כניסה להר הבית


כניסה להר הבית: הכניסה להר הבית להלכותיה בזמן הבית ובזמן הזה.

הר הבית מוגדר כמקום מקודש וכלשון המשנה: "הר הבית מקודש... שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם"[1]. אדם הנכנס בשערי הר הבית, ועושה את דרכו בחצרות בית ה', יש עליו מגבלות הלכתיות, שיסודן במצות 'מורא מקדש'*, להכנס ולהתהלך בו בכובד ראש ובאימה ויראה, מפני השכינה השרויה במקום. הלכות אלו נוהגות בין בזמן שהמקדש עומד על תילו, ובין בזמן שהמקדש חרב.

הכשרים בכניסה: כל מי שאינו טמא בטומאה היוצאת מגופו, כגון: זב*, זבה*, נידה*, יולדת* ובעל קרי*, רשאי להיכנס להר. כך גם מי שנטמא בטומאות אלו, אלא שטבל במקוה - נכנס בטהרה למקדש. וראה עוד בערך 'שילוח טמאים'*.

הכניסה להר לצורך מצוה בלבד: כתבו הראשונים, שאין להיכנס להר הבית אלא לצורך מצוה[2], כגון: תפילה, השתחוויה, תלמוד תורה, ושאר מצוות הנוהגות במקדש. עוד נראה מדברי הראשונים, שגם הנכנס לראות את המקדש בתפארתו, הרי זו מצוה, שכן פירשו את הפסוק: "בבוא כל ישראל לראות" – "כשם שהן באין להיראות לפני ה' - כך הם באים לראות הדר קדשו ובית שכינתו"[3]. עוד אמרו חז"ל שאין לעשות 'קפנדריא' בהר הבית – "כגון שיכנס בפתח זה ויצא בפתח אחר שכנגדו, כדי שיגיע לאיזה מקום, לפי שאסור להכנס לכתחילה לאותו ההר הנכבד אלא לאיזה ענין מענייני העבודה". הלכות קדושת המקדש יש בהן דמיון להלכות הנהוגות בקדושת בית כנסת, שאין נכנסים לתוכו אלא לצורך מצוה[4]. בודאי שאין לנהוג במקום מנהג גנאי ובזיון, כגון 'רקיקה'[5] על רצפת הר הבית.


חצוצרות ושופרות בתענית בהר הבית

בציור נראים הכהנים עומדים על מעלות הר הבית בעת תענית ציבור, כשהם מקיימים את מצות התורה להריע בחצוצרות בעת צרה. בהר הבית מתקיימת המצוה בליווי שופרות, כשהחצוצרות באמצע והשופרות מן הצדדים, ככתוב: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'".

הקפת הר הבית מימין: כל הנכנסים להר הבית פונים לצד ימין עם תחילת כניסתם, ומקיפים את המקדש לכיוון שמאל[6]; חוץ ממי שאירעו דבר, כגון אבילות, מחלה במשפחה, אבידה שאיבד - כל אלו מקיפים לשמאל. מעתה, כל אלה המקיפים מימין משהם פוגשים אדם בצרתו הבא משמאל, הרי הם שואלים לשלומו, ומברכים אותו לרפואה, לנחמה וכד'. ראה עוד בעניין זה בערך: 'כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין'.

כובד ראש בהר הבית: יש לנהוג במקום בכובד ראש ובאופן מכובד, ואין להיכנס באופן הפוגע בקדושת מקום השכינה. מכאן האיסור להכנס להר הבית במקל בידו, ובמנעל או באבק שעל רגליו. מן ההלכות הנוהגות בכל הדורות, מה שאמרו חכמים שאסור לירוק, והרוקק בהר הבית הוא כרוקק בבבת עינו[7]. לפרטי ההלכות, ראה בערך 'מורא מקדש'*.

ההשתחוויה: ההשתחוויה בהר הבית היא מצוה מן התורה, שכן, אמרו חז"ל, שהמצוה - "ועבדתם את ה' אלוהיכם", עניינה – "עובדהו במקדשו"[8]. וכתבו הראשונים: "פירושו לומר, שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה"[9]. עוד מצינו, שעבודה זו צריכה להיות מיוחדת לה', ככתוב: "ולעבדו בכל לבבכם", ופירושו: "ציונו לעשותן [את העבודות] לו יתברך... ושישתחוו לו"[10]. מצוה זו עיקרה במקדש שכן קיים איסור בתורה, להשתחוות על 'אבן משכית'* אפילו לה'[11], זאת, מחוץ למקדש. לא כן במקדש, שם המצוה היא להשתחוות על רצפת המקדש וכן על 'אבן משכית'. שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה"[12], ואמרו חכמים: "'בארצכם' - אין אתם משתחוים על האבנים, אבל משתחוים אתם על האבנים במקדש"[13]. כך גם אומר אברהם לנעריו בעלותו להר המוריה לעבודת ה' בעקידה: "שבו לכם פה... ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם"[14], ללמדנו שעיקרה של העליה להר היא ההשתחויה. חכמינו תקנו, שהמקיף את הר הבית, ומגיע אל מול אחד משלוש עשרה הפרצות שהיו בסורג* סביב החיל*, צריך להשתחוות כנגד שערים אלו מול העזרה וקודש הקדשים[15].

התפילה בהר הבית מצוה: התפילה בהר הבית אף היא מצוה מן התורה, כמובא לעיל על פי דרשת חז"ל: "עובדהו במקדשו", שהיא התפילה לפני ה' כפי שהרחיב שלמה בתפילתו, באומרו: "והתפללו והתחננו אליך בבית הזה"[16], ואמרו חז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא: איני בונה מקדש אלא שיתפללו לפני בתוכו"[17], וכך כתבו הראשונים שהר הבית הוא המקום הראוי לתפילה כי שם היא נשמעת[18]. בעת שהיה המקדש בנוי על תילו ייחדו מקום לתפילה בבית הכנסת שבהר הבית*. בעת תעניות על הגשמים ושאר צרות ישראל היו דין מיוחד לתפילה בהר הבית, שהיו תוקעים במהלך התפילה גם בשופר וגם בחצוצרות*[19], דבר שאינו נוהג מחוץ להר הבית. אחד ממנהגי התפילה המיוחדים להר הבית, שבכל ברכה וברכה מוסיפים בסיומה - "ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה'... מגן אברהם"[20], וכך גם בשאר הברכות. מנהג נוסף בתפילה בהר הבית, שאין עונים אמן על הברכות, אלא אומרים: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'[21].


חכמי המשנה בהר הבית

מתואר בתלמוד (מכות כד, א) כיצד נכנסו חכמי המשנה להר הבית, וכן המראה שנתגלה לעיניהם. היו אלה רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא, ש"היו עולין לירושלים... כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק". בציור נראים החכמים כשהם עומדים בראש אחת הלשכות שחרבו, כשהם צופים לכיוון אבן השתיה בקודש הקדשים.

תפילות בהר הבית בתקופת בית ראשון ושני: ידועה תפילת שלמה בהר הבית, בה קבע את הדברים בהם יתפלל אדם לאלוהיו במקדש, כגון, במקרה של מריבה בין אנשים, או מחלה במשפחה, וכך בעיתות מלחמה ועצירת גשמים. כן מובאת בתנ"ך תפילת המלך יהושפט[22] שכתוצאה ממנה, ניגף האויב, ובאה ישועה ליושבי יהודה וירושלים. כך גם חזקיהו והזקנים התפללו בהר הבית[23] ונושעו מיד מחנה אשור. גם בימי בית שני נערכו תפילות רבות בהר הבית, כגון בימי עזרא ונחמיה – כמתואר בהרחבה בכתובים. כן נערכו תפילות שנודעו בתלמוד, כגון חוני המעגל שהתפלל על הגשם[24], וכן נקדימון בן גוריון[25], שנכנס לבית המקדש והתפלל על הגשם וסופה של התפילה שישראל נענו.

עליית תנאים ואמוראים: דורות רבים לאחר החורבן המשיכו תנאים ואמוראים לעלות אל הר הבית. כך מסופר על רבי עקיבא וחבריו שהגיעו להר הבית, וראו שועל שיוצא מבית קודש הקדשים[26]; עוד מסופר על האמוראים שהיו משאירים את סנדליהם בכניסה להר הבית, כשהם היו עולים למקום לתפילה והשתחוייה[27].

'לשכנו תדרשו ובאת שמה': מצוה נוספת המתקיימת בהר הבית בכל הדורות היא מצות - "לשכנו תדרשו ובאת שמה"[28]. וכתבו הראשונים: "'לשכנו תדרשו' - שתלכו לו מארץ מרחקים [מן הגולה] ותשאלו: 'אנה דרך בית השם', ותאמרו איש אל רעהו: 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב'"[29], זאת, כדי 'לבוא שמה' ולבנות את הבית מחורבנו, ככתוב: "ועשו לי מקדש". כשהמקום נשלט על ידי נכרים, מצות עשה מן התורה, לקיים שם את מצות 'ירושה וישיבה'[30], כמובא בדברי חז"ל בעניינו של דוד המלך, שהשתהה בכיבוש הר הבית, והדבר עורר תרעומת שמימית, וכלשון חז"ל: "דוד... כבש ארם נהרים וארם צובה - ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש. אמר לו המקום: את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת! - היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה!"[31] ללמד, שבעת ירושת ארץ ישראל יש לתת עדיפות לכיבוש הר הבית ומקום המקדש, שאם לא כן מעוררים חרון אף. מכאן שהעולה להר הבית להחזיקו בידי ישראל ולהרחיק את הנוכרים משם - מקיים בכך מצות 'ירושה וישיבה'[32], וכן מצוות אחרות לרוב – כנ"ל[33].


תפילה בהר הבית בעת מלחמה – בימי יהושפט

בציור נראה המלך יהושפט מדבר בפני העם בעת התכנסות לתפילה בשער המזרח. לפי המתואר בכתובים התכנסו אנשים נשים וטף לתפילה וזעקה - מול סכנת האויב העושה את דרכו לירושלים. מימין נראים הכהנים תוקעים בחצוצרות – כמצות התורה לתקוע בחצוצרות בעת מלחמה.

העלייה להר הבית בזמן הזה: פרט למצות מורא המקדש ומצוות אחרות שנימנו לעיל, הנוהגות בכל הדורות ואין להם ביטול, מרחיבים ראשונים ואחרונים בדבר החובה לדרוש למקום השכינה, וכפי שאמרו חז"ל על הפסוק: "ציון היא - דורש אין לה" – מכאן שהיא צריכה דרישה[34], וזאת דווקא בזמן החורבן. לעומתם יש שכתבו, שאין לעלות להר הבית מסיבות שונות, אך לא הסבירו מדוע בטלו המצוות האמורות לעיל, שהן מצוות האמורות בתורה הנוהגות בהר הבית בכל הדורות, ואין עליהן חולק[35].

עליית הרמב"ם להר הבית – וקביעת יום עלייתו ליום חג

"בליל אחד בשבת, בארבעה ימים לירח אייר, נכנסתי לים... שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמישה ועשרים ליצירה. עמד עלינו נחשול שבים לטבענו, והיה זעף גדול בים... ויצאתי מן הים בשלום ובאנו לעכו, וניצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. ויום זה נדרתי, שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים, אני וביתי עד סוף כל הדורות.

וביום שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשון שנת ששה ועשרים ליצירה, יצאנו מעכו לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי ל'בית הגדול והקדוש' והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מר חשון... שבח לאל על הכל! ושני ימים האלו... נדרתי, שיהיו לי כמו יום טוב, ותפילה ושמחה בה', ואכילה ושתיה. אלהים יעזרני על הכל ויקיים לי: 'נדרי לה' אשלם', אמן". (כתב ידו, בסוף פירושו למסכת ראש השנה).

הקפת הר הבית - התפילות והישועות – מעשים שהיו

"מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה [את הר הבית] ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה: נתרפאתה; ומי שאבדה לו אבדה, אומרים לו: השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד. ומעשה באלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון, שאבד לו ספר תורה לקוח במאה מנה, ועלה והקיף, ולא זז משם עד שבאו ואמרו לו: נמצא רבי הספר תורה". (שמחות ו, יא).

[1] כלים א, ח.

[2] רמב"ם בית הבחירה ז, ב.

[3] רמב"ם חגיגה ב, א.

[4] כסף משנה שם.

[5] ברכות סב, ב.

[6] משנה מידות ב, א.

[7] ברכות סב, ב. 'עינו' בלשון סגי נהור, והכוונה לעין של מעלה.

[8] מכילתא דרשב"י שמות כג, כה.

[9] השגות הרמב"ן לספר המצוות עשה ה.

[10] מורה נבוכים ג, לב.

[11] ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה יב.

[12] ויקרא כו, א. ובמדבר לג, נג. נאמר 'ואבדתם את משכיותם'.

[13] ספרא ויקרא שם.

[14] בראשית כב, ה.

[15] שם ב, ג.

[16] מלכים א' ח, לג.

[17] מדרש הגדול דברים לג, ב.

[18] רמב"ן בראשית כח, יז.

[19] ראש השנה כז, א.

[20] ברכות נד, א; רמב"ם הלכות תעניות ד, טו.

[21] תענית טז, א; רמב"ם שם.

[22] דברי הימים ב' כ, ב.

[23] ישעיהו לז, א.

[24] תענית כג, א; ומשתמע שהתפילה היתה בהר הבית.

[25] תענית יט, ב.

[26] מכות כד, ב.

[27] ירושלמי לפסחים ז, ב .

[28] דברים יב, ה. עיין רמב"ן שם.

[29] ישעיה ב, ג.

[30] ביום שחרור ירושלים ומקום המקדש בכ"ח באייר תשכ"ז, כשנכנסו הרבנים להר, כגון, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, והנזיר רבי דוד הכהן זצ"ל, הצהירו, שהם נכנסים להר מטעם 'כיבוש'. כך גם הרבנים הראשיים לישראל, הרב אונטרמן זצ"ל והרב ניסים זצ"ל, נכנסו בו ביום להר הבית, כנציגים של הרבנות הראשית לישראל. כן עלה להר הבית נציג היהדות החרדית חבר הכנסת הרב מנחם פורוש ז"ל, שעלה להר בהתאם להוראת גדולי התורה.

[31] ספרי דברים יא, כד.

[32] עיין רש"י גיטין ח, ב; המפרש, ש'ישוב ארץ ישראל', עניינו - "לגרש עובדי כוכבים וליישב ישראל בה".

[33] ראה הרחבת דברים בערך 'הר הבית'. וראה בהרחבה בספר אל גבעת הלבונה, בספר קומו ונעלה, ועוד.

[34] ראש השנה ל, א; ירמיהו ל.

[35] עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א; וכן בשו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן א, ועוד. הדעות, ההשקפות והמחלוקות בעניין זה רבות ושונות, ולא כאן המקום להרחיב. וראה ערך 'הר הבית'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il