לא תעשון כן


לא תעשון כן: איסור נתיצת אבנים מן המזבח או מן העזרות.

מצינו בתורה ציווי לשבר את המזבחות והמצבות שנבנו לשם עבודה זרה. שם מוסיפה התורה אזהרה: "לא תעשון כן לה' אלוהיכם"[1]; ולומדים מכך חז"ל, שיש איסור לנתץ אבן מהמזבח או מן העזרות[2].

אופן האיסור: במדרש חז"ל נאמר: "מניין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שהוא בלא תעשה? - תלמוד לומר: 'ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה' אלהיכם'"[3]. ומבואר בראשונים, שהנותץ אבן מן ההיכל ומ'בין האולם ולמזבח', הרי זה לאו שיש בו מלקות[4]. האיסור נאמר דווקא כאשר מנתצים את האבן בדרך השחתה[5], אבל אם הניתוץ הוא על מנת לתקן, מותר[6]. וכתבו האחרונים, שכל נתיצה המשאירה רושם באבן, אפילו ניתז שביב מאבן אחת מאבני המקדש יש בכך איסור לאו[7].


אבן מימי בית שני בחפירות הכותל הדרומי

בתמונה נראית אבן גדולה, אשר שרדה מימי בית שני, והיתה חלק ממגדל במקדש. על האבן נשתמרה הכתובת - 'לבית התקיעה להכ[ריז]'. החופרים ניתצו את האבן והכתובת, כדי להציג את המקור במוזיאון, ומדברי חז"ל והראשונים עולה, שיש בכך משום איסור 'לא תעשון כן לה' אלהיכם'.

מעולם ההלכה

אבנים ששרדו מבית המקדש – האם מותר להשתמש בהן לצורכי חולין?

שאלה: אבני המקדש שנמצאו בחפירות הנעשות סביב הר הבית בכותל הדרומי והמערבי; האם מותר להשתמש בהן לצרכי חולין, או להצגה במוזיאון?

תשובה: שאלה כעין זו עמדה בפני החשמונאים כשנכנסו לחצרות הקודש, ומצאו שהיוונים חיללו את המזבח. ומובא במסכת עבודה זרה נב, ב; ש"גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצו אנשי יוון", ודרשו חכמים על המזבח את הפסוק ביחזקאל ז: "ובאו בה פריצים וחיללוה", ובכך יצאו אבני המזבח לחולין. לאור האמור יכלו החשמונאים להשתמש באבנים אלו לצרכי חולין, עם זאת, גנזו את האבנים בלשכה מיוחדת - 'לשכת החותמות'* (מידות א, ו) שכן, מאחר שנעשה שימוש באבנים אלה לגבוה - אין זו דרך ארץ להשתמש בהן לחולין. עוד כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ו, ז): "השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה, שנאמר: 'ואשריהם תשרפון באש' וכתיב: 'לא תעשון כן לה' אלהיכם'", ומאחר שאבני המקדש הן הקדש, ממילא, המשחית אותן, או משתמש בהן לצרכי חולין - שולח יד בהקדש. לאור האמור, המשתמש באבני המקדש ששרדו לפאר בהם היכלות ומוזיאונים – דבר המתקיים למרבה הצער במקומות שונים בארץ - יש בכך חילול הקודש, ואף עבירה על - 'לא תעשון כן לה' אלהיכם'". והנכון הוא, לכנס את האבנים ולשמר אותן במקום מיוחד, כדי לקבוע אותן מחדש בבית המקדש השלישי שיבנו ישראל במהרה בימינו.

[1] דברים יב, ד.

[2] ספרי ראה (פסקה סא); תוספתא מכות ה, ח.

[3] ספרי דברים יב, ד.

[4] רמב"ם בית הבחירה א, יז.

[5] רמב"ם יסודי התורה ו, ז; בית הבחירה א, יז.

[6] יראים סימן שסו; כסף משנה בית הבחירה שם (ובשו"ת תשב"ץ חלק א סימן ב מוכיח כן מבבא בתרא ד, א).

[7] אור החיים דברים שם. וראה ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה לה, שדייק וכתב שמי "שיהרוס שום דבר" במקדש לוקה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il