כרובים


כרובים: כיסוי לארון הברית ועליו צורת בעלי כנפיים ופני אדם - דבר המבטא את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים.

הכרובים נזכרים בתורה ובנביאים פעמים רבות ובהקשרים שונים: הכרובים שעל ארון-הברית[1], הכרובים הארוגים ביריעות-המשכן[2], הכרובים הארוגים בפרוכת המבדילה בין הקודש לקדש הקדשים[3], כרובים שעשה שלמה בקודש הקדשים, כמו כן, כרובים שעיטרו את קירות ההיכל. צורת הכרובים לא נתפרשה לפרטיה בתורה, אולם היא מתבארת מדברי חז"ל בתלמוד, ומדברי הפרשנים הראשונים.

הכרובים שבארון הברית: נאמר בתורה: "ועשית שנים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת... והיו הכרובים פורשי כנפים מלמעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים... ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר מעל ארון העדות"[4]. נמצא, שמדובר בשני כרובים – איש ואחיו - ושניהם בעלי כנפיים. שניהם היו מחוברים במעשה מקשה לכפורת, כשהם יוצאים משני קצות הכפורת ופניהם איש אל אחיו.

צורת הכרובים: מצינו דעה, שהכרובים נראים בצורת מלאכים[5]. בגמרא מבואר, שפני הכרובים היו בדמות פרצוף תינוק, ו'כרובים' מלשון 'כרביא', שמשמעותו – תינוק[6]. הראשונים מוסיפים, שגוף הכרובים היה בצורת עופות, ובאשר לצורת הפנים - פניהם פני תינוק כדברי חז"ל[7]. כעין זה פירשו ראשונים אחרים: "וצורת הכרובים שנעשו היתה, כנראה, צד ראשם ופניהם כדמות ראש אדם ופניו, וכנפיים להם ככנפי עופות, ורגלים שלא נתבארה תבניתם כאן... והיה הכרוב כולו מראשו ועד כתפותיו כתבנית אדם, ומן כנפותיו ועד תחתית גופו כתבנית עוף"[8].


הכרובים על ארון הברית – מקום השראת השכינה

שני הכרובים נראים על ארון הברית כשהם פורסים את כנפיהם על הארון, ופניהם אל הכפורת, כלומר, אל הלוחות המונחים בארון. כשהיה משה נכנס לקדש הקדשים, היה שומע את דבר ה' מבין שני הכרובים, וכדברי הרמב"ם בפירוש המשנה (סנהדרין פרק י): "משה בא לו הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים כמו שהבטיחו ה': ונועדתי לך שם, ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרבים'".

דין 'מקשה': כאמור לעיל, על הכרובים להיות מקשה אחת ומחוברים עם הכפורת. נחלקו המפרשים בהסבר

המושג 'מקשה': רש"י סובר, שיש לעשות את הכרובים והכפורת כיחידה אחת, בכך שמעבדים את גוש הזהב על ידי הקשה בפטיש וקורנס, ובכך הולכת ומתקבלת צורת הכרובים והכפורת[9]. זאת, להוציא מדרך הצורפים, שדרכם להכין כל חלק בפני עצמו, ורק לאחר מכן מחברים באמצעות הלחמה את כל החלקים יחדיו. יש מי שכתב, שהמילה 'מקשה' עניינה, דבר מוצק – שאינו חלול, ומכאן שעל הכרובים להיות אטומים ולא חלולים, אולם שאר הפרשנים אינם מקבלים שיטה זו[10].


כרובים על הפרוכת ועל הכתלים

בציור נראים הכרובים בהיכל; על הפרוכת נראו הכרובים, שנעשו עליה בתהליך האריגה. מדברי חז"ל ורש"י נראה, כי כרובים אלו נעשו בצורת אריות ונשרים. מעליהם על הכותל נראים הכרובים כצורתם על הכפורת, ופניהם פני זכר ונקבה. לפי המתואר בדברי חז"ל גללו את הפרוכת של שער ההיכל, כדי להראות לעולי הרגלים את הכרובים המצוירים על כותל זה.

גובה הכרובים: מבואר בדברי חז"ל שגובה הכרובים הוא עשרה טפחים. דין זה נלמד מהכרובים שעשה שלמה שגובהם היה עשר אמות והם הגיעו לגובה שליש הבית. ואם כן, גם הכרובים במשכן שגובהו עשר אמות מגיעים לשליש גובה המשכן. נמצא, שהארון והכרובים יחדיו גובהם עשרים טפחים, ומכאן שגובה הכרובים כשלעצמם הוא עשרה טפחים. עוד מבואר בגמרא באשר לצורת פני הכרובים, שמידתם לפחות טפח![11]

מדברי חז"ל

הכרובים מלמדים את ישראל - להוסיף אהבה לאביהם שבשמים

במסכת יומא נד, א; מתואר, כיצד השתמשו הכהנים בצורת הכרובים כדי להוסיף אמונה ודבקות בעם ישראל: "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה". כלומר, לפי חיבת המקום לישראל, צריכים ישראל להשיב אהבה לאביהם שבשמים.

הכרובים במשכן: כאמור לעיל, בנוסף לצורת הכרובים על גבי הכפורת, היו כרובים נוספים ביריעות המשכן, וכן בפרוכת, והיו ארוגים בשיטת אריגה, הנקראת בתורה - 'מעשה חושב'. לדעת הירושלמי צורת הכרובים שביריעות היתה שונה מזו שבארון הברית, לדעה זו הכרובים הם צורות של אריות ונשרים הנארגים בתהליך האריגה עם כלל הבד[12]. מאידך, בתלמוד הבבלי נאמר, שהכרובים הנארגים 'מעשה חושב' הם בדמות 'פרצוף', מה שיכול להתפרש כפני תינוק, כאמור לעיל[13]. כך נתפרשו הדברים בראשונים, שהכרובים שעל הפרוכת הכוונה היא לאריות ונשרים[14].

הכרובים שעשה שלמה: נאמר בנביא: "ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן[15] עשר אמות קומתו, חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות כנף הכרוב השני... ותיגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני, וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף... ויצף את הכרובים זהב"[16]. נמצא, ששלמה הוסיף על הכרובים המחוברים לארון הברית עוד שני כרובים והעמידם בקדש הקדשים. מפשט הכתובים משתמע שצורתם היא ככרובים שבארון הברית, אלא, שבניגוד לכרובים של ארון הברית שעשויים זהב בלבד, הכרובים האלו עשויים מעץ ומצופים זהב. כרובים אלו סוככו בכנפיהם על פני חלל קדש הקדשים, ובכלל זה הארון ובדיו[17].


שני מיני כרובים בקדש הקדשים

בציור נראים שני מיני כרובים שניצבו בקדש הקדשים. הכרובים שעשה משה במדבר, נראים על ארון הברית, ופניהם זה אל זה, ככתוב (שמות כה, כ): "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה... ופניהם איש אל אחיו". בנוסף לכרובים אלה נראים הכרובים שעשה שלמה, כמובא בדברי הימים ב' (ג, י) שפניהם מכוונים למזרח אל הבית, ככתוב: ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים... והם עומדים על רגליהם ופניהם לבית" (כיוון פני הכרובים בקדש הקדשים נדון במסכת בבא בתרא צט, א; עיין שם).

כרובים על קירות בית ראשון ובית שני: נאמר בנביא: "ואת קורות הבית קלע פיתוחי מקלעות כרובים"[18], כלומר, על קירות בית ראשון היו חקוקים צורות כרובים, יחד עם צורות עצי תמר, וכן ציצים ופרחים[19] ושלשלאות[20]. צורות אלו נחקקו בעץ, ולאחר מכן צופו זהב יחד עם כל קירות ההיכל. יש מהחכמים הסובר, שכך גם היה בבית שני, וכשהיו ישראל עולים לרגל היו מראים להם צורות כרובים אלו כדי ללמדם על החיבה והקשר בין ישראל לאביהם שבשמים[21]. לדעת רש"י, צורות אלו צוירו על הכותל, באמצעות צבעים וסממנים[22].

מעולם המחשבה

הכרובים על הארון – להמחיש את יסוד האמונה בנבואה

ב'מורה הנבוכים' (ג, מה) מסביר הרמב"ם את עניינם של שני הכרובים העומדים על הארון, שתפקידם לחזק את האמונה, שהתורה המונחת בארון, באה בנבואה על ידי מלאכי מרום, וכגון הנבואה ששמע אברהם מפי מלאך, ככתוב: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער". ובלשון הרמב"ם: "אמונת מציאות המלאכים נמשכת אחר אמונת מציאות השם, ובהם תיתכן הנבואה והתורה. ולחיזוק אמונת זאת הפינה [שהנבואה היא מיסודות התורה] ציוה השם יתברך, לעשות על הארון צורת שני מלאכים, לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון, אשר הוא דעת אמיתי... והוא התחלה לנבואה ולתורה".

[1] שמות כח,יח.

[2] הכרובים נארגים גם על יריעות המשכן, ככתוב (שמות כו,א) "ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר תכלת וארגמן ותולעת שני כרובים מעשה חושב תעשה אותם".

[3] הכרובים נארגים גם על הפרוכת המבדילה בין הקודש לקודש הקדשים, ככתוב (שמות כו,לא): 'ועשית פרוכת תכלת מעשה חושב ועשה אותם כרובים'.

[4] שמות כה, יח-כב.

[5] רמב"ם מורה נבוכים ג,מה. וכן כתב הספורנו.

[6] סוכה ה,ב; חגיגה יג,ב.

[7] רשב"ם שמות שם.

[8] רבי אברהם בן הרמב"ם שם.

[9] שמות כה, יח.

[10] רס"ג שם. פירושו קשה, שכן הכרובים והכפורת יהיו במשקל זהב, שמפני כובדו יהיה קשה לשאתו יחד עם הארון והלוחות. כמו כן, מאחר ומשקל הזהב במשכן היה עשרים ותשע ככר (שמות לח, כד) אם יקחו את הזהב הזה לכפורת בעובי טפח, וכרובים בגובה עשרה טפחים, לא יוותר זהב למנורה לשולחן, לציפוי עצי המשכן ועוד.

[11] סוכה שם.

[12] שקלים ח, ב.

[13] יומא עב, ב.

[14] ראה רש"י שם.

[15] יש אומרים - עצי זית, ויש אומרים שהכוונה לעץ אורן.

[16] מלכים א ו, כג- כח.

[17] רש"י שם ובגמרא ב"ב צט, א. מובאת אפשרות של נס, שמקום גוף הכרובים לא תפס נפח.

[18] מלכים א ו, כט.

[19] רש"י שם.

[20] התרגום שם.

[21] יומא נד, א. לדעת ר' אחא בר יעקב.

[22] שם ד"ה כרובים דצורתא.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש