לאוים שבמקדש


לאוים שבמקדש: מצוות לא תעשה הקשורות למקדש.

שלש מאות שישים וחמשה לאוים יש בתורה. מתוכם קרוב לתשעים לאוים - כרבע מכלל הלאוים – מתקיימים במקדש ובמהלך העבודה. עובדה זו מלמדת על הקביעה של הרמב"ם שהמקדש הוא 'תכלית התורה' ולב המצוות[1]. להלן נימנו שמונים ושבע מצוות ואיסורי לאו בעניין המקדש – כמניין פ"ז – בדומה למניין מצוות עשה המתקיימות במקדש[2]. עם זאת, אין אלו כל איסורי הלאו הנוגעים למקדש, ולא נמנו כאן אלא המצוות הנוגעות באופן ישיר למקדש. יש עוד לאוים הנוגעים לענייני טומאה וטהרה, כגון, שלא יטמא הנזיר למת, ושלא יאכל הכהן תרומה בטומאה, ולא הובאו כאן אלא הלאוים המיוחדים למקדש, וכדלהלן:

לנהוג כבוד במקדש ובכניסה להיכל

א. לא לטעת אילן במקדש, שנאמר: "לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ה' אלוהיך" (דברים טז, כא. רמב"ם ל"ת יג).

ב. שלא להתעצל בשמירת המקדש, שנאמר: "ושמרתם את משמרת הקודש" (במדבר יח, ד. רמב"ם ל"ת סז).

ג. שלא יכנס כהן גדול לקדש הקדשים בכל עת, שנאמר: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז, ב. רמב"ם ל"ת סח).

ד. שלא יכנס כהן בעל מום להיכל, שנאמר: "אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המקדש לא יגש" (ויקרא כא, כג. רמב"ם ל"ת סט).

כהנים הפסולים לעבודה

ה. בעל מום לא יעבוד במקדש, שנאמר: "איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב" (ויקרא כא, יז. רמב"ם ל"ת ע).

ו. שלא יעבוד כהן בעל מום* עובר, שנאמר: "כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב" (ויקרא כא, יח. רמב"ם ל"ת עא).

הגבלות בנכנסים לעבודת המקדש

ז. שלא יתעסקו הכהנים בעבודות לויים ולהיפך, שנאמר: "איש איש על עבודתו ועל משאו" (במדבר ד, מט. רמב"ם ל"ת עב).

ח. שלא יכנסו שתויי יין* למקדש, שנאמר: "יין ושכר אל תשת בבואכם אל אוהל מועד ולהורות את בני ישראל" (ויקרא י, ט. רמב"ם ל"ת עג).

ט. שלא יעבוד זר* במקדש, שנאמר: "וזר לא יקרב אליכם" (במדבר יח, ד. רמב"ם ל"ת עד).

כהנים וישראלים – ואיסור הכניסה בטומאה

י. שלא יעבוד כהן טמא*, שנאמר: "וינזרו מקודשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" (ויקרא כב, ב. רמב"ם ל"ת עה).

יא. שלא יעבוד כהן טבול יום* עד שיעריב שמשו, שנאמר: "ולא יחללו את שם אלהיהם" (ויקרא כא, ו. רמב"ם ל"ת עו).

יב. שלא יכנס טמא* לבית המקדש ולעזרה*, שנאמר: "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, יג. רמב"ם ל"ת עז).

יג. שלא יכנס בטומאה להר הבית*, שנאמר: "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה, ג. רמב"ם ל"ת עח).

בנין המזבח ואש התמיד

יד. שלא לבנות את המזבח באבנים שנגע בהם ברזל, שנאמר: "לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה" (שמות כ, כב. רמב"ם ל"ת עט).

טו. שלא יעלה על המזבח במעלות, שנאמר: "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ, כג. רמב"ם ל"ת פ).

טז. שלא לכבות את האש מעל גבי המזבח, שנאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו. רמב"ם ל"ת פא).

כבוד הכלים שבהיכל וכבוד שמן המשחה

יז. שלא להקריב שום קרבן על מזבח הזהב, שנאמר: "לא תעלו עליו קטורת זהב ועולה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" (שמות ל, ט. רמב"ם ל"ת פב).

יח. שלא לעשות שמן כדוגמת שמן המשחה, שנאמר: "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו" (שמות ל, לב. רמב"ם ל"ת פג).

יט. שלא לסוך בשמן המשחה*, שנאמר: "על בשר אדם לא יסך" (שמות ל, לב. רמב"ם ל"ת פד).

כ. שלא לעשות כמעשה הקטורת*, שנאמר: "ובמתכונתה לא תעשו לכם" (שמות ל, לז. רמב"ם ל"ת פה).

כא. שלא להוציא בדי הארון מטבעותיו, שנאמר: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כה, טו. רמב"ם ל"ת פו).

כבוד בגדי כהן גדול

כב. שלא להסיר החושן* מעל האפוד, שנאמר: "לא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כח, כח. רמב"ם ל"ת פז).

כג. שלא לקרוע פי מעיל כהן גדול, שנאמר: "כפי תחרא יהיה לו - לא יקרע" (שמות כח, לב. רמב"ם ל"ת פח).


כבש המזבח לרגלי הר סיני

בתורה לא נזכר כבש המזבח במפורש, והדבר נלמד מן הפסוק - "לא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות כ, כג. רמב"ם ל"ת פ). בציור נראה הכבש עשוי מאבנים שלמות. כשבוני המזבח בונים אותו מאבנים שלמות ואינם משתמשים בברזל, בכך הם נשמרים מאיסור לאו נוסף: "לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה".

אזהרות בעניין שחוטי חוץ

כד. שלא להקריב אף אחד מהקרבנות מחוץ לעזרה, שנאמר: "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה" (דברים יב, יג. רמב"ם ל"ת פט).

כה. שלא לשחוט אף אחד מהקדשים חוץ לעזרה, שנאמר: "אשר ישחט חוץ למחנה ונכרת" (ויקרא יז, ג-ד. רמב"ם ל"ת צ).

קרבנות בעלי מום – האסורים למזבח

כו. שלא להקדיש בעלי מומים למזבח, שנאמר: "אשר יהיה בו מום לא תקריבו" (ויקרא כב, כ. רמב"ם ל"ת צא).

כז. שלא לשחוט בעלי מומים לשם קרבן, שנאמר: "לא תקריבו אלה לה'" (ויקרא כב, כב. רמב"ם ל"ת צה).

כח. שלא לזרוק דם בעלי מומים על גבי המזבח, שנאמר: "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב, כד. רמב"ם ל"ת צג).

כט.שלא להקטיר אמורים* של בעלי מומים, שנאמר: ואשה לא תתנו מהם על המזבח" (ויקרא כב, כב. רמב"ם ל"ת צד).

ל. שלא להקריב בעל מום עובר על גבי המזבח, שנאמר: "לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום" (דברים יז, א. רמב"ם ל"ת צה).

לא. שלא להקריב קרבנות גוים כשהם בעלי מומים, שנאמר: "ומיד בן ניכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה" (ויקרא כב, כה. רמב"ם ל"ת צו).

לב. שלא לעשות מום בקדשים, שנאמר: "כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב, כא. רמב"ם ל"ת צז).

שמירה על כבוד הקרבנות

לג. שלא להקריב שאור* או דבש* על גבי המזבח, שנאמר: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא. רמב"ם ל"ת צח).

לד. שלא להקריב קרבן בלי מלח*, שנאמר: "לא תשבית מלח ברית ה' א-להיך" (ויקרא ב, יג. רמב"ם ל"ת צט).

לה. שלא להקריב אתנן-זונה* ומחיר-כלב*, שנאמר: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' א-להיך" (דברים כג, יט. רמב"ם ל"ת ק).

זהירות מלפאר את קרבן החוטא

לו. שלא לשים שמן זית במנחת חוטא, שנאמר: "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה, יא. רמב"ם ל"ת קב).

לז. שלא לשים לבונה* במנחת-חוטא*, שנאמר: "ולא יתן עליה לבונה" (ויקרא ה, יא. רמב"ם ל"ת קג).

לח. שלא לבלול מנחת-סוטה* בשמן זית, שנאמר: "והביא את קרבנה עליה לא יצוק עליה שמן" (במדבר ה, טו. רמב"ם ל"ת קד).

לט. שלא ישים לבונה במנחת סוטה, שנאמר: "ולא יתן עליה לבונה" (במדבר ה, טו. רמב"ם ל"ת קה).

לנהוג כבוד בקדשים ולא לנהוג בהם מנהג חול

מ. שלא להמיר את הקדשים, שנאמר: "לא יחליפנו ולא ימיר אותו" (ויקרא כז, י. רמב"ם ל"ת קו).

מא. שלא לשנות את הקדשים מקרבן לקרבן, שנאמר: "לא יקדיש איש אותו" (ויקרא כז, כו. רמב"ם ל"ת קז).

מב. שלא להבדיל ראש חטאת-העוף* בשעת מליקה*, שנאמר: "ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל" (ויקרא ה, ח. רמב"ם ל"ת קיב).

מג. שלא לעשות עבודה בקרבנות הקדשים, שנאמר: "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו, יט. רמב"ם ל"ת קיג).

מד. שלא לגוז צמר הקדשים, שנאמר: "לא תגוז בבכור צאנך" (דברים טו, יט. רמב"ם ל"ת קיד).

לנהוג כבוד בקרבן פסח - שחיטתו ואכילתו

מה. שלא לשחוט הפסח* כשהחמץ קיים, שנאמר: "לא תזבח על חמץ דם זבחי" (שמות כג, יח. רמב"ם ל"ת קטו).

מו. שלא להותיר את אימורי הפסח, שנאמר: "ולא ילין חלב חגי עד בוקר" (שמות כג, יח. רמב"ם ל"ת קטז).

מז. שלא להותיר שום דבר מבשר הפסח ממחרתו, שנאמר: "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב, י. רמב"ם ל"ת קיז).

מח. שלא להותיר מבשר חגיגת-יד*, שנאמר: "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר" (דברים טז, ד. רמב"ם ל"ת קיח).

מט. שלא להותיר מבשר פסח-שני* עד בוקר, שנאמר: "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב, מו. רמב"ם ל"ת קיט).

נ. שלא להותיר מבשר קרבן תודה* עד בוקר, שנאמר: "לא תותירו ממנו עד בוקר" (ויקרא כב, ל. רמב"ם ל"ת קכ).


ועצם לא תשברו בו

אחד מאיסורי לאו שנאמר בחג הפסח, הוא - "ועצם לא תשברו בו". בציור נראים אנשים כשהם כשהם מקלפים בזהירות את בשר קרבן פסח תוך שמירה על שלמות העצמות.

אכילת הפסח כבני חורין בחבורה וצלי

נא. שלא לשבור עצם מעצמות קרבן פסח, שנאמר: "ועצם לא תשברו בו" (שמות יב, מו. רמב"ם ל"ת קכא).

נב. שלא לשבור עצם מעצמות קרבן פסח שני, שנאמר: "ועצם לא תשברו בו" (במדבר ט, יב. רמב"ם ל"ת קכב).

נג. שלא להוציא את בשר קרבן פסח ממקום החבורה*, שנאמר: "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו. רמב"ם ל"ת קכג).

נד. שלא לאפות שיירי מנחות ישראל חמץ, שנאמר: "לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאישי" (ויקרא ו, י. רמב"ם ל"ת קכד).

נה. שלא לאכול קרבן פסח מבושל או נא אלא צלי, שנאמר: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים" (שמות יב, ט. רמב"ם ל"ת קכה).

אכילת קרבן פסח – לישראל בלבד

נו. שלא להאכיל גר תושב בקרבן פסח, שנאמר: "תושב ושכיר לא יאכל בו" (שמות יב, מה. רמב"ם ל"ת קכו).

נז. שלא להאכיל את הפסח לערל, שנאמר: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות יב, מח. רמב"ם ל"ת קכז).

נח. שלא יאכל משתמד מקרבן פסח, שנאמר: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שמות יב, מג. רמב"ם ל"ת קכח).

אכילת קדשים בקדושה ובטהרה

נט. שלא לאכול קדשים בטומאת הגוף, שנאמר: "בכל קודש לא תיגע" (ויקרא יב, ד. רמב"ם ל"ת קכט).

ס. שלא לאכול בשר קדשים שנטמא, שנאמר: "בבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז, יט. רמב"ם ל"ת קל).

סא. שלא לאכול נותר*, שנאמר: "והנותר עד יום השלישי באש ישרף" (ויקרא יט, ו. רמב"ם ל"ת קלא).

סב. שלא לאכול פיגול*, שנאמר: "ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי... פיגול יהיה והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא" (ויקרא ז, יח. רמב"ם ל"ת קלב).

אכילת קדשים על ידי כהנים – האסור והמותר

סג. שלא תאכל החללה* קדש, שנאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר מתרומת הקדשים לא תאכל" (ויקרא כב, יב. רמב"ם ל"ת קלז).

סד. שלא לאכול מנחת-כהן*, שנאמר: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו, טז. רמב"ם ל"ת קלח).

סה. שלא יאכלו הכהנים בשר חטאות-הפנימיות*, שנאמר: "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף" (ויקרא ו, כג. רמב"ם ל"ת קלט).

סו. שלא לאכול פסולי המוקדשים*, שנאמר: "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד, ג. רמב"ם ל"ת קמ).

אכילה בקדושת ירושלים

סז. שלא לאכול מעשר-שני* של דגן חוץ לירושלים*, שנאמר: "לא תאכל לאכול בשעריך מעשר דגנך" (דברים יב, יז.) רמב"ם ל"ת קמא).

סח. שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמב).

סט. שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך (דברים יב,יז, רמב"ם ל"ת קמג).

ע. שלא לאכול בכור* חוץ לירושלים*, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך ... ובכורות בקרך" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמד).

אכילת בשר קדשים – האסור והמותר

עא. שלא לאכול חטאת* ואשם* חוץ לעזרה*, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך... בקרך וצאנך" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמה).

עב. שלא לאכול בשר העולה, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך... ונדריך אשר תידור" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמו).

עג. שלא לאכול בשר קדשים-קלים* קודם זריקת הדם, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך... ונדבותיך" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמז).

עד. שלא יאכל הזר* בשר קדשי-קדשים, שנאמר: "וזר לא יאכל כי קודש הם" (שמות כט, לג. רמב"ם ל"ת קמח).

אכילת ביכורים ומעשר שני בקדושת ירושלים

עה. שלא יאכלו הכהנים ביכורים חוץ לחומת ירושלים, שנאמר: "לא תוכל לאכול בשעריך... ותרומת ידך" (דברים יב, יז. רמב"ם ל"ת קמט).

עו. שלא לאכול מעשר-שני* בטומאה ואף בירושלים עד שיפדה, שנאמר: "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו, יד. רמב"ם ל"ת קנ).

עז. שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר: "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו, יד. רמב"ם ל"ת קנא).

עח. שלא להוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה, שנאמר: "לא נתתי ממנו למת" (דברים כו, יד. רמב"ם ל"ת קנב).

עליה לרגל – עם הנדרים וקרבנות החג

עט. שלא לאחר הנדרים* והנדבות* ושאר הקרבנות שהם חובה, שנאמר: "כי תידור נדר לה' א-להיך לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב. רמב"ם ל"ת קנה).

פ. שלא לעלות לרגל ללא עולת-ראיה*, שנאמר: "לא יראו פני ריקם" (שמות כג, טו. רמב"ם ל"ת קנו).

כהן גדול – האיסור לשאת אלמנה

פא. שלא ישא כהן-גדול* אלמנה, שנאמר: "אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה לא יקח" (ויקרא כא, יד. רמב"ם ל"ת קסא).

פב. שלא יבוא כהן גדול על האלמנה, שנאמר: "ולא יחלל זרעו בעמיו" (ויקרא כא, טו. רמב"ם ל"ת קסב).

זהירות הכהנים בכבוד המקדש ועבודתו

פג. שלא יכנסו הכהנים למקדש מגודלי שיער, שנאמר: "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י, ו. רמב"ם ל"ת קסג).

פד. שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים, שנאמר: "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י, ו. רמב"ם ל"ת קסד).

פה. שלא יצאו הכהנים מהמקדש בשעת עבודה, ובכהן גדול שלא יצא מהמקדש כלל שנאמר: "ומפתח אוהל מועד לא תצאו פן תמותו" (ויקרא י, ז. רמב"ם ל"ת קסה).

זהירות הכהן הגדול מטומאת מת

פו. שלא יכנס כהן גדול עם המת תחת קורת גג אחת, שנאמר: "על כל נפשות מת לא יבוא" (ויקרא כא, יא. רמב"ם ל"ת קסז).

פז. שלא יטמא כהן גדול למת, שנאמר: "לאביו ולאמו לא יטמא" (ויקרא כא, יא. רמב"ם ל"ת קסח).

[1] מורה נבוכים ג, מה.

[2] עיין ערך 'עשין'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש