שלמה


שלמה: שלמה בן דוד מלך ישראל בונה המקדש הראשון.

שלמה, המלך השני מבית דוד, קיבל את המלכות בירושה מדוד אביו. תקופת שלמה היתה תקופה עליה אומר הפסוק: "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו... כל ימי שלמה"[1]. בימיו התרחבה מלכות ישראל על שטחי ארץ ישראל הרחבה לגבולותיה. עיקר פועלו של שלמה לדורו ולדורי דורות הוא בניין המקדש, ככתוב: "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו"[2].

לידתו והמלכתו: שלמה נולד לדוד מבת שבע. דוד קרא את שמו 'שלמה' ואילו נתן הנביא קורא את שמו 'ידידיה', והכתוב מעיד עליו - "וה' אהבו"[3]. דוד המלך נשבע לבת שבע כי שלמה בנה ימלוך לאחר מותו, ואכן לעת זיקנת דוד, כאשר נעשו ניסיונות להמליך את אדוניה, מכתיר דוד את שלמה כממשיכו במלכות בית דוד, זאת, בעזרת נתן הנביא ובת שבע הפועלים למען המלכתו למלך, ובניגוד ליואב בן צרויה ואביתר הכהן אשר היו עם אדוניה[4]. דוד המלך מצווה על משיחתו של שלמה למלך במעיין הגיחון, וכך נמשח בשמן המשחה[5] על ידי צדוק הכהן ונתן הנביא. על פי מקור בדברי חז"ל שלמה המלך היה בן שתים עשרה במלכותו[6], אולם לפי מקור אחר היה בן עשרים במולכו[7]. מלכותו על ישראל, שהיתה, כאמור, תקופה של שקט ממלחמות, וכמו כן מרובת עשייה ובניין הארץ, נמשכה ארבעים שנה, ובמותו נקבר בעיר דוד[8].

מלכותו וחכמתו: שלמה ירש מאביו ממלכה גדולה - "מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים"[9], ובימיו ישבו ישראל - "מלבוא חמת עד נחל מצרים"[10]. ומתואר בפסוקים כיצד הלך שלמה לגבעון לזבוח בבמה הגדולה אשר שם, ולהקריב קרבנות רבים לכבוד ה'[11], ככתוב: "אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא"[12]. במקום ההוא נראה ה' לשלמה בחלום הלילה, ושם הבטיח לו ה' גם חכמה רבה לשפוט את ישראל, גם עושר וכבוד וגם אריכות ימים, וזאת בתנאי שילך בדרכי ה'[13]. ואכן, ה' נתן לשלמה חכמה ותבונה ורוחב לב יותר מכל חכמי העולם, ובאו מכל העמים והארצות לשמוע את חכמת שלמה[14].


ים הנחושת הכיורים ועמודי יכין ובועז

בציור נראה ה'ים שעשה שלמה' המשמש מאגר מים לעזרה ולעבודת הכהנים. כן נראים כהנים הממלאים מים מן ה'ים' אל הכיור הנייד. בין האולם ולמזבח נראים הכיורים שעשה שלמה.

בניין המקדש הראשון: דוד המלך עשה פעולות רבות והכנות מרובות לבניין המקדש, כגון, למצוא את מקומו המדויק של המקדש והמזבח, וכן אסף כסף וזהב להכנת כלים. כן הניח את היסודות להקמת הבניין, וכמו כן קידש את רצפת העזרה לדורות עולם[15]. ברם, רצון ה' היה ששלמה המלך יבנה המקדש, וזהו עיקר פעלו של שלמה המלך לדורי לדורות, ועל שמו נקרא המקדש, ככתוב: "הבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל"[16]. כך דרשו חכמים: "יבוא ידיד [שלמה] בן ידיד [אברהם] ויבנה ידיד [בית המקדש] בחלקו של ידיד [בנימין]"[17]. את מגילת בית המקדש* קיבל שלמה מדוד אביו ועל פיה בנה את הבית[18]. שלמה החל בבניין המקדש בשנה הרביעית למלכותו בחודש זיו הוא החודש השני, חודש אייר, ארבע מאות ושמונים שנה לאחר צאת בני ישראל ממצרים[19]. בנייתו נמשכה שבע שנים והסתיימה בשנה האחת עשרה למלכות שלמה, בירח בול הוא החודש השמיני, חודש חשון[20]. חז"ל שבחו את שלמה על זריזותו בבניית המקדש, ועליו אמרו: 'חזית איש מהיר במלאכתו' - זהו שלמה בן דוד, שהיה זריז בבניין בית המקדש, שכן, את ביתו בנה בשלוש עשרה שנה, ואילו את בית המקדש בנה בשבע שנים[21]. לצורך בניין הבית מכנס שלמה את הגרים שנותרו מעמי הארץ ומחלק אותם: שבעים אלף מופקדים על ההובלה - 'נושא סבל' ושמונים אלף - 'חוצב בהר[22]. שלמה מזמין אצל חירם מלך צור, עצי ארזים, ומבקש ממנו לשלוח אמנים לבניין המקדש ולעשיית הכלים[23]. את פיקוח העבודה הפקיד על שלושת אלפים ושלוש מאות איש, על מנת לייעל את העבודה ולזרזה[24]. אף שפועלים ואומנים רבים עסקו בבניין הבית, הכתוב מייחס את בניית הבית הראשון לשלמה[25]. כשם שאת בניית המשכן הכתוב ייחס למשה רבנו[26]. תוך כדי בניית הבית הראשון, בא אליו דבר ה' על ידי אחיה השילוני, ומודיע לו, שאם ילך בחוקות ה' וישמור את מצוותיו אזי בבניין המקדש תתקיים הבטחת ה' למשה: "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל"[27].

חנוכת המקדש ותפילת שלמה: בסיום בניין הבית הקהיל שלמה את כל העם בחודש תשרי, על ראשיו, נשיאיו, זקניו, כהניו והמוני העם לירושלים, זאת כדי להשתתף בהעלאת הארון אל בית ה' ובחנוכת המקדש[28]. לאחר הכנסת הארון שרתה השכינה במקדש, כאשר ירדה האש משמים כבימי חנוכת המשכן, וכך נאמר: "וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו"[29]. דרשו חכמים על מעמד זה: "על אותה שעה הוא אומר 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות'[30] כימי עולם - כימי משה, וכשנים קדמוניות - כשני שלמה"[31], ואמרו חכמים: "אש שירדה מן השמים בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה"[32]. לאחר מעמד השראת השכינה, נושא שלמה את תפילתו המתוארת בדברי הנביאים. תפילתו מתקיימת אל מול המזבח כאשר הוא כורע על ברכיו[33]. עיקר עניינה של התפילה, תיאור מקום המקדש כמקום התכנסות ולתפילה בכל עת צרה פרטית לאומית ועולמית, בשעת רעב או מלחמה, בעצירת גשמים או במעמד תשובה, בתפילת היחיד או הגוי, ואף בשעה שאנשים נלקחו בשבי, נושאים ישראל את נפשם בתפילה אל המקדש, שכן, התפילות עוברות דרך מקום המקדש, וכך הן מתקבלות לפני ה', ככתוב: "והתפללו אליך דרך ארצם.. העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"[34]. וכך אמרו חכמים: "מתחילה לא בנאו שלמה אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבוא ויתפלל עליה"[35]. לאחר מעמד התפילה חנך שלמה את בית ה' כשהוא זובח לה' אלפי קרבנות[36]. בו ביום קידש שלמה את תוך חצר בית ה', והקדיש את המקום להקרבת קרבנות לעולם[37]. בסיומו של אותו מעמד נאמר: "ביום השמיני שלח את העם, ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו"[38].


שלמה המלך מקבל את מגילת המקדש מדוד

בציור נראה דוד המלך, כשהוא מוסר לשלמה את 'מגילת בית המקדש' ובה התוכנית המפורטת של בניין הבית, כפי שנמסרה ממשה רבנו. ברקע נראים פועלי המקדש כשהם מניחים את היסודות למקדש, מכשירים את הקרקע לבניינו.

כלים מיוחדים שעשה שלמה במקדש: שלמה חידש במקדש כלים שונים, ותוספות שלא היו במשכן, כגון האולם* שלפני ההיכל, עמודי נחושת יכין ובועז*, ופרטים רבים אחרים. להלן כמה מן החידושים שחידש:

א. כרובים: בבית המקדש שבנה שלמה, עשה כרובים עשויים עץ ומצופים זהב, אשר כנפיהם פרושות מקצה מקום קדש הקדשים אל קצהו השני[39].

ב. שולחנות: מפורש בכתוב, ששלמה הכין עשרה שולחנות ועשר מנורות[40], והיו יתרים על אלו שהכין משה במדבר. שלמה הניחם בהיכל חמש מצד זה וחמש מצד זה. אף על פי כן לא היו מסדרים את הלחם אלא על השולחן שעשה משה ולא היו מדליקים את הנרות אלא במנורה שעשה משה[41].

ג. אבני המקדש: כתבו הראשונים: "כשבונין ההיכל והעזרה בונין באבנים גדולות... ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית, אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין"[42]. חכמים למדו זאת משלמה, שנאמר: "אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית... ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו"[43]. ואמרו חכמים: "שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים"[44].

ד. שמיר: יש דעות בדברי חז"ל לפיהן שלמה השתמש בשמיר לחיתוך אבני ההיכל והעזרות[45].

ה. הים של שלמה: אחד החידושים שחידש שלמה המלך במקדש, היה ה'ים שעשה שלמה', כלומר, מאגר מים גדול עשוי נחושת, אשר הוצב על שנים עשר בקר, והיה חלק ממערכת אספקת המים למקדש[46]. היה זה אחד מן הכלים שהפליאו את כל רואיהם, עקב משקל הנחושת וצורתו המיוחדת, ולכן לקחו אותו הבבלים בעת החורבן לבבל[47].

ו. הכיורים והמכונות: שלמה עשה עשרה כיורים, ככתוב: "ויעש עשרה כיורות נחושת - ארבעים בת יכיל הכיור האחד"[48], זאת, בנוסף לכיור שעשה משה. הכיורים עמדו בין האולם ולמזבח, ושלמה הניחם חמשה מימין לכיור של משה וחמשה משמאל[49]. לכיורים נעשו 'מכונות', כלומר, לכל כיור נעשה כַּן על גלגלים, מעין עגלה ניידת המשמשת בסיס לכל כיור כדי להעבירו ממקום למקום[50].

תקנות מיוחדות שתיקן שלמה במקדש: הנהגות שונות הנהיג שלמה במקדש, חלקן נהגו בימי בית ראשון וחלקן הונהגו לדורות:

א. יציאה לאחור: כאשר בא שלמה להקריב בגבעון נאמר: "ויבוא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם"[51]. על פסוק זה אמרו חכמים: "וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים? אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים - לביאתו מירושלים לגבעון. מה ביאתו מירושלים לגבעון - פניו כלפי במה כדרך ביאתו, אף יציאתו מגבעון לירושלים - פניו כלפי במה כדרך ביאתו"[52]. מכאן למדו חכמים הוראה בדיני מורא מקדש ואמרו: "כהנים בעבודתן, ולויים בדוכנן, וישראל במעמדן, כשהן נפטרין [יוצאים מן המקדש] - לא היו מחזירים פניהן [לאחור] והולכים, אלא מצדדים פניהן [לכיוון המקדש] והולכים"[53]. וכן כל מי שהשלים עבודה אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צידו, עד שיצא מן העזרה, כל זה ליראה מן המקדש[54].

ב. שערים מיוחדים לחתנים ולאבלים: שלמה פעל להגדיל את מידת החסד בעת עליית ישראל למקדש, ואמרו חכמים: "כשבנה [שלמה את] בית המקדש - בנה שני שערים, אחד לחתנים, ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבים בין שני שערים הללו. הנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו: 'השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות', והנכנס בשער האבלים - והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל - היו אומרים לו: 'השוכן בבית זה ינחמך'"[55].

ספריו: שלמה – החכם מכל אדם - חיבר את ספרי החכמה, ואמרו חכמים: "לעת זקנת שלמה שרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים: משלי. קהלת ושיר השירים... שיר השירים כתב תחילה, ואחר כך משלי, ואחר כך קהלת... מדרך ארץ, כשאדם נער - אומר דברי זמר, הגדיל - אומר דברי משלות, הזקין [ולמד מניסיונו כי העושר ושאר ענייני החומר טפלים לחכמה] - אומר דברי הבלים".

סוף ימיו: למרות חכמתו לא נזהר שלמה, ועבר על מה שכתוב בתורה - "לא ירבה לו נשים"[56], ונשא נשים נכריות[57]. יש מחכמי ישראל שאמרו, שעשה כן כדי למשוך אותן ואת עמי העולם לדברי תורה, ולקרבן תחת כנפי השכינה[58], עם זאת, לעת זקנת שלמה נשיו היטו את לבבו. אמרו חכמים, שחטאו היה שלא מיחה בהן כשעבדו עבודה זרה[59]. עוד אמרו חז"ל: "באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש... באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקדוש ברוך הוא להחריבה [את ירושלים]... ועל אותה שעה שנינו: 'מעשה היה, ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות' [כלומר, הקריבו את התמיד באיחור] והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש. ולא היו יכולין לעשות, מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתייראים להקיצו מפני אימת המלכות. הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו"[60].

מן המדרש

בניין מקדש שלמה וחנוכתו בדברי חז"ל

בניין הבית: "הכל מסייעין את המלך [בבניין בית המקדש]... ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת"[61].

הכנסת הארון לקדש הקדשים: "כשבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים - דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה... כיון שאמר: 'ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך' - מיד נענה"[62].

מיני מגדים לפרנסת הכהנים: "בשעה שבנה שלמה בית המקדש, נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן נושרין [והם היו פרנסה גדולה לפרחי כהונה[63]]. שנאמר: 'ירעש כלבנון פריו'. וכשנכנסו נכרים להיכל - יבש, שנאמר: 'ופרח לבנון אומלל'. ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן, שנאמר: 'פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה'"[64].


חנוכת הבית בימי שלמה

בציור נראה שלמה, כשהוא כורע לפני ה' בתפילה בעת חנוכת המקדש. הכהנים נראים כשהם מכניסים את הארון להיכל ולקדש הקדשים, ואילו הלויים והקהל מלוים את המעמד בשירה. בעת הקרבת הקרבן הראשון במקדש בירושלים, זכו ישראל לראות את ירידת האש משמים, ככתוב: דברי הימים ב' ז, ג: "וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו, והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

מעולם המחשבה

עשרה שלחנות ועשר מנורות במקדש שלמה – על שום מה?

"'ויעש שלחנות עשרה' כדי [שתישלח הברכה בעולם] להרבות זרעים. ולמה עשה משה אחד? - שלא היו במדבר צריכין לזרעים. וכיון שבא שלמה עשאן עשר כדי להרבות זרעים. ולכך נתן חמש מימין - כנגד ימין העולם שהוא דרום, שמשם טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאים לעולם, אמר שלמה: בזכות אלו השלחנות הנתונות בימין יהיו גשמי ברכה וטללי ברכה יוצאים לעולם מן ימין... 'ויעש את מנורות הזהב עשר' - כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות - הרי שבעים כנגד שבעים אומות, שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים, ומיום שכבו הנרות - נתגברו. ואף על פי שעשה שלמה עשר שלחנות, לא היה מסדר לחם הפנים תחילה אלא על [שלחן] של משה שנאמר: 'ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים', ואחר כך היה מסדר על כולן, שנאמר: 'ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים'. ואף על פי, שעשה שלמה עשר מנורות, לא היה מבעיר תחילה אלא על [מנורה] של משה, שנאמר: 'ומנורת הזהב ונרותיה', ואחר כך היה מבעיר כולם, שנאמר: 'ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט'. וכך קבע עשרה כיורות - חמשה מימין כיור של משה - וחמשה משמאל... עשרה כיורות כנגד עשרת הדברות. ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד? - שלא היו ישראל צריכים גשמים במדבר, שהמן יורד להם והבאר עמהם. בא שלמה ועשה עשרה כיורות להרבות גשמים, שהיו [ישראל] בארץ ישוב, והיו צריכים גשמים הרבה, שנאמר: 'ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים'" (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפה; וראה רד"ק דברי הימים ב' ד, כ. משך חכמה שמות כז, כ).

[1] מלכים א' ה, ה.

[2] דברי הימים ב' ג, א.

[3] שמואל ב' יב, כד - כה.

[4] מלכים א' א, ה - לא.

[5] רמב"ם כלי מקדש א, יא.

[6] סדר עולם רבה פרק יד.

[7] אליהו רבה פרק ב.

[8] מלכים א' יא, מב - מג.

[9] מלכים א' ה, א.

[10] מלכים א' ח, סה.

[11] מלכים א' ג, ד; דברי הימים ב' א, יג.

[12] שם. ראה גם דברי הימים ב' א, ו.

[13] מלכים א' ג, ה - יד. וראה גם דברי הימים ב' א, ז - יג.

[14] מלכים א' ה, ט - יד.

[15] מלכים א' ז, נא; ראה סוכה נג, א; זבחים כב, א ועוד. וע"ע דוד; ע"ע בית ראשון.

[16] דברי הימים ב' לה, ג.

[17] מנחות נג, ב.

[18] דברי הימים א' כח, יא - כא; מדרש שמואל טו, ג. וע"ע מגילת בית המקדש.

[19] מלכים א' ו, א.

[20] שם פסוק לח.

[21] שיר השירים רבה פרשה א, ה.

[22] מלכים א' ה, כט.

[23] מלכים א' ה, כד; ז, יג; דברי הימים ב' ב, ו.

[24] מלכים א' ה, טז – לב.

[25] ראה לדוגמא: מלכים א' ז, יד; ז, מ; ז, מח - נא ועוד.

[26] שמות מ, יח - לג.

[27] מלכים א' ו, יא - יג. וראה ברד"ק שם.

[28] מלכים א' ח, א - ד.

[29] דברי הימים ב' ז, ג.

[30] מלאכי ג, ד.

[31] ספרא שמיני פרשה א, וראה שם הגהת הגר"א.

[32] זבחים סא, ב.

[33] מלכים א' ח, נד.

[34] שם ח, מח.

[35] שמחות פרק ו.

[36] שם ח, סג.

[37] שם ח, סד. וע"ע רצפת העזרה; עזרה חנוכת בית ראשון.

[38] מלכים א' ח, סו.

[39] מלכים א' ו, כג - כח. וע"ע כרובים.

[40] שם ז, מט; דברי הימים ב' ד, ז; ד, ח.

[41] ירושלמי שקלים ו, ג. וע"ע בית ראשון.

[42] רמב"ם בית הבחירה א, ח.

[43] מלכים א' ז, ט.

[44] סוטה מח, ב.

[45] סוטה שם כדברי ר' יהודה. וע"ע שמיר.

[46] מלכים א' ז, כג - כו;; מלכים ב' כה, יג; דברי הימים ב' ד, ב - ה. וע"ע ים של שלמה.

[47] מלכים ב' כה, יג.

[48] מלכים א' ז, לח.

[49] דברי המים ב' ד, ו; ברייתא דמלאכת המשכן יב.

[50] מלכים א' ז, כז. וע"ע מכונות שעשה שלמה.

[51] דברי הימים ב' א, יג.

[52] יומא נג, א.

[53] שם.

[54] רמב"ם בית הבחירה ז, ד.

[55] פרקי דרבי אליעזר פרק יז. עיין ערך 'שערים שעשה שלמה', ועיין ערכים 'חסד' ו'שבת'.

[56] דברים יז, יז.

[57] מלכים א' יא, א - ג.

[58] ירושלמי סנהדרין ב, ו. כדעת ר' יוסי.

[59] שבת נו, ב. ראה גם נחמיה יג, כו.

[60] מדרש משלי פרשה לא; במדבר רבה נשא י, ד.

[61] שיר השירים רבה א, ה.

[62] שבת ל, א.

[63] תנחומא תרומה יא.

[64] יומא כא, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il