כותל מערבי


כותל מערבי: הכותל המערבי של בית המקדש, שעליו אמרו חכמים: "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש".

המושג 'כותל מערבי' מובא בדברי חז"ל, בסגנון קבוע: 'כותל מערבי של בית המקדש'[1], כלומר, כותל מערבי של ההיכל במערב. כך מובא הדבר במדרשים השונים, וכן בכתבי רבים מן הראשונים. עם זאת מוצאים בדברי הראשונים, שקראו לשני כתלים במקדש בשם - 'כותל מערבי', הן באשר ל'כותל מערבי של היכל', והן באשר ל'כותל מערבי של עזרה', הנמצא במרחק אחת עשרה אמות מערבה להיכל, שכן, שני כתלים אלו במערב המקדש נתקדשו בקדושה יתירה, ויש להם משמעות מבחינת ההלכה[2].

'כותל מערבי' במדרשי חז"ל: בהמשך למאמרי חז"ל דלעיל, המדברים בסגנון אחד, מצינו מדרשים המתארים את כותל מערבי של היכל, וכגון מה שאמרו חז"ל: "לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר: 'והיו עיני ולבי שם כל הימים'", כלומר השכינה שרויה בתוך ההיכל[3], פעמים שמצינו שכותל מערבי נזכר בתוספת מאורע שהיה בסביבתו, וכגון, המדרש המתאר שיחה בין רבי מאיר לאלישע - 'אחר', כשרבי מאיר מנסה להחזיר אותו בתשובה, ואומר לו: 'חזור בך'. 'אחר' משיב לו, שהדלת ננעלה בפניו, שכן: "פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש, ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים, ומפוצצת ואומרת: 'שובו בנים שובבים' - חוץ מאלישע... שמרד בי"[4], כלומר, מדובר בכותל קדש הקדשים. מדרש אחר מתאר, כיצד "נכנס ר' נתן לבית המקדש, ומצא בית המקדש חרב וכותל אחד עומד. אמר: מה טיבו של כותל זה? אמר אחד: אני אראך! נטל טבעת ונעצה בכותל, והיתה הטבעת ההיא הולכת ובאה [מיראת המקום וקדושתו]"[5].

כותל מערבי של היכל: כאמור, רבים מן הראשונים מגדירים את הכותל המערבי של קדש הקדשים בתור 'כותל מערבי'. כך כתבו הפרשנים שהבדים של הארון האריכו והגיעו עד כותל מערבי[6]. עוד כתבו הראשונים שמ'כותל מערבי' של קדש הקדשים, ממנו מודדים את מספר האמות של שטח קודש הקדשים עד הפרוכת[7]. כן מנו הראשונים את התאים במערב החל מכותל מערבי של היכל[8]. עוד כתבו הראשונים, בעניין אורכו של הבית כולו שהיה ששים אמה: "מפתח ההיכל עד כותל מערבי של בית קדשי הקדשים - שישים אמה"[9].


כהן גדול שואל באורים ותומים מול פני שכינה השרויה בארון

בציור נראה כהן גדול כשהוא שואל באורים ותומים ו"פניו כלפי שכינה" (יומא עג, א). מסביר הרמב"ם שהכהן עומד מול הארון בקודש הקדשים (כלי המקדש י, יא) שכן השכינה שרויה בין שני הכרובים. על כך אמרו חז"ל, שלמרות החורבן: "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של קדש הקדשים", שכן השראת השכינה ששרתה בין הכרובים בקודש הקדשים היא נצחית.

כותל מערבי של עזרה: כאמור, אף כותל מערבי של עזרה נתקדש בקדושה מיוחדת, ואכן, מצינו שיש קדושה מיוחדת בתחום של 'אחורי בית הכפורת'*, וכדברי חז"ל: "'ונועדתי לך שם'... ללמד, שאפילו מה שאחורי הכפורת אינו פנוי מן השכינה"[10]. ואכן, העמידו הכהנים הגדולים שמירה תמידית של לויים בכל לילה בין שני כתלים אלה מפני כבודו וקדושתו של המקום[11]. מסיבה זו מוצאים ראשונים הקוראים לחומת העזרה במערב 'כותל מערבי', שכן, היה חלק מן הקדושה המיוחדת במערב בית המקדש. ואכן הלכה היא, שאפשר להקריב קרבנות לא רק במזרח העזרה ליד המזבח, אלא קדושת העזרה קיימת לעניין שחיטה, אף בתחום של אחורי בית הכפורת, החל מ'כותל מערבי' של עזרה עד בית החליפות[12]. כן כתבו הראשונים שהמתפלל כשהוא עומד בין 'כותל מערבי של עזרה' לכותל קדש הקדשים, יחזיר את פניו לבית הכפורת ולמקום הארון בקדש הקדשים[13]. עוד כתבו הראשונים באשר למידות אורך העזרה: "מכותל [מערבי של היכל] זה של תא, עד כותל מערבי של עזרה – אחת עשרה אמות, והוא – 'אחורי הכפורת'"[14]. כן כתבו הפרשנים, שהיו שני שערים 'בכותל מערבי' של העזרה "המקפת את בית המקדש, וקטנים היו ולא היו משמשין כלום אלא לעת צורך גדול"[15]. נמצא, ששני הכתלים במערב בית המקדש נקראים בפי ראשונים ואחרונים 'כותל מערבי'.

נוכחות השכינה בקודש הקדשים ובכותל מערבי: להבנת תוכן דברי חכמינו ז"ל, במאמרם: "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי", יש להקדים, שמשעה שבחר אברהם אבינו את מערב המקדש כמקום קודש הקדשים, שרתה בו קדושה, וגם אם חרב המקדש - השכינה לא זזה ממנו. וכתבו הראשונים בעניין זה, ש"אברהם אבינו ע"ה בחר את הר המוריה... ופירסם שם ביחוד ה', וייחד [את צד] מערב [לתפילה ועבודה] שקודש הקדשים - במערב [המקדש]. והוא ענין אומרם: 'שכינה במערב'[16]. ובארו רבותינו ז"ל... שאברהם אבינו ייחד [את] המערב, כלומר [בחר] בית קדש הקדשים [למקום השראת השכינה]"[17]. פסוק מפורש קובע, שמקום השראת השכינה הוא בקדש הקדשים – ככתוב בתורה: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים"[18]. ופירשו הראשונים שהארון במשכן הוא שעליו שרויה השכינה: ש"עיקר החפץ [האלוהי] במשכן הוא [ששם יהיה] מקום מנוחת השכינה, שהוא הארון, כמו שאמר: 'ונועדתי לך שם'"[19]. עוד כתבו הראשונים, שהארון והכרובים היו סמוכים לכותל מערבי של קודש הקדשים, ואמרו: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח"[20]. מכאן מובן המאמר, "לא זזה שכינה מכותל מערבי", כי כותל זה נתקדש מכוח הארון והכרובים הסמוכים לכותל זה.


המגדל בחומה המערבית של ירושלים – שלא חרב מעולם

בתמונה נראה שריד מאחד המגדלים שבנה הורדוס בחומת ירושלים המערבית (מגדל היפיקוס). המגדל בנוי ליד שער יפו כיום, שער שנקרא בימי בית שני, השער היוצא ללוד, שכן משם יצאו הולכי הרגל לעיר לוד. לפי המתואר במדרש איכה, ציוה אספסיאנוס את שר צבאו - פנגר, להרוס את חומת ירושלים המערבית, אולם פנגר נמנע מלעשות זאת, באומרו, כי כבודו של אספסיאנוס, שיראו הכל שריד מבוצר מן העיר שכבש. אספסיאנוס ציוה עליו לעלות לגג המגדל ולהפיל את עצמו ארצה. חכמינו ז"ל, רואים במעשה זה השגחה שמימית, ולכן אמרו, ש"גזרו מן שמיא", שחומה זו לא תחרב לעולם, כי 'שכינה במערב'.

קדש הקדשים וכותל מערבי - קדושתם לדורות: קדושה זו שראשיתה בימי אברהם אבינו, קיימת לדורות, וכתבו הראשונים: "מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי... ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא?... לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה [כי אין השכינה זזה מן המקדש] והרי הוא אומר: 'והשימותי את מקדשיכם', ואמרו חכמים: אף על פי שהן שוממין - בקדושתן הן עומדים"[21]. מקדושת קודש הקדשים מסתעפת הקדושה לכל ארץ ישראל, וכלשון המשנה: "עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עיירות המוקפות חומה מקודשות... לפנים מן החומה [בירושלים] מקודש מהם... הר הבית מקודש ממנו... החיל מקודש ממנו... עזרת נשים מקודשת ממנו... עזרת ישראל מקודשת ממנה... עזרת הכהנים מקודשת ממנה... בין האולם ולמזבח מקודש ממנה... ההיכל מקודש ממנו... קדש הקדשים מקודש מהם - שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה"[22]. נמצא כנ"ל, שארץ ישראל, ירושלים והמקדש, קדושתם עולמית מכוח קדושת קודש הקדשים שלא זזה שכינה משם.

'כותל מערבי' בכתבי ראשונים: כמובא לעיל, חז"ל והראשונים הכירו מושג אחד "כותל מערבי של בית המקדש". לעומת זאת, המושג 'הכותל המערבי' ב'ה' הידיעה, שכוונתו לכותל הר הבית - כמקובל בפי העם בימינו – הוא מושג חדשני, שאינו נזכר לא בתלמוד ודברי חז"ל, ולא בראשונים. בהקשר לכך ראוי להביא תיאור, מתקופת הראשונים, שכן, בזמן הגלות ביקרו בירושלים תלמידי חכמים ותיירים יהודים, ויש מהם שמזכירים את המושג 'כותל מערבי' במושגי זמנם ככותל קדש הקדשים. זה לשון רבי בנימין מטודלה שביקר בירושלים, הכותב: "ושם [בירושלים]... מקום המקדש. ובנה עליו עומר בן אל – כטאב כיפה גדולה ויפה עד מאד. ואין מכניסים שם הגויים שום צלם ושום תמונה, אלא שבאים שם להתפלל. ולפני אותו מקום – 'כותל מערבי', והוא אחד מן הכתלים שהיו בקדש הקדשים. וקוראים אותו [אנשי ירושלים] 'שער הרחמים', ולשם באים כל היהודים להתפלל לפני הכותל בעזרה"[23]. לאור העובדה שבתקופת הראשונים נקרא כותל מערבי של קודש הקדשים - 'כותל מערבי', מתברר, שיהודי ירושלים באו להתפלל 'בעזרה' 'לפני הכותל' שבחזית הכיפה, ומאחר שהתפללו מול שער ה'כיפה' - קראו למקום 'שער הרחמים', שכן, מן המקדש מתקבלות התפילות - ככתוב בתפילת שלמה: "ופרש כפיו אל הבית הזה"[24], וכדברי יעקב אבינו: "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים"[25].


כותל מערבי – הגדרתו בהלכה

שנים מכותלי בית המקדש זכו לשם 'כותל מערבי' מפאת קדושתם; האחד - 'כותל מערבי' של 'קודש הקדשים' (ראה בתמונה למעלה) השני 'כותל מערבי' של עזרה (ראה את החומה בתמונה למטה). בין שני כתלים אלו נמצא המקום הנקרא 'בית הכפורת', שיש בו קדושה יתירה. מדברי ראשונים ואחרונים מתברר, כי כשאמרו חז"ל: "לא זזה שכינה מכותל מערבי", התכוונו לכתלים אלה.

'כותל מערבי' בכתבי האחרונים: השם 'כותל מערבי' במובן של מערב ההיכל, נשמר גם בתקופת האחרונים. הדבר מוצא את ביטויו בשאלה הלכתית: "שאלת ממני, אודיעך דעתי, במי שאנסוהו ליכנס לבית המקדש [כיפת הסלע] לעשות איזו מלאכה והגיע זמן תפלה, ונמצא עומד בין כותל מערבי [של העזרה] ובית קדש הקדשים. כיון שאמרו חז"ל: 'לא זזה שכינה מכותל מערבי'... לאי זה צד יהפוך פניו [לכותל מערבי של עזרה, או לקודש הקדשים – לסלע אבן השתיה]? תשובה... דעתי הוא שיהפוך פניו אל קדש הקדשים ככל שאר המתפללים... תדע שגם בזמן שבית המקדש קיים השכינה במערב היתה, ואפילו הכי, מי שהיה עומד בבית החליפות, אחורי קדש הקדשים, באחת עשרה אמה שבין כותל מערבי [של עזרה] לאחורי קדש הקדשים, היה צריך להפוך פניו אל קדש הקדשים ואחוריו אל כותל מערבי [של עזרה]. השתא נמי לא שנא, ויתפלל לצד שמתפללים כל ישראל, כיון שהוא [כותל כיפת הסלע] גבוה הרבה אין לחוש [אם מפנה את גבו אל כותל הכיפה ופניו אל סלע קדש הקדשים] ואפילו בזמן הזה שהבית ביד עכו"ם"[26]. עוד כתבו האחרונים: "ייחודו של ה'כותל המערבי' כמקום תפילה... אינו עולה על שלש מאות שנה... אין זכות לכותל... להיות תחליף להר ה'. כי הכותל, שאמרו עליו חז"ל - 'שלא זזה שכינה מכותל מערבי', הכוונה היא לכותל מערבי של קדשי הקדשים, או של עזרה"[27].

'הכותל המערבי' של הר הבית – שם שהועתק על ידי העם: לפי מקורות שונים, נחשף קטע של הכותל המערבי של הר הבית לפני מאות שנים אחדות על ידי הסולטן הטורקי[28]. משהתרבו היהודים בירושלים שבין החומות, החלו לקיים תפילה כבודדים לרגלי הכותל המערבי של הר הבית, זאת, בתוך רחוב בשכונה מאוכלסת ערבים[29]. כך נדד השם 'כותל מערבי' של ההיכל העומד בראש הר המוריה, אל רחוב הולכי רגל בו מצוי קטע מן הכותל המערבי של הר הבית. המושג 'כותל מערבי של הר הבית' איננו מופיע בדברי חז"ל ולא בכתבי הראשונים, שכן, כותל זה לא התקדש בקדושת ההיכל והעזרה. כמבואר לעיל, יש שמונה דרגות קדושה בין 'הכותל המערבי' השוכן לרגלי הר הבית, לבין הקדושה העליונה והנצחית של 'כותל מערבי של קודש הקדשים' במרומי ההר. השם 'כותל מערבי של הר הבית' החל להופיע בשפת העם במאות השנים האחרונות, ובעקבות זה גם בספרות האחרונים. באשר לקיום מניינים קבועים ליד הכותל, הדבר הונהג כחידוש לפני כמאה שנים, זאת, על ידי יהודים המתגוררים בירושלים שבין החומות[30]. ממילא מסקנת הדברים היא, שכוונת חז"ל במאמרם – "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש", הכוונה היא לכותל קודש הקדשים.

מן המחקר

האם 'כותל מערבי' עומד לעולם?

במדרשים שונים מובא, שכותל מערבי של היכל אינו חרב לעולם, וכגון: "'הנה זה עומד אחר כתלנו' - זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה? - שהשכינה במערב"[31]. עוד מצינו מדרש האומר: "שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם"[32]. אמנם הובאו לעיל מדרשים המתארים את כותל המערבי של ההיכל, ששרד בימי התנאים, אך עינינו רואות שאף כותל זה חרב בסופו של דבר[33], שאלה היא, אפוא, מה המקור לשבועה זו שלא יחרב לעולם, ומה עלה בגורלה? מה עוד שלא מצינו פסוק ובו שבועה, שהכותל המערבי יעמוד לעולם? לעומת מדרשים אלו, מצינו פסוקים ודברי חז"ל, המדברים על נבואה, שהכתלים ייהרסו עד היסוד, וכלשון הגמרא: "הראהו הקב"ה לדוד... חורבן בית ראשון וחורבן בית שני... ככתוב: 'זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים: 'ערו [בית ראשון] ערו [בית שני] - עד היסוד בה'"[34]. ולפי מדרש זה ברור מדוע לא נותרו כתלים להיכל. עם זאת, יש מן החוקרים הרוצים לומר, שהשבועה הנ"ל שהכותל לא יחרב לעולם, התקיימה בכותל המערבי של הר הבית - כותל התפילה, שהוא ששרד עד ימינו, ועליו נאמרה שבועה זו. הדבר אינו תואם את העובדות, שכן, בדיקה פשוטה של כתלי הר הבית מעלה, ששרדו כתלים גבוהים במקדש. לא רק הכותל המערבי של רחבת הכותל שרד, ונותרו בו כעשרים נדבכים, אלא גם הכותל הדרומי של הר הבית שנחקר ונמצא, שיש בו עשרות נדבכים עתיקים מתקופת הורדוס. כך גם הכותל המזרחי של הר הבית שרד, ונותרו בו קרוב לארבעים נדבכים בקרן הדרומית מזרחית, כלומר, שריד גדול יותר מן הכותל המערבי. על מה, אפוא, נאמרה 'שבועה' זו? חוקרים אלו הביאו כהוכחה לדבריהם, שמאמר חז"ל - "לא זה שכינה מכותל מערבי" מכוון לכותל הר הבית, את דברי חז"ל במדרש איכה, שם מתואר שהחומה המערבית לא חרבה[35]. לפיכך ראוי להביא את המדרש במקור (בתרגום) להווכח באשר לתוכנו: "שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין: דוכס דערביא, דוכס דאפריקא, דוכוס דאלכסנדריא, דוכוס דפלסטיני, דוכוס דערבייא... פנגר שמו... יצא רבן יוחנן בן זכאי אל חיילותיו של אספסיאנוס... אמר לו אספסיאנוס: אם יש לך בקשה שאל ואני אעשה. אמר לו: אני מבקש שתשחרר את השער המערבי שמשם הולכים אנשי ירושלים ללוד, שכל מי שייצא משם יינצל... משכבש את ירושלים חילק אספסיאנוס את ארבע החומות [של העיר] לארבעת הדוכסים, והשער המערבי עלה בחלקו של פנגר. וגזרו מן שמיא שמקום זה לא יחרב לעולם, למה? ששכינה במערב [השכינה שוכנת במערב המקדש - שוכנת גם במערב ירושלים המקודשת]. שלושת הדוכסין החריבו את שלהם, פנגר לא החריב את החומה המערבית שהוטלה עליו. שלח אספסיאנוס והביא אותו. אמר לו: למה לא החרבת את שלך? אמר לו: חייך! לפאר את מלכותך התכוונתי, שאילו החרבתי את יופיה של ירושלים לא היו יודעים הבריות איזו עיר גדולה החרבת... אמר לו: יפה אמרת, אבל מאחר שעברת על פקודתי עלה לראש הגג וקפוץ, אם תנצל – תנצל... עלה לראש הגג, קפץ ונהרג"[36]. מדברי המדרש ברור, שמדובר בחומת ירושלים המערבית ששערה פתוח לכיוון העיר לוד, ומחדש המדרש שגם היא מקודשת. מכאן תמיהה על הנסיון להסביר את המדרש שכוונתו לכותל מערבי של הר הבית. מקור זה במדרש איכה, היה לפני חכמי המדרש האחרים, שאמרו, ש"נשבע" הקב"ה, כביכול, לכותל מערבי שלא יחרב, ומכאן פתרון לאמור במדרשים דלעיל. ובאשר למימרא - "וגזרו מן שמיא", שלא יחרב, אין זו 'שבועה' והבטחה לחומה, אלא מול העובדה, שחומת ירושלים המערבית שרדה את החורבן, וכן המשיכה לעמוד בימי התנאים והאמוראים עד ימינו, מתוך התפעלות אמרו חכמים, שכותל מערבי זה לא יחרב לעולם. עוד יש להעיר באשר להשערה שכותל התפילה בימינו הוא הכותל שלא זזה ממנו שכינה, שלשיטה זו צריך לומר, שהשכינה "זזה" מקודש הקדשים, וירדה שמונה קדושות כדי לשכון ברחבת הכותל של ימינו. דומה, שהאומר כן אינו אלא מן המתמיהים.


כותל מערבי לא חרב – והעובדות

המימרא המקובלת בעם: 'כותל מערבי של הר הבית לא חרב', ומשתמע ממנה שכותל זה בלבד שרד, ואילו שאר הכתלים חרבו, מימרא זאת, אינה עומדת בפני העובדות. בתמונה נראית הזוית הדרומית מערבית של הר הבית, ובה אבני ענק מתקופת בית שני. נדבכים כאלה לעשרות, מעל פני האדמה ומתחת לפני האדמה, נותרו אחר החורבן בשלשת כתלי הר הבית, במערב, בדרום ובמזרח. מקור המימרא באגדת איכה, ראה 'מן המחקר'.

מן המדרש

'כותל מערבי' ששרד מן ההיכל הוא המקום שממנו משגיח הבורא על ישראל

בשמות רבה (ב, ב) נדון עניינו של כותל מערבי של בית המקדש, שם מבואר שכביכול מאחורי כותל זה מצוי כסא כבודו של הקב"ה, ומשם משגיח הקב"ה על עולמו. זה לשון המדרש: "'ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו' (תהלים יא): אמר רשב"ן: משחרב בית המקדש נסתלקה שכינה לשמים... ור' אלעזר אמר: לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר: 'והיו עיני ולבי שם כל הימים' [עיני ה' שם גם בזמן החורבן]. וכן הוא אומר: 'קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה' - אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם בקדושתו. וראה מה כורש אומר: 'הוא האלהים אשר בירושלים' (עזרא א). אמר להם [כורש]: אף על פי שהוא חרב, האלהים לא זז משם. אמר ר' אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: 'הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים' (שיר השירים ב) [ומשם משגיח על עולמו]. 'עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם' (תהלים יא) - אף על פי ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם [בארץ]. משל למלך שהיה לו פרדס, ובנה בו מגדל גבוה, וציוה המלך שיתנו בתוכו פועלים שיהיו עוסקין במלאכתן. אמר המלך: כל מי שהוא מתכשר במלאכתו ינתן בדימוס. המלך - זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, והפרדס - זה העולם, שנתן הקב"ה לישראל בתוכו לשמור את התורה, והתנה עמהם ואומר להם: כל מי שהוא משמר את התורה - הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמר את התורה - הרי גהינם לפניו. אף כאן, הקב"ה, אף על פי שהוא נראה שכינתו כמסלק מבית המקדש [עדיין שכינתו בתוכו] 'עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם' [זאת, מן ה'מגדל' הגבוה שבפרדס, כלומר, מכותל מערבי של בית המקדש]".

[1] במדבר רבה יא, ב; שיר השירים רבה ב, ד; מדרש זוטא - קהלת ז, ח. פסיקתא דרב כהנא ה; פסיקתא רבתי פיסקא טו – החודש; מדרש תנחומא פרשת שמות י, י. ילקוט שמעוני מלכים א רמז קצה; ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעד.

[2] רש"י יומא טז, ב, ד"ה 'כל היקף העזרה', וראה להלן 'כותל מערבי של עזרה'.

[3] שמות רבה ב, ב.

[4] מדרש זוטא - קהלת פרשה ז.

[5] אליהו רבה פרשה כח.

[6] רש"י דברי הימים ב' ה; ורד"ק שם; וכן רד"ק מלכים א' ח, ח. מצודת דוד יחזקאל מא, ה;

[7] פירוש המשנה לרמב"ם מידות ד.

[8] רמב"ם בית הבחירה ד, ד.

[9] רשב"ם בבא בתרא צח, ב.

[10] פסיקתא דרב כהנא פיסקא א - ויהי ביום כלות.

[11] מידות א, א.

[12] תוספות מסכת זבחים נה, ב.

[13] רש"י ברכות ל, א.

[14] מאירי יומא טז, ב; עירובין, ב, א.

[15] תוספות יום טוב שקלים ו, ג.

[16] בבא בתרא כה, ב.

[17] מורה הנבוכים ג, מה.

[18] שמות כה, כב.

[19] רמב"ן שמות פרק כה, ב; תוספות בבא בתרא כה, א.

[20] רמב"ם בית הבחירה ד, א; רד"ק דברי הימים ב' לה, ג.

[21] רמב"ם בית הבחירה ו, טו; על פי מגילה כח, א.

[22] כלים א, ו – ט; רמב"ם בית הבחירה ז, יג.

[23] ר' בנימין מטודלה, מסעות ארץ ישראל, מאת אברהם יערי, עמ' 40. באשר למושג 'עזרה' יש להעיר, שבלשון אנשי ירושלים ותלמידי חכמים בתקופת החורבן, ה'עזרה' עניינה רחבת הר הבית, כך כותב תלמיד הרמב"ן מסעות ארץ ישראל עמ' 81, וכן הרדב"ז בתשובתו תרצ"א, ואחרים.

[24] בעניינה של פיסקה זו בדברי ר' בנימין מטודלה, נאמרו פירושים שונים. כאן הבאנו את הפירוש המתבקש לפי שיטת הראשונים, אשר בזמן חז"ל ובזמנם המושג 'כותל מערבי' היה כותל מערבי של בית המקדש, היינו של קודש הקדשים שלא זזה ממנו שכינה.

[25] בראשית כח, יז.

[26] שו"ת רדב"ז ב, תרמח.

[27] הרב גורן זצ"ל, ספר 'הר הבית' עמ' יז, במכתבו לועדת השרים לענייני המקומות הקדושים.

[28] 'אלה מסעי' למוהר"ם חגיז, ראה 'עיר הקדש והמקדש' חלק ד, פרק ב.

[29] הרב טוקוצ'ינסקי כותב בספרו 'עיר הקודש והמקדש', עמ' כג, שהכותל המערבי של הר הבית לא היה מוכר לראשונים, והתפילות ליד כותל זה החלו לפני כשלוש מאות שנה. כך גם בספרות השו"ת מופיע הכותל המערבי של הר הבית לפני כמאה שנה.

[30] על ידי הרב הלל משה מעשיל גלבשטיין, מחבר ספר 'משכנות לאביר יעקב'.

[31] במדבר רבה פרשה יא.

[32] שיר השירים רבה פרשה ב, ד.

[33] יש חוקרים הטוענים, שקטע מן הכותל המערבי של העזרה חבוי בתוך הכותל המערבי של כיפת הסלע, המצופה באריחים צבעוניים.

[34] גיטין נז, ב.

[35] 'ועשו לי מקדש' מאת הרב זלמן מנחם קורן, עמ' 38.

[36] איכה רבה פרשה א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש