טריפה


טריפה: בהמה המיועדת לקרבן שנמצאה בה אחת מהטריפות האוסרות את הבהמה באכילה.

מצות התורה היא, שהמביא קרבן לה' להקריבו על גבי המזבח, מביא אותו מן הבהמות המובחרות, כשהוא תמים בלא מום. מכאן גם האיסור להביא כקרבן בהמה או עוף שנפלה בהם טריפה. וכתבו הראשונים בעניין מיני הטריפות, שכולן הלכה למשה מסיני: "ושמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיני, ואלו הן: דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, ושבורה"[1]. ההגדרה של 'בהמת טריפה' היא, שהיא נוטה למות עקב מכה או מחלה[2], ובהמה טריפה, אם היא זכר - לא תאריך ימים למעלה משנה, ואם היא נקבה - אינה יכולה ללדת[3].

המקור לאיסור ההקרבה: נאמר בתורה: "ואם עולה קרבנו מן הבקר"[4], מכאן למדו חז"ל: "מן הבקר" – ולא כולם, אלא המובחרים שבבקר, להוציא בהמה שהיא טריפה, והיא שאסורה מן התורה בהקרבה[5]. לימוד זה נאמר לגבי בהמה שהוקדשה כשהיא תמימה ולאחר מכן נטרפה. מאידך באשר לבהמה שהיתה טריפה מתחילתה ומעת לידתה, איסור זה נלמד מן הפסוק ביחזקאל - "ממשקה ישראל"*[6], ולמדו חכמים מביטוי זה, שאין להקריב דבר לפני ה' אלא אם כן מותר הדבר באכילה ושתיה לישראל[7]. מצינו מן הראשונים מי שלומד את איסור טריפה מתחילתה מן הפסוק "הקריבהו נא לפחתך"[8], המלמד, שאין זה כבוד המקום להקריב קרבן אלא אם כן הוא מובחר, וטריפה אינה מן המובחר[9].


טריפת הריאה האוסרת את הקרבן מלהעלותו על גבי המזבח.

בתמונה נראית ריאה של בהמה, כשהיא נקובה במסמר. מציאות זו היא אחת משמונה טריפות שנאמרו למשה מסיני, והיא מוגדרת כ'נקובה' האוסרת את הבהמה לאכילה ולהקרבה.

קרבן שנטרף: בהמה שנשחטה בעזרה ונמצאת טריפה, יש לשורפה[10]. בהמה זו אם העלו אותה כקרבן על גבי המזבח, יש להורידה[11]. בהמה שהוקדשה לקרבן ונטרפה, הלכה היא, שאין אפשרות לפדותה, אלא תרעה עד שתמות ותקבר[12]. בהמה טריפה שנתערבה עם בהמות אחרות בעזרה, אם הבהמות בחיים ירעו עד שיסתאבו, וייפדו, ויביאו בדמיהן קרבן מאותו המין. אם נשחטו - כולן אסורות, שכן בהמת הקדש אינה בטלה ברוב[13]. בהמה טריפה שילדה - הולד כשר להקרבה[14].

מעולם המחשבה

הקרבן - וקדושת ישראל: "ואנשי קודש תהיון לי". חכמי המדרש לימדונו כיצד עם ישראל מתרומם בקדושה, זאת, על ידי מצוות המרחיקות את ישראל מכל דבר הפוגם בנפש האדם, וכך ישראל הופכים ל'אנשי קודש': "ר' ישמעאל אומר: כשאתם 'קודש' – 'תהיון לי'. איסי בן יהודה אומר: כשהמקום מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להן קדושות [כגון]: 'ובשר בשדה טריפה לא תאכלו'", וכוונתו לומר, שאמנם בפסוק נאמרה 'טריפה' אחת, ובאו חכמים ולימדונו שטריפה זו באה להרחיק את האדם - "משמונה עשרה טריפות ששנינו במשנת 'אלו טריפות'". במיוחד, כשאדם בא להתקרב לבוראו באמצעות הקרבן, בודאי שעליו להתעלות מעבר לשמונה הטריפות האמורות בבהמה (פסיקתא זוטרתא שמות כב, ל).

[1] חולין מג, א; רמב"ם הלכות שחיטה ה, ב.

[2] פירוטן בהרחבה מתבאר במסכת חולין בפרק השלישי, ושם נימנו שמונה עשרה טריפות. ובשו"ע יו"ד סימנים כט- ס.

[3] חולין מח, א; רמב"ם שחיטה א, יא; שו"ע שם נז, יח. ופו, ט.

[4] ויקרא א, ג.

[5] תורת כהנים דיבורא דנדבה פרשתא ב (ב, י); מנחות ה, ב.

[6] יחזקאל מה, טו.

[7] תמורה כט, א. וראה שם לימוד נוסף מהפסוק "כל אשר יעבור תחת השבט", לאסור כאשר היתה לה שעת הכושר.

[8] מלאכי א, ח.

[9] רמב"ם איסורי מזבח ב, י.

[10] רמב"ם איסורי מזבח ב, יא. על פי פסחים פב, ב.

[11] זבחים פד, א; רמב"ם פסולי המוקדשים ג, ה.

[12] תמורה לא, א; רמב"ם שם.

[13] תמורה כח, א; רמב"ם פסולי המוקדשין ו, ב.

[14] תמורה לא, א; רמב"ם איסורי המזבח שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש