כהן גדול


כהן גדול: הכהן הממונה במקדש על עבודת הכהנים, ומצווה לעשות את העבודות המיוחדות לכהן גדול.

לכהן הגדול יש מעמד מיוחד בישראל, שכן הוא העובד לפני ה' במקדש, הוא הנושא ציץ על ראשו, ועל לבו נתונים החושן והאורים ותומים, שדרכם מתגלה השכינה לישראל. מסיבה זו מובא בהלכה, שהכהן הגדול מכובד יותר ממלך, וכדברי הראשונים - "כהן הגדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה, ואינו עומד לפניו, אלא המלך עומד לפני כהן גדול, שנאמר: 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד'". כמו כן, הוא המופקד על העבודה במקדש שתיעשה כהלכתה, וכבוד המקדש יישמר מפני כניסתם של טמאים, ככתוב: "'תשאו את עוון המקדש' - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו... אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע"[1].

אחריות הכהן הגדול: כתבו הראשונים: "ממנים כהן גדול – הוא ראש לכל הכהנים"[2]. הדבר נלמד ממה שכתוב בתורה: "הקרב את מטה לוי, והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו. ושמרו את משמרתו... לעבוד את עבודת המשכן... ואת אהרן ואת בניו תפקוד ושמרו את כהונתם - והזר הקרב יומת"[3]. בפסוקים אלה הטילה התורה את האחריות על הנעשה במשכן ובמקדש על הכהן הגדול, כי לשם כך נבחר. וכתבו הראשונים: "'ושמרו את משמרתו' - כל מינוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי 'משמרת'", ממילא, שבט לוי הועמד לפני אהרן, לבצע את 'משמרתו' ותפקידו, שהיא משמרת המקדש המוטלת עליו. כך גם מה שנאמר: "'ואת אהרן ואת בניו תפקוד" פירשו הראשונים, שהכוונה היא "לשון פקידות"[4], כלומר אהרן מופקד על כולם. וכן פירשו: "תעשהו פקיד וממונה עליהם"[5] - כלשון הפסוק - "ויפקד המלך פקידים". עוד אמרו חז"ל: "'והעמדת אותו [את שבט לוי] לפני אהרן הכהן ושרתו אותו'... וימנה מהם גזברין ואמרכלין... 'ושמרו את משמרתו'... יכול ישרתוהו בעבודתו – שיעשו לו מלאכתו [האישית]? תלמוד לומר: 'ואני הנה לקחתי לי את הלוים... נתונים לה'!' - לשם הם מסורים לכהנים - ולא לעשות מלאכתו! - שיהיו שוערים, ומשוררים, ושומרין כל כלי אהל מועד, ונושאין אותם, וטוענים אותם. 'ואת אהרן ואת בניו תפקוד' - כשם שנצטוו הלויים - כן נצטוו הכהנים על עבודתם. וכולם [מופקדים על עבודתם] על ידי משה"[6]. ואכן נענש עלי הכהן על שלא הקפיד על הנעשה במשכן שילה, ככתוב: "והגדתי לו [לעלי] כי שופט אני את ביתו עד עולם, בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו [מקילים ראש ומבזים את המשכן] ולא כיהה בם [ולא הוכיחם]"[7].

מעמדו המיוחד בהלכה: מבואר בתורה, כי ישנן הלכות מסוימות המכוונות ל"כהן הגדול מאחיו", בגלל מעלתו[8]. ההבדל בין הכהן הגדול לבין שאר אחיו הכהנים ניכר בעבודת המקדש, שם הכהן הגדול עובד בהיותו לבוש בשמונה בגדים - בגדי-זהב*, ארבעה בגדים יותר מאשר כל כהן אחר העובד שם[9]. לכהן הגדול זכויות מיוחדות במקדש, וכגון, בהקרבת קרבנות כפי רצונו, ובנטילת חלקים מהקרבן כפי רצונו[10]. ביום הכיפורים מוטלת על הכהן הגדול עבודה מיוחדת, כשהוא לובש באותו יום בגדים מיוחדים – בגדי-לבן*, והוא בלבד כשר לעשיית עבודה זו[11].


מינוי סגן– כמשנה לכהן גדול

בציור נראה הכהן הגדול (במרכז) בשעת מינוי סגן כהן גדול, שעליו מוטל לסייע לכהן הגדול בתפקידיו הרבים. כמובא ברמב"ם כלי המקדש ד, טז: "ממנים כהן אחד, שיהיה לכהן הגדול כמו המשנה למלך, והוא הנקרא 'סגן', והוא הנקרא 'ממונה'. ויהיה עומד לימין כהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו. וכל הכהנים [וכן הגזברים והאמרכלים עובדים ופועלים] מתחת יד הסגן".

מינוי כהן גדול: מינוי של הכהן הגדול מתבצע על ידי בית הדין הגדול של שבעים ואחד הזקנים - הסנהדרין[12]. הכהן הגדול צריך להיות גדול משאר אחיו הכהנים בכוח ובנוי, בחכמה ובעושר; ואם אינו עשיר - אחיו הכהנים מעשירים אותו מכספם, כדי שיהיה עשיר מהם[13]. הכהן הגדול נמשח לתפקידו בשמן המשחה, זאת, במשך שבעה ימים רצופים יום אחר יום. בימים אלו הוא לובש את שמונת בגדי הכהונה, ובכך הוא מתמנה לכהן גדול[14]. המשיחה נעשית דווקא ביום ולא בלילה[15]. בהעדר שמן המשחה מתמנה הכהן הגדול על ידי ריבוי הבגדים, אף זאת כשהוא לובשם ביום[16]. בדיעבד, אם נמשח רק יום אחד, או אם לבש את הבגדים יום אחד בלבד, הרי הוא נחשב לכהן גדול לכל דבר[17]. עם תחילת עבודתו במקדש, על הכהן הגדול להביא מנחת חינוך*[18]. עם זאת, פעמים שהכהן הגדול מתחנך אף אם לא לבש שמונה בגדים, ולא הביא מנחת חינוך, וכגון, כהן שנכנס לעבודת יום הכיפורים, כשהכהן הגדול נפסל, נאמר בו: "אירע בו פיסול [בכהן גדול]... זה שנכנס תחתיו - אינו צריך חינוך [בבגדים ובקרבן] אלא עבודתו מחנכתו, ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון"[19]. אין ממנים שני כהנים גדולים בבת אחת[20].

אורחות חייו של הכהן הגדול: הכהן הגדול חייב לנהוג כבוד בתפקידו, ואינו מתרחץ או מסתפר יחד עם שאר העם[21]. אם הכהן מחל על כבודו ורצה שאחרים ירחצו עמו, הדעה המקובלת היא, שהדבר מותר[22]. הכהן הגדול מסתפר בכל יום שישי, לכבוד המשמרות החדשות הבאות למקדש[23]. תספורתו של הכהן הגדול היתה מיוחדת, כלומר, ראש כל אחת מן השערות, מגיע עד לעיקרו של השער הבא בהמשך ראשו[24]. יש מי שכותב, שאין לו להיכנס לבית המשתה או לסעודה של רבים[25]. כאשר הכהן הגדול מגיע לבית האבל, הוא אינו מתערב עם כולם, אלא הסגן מלווה אותו ועומד בינו לבין שאר האנשים[26]. וראה עוד בנוגע לזכויותיו ולחובותיו ולכבוד שיש לנהוג בו, בערך 'כבוד הכהן הגדול'*.

לשכת הכהן הגדול: לכהן הגדול היו שתי לשכות בבית המקדש, בצפון העזרה ובדרומה: לשכת פלהדרין בצפון, אליה היו מפרישים אותו שבעה ימים לפני יום הכיפורים[27], ולשכת בית אבטינס, בה היו מפטמים את הקטורת[28]. ויש מי שסובר, שהיתה לו לשכה אחת בלבד, והיא היתה בצפון העזרה, ונקראת 'לשכת העץ'*[29].


מינוי גזברים ואמרכלים במקדש

מתפקידיו של הכהן הגדול למנות גזברים ואמרכלים (מבני שבט לוי) המופקדים על הלשכות השונות במקדש. בציור נראה המינוי, כשהכהן הגדול מאשר את מינוי הלוי לתפקידו, ונותן לו את ההדרכה הנוגעת לתפקיד. (הכהן הגדול לבוש בגדי כהונה על פי שיטת הרמב"ם, שכל תפקידיו של הכהן הגדול במקדש נעשו כשהוא לבוש בשמונת הבגדים, למרות שהם עשויים שעטנז).

נוכחות הכהן הגדול במקדש: יש הסוברים, כי הכהן הגדול היה בא למקדש בכל יום[30]; ויש הסוברים, כי לא היה עושה כן אלא בשבתות וימים טובים[31]. בכל יום היו מקריבים בבית המקדש מנחת חביתין* מכספו של הכהן הגדול, אך הכהן הגדול אינו צריך להקריב בפועל, לפיכך היו מטילים פייס בין הכהנים על הקרבתה של מנחה זו[32]. יש מי שכותב, שביתו צריך להיות בירושלים, והוא אינו יוצא משם אף פעם[33].

תפקידי הכהן הגדול: הכהן הגדול הוא ראש לכל הכהנים שבמקדש, וממונה על כולם[34]. שאר הכהנים עושים הכל על פיו[35], ועליו להדריך וללמד את העובדים במקדש, ואת כל הבאים ללמוד תורה[36]. מכבודו ותפארתו לשבת במקדש כל היום[37]. אף בשעה שאינו עובד, מצוה עליו ללבוש את בגדי הכהונה, למרות הכלאיים שבהם, משום שהוא יכול לעבוד בכל עת שירצה[38]. יש מי שאוסר על כהן גדול ללבוש את הבגדים בהם יש כלאיים שלא בשעת העבודה, כשהכוונה היא לאבנט, לחושן ולאפוד[39]. הכהן הגדול רשאי ללבוש את הציץ* אף בלי ללבוש את שאר הבגדים[40], ויש הסוברים, כי ההלכה האומרת שהציץ מרצה על הטומאה ומכשיר את ההקרבה, הרי זה דווקא כאשר הציץ על מצחו של הכהן הגדול[41].

איסורי הכהן הגדול: על הכהן הגדול חלים כל האיסורים החלים על הכהן ההדיוט, ובנוסף לכך חל עליו איסור לשאת אלמנה, ומצוה עליו לשאת דווקא בתולה[42], והיינו, נערה שאינה בוגרת[43]. יש מי שאומר, כי אסור לכהן הגדול לשאת שתי נשים[44]; ויש שנראה מדבריהם, כי רק בזמן עבודת יום הכיפורים הדבר אסור[45].

[1] במדבר יח, א. וברש"י שם.

[2] רמב"ם כלי מקדש ד, יב.

[3] במדבר ג, ה.

[4] רש"י שם.

[5] רשב"ם שם.

[6] במדבר רבה פרשה ג, ג.

[7] שמואל א' ג, יג.

[8] ויקרא כא, י - טו.

[9] משנה ביומא עא, ב.

[10] משנה שם יד, א.

[11] מבואר בהרחבה בויקרא פרק טז, ובמסכת יומא פרקים א - ז.

[12] תוספתא סנהדרין ג, ד; רמב"ם כלי המקדש ד, טו. אם כי בהעדר סנהדרין המלך יכול למנותו, וראה בתוספות ליומא יב, ב ד"ה כהן.

[13] תוספתא יומא א, ו; יומא יח, א; רמב"ם כלי המקדש ה, א.

[14] יומא ה, א; רמב"ם כלי המקדש ד, יב - יג; ולדעת הראב"ד בהשגה שם, הוא עובד ככהן גדול כבר מהיום הראשון של שבעת הימים הללו.

[15] תורת כהנים צו, ג, ג; רמב"ם ד, טו.

[16] רמב"ם שם, וראה בכסף משנה ובקרית ספר שם.

[17] יומא שם; רמב"ם שם.

[18] מנחות עח, א; רמב"ם כלי המקדש ה, טז.

[19] רמב"ם עבודת יום הכיפורים א, ג.

[20] רמב"ם כלי המקדש ד, טו, ובתורת כהנים שם "אין מושחים כאחת".

[21] תוספתא סנהדרין ד, א; רמב"ם כלי המקדש ה, ג.

[22] כך היא דעת חכמים בתוספתא שם, וכך פוסק הרמב"ם שם. אמנם, רבי יהודה שם חולק וסובר שאסור לו למחול על כבודו; ויש מקום להבין שפסק הרמב"ם אינו מוסכם (ראה שו"ת חוות יאיר סימן רה, ושו"ת יביע אומר חלק ו או"ח כב).

[23] תענית יז, א; רמב"ם כלי המקדש ה, ו.

[24] נדרים נא, א; רמב"ם שם.

[25] רמב"ם שם ה, ד. לפי זה נראה, שהיום טוב שהיה עושה לאוהביו כשיצא מן הקודש (יומא ע, א), היתה סעודה פרטית ולא של רבים. אמנם, אנו מוצאים כי נתן הנביא קובל על סעודת אדוניהו במלכים א' (א, כו) "ולי אני עבדך ולצדוק הכהן... לא קרא", וייתכן שהכוונה שלא קרא לתמוך בו, אך לא לעניין האכילה (שבתחילה צדוק אינו נזכר).

[26] משנה סנהדרין יח, א; רמב"ם שם.

[27] משנה בתחילת יומא.

[28] יומא יט, א.

[29] רמב"ם בית הבחירה ה, יז, על פי גרסתו במשנה במידות ה, ד (וזו היתה לשכת פלהדרין).

[30] רמב"ם כלי המקדש ה, ז; כך נראה מדברי ר"י ב"ר בון בירושלמי יומא א, ב וחגיגה ב, ד, ולפי המבואר שם זו דעת רבי יהודה.

[31] כך משמע במשנה בחגיגה יז, א, וכך היא דעת ר' עוקבא בירושלמי שם, ולפי המבואר שם זו דעת רבי שמעון. כך גם מעיד יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים (ספר ה פרק ה).

[32] משנה יומא כח, א; תמיד ל, א.

[33] רמב"ם כלי המקדש ה, ז. ובהר המוריה שם מבאר, שזהו מכבודו שלא יתרחק, אך אין זה חיוב.

[34] רמב"ם כלי המקדש ד, יב; וראה לשון "כהן הראש" בכמה מקומות במקרא, לדוגמא: מלכים ב' כה, יח.

[35] ראה רד"ק לזכריה ג, ז.

[36] ראה מלאכי ב, ז: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", ומבואר בפרשנים, שהכהן הגדול מופקד על הוראת התורה בכלל ובמקדש בפרט.

[37] רמב"ם כלי המקדש ה, ז ונראה שהכוונה היא כשהוא לבוש בבגדי הכהונה, שעליהם נאמר "לכבוד ולתפארת" (שמות כח, ב).

[38] תוספתא סוף כלאיים, וכפי שמבארים כמה מהאחרונים: רדב"ז על הרמב"ם כלאיים י, לב; ערוך השולחן העתיד כט, יא; אבן האזל כלי המקדש ח, יב.

[39] כסף משנה כלאיים שם.

[40] תוספות יומא סט, א ד"ה בגדי, וכך עולה מדברי הראשונים בקידושין סו, א.

[41] כך דעת רבי יהודה ביומא ז, ב, וכך פוסק הרמב"ם ביאת המקדש ד, ח. אמנם, יש סברה גדולה לפסוק כדעת רבי שמעון שם, שהציץ מרצה אף כשאינו על מצח הכהן הגדול, בהתאם לשיטה המקובלת להלכה שטומאה דחויה בציבור, כמבואר בגמרא שם שהדברים תלויים זה בזה (ונתבאר בהרחבה בחוברת כתר כהונה פרק ד).

[42] ויקרא כא,יג-יד; משנה בהוריות יא, ב; רמב"ם כלי המקדש ה, י.

[43] רמב"ם איסורי ביאה יז, יג, כדעת תנא קמא במשנה יבמות נט, א (ואילו ר"א ור"ש מתירים בבוגרת).

[44] רמב"ם שם, על פי הגמרא ביבמות שם.

[45] כך פשטות הגמרא ביומא יג, א וראה בהשגת הראב"ד איסורי ביאה שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש