות נב, ב. יש מקום להסברים שונים ברמב"ם, האם מחמיצים עשרון עשרון בנפרד, או שהמדידה של עשרון הסולת נעשית בנפרד, ואילו ההחמצה נעשית כשכל עשרת העשרונים בכלי אחד, ומשהחמיצו מחלקים את הבצק לעשרה לחמים. כך על כל פנים עושים באשר לשלושים המצות, שמחלקים את הסולת לשלשה עשרונים ושליש, הכהן לש את העיסה ביחד, כגון לצורך הרקיקין, ולאחר הלישה מחלק את העיסה לעשר חלות ואופה בתנור. יש מקום לומר, שכך ינהגו באשר לעשרה לחמי החמץ. עם זאת לשון הרמב"ם (מעשה הקרבנות ט, יח) היא: "כיצד מחמצן? - מביא שאור כדי חמוצן, ונותנו לתוך המדה [של עישרון] וממלא את המדה [של עישרון]... והרי הוא מודד עישרון עישרון", ומשתמע מדבריו, שכל עישרון מחמיץ בכלי נפרד. לאור האמור, צריך להכין במקדש עשרות רבות של מידות עשרון לצורך מביאי קרבן תודה, עשר מידות לכל מקריב, כדי שלא תתמשך החמצת עשרת העשרונים שעות ארוכות, וכדי שלא ימתינו מביאי התודה זמן רב לתורם להקריב בעזרה. וראה רמב"ם שם הלכה כב, שאפיית חלות נפרדות זו מצוה לכתחילה, ובדיעבד אם אפה לחם אחד יצא ידי חובתו. כן ראה רמב"ם נזירות ח, א; שכתב: "ומביא עם איל השלמים ששה עשרונות ושני שלישי עשרון סולת, אופה מהן עשרים חלה, עשר חלות מצות, ועשרה רקיקי מצות", ומשתמע שהכל נילוש יחד. וצריך בירור.

[5] מנחות עח, ב.

[6] מנחות עז, א.

[7] מנחות פט, א. רמב"ם שם הלכה כא.

[8] מנחות נה, א.

[9] רמב"ם שם, כחכמים במנחות עד, ב (שם מדובר על מנחת מאפה תנור, ברם לעניין זה דינן שווה).

[10] רמב"ם שם.

[11] רמב"ם שם, על פי מנחות עז, ב.

[12] מנחות פט, א.

[13] תורת כהנים פרק ד, ו. תוספתא מנחות ז, ז. רש"י מנחות נג, א ד"ה רביכה. רמב"ם שם הלכה יט. החליטה היא שפיכת מים רותחים על הסולת ולישת הסולת בהם.

[14] רמב"ם שם.

[15] מנחות סא, ב - סב, א. רמב"ם שם הלכות ו - ח.

[16] זבחים נה, א ורש"י שם ד"ה המורם מהן. רמב"ם שם י, ד - ה.

[17] זבחים שם. וראה רמב"ם שם ט, יב.

[18] מנחות עו, א. רמב"ם שם הלכה כב.

[19] מנחות עח, ב, וכרבי יוחנן בגמרא שם. רמב"ם הל' פסולי המוקדשין יב, טז - יז.

[20] מנחות כז, א. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות ט, כד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש