זונה


זונה: אשה האסורה להנשא לכהן מפני קדושת הכהונה.

התורה ריבתה מצוות ואיסורים לכהנים עקב היותם משרתי ה'. בין האיסורים שאסרה התורה על הכהן הוא, שלא ישא אשה שאינה לכבוד הכהונה, כגון זונה. איסור זה נוגע לכהנים המקריבים קרבן על המזבח ואינו קיים בלויים וישראלים. כך נאמר בתורה: "אשה זונה וחללה לא יקחו"[1]. ההגדרה ההלכתית של 'זונה' בלשון חכמים היא: "אין זונה, אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות"[2].

מהותה: בהגדרת אשה זונה האסורה לכהן נחלקו התנאים[3]. דעת חכמים היא, שזונה האסורה לכהן, היא אשה שנישאה באיסור, כגון, שנישאה לנתין או לממזר. בכלל הנשים האסורות לכהונה, מונים חז"ל אשה שאינה בת ישראל, וכך גם בת ישראל שנבעלה לחלל[4]. עם זאת, אמרו חכמים, שאין אשה נפסלת לכהן אם נבעלה כפנויה, ואינה מוגדרת כ'זונה', ואפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל – איננה נעשית זונה, ואין איסור על כהן לשאתה לאשה[5].

גויה: נחלקו האמוראים, האם כהן הבא על אשה גויה לוקה משום זונה, והלכה היא, שכהן הבא על גויה עובר על לאו וגם לוקה, ולמדים זונה גויה מזונה ישראלית, שכן, עבר בכך על לאו, של "אשה זונה... לא יקחו"[6].

גיורת: גיורת אף היא אסורה לכהונה אפילו פחותה מבת שלש שנים, כיון שאינה בת ישראל[7]. יש אומרים מפני שהיא בחזקת בעולה קודם גירותה, ואף אם ידוע שלא נבעלה קודם גירותה, הרי היא אסורה מדרבנן, כיוון שהוחזקה כבעולה[8]. אולם יש שאמרו, שגיורת אסורה לכהונה מחשש שמא נבעלה לגוי, לשיטה זו, אם ידוע שהגיורת לא נבעלה קודם גירותה, הרי היא מותרת לכהונה[9].

שבויה: שבויה מישראל שנפדית, אסורה לכהן, מפני שהיא ספק זונה, שמא נבעלה לגוי. אם יש לה עד, שלא נתייחד הגוי עמה הרי זו כשרה לכהונה, ואפילו עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו. וכן קטן שהיה מסיח לפי תומו נאמן; מעשה באחד שנשבה הוא ואמו, ובנה מסיח לפי תומו, ואמר: נשבינו לבין העכו"ם אני ואמי, יצאתי לשאוב מים - ודעתי על אמי, ללקוט עצים - ודעתי על אמי, והשיאו אותה חכמים לכהן על פיו[10]. כהן שהעיד לשבויה שהיא טהורה הרי זה לא ישאנה שמא עיניו נתן בה, ואם פדאה והעיד בה הרי זה ישאנה, שאילו לא ידע שהיא טהורה לא נתן בה מעותיו[11]. עיר שבאה במצור ונכבשה, אם היו הגויים מקיפין את העיר מכל רוחותיה, כדי שלא תמלט אשה אחת... הרי כל הנשים שבתוכה פסולות לכהונה כשבויות, שמא נבעלו לגויים, אלא מי שהיתה מבת שלש שנים ולמטה, שהיא מותרת[12].

נבעלה בעילת זנות - פסולה: לדעת חכמים, 'בעילת זנות' הפוסלת את האשה לכהונה, הכוונה היא, לאשה שנבעלה לאדם שאין קידושיו תופסים בה, וכגון, גוי ועבד. כמו כן, איסורי עריות פוסלים, היינו, אשה שנבעלה לאדם האסור עליה באיסור כרת - פסולה[13]. כך גם אם נבעלה לחייבי לאוין, כגון לממזר, וכך, לחייבי עשה, כגון שנבעלה למצרי, בכל אלו הרי היא פסולה לכהונה[14]. ויש אומרים, שבאשה הנבעלת לחייבי לאו או עשה, אין היא בגדר 'זונה' האסורה לכהן[15]. מפי השמועה למדו חכמים, שאשה הנבעלת לחלל, שהנישואין היו בהיתר, מכל מקום נפסלה האשה לכהונה, מפני שנפגמה[16].

הבעילה האוסרת: גדר בעילה הפוסלת אשה לכהונה, הוא, שיהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, והאשה תהיה בת שלש שנים ויום אחד. בן תשע שנים, משיערה בה - בין באונס או ברצון, בין במזיד בין בשוגג, בין כדרכה ובין שלא כדרכה, הרי אותה אשה נפסלת לכהונה משום זונה. לפיכך, אשת איש שנבעלה לאחר, בין באונס בין ברצון נפסלה לכהונה[17]. לא בכל בעילה אסורה נאסרת האשה לכהונה, ולכן הבא על הנדה, למרות שהיא בכרת, אין האשה אסורה להנשא לכהן, משום שהבועל איננו בגדר אדם 'זר', וכן אינו 'פסול קהל' והקידושין תופסים בה[18]. כמו כן, אשה הנרבעת לבהמה, שדינה בסקילה, איננה נעשית בכך זונה האסורה לכהן, שכן אין זנות לבהמה, וזו לא נבעלה לאדם[19].

חיוב מלקות בזונה: כל כהן, בין כהן גדול ובין כהן הדיוט מוזהר שלא לישא אשה זונה, כהן שעבר וקידש זונה ובעלה – הרי הוא לוקה[20]. חיוב מלקות שאמרה תורה אמור הן על הכהן והן על הזונה[21]. מצינו שנחלקו ראשונים בשאלה: כהן שבא על זונה ללא חופה וקידושין - מה דינו? וכן כהן שנשא זונה ולא בעלה מה דינו? – יש אומרים שלוקה, ויש אומרים שאינו לוקה[22].

דין זונה באכילת תרומה: בת כהן שנבעלה למי שאסור לה, הרי שנתחללה מן הכהונה והיא זונה, ואסורה לאכול תרומה[23], שכן נאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל"[24]. בת כהן זו, אם אכלה דינה במלקות, אך אינה חייבת מיתה בידי שמים כזר האוכל תרומה[25]. בת כהן שנבעלה לאסור לה, נתחללה גם לענין מתנות כהונה כזרוע לחיים וקיבה*, ואינה בכלל זרעו של אהרן[26]. באשר ללויה וישראלית, שיש להם זרע מכהן ואוכלות בתרומה, אם נבעלו לאסור להן, אסורות לאכול תרומה לעולם, הואיל והן בגדר 'זונה'[27]. באשר ללויה, זו אינה מתחללת מקדושת לויה ונותנים לה מעשר ראשון[28].

קול שיצא על אשה שזונה היא: אשה פנויה שיצא עליה שם מזנה בעיר, להלכה, אין חוששים לקול זה כדי לפוסלה מן הכהונה, שכן, בית דין תולים לומר, שאנשים ראו בה דבר פריצות, והוציאו עליה קול שזינתה, ואין אוסרים אשה אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה[29]. באשר לאשת איש שיצא עליה קול שזינתה תחת בעלה והכל מרננים אחריה, חוששים לה משום זונה[30], שכן, אם לא היה שם אלא פריצות בעלמא, לא היו מוציאים עליה קול מזנה לאוסרה על בעלה[31].

כהן שנשא זונה כופין אותו לגרשה: כהן שנשא זונה והוא ממאן לגרשה, מצוה מן התורה לכפות עליו לגרשה, ככתוב: "וקדשתו", ודרשו חכמים: "מנין אם אינו רוצה [לגרשה] דפנו [הכה אותו]? תלמוד לומר: 'וקדשתו' - בעל כורחו! [והטעם:] 'כי את לחם אלהיך הוא מקריב!'... [וקדשתו] -להזהיר בית דין על כך"[32]. כן מובא בהלכה: "כהן שנשא אחת מן הפסולות לו, מחרימין אותו ומרדפין אותו בכל מיני רדיפות שאפשר... עד שיגרשנה, ואפילו אם יאמר לא ניחא לי להיות כהן ואוותר על קדושת כהונתי - אין משגיחין בו", ככתוב: "'וקדשתו' - בעל כרחו"[33].

כהן העובד במקדש – ונודע פסולו: כהן העובד עבודה על גבי המזבח, ונודע שנשא זונה בעבירה, הרי הוא פסול לעבודה במקדש. כיצד יעשו? - בית דין מדירים אותו הנאה ממנה, ב'נדר על דעת רבים', שאין לו התרה, ובכך יכול לסיים את העבודה שהתחיל, ומשגמר את עבודתו יורד ומגרש[34]. אין הכהן נפסל מן העבודה, אלא אם כן נשא זונה בכתובה וקידושין, אך בדרך זנות אינו נפסל אלא אם כן הוחזק לכך[35].

בן זונה הרי הוא כחלל: הלכה היא, שזונה שנישאה לכהן, בנה הנולד ממנו הרי הוא בגדר חלל*[36], ודינו כזר* ופסול לעבודה במקדש, ואסור לו לאכול תרומה וקדשים[37].

מעולם המחשבה

טעם המצוה – כבודם של משרתי ה' במקדש

כתבו הראשונים בטעם האיסור לשאת נשים פסולות: "משרשי המצוה, לפי שהכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם תמיד, ראוי ומחוייב להיותם קדושים, ונקיים יותר מכל שאר העם בכל עניניהם. אף כי בענין הזיווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב, שלא לישא הזונה, שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברוב ליקחה מדרכו הטובה וכוונתו הרצויה. גם היא בושת ופגם אל כל הקרב אליה [במיוחד לכהנים] שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה". ספר החינוך מצוה רסו.

[1] ויקרא כא, ז.

[2] יבמות סא, א. המונח 'זונה' במובן הפשוט של המילה היא אשה המופקרת להבעל לכל אדם, או כל אשה שנבעלת שלא בתורת אישות. אך הגדרת איסור 'זונה' לכהנים, היא שונה מן האמור, ונחלקו בה תנאים כדלקמן.

[3] בברייתא ביבמות סא, ב. נאמרו שש הגדות שונות למושג 'זונה': א. יש אומרים שהכוונה לאשת איש שזינתה, שכן 'זונה' היא לשון טועה, כלומר שהאשה הנשואה טועה מתחת בעלה לאחרים. ב. יש אומרים שהכוונה לאשה המופקרת לכל אדם אפילו היא פנויה. ג. יש שאמרו שאפילו אם בעלה בא על אשתו כשהיא אסורה לו, וכגון שבעלה קינא לה שלא להכנס למקום סתר עם איש זר, ואותה אשה התייחדה עם איש זר למרות אזהרת בעלה, הרי שאותה אשה אסורה לבעלה עד שתשתה ממי הכיור שבמקדש. במצב זה אם בעלה בא עליה הרי שאותה אשה נאסרה לכהונה. ד. לדעת אחרים זונה היא איילונית, שכן הבא על אשה כזאת שאינה ראויה להוליד ילדים הוי ביאת זנות. ה. לדעת ר' אלעזר אפילו פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות – עשאה זונה.

[4] יבמות סח, א. רש"י ויקרא כא, ז. רמב"ם הלכות איסורי ביאה יח, א.

[5] רמב"ם איסורי ביאה יח,

[6] תמורה כט, ב. רמב"ם איסורי ביאה יז, ו.

[7] רמב"ם איסורי ביאה יח, ג.

[8] רשב"א וריטב"א יבמות ס, ב. עיין תוספות יבמות סא, א. שהאיסור הוא משום שבאה מגוים השטופים בזימה.

[9] בית שמואל אבן העזר ו, סק"כ בדעת רש"י. ובמנחת חינוך מצוה רסו תמה על הבית שמואל.

[10] רמב"ם הלכות איסורי ביאה יח, יז – יח.

[11] שם הלכה כ.

[12] שם הלכה כו. הובא כאן לקט הלכות מדברי הרמב"ם, עיין שם הלכות נוספות בענין זה.

[13] יבמות מד, ב. קידושין עז, ב. מסכת דרך ארץ רבה פרק א כהגהת הגר"א 'פסלן'.

[14] רמב"ם איסורי ביאה יח, א – ג. רש"י על התורה ויקרא כא, ז. ריטב"א יבמות סא, ב. מאירי יבמות מד ב. בה"ג הלכות עריות; שאילתות שאילתא קד. חינוך מצוה רסו. שלחן ערוך אבן העזר ו, ח; ובמאירי כתב שכהן הבא על אשה שנבעלה לאדם האסור עליה בחיוב עשה, אינו לוקה עליה.

[15] תמורה כט, ב; רא"ש יבמות ו, ו; סמ"ג לאו קכא, רמב"ן על התורה ויקרא יט, כט. שלחן ערוך אבן העזר ו, ח; בשם יש אומרים. המהרש"א רצה לומר שאשה כזאת אינה נפסלת כלל לכהונה, אך דעת רוב הראשנים אינה כן, אלא כהן הבא על אשה כזאת, אמנם אינו לוקה משום זונה לכהן, אך אותה אשה נפסלת לכהונה, שכן נאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל", ואיש זר הוא אותו איש שפסול לה. עיין רא"ש ותוספות יבמות מד, ב. סמ"ג ועוד.

[16] רמב"ם איסורי ביאה יח, ה. חינוך מצוה רסו. וראה בראב"ד איסורי ביאה יח, ה. שהאשה נפסלת מדין חללה ולא מדין זונה.

[17] רמב"ם איסורי ביאה יח, ו.

[18] יבמות ס, א. רמב"ם איסורי ביאה יח, א.

[19] יבמות נט, ב. רמב"ם איסורי ביאה יח, א. שלחן ערוך אבן העזר ו, ח.

[20] קידושין עז, א. רמב"ם איסורי ביאה יז, ב.

[21] רמב"ם איסורי ביאה יז, ה.

[22] רמב"ם איסורי ביאה יז, ב; כתב שאינו לוקה. לעומתו דעת הראב"ד בהשגות שם שהוא לוקה, וכן כתב רש"י בקידושין עח, א; ד"ה 'אבל בעל'. לדעתם האיסור לבוא על זונה ללא קידושין נובע מהפסוק: "לא יחלל זרעו בעמיו", כלומר, איסור כללי שלא יבוא כהן על אשה בעילה שאינה ראויה. אבל הרמב"ם לא מחייב על ביאה זו, שכן הסביר את הפסוק: "לא יחלל זרעו בעמיו" בכהן גדול דווקא, וכוונת "חילול" זה לכהן גדול שבעל את האלמנה, שבכך חילל את האלמנה ואסרה אף על כהן הדיוט. אבל בשאר הנשים האסורות: גרושה, חללה וזונה לא שייך חילול, שכן הן כבר מחוללות.

[23] יבמות סח, א. צא, א. רש"י ד"ה 'פשיטא'. רמב"ם תרומות ו, ז. ספר המצוות לא תעשה קלז.

[24] ויקרא כב, יב.

[25] רמב"ם סנהדרין יט, ד. חישב לאו זה שאין בו מיתה.

[26] רמב"ם ביכורים ט, כ. ומי שנבעלה לאסור לה, הרי שדינה כדין חללה. קידושין עח, א.

[27] ימבות סח, ב. רמב"ם תרומות ו, י. שכן נאמר: "ובת כהן" הו' באה לרבות נשים אלו.

[28] תוספתא יבמות פרק ח. רמב"ם מעשר א, ב.

[29] גיטין פט, א. מחלוקת תנאים במקרה ויצא קול על אשה טרם שנישאה, האם היא פסולה לכהונה, לדעת ר"מ אפילו אכלה בשוק או היניקה בשוק, בכולן ר' מאיר אומר תצא... אמר לו ר' יוחנן בן נורי: "אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה", שכן בעלה הכהן אינו יודע מה דיברו על אשתו לפני כן. ולהלכה פסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה יז, כא; שאשה זו כשרה לכהונה עד שתהיה עדות ברורה שזינתה או הודאת פיה.

[30] רמב"ם איסורי ביאה טו, כ. שלחן ערוך אבן העזר ד, טו.

[31] בית חדש אבן העזר ד, טו. יש סוברים שאין הבדל בין אשת איש לפנויה, לענין זה, ובסתם קול אין חוששים אפילו באשת איש לאוסרה לכהן, ובקול שהכל מרננים אחריה הוא גרוע יותר וחוששים אפילו בפנויה עיין חלקת מחוקק אבן העזר ו, סקי"ד.

[32] ספרא אמור ויקרא כא, ז. ספר המצוות לרמב"ם עשה לב.

[33] יבמות פח, ב. שו"ע אבן העזר ו, ו; ושם ב'לבוש'.

[34] בכורות מה, ב. רמב"ם ביאת מקדש ו, ט. ומחלוקת ראשונים אם הפסול הוא מדרבנן או מהתורה. לריטב"א יבמות פה, א. הפסול הוא מדרבנן, וברא"ם בתשובות סימן נט, הפסול מהתורה.

[35] תשובות מהר"ם סימן מב, רמב"ם פירוש המשנה סוטה ג, ז.

[36] רמב"ם איסורי ביאה יט, ג.

[37] עיין ערך 'חלל'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il