כרת


כרת: עונש מיתה משמים וקיצור חיי האדם - על עבירות שבתורה, ביניהן כאלו שנעשו במקדש.

שלושים ושש עבירות נמנו בתורה שחייבים עליהן כרת, מהן תשע עבירות המתייחסות למקדש, שהעובר עליהם חייב כרת[1]. מהותו של העונש מוסברת בדברי חז"ל, ועניינה – הפסקת חיי האדם, או קיצור חיי האדם בעולם הזה ובעולם הבא[2].

חיובי הכרת במקדש:

א. טמא שאכל מבשר קודש: אדם שנטמא בכל טומאה אסור באכילת קדשים*, כגון: בשר קרבנות, אכילת מנחות*, לחמי-תודה* וכדומה. טמא שאכל מן הקדשים מתחייב כרת, שנאמר: "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים, וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"[3].

ב. הנכנס למקדש בטומאה: אדם שנטמא באחת הטומאות האמורות בתורה, ונכנס לתחומי העזרה* המקודשת, מתחייב כרת, שנאמר: "את משכן ה' טימא ונכרתה הנפש ההיא מישראל"[4].

ג. האוכל נותר*: אדם שאכל משיירי בשר קרבן לאחר שעבר זמן אכילתו - מתחייב כרת, שנאמר: "ביום זבחכם יאכל וממחרת, והנותר עד יום השלישי באש ישרף, ואם האכול יאכל ביום השלישי... ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"[5].

ד. האוכל פיגול*: אדם שאכל מבשר קרבן[6], שאחת מעבודותיו נעשתה תוך מחשבה, לאכול מהבשר לאחר הזמן הראוי לאכילתו, ומחשבה זו היתה בעת השחיטה*, קבלת הדם*, הולכת הדם* וזריקה* - מתחייב כרת, שנאמר: "ואם האכול יאכל... פיגול יהיה, והנפש האוכלת ממנו עוונה תישא"[7].

ה. השוחט והמעלה בחוץ: אדם השוחט קרבן ומקריבו במזבח שנבנה מחוץ למקדש, מתחייב כרת, שנאמר: "אשר יעלה עולה או זבח, ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו... ונכרת האיש ההוא מעמיו"[8].

ו. המכין שמן-המשחה* לעצמו: אדם הרוקח לעצמו שמן המשחה, המורכב מאחד עשר הסממנים שנמנו בתורה ובדברי חכמים - מתחייב כרת, שנאמר: "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו... איש אשר ירקח כמוהו... ונכרת מעמיו"[9].

ז. הסך בשמן המשחה: אדם שסך את בשרו בשמן המשחה - מתחייב כרת, שנאמר: "על בשר אדם לא ייסך... ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו"[10].

ח. המכין קטורת* לעצמו: אדם העושה קטורת, ומפטם ושוחק אותה כדוגמת קטורת המקדש, והיא נעשית במספר הסממנים שבקטורת ובמשקלם - מתחייב כרת, שנאמר: "והקטורת - במתכונתה לא תעשו לכם... איש אשר יעשה כמוה ונכרת מעמיו"[11].

ט. חובת קרבן פסח*: מצות עשה להקריב קרבן פסח בארבעה עשר בניסן, ומי שביטל מצוה זו במזיד - והוא טהור - מתחייב כרת, שנאמר: "והאיש אשר הוא טהור, ובדרך לא היה, וחדל לעשות הפסח - ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"[12].


המפטם את הקטורת לצורך פרטי – חייב כרת

בציור נראה אדם המפטם את הקטורת, וכותש אותה בידיו בעלי ומכתש. אם עשה האיש קטורת זו במתכונתה ובמשקלה, כדי להריח בה ולבסם את עצמו, חייב כרת.

מכתבי הראשונים

שלושה סוגים של 'כרת': בגוף - בנפש - ובשניהם יחד

עניין הכרת לדרגותיו השונות, מבואר בדברי הרמב"ן בפירושו לויקרא יח, כט: "'ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם'... בכריתות [שנאמרה] בתורה שלשה עניינים: האחד - שנאמר בו: 'ונכרת האיש ההוא' (ויקרא ד, ט). והשני - שנאמר בהן... 'ונכרתה הנפש ההיא מלפני' (ויקרא כב, ג) והשלישי - שנאמר בהן: 'הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה' (במדבר טו, לא).... ואמרו בסיפרא (אמור יד, ד): 'לפי שהוא אומר 'כרת' בכל מקום, ואיני יודע מה הוא? - כשהוא אומר – 'והאבדתי', לימד על הכרת שאינו אלא אבדן'. וביאור הענין, כי האוכל חלב או דם והוא צדיק, ורובו [מעשים טובים] וזכויות, אבל גברה תאוותו עליו ונכשל בעבירה ההיא - יכרתו ימיו, וימות בנעורים קודם שיגיע לימי זקנה. והם - ששים שנה [אולם] אין נפשו בהכרת. אבל יהיה לו חלק בעולם הנשמות כפי הראוי למעשיו הטובים, כי צדיק היה. ויהיה לו עוד חלק לעולם הבא הוא העולם שאחרי התחיה, ובזה אמר: 'ונכרת האיש ההוא'.

[לעומת זאת אדם] אשר עם החטא החמור ההוא [אכילת חלב ודם] יהיו עוונותיו מרובין מזכיותיו, עונש הכרת שבעבירה החמורה, מגיע לנפש החוטאת [ולא לגוף] לאחר שתפרד מן הגוף, והיא נכרתת מחיי עולם הנשמות... ואלו אין להם כרת בגופם, אלא פעמים שיחיו ויגיעו לימים רבים וגם עד זקנה ושיבה... וזהו מה שאמרו רבותינו (ר"ה יז א): 'מי שעונותיו מרובין מזכיותיו... יורדים לגיהנום... לאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת...'

ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו (במדבר טו, לא): 'כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר - הכרת תכרת הנפש ההיא'... לומר, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא... [והדברים אמורים]... בעניני עבודה זרה ומגדף. ורבותינו דרשו בו עוד... הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים... שאין להם חלק לעולם הבא".

[1] המשנה הראשונה במסכת כריתות.

[2] לדברי הגמרא במועד קטן כח, א ישנם שני סוגי כרת: א. בשנים - אדם הנפטר מחמישים שנה ועד ששים שנה. ב. בימים – אדם הנפטר לפתע במיתה חטופה. סוג שלישי של כרת נזכר בגמרא ביבמות (נה, א), שהוא איבוד הבנים: "יש לו בנים - קוברם, אין לו בנים - הולך ערירי". סוג רביעי של כרת שהוא איבוד הנפש מן העולם הבא, מבואר בהרחבה בדברי הרמב"ם בפירושו למשנה סנהדרין י, א; ובהלכות תשובה ח, ה, וכן ברמב"ן - שער הגמול, אותיות סג-סו.

[3] ויקרא ז, כ; כריתות שם.

[4] במדבר יט, ג.

[5] ויקרא יט, ו - ח.

[6] וכן במנחות, העבודות הן: קמיצה, נתינה בכלי והקטרה.

[7] ויקרא ז, יח. ולמדו חז"ל בגמרא כריתות ה, א. גזירה שווה 'עוון' 'עוון' מנותר.

[8] ויקרא יז, ח - ט.

[9] שמות ל, לב - לג.

[10] שמות שם.

[11] שמות ל, לז - לח.

[12] במדבר ט, יג. ואם היה אנוס בראשון באיזה אונס, פרט לטמא ולדרך רחוקה והזיד בפסח שני* ולא הקריב פסח שני אף הוא מתחייב כרת.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il