טבעות


טבעות: טבעות מתכת הקבועות ברצפת העזרה בהם נעזרים הכהנים בעת שחיטת הקרבנות.

בימי בית שני תיקן יוחנן כהן גדול, שיקבעו טבעות בקרקע בית המטבחיים*, כדי להעזר בהן בעת שחיטת הקרבן. בכך ביטל יוחנן כהן גדול את הנהוג עד ימיו, שכאשר היו צריכים לשחוט בהמה, היו סורטים סריטה בין קרניו של העגל, והיה דם יוצא מן הסריטה אל העינים ובכך היה העגל נרגע בעת השחיטה. שיטה אחרת היתה, לחבוט את העגל במקל בין קרניו, אף בשיטה זו היה העגל הולך לשחיטה בלא התנגדות. שיטות אלו לא נראו ליוחנן כהן גדול, שכן בסריטה נראה העגל כבעל מום, ובחבטה היה חשש שמא הבהמה נטרפת, שכן יווצר נקב בקרום המוח, לפיכך הנהיג הכהן הגדול סדר חדש, וקבע טבעות ברצפת העזרה, לסיוע לכהנים בעת השחיטה[1].

צורת הטבעות ודרך השימוש בהם: הטבעות היו עשויות כמין קשת, וכמין חצי עיגול המחובר לקרקע[2]. לצורך השחיטה, היו מניחים את הבהמה על הקרקע, ומגביהים את הטבעת כלפי מעלה[3], מכניסים את ראש הבהמה לטבעת, וסוגרים את הטבעת על צואר הבהמה, שלא תזוז בשעת שחיטה[4]. יש מסבירים באופן אחר, שהטבעות נועדו כדי למשוך בחבל את הבהמה ממקום עמידתה עד שראשה נכנס לטבעת[5]. ויש מי שסובר, שהטבעות נועדו כדי להצמיד את ידי הבהמה ורגליה לקרקע, שכן, הלכה היא, שאין לכפות את הקרבנות בחבל שכך מנהג המינים, אלא לוכדים את הידים בטבעת אחת ואת הרגלים בטבעת שכנגדה[6].

מספר הטבעות ומקומם: נקבעו במקדש עשרים וארבע טבעות כנגד עשרים וארבע המשמרות[7]. הטבעות היו מסודרות לצפון המזבח בשש שורות ובכל שורה ארבע טבעות; ויש אומרים שהן היו מסודרות בארבע שורות, שבכל אחת מהן שש טבעות[8]. מקום הטבעות היה עשרים וארבע אמות[9]. הטבעות נקבעו ברצפת העזרה מצפון למזבח[10]. לשיטה זו מקום הטבעות הוא גם בית המטבחיים*. ויש מי שאומר, שהיו שני סוגי טבעות, טבעות לשחיטה וטבעות להפשטה. כלומר: עשרים וארבע טבעות קבועות בקרקע, זאת, לשחיטת הקרבנות, זאת, בסמוך למזבח. בנוסף לכך היו טבעות תלויות במבנה מקורה מעל הננסים. בכתלי מבנה זה נקבעו טבעות כדי לתלות בהן את הקרבן להפשטה. לשיטה זו המבנה האמור עם הטבעות התלויות הוא הנקרא 'בית המטבחיים'[11].


הטבעת ותפקידה

הטבעת הקבועה ברצפת העזרה, נועדה להקל על הכהנים את הכנת הבהמה לשחיטה. בציור נראים מקריבי הקרבן, כשהם מושכים את הבהמה אל הטבעת. כך יכול השוחט לגשת אל הקרבן כשהוא מרותק למקומו.

שחיטת התמיד בטבעות: תמיד של שחר היה נשחט על הטבעת השניה בקרן הצפונית מערבית, ואילו תמיד של בין הערבים היה נשחט על הטבעת השניה בקרן הצפונית מזרחית[12]. כלומר: טבעת השחיטה לא היתה בשורת הטבעות הסמוכה למזבח, אלא בשורה אחת צפונית יותר, כדי שהמזבח לא יסתיר את אור השמש[13]. יש המסבירים את עניין הטבעת השניה, כדי שהכהן יוכל להיעזר גם בטבעת הראשונה לתפוס בה את רגלי הבהמה[14]. ויש אומרים שההרחקה מן המזבח מטרתה, כדי שהבהמה לא תטיל גללים סמוך למזבח[15]. יש מן הראשונים שכתב, ש"היו שוחטין [תמיד] של שחר בצד המערבי של מקום השחיטה, כדי שיהא [הקרבן במערב] כנגד השמש [הזורחת במזרח]. ואילו תמיד של בין הערבים שוחטין אותו בצד המזרחי, מפני שהשמש אז במערב, כדי שגם [תמיד של בין הערביים] יהא כנגד השמש". זאת, לקיום הפסוק "שנים ליום", וקיבלו חכמים, שהקרבן צריך להיות בניגוד לשמש, הנקראת 'יום'[16]. מדברי כמה מהראשונים נראה, כי שאר קרבנות היום – חוץ מן התמיד - היו נשחטים על ידי אנשי המשמר בטבעת המיוחדת הקבועה לכל משמר וקרויה על שמו[17].

טבעת בית בלגה: בימי בית שני קבעו חכמים את טבעתה של משמרת בלגה בקרקע, באופן שלא תוכל להיפתח, משום שאחת מבנות המשמרת המירה דתה, ונהגה זלזול בעבודת הקרבנות ופגעה במזבח. סיבה נוספת לקביעת הטבעת, שכן אנשי המשמרת היו מאחרים לבוא לעבודתם[18]. קנס זה שקנסו חכמים את אנשי המשמרת, אילץ אותם להשתמש בטבעות של אחרים, וגנאי היה למשמרת שקבעו את טבעתם[19]. יש מי שסובר כי הטבעת שנקבעה לא היתה מהטבעות הללו, אלא היו עשרים וארבע טבעות אחרות אשר היו משתלשלות מן הכתלים בבית המטבחיים, כדי להיעזר בהן לתליית הצאן לשם הפשטתו. לשיטה זו כל משמר הנכנס לעבוד היה משלשל את טבעתו שם, להראות שעכשיו זמן עבודתו, וזוהי טבעת המשמרת. לשיטה זו סתמו לבית בלגה את הטבעת שלהם המשתלשלת בבית המטבחיים[20].


שחיטת התמיד ב'טבעת שניה' – שיטת הרמב"ם

לדעת הרמב"ם שחיטת התמיד מתקיימת כשהקרבן נמצא בניגוד לשמש, ככתוב 'שנים ליום'. בציור נראה הכהן כשהוא שוחט את קרבן תמיד של שחר מול השמש הזורחת (כדי להכחיש את עובדי השמש). השחיטה נעשתה על שורת הטבעות השניה במערב העזרה. באשר לשחיטת קרבן התמיד של בין הערביים, היתה השחיטה נעשית בשורת הטבעות השניה במזרח, כנגד השמש השוקעת.

[1] סוטה מח, א.

[2] פירושי הרא"ש ורע"ב מידות ג, ה. ירושלמי סוף מעשר שני: "רחבות מלמטה וצרות מלמעלה". אמנם, בירושלמי בסוף סוכה הגירסה: "רחבות מלמעלן וצרות מלמטן", ואולי אין אלו אותם טבעות – ראה הערות 7, ו – 20.

[3] רש"י סוכה נו, א ד"ה וטבעתה.

[4] רש"י סוטה שם ד"ה טבעות; ר"ש מעשר שני ה, טו; רא"ש ור"ש מידות ג, ה; ערוך ערך 'בלגה'.

[5] רבינו חננאל סוכה נו, ב; ערוך ערך 'טבעת'.

[6] רמב"ם בפירושו למעשר שני ה, טו; וראה רמב"ם בפירושו לתמיד ד, א.

[7] תוספתא סוכה ד, יב. ולשיטת הרמב"ם אין אלו הטבעות שבקרקע, ראה הערה 20.

[8] משנה מידות ג, ה.

[9] משנה מידות ה, ב; רמב"ם בית הבחירה ה, יד.

[10] רש"י סוכה שם, וכך נראה מהמשנה במידות שם.

[11] רמב"ם בית הבחירה ה, יג- טו: בין הטבעות לבית המטבחיים היו שמונה אמות למקום השולחנות.

[12] משנה תמיד ד, א; רמב"ם תמידין ומוספין א, יא.

[13] מפרש לתמיד ל, ב ד"ה על טבעת.

[14] רש"י יומא סב, ב ד"ה על טבעת.

[15] תוספות יומא שם ד"ה על טבעת.

[16] פירוש המשנה לרמב"ם תמיד ד, א; זאת כדי להכחיש את עובדי השמש, וראה ערך 'ותיקין'.

[17] כמבואר להלן, שסתמו את טבעתה המיוחדת של משמרת בילגה.

[18] תוספתא סוכה ד, יג.

[19] רש"י סוכה שם. ויש מפרשים שלא תשתמש בשום טבעת ויתאמצו הרבה בשחיטה – ראה במאירי שם.

[20] רמב"ם בפירוש המשנה לסוכה ה, ו. יתכן שכוונתו לטבעות המשתלשלות מן הכתלים. אך יתכן שהרמב"ם מסביר את המושג 'אונקליות' שלכל ננס היו שלש טבעות המשתלשלות ממנו, זאת לצורך הפשטה. ראה משנה תמיד ד, א; וג, ה; וכן מידות ג,ה. ננסים וטבעות אלו היו בתוך בית המטבחיים, ולשיטתו הרמב"ם היו לבית המטבחיים כתלים. ראה גם ערך 'בלגה'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il