יהושע בן חנניה


יהושע בן חנניה: מחכמי המשנה בימי בית שני, ובעת החורבן, וממורי ההלכה של הבית השלישי.

יהושע בן חנניה נמנה על חכמי המשנה בסוף ימי בית שני, כן נמנה על הלויים המשרתים במקדש. חכם זה ראה את הבית השני בבניינו ובחורבנו, ואף ראה את מרד בר כוכבא[1]. על ר' יהושע בן חנניה אמרו חכמים: "אשרי יולדתו", שהיתה אימו מביאה אותו בעריסה לבית המדרש כדי שיהא רגיל לשמוע דברי תורה[2]. כך גדל בקדושה וטהרה ונתעלה במעלות התורה עד שזכה להיות מועמד לנשיא הסנהדרין[3]. כן זכה ר' יהושע להמנות על חמשת תלמידיו המובחרים של רבי יוחנן בן זכאי*[4]. היה בר פלוגתא של ר' אליעזר, ומחלוקתם דמתה למחלוקת בית שמאי ובית הלל, רבי אליעזר היה קפדן ומחמיר, ואילו ר' יהושע היה כהלל, ענוותן, נוח לבריות ומיקל במקום שאפשר[5]. ר' יהושע היה עני ונאלץ להתפרנס מהבערת עצים והפיכתם לפחמים, כתוצאה מכך הושחרו כתלי ביתו, וכשביקר רבן גמליאל בביתו אמר: "מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה"[6]. עוד אמרו עליו בגלל עניותו: "תורה מפוארה בכלי מכוער"[7]. כאשר נזכר בתלמוד תנא בשם ר' יהושע סתם הכוונה לר' יהושע בן חנניה[8].

חכמתו ומחלוקתו עם חכמים: משהגיע ר' יהושע למסקנה הלכתית, היה נחרץ בדעתו, ולא נמנע מלחלוק גם על הנשיא רבן גמליאל. כך אירע כשהגיע למסקנה בעניין קידוש החודש, וקביעת תאריך ראש השנה, שם עמד על דעתו, שכן מדובר בקיום חגי תשרי במועדם. עם זאת, ידע גם לקבל את מרותו של נשיא הסנהדרין, וסופו שביטל את דעתו מפני כבוד הנשיא[9]. כך גם באשר לחיוב תפילת ערבית, האם היא חובה או רשות, הביע את דעתו מול דעת הנשיא, ובסופו של ויכוח נתקבלה דעת רבי יהושע על דעת חכמים[10]. ר' יהושע היה בקי בחכמת הטבע, הדבר הציל אותו מפגעים שונים. כך אירע כשעלה לספינה שבים, וצפה מראש שיהיו תקלות בדרך בתקופה זו של השנה , והספינה תשתבש בדרכה, לפיכך הצטייד במזון, ובכך הציל את בני חבורתו מרעב[11]. עקב חכמתו, נודע ר' יהושע בשיחותיו בענייני מוסר ואמונה עם בית הקיסר, ובויכוחיו עם מינים ואפיקורסים, ופעם העיד על עצמו: "מעולם לא ניצחני אדם - חוץ מאשה, תינוק ותינוקת"[12].

תיאוריו על הנעשה במקדש: כאמור, נמנה ר' יהושע בן חנניה על הלויים המשוררים במקדש[13]. רבי יהושע מתאר את העומס על הלויים בעבודת המקדש בחג הסוכות, ומתברר, שבימי שמחת בית השואבה היה מדיר שינה מעיניו, וכלשונו: "כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו: שעה ראשונה לתמיד של שחר, משם לקרבן מוסף... משם - לבית המדרש, משם... לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך - לשמחת בית השואבה".[14] רבי יהושע עמד בפרץ להגן על כבודה של ירושלים כמובא בתלמוד: "פעם אחת מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו?!"[15] ממקור זה ניתן ללמוד, שהיה חבר הסנהדרין בזמן הבית, ובעל השפעה עוד בהיות הבית על מכונו.


רבי יהושע וחכמי ישראל מתבוננים בחורבות קדש הקדשים

לפי המתואר בתלמוד (סוף מכות) עלו חכמי ישראל לבית המקדש בעת החורבן. היה זה בעת תכנון הרומאים לחרוש את העיר ולהכשיר את הקרקע לבניין עיר אלילית ומקדש אלילי. חכמי ישראל וביניהם רבי יהושע נכנסו להר הבית, והזדעזעו למראה עיניהם בראותם שועל יוצא מבית קדשי הקדשים. לא נחה דעתם עד שניחמם רבי עקיבא, ואמרו לו 'עקיבא – ניחמתנו!'

פעילותו בתקופת החורבן: ערב חורבן הבית סייע רבי יהושע לרבו, ר' יוחנן בן זכאי, לצאת מן העיר הנצורה, כדי להפגש עם אספסינוס ולהכשיר את הקרקע להקמת הסנהדרין בכרם ביבנה[16]. ר' יהושע ראה בעיניו את מאורעות המלחמה ואת חורבן המקדש וירושלים ועבר עם רבו ליבנה. מאוחר יותר, כאשר נודע לחכמים שהרומאים מתכוונים לחרוש את ירושלים ולהפוך אותה לעיר נכרית, עלה רבי יהושע והחכמים לירושלים להווכח בנעשה, כמתואר בתלמוד: "וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך… והיו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין". שם ראו בעיניהם כיצד מתקיים הפסוק: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש", ולא התנחמו החכמים אלא לאחר שהביא רבי עקיבא את הפסוק: "'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם'... ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו!"[17] אחר החורבן עם ביטול הקרבנות וניסוך היין, נכנס העם לתקופה של אבלות ורבים פרשו מאכילת בשר ושתיית יין. רבי יהושע ניחם את הציבור, באומרו: "שלא להתאבל כל עיקר - אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר... אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט"[18]. רבי יהושע היה ממניחי היסוד לסנהדרין שהלכה והתבססה בכרם ביבנה, שם היו מתקיימים דיונים בשאלות הלכתיות בין חברי הסנהדרין. ככל שאר החכמים אשר הקימו בית דין נוסף בעיר מושבם, אף הוא הקים בית דין בעירו פקיעין[19].


בקעת בית רימון

לפי המתואר במדרש התכנסו בוני המקדש בבקעת בית רימון בדרכם לירושלים. בקעה זו נבחרה כמקום התכנסות, בהיותה בלב ערי משמרות הכהונה. שכן, לאחר החורבן התיישבו משפחות הכהנים בערים שונות בגליל, כגון, ארבל, ציפורי, נצרת, כבול, ועוד, בהמתנה ליום שיבנה המקדש. בעיר ציפורי היה מרכז השלטון הרומי, ומשם היה צריך לקבל אישור להמשך תוכניות הבנייה. בבקעה מצאו את מותם רבים מן המורדים במרד בר כוכבא כמובא באיכה רבה (פרשה א, מה): "אמר [אדיריאנוס] לשר צבא שלו: עד שאני אוכל קרן גלוסקאן [קצה לחמניה] זו, וירך תרנגול זה - אבקש אחד מהן [מן המורדים] ולא אמצא! מיד הקיפום לגיונותיו והרגום, והיה הדם בוקע והולך... ורוח הקדש צווחת: 'על אלה אני בוכיה'".


יהושע בן חנניה מבוני הבית השלישי: בימי רבי יהושע בן חנניה ניתן אישור על ידי מלכות רומי לבנות את בית המקדש. הידיעה עוררה התלהבות מרובה בעם, ומיד קמו תורמים גדולים אשר פתחו את אוצרותיהם ונתנו כסף וזהב לעולי הגולה שהחלו לנהור ארצה בדרכם לבנות את המקדש בירושלים. הרצון לבנות את המקדש, עורר את הנכרים תושבי הארץ, ואלה שלחו משלחת לשלטון הרומי כשהם מזהירים, כי הקמת בית המקדש תשמש ליהודים אמצעי למרוד במלכות. בעקבות המחאה, וכדי לסכל את רעיון הבנייה, הוציאה המלכות איגרת המורה ליהודים להכניס שינויים משמעותיים במידות המקדש. איגרת זו נתקבלה כשהיהודים כבר נקהלו בהמוניהם בבקעת בית רמון, שבגליל. גזירת המלך החדשה עוררה צער וזעם, והתעורר חשש שמא יפרוץ מרד חדש, שיכחיד את שארית הפליטה שנותרה בארץ. החכמים שנאספו במקום נתנו את עיניהם ברבי יהושע בן חנניה, והוא בחכמתו עמד ודרש בפני הנאספים, שיכך את הזעם בספרו משל אודות ארי שנתקעה עצם בגרונו, ובאומרו: נכנסנו ללוע הארי ואנו בסכנת חיים לעם כולו, לפיכך עלינו להתפזר הפעם, ונמתין להזדמנות אחרת, ובלשונו: "דיינו, שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום"[20]. הציבור אמנם התפזר, אך מתברר שזעם הציבור לא שכך. פעולות השלטון בירושלים, להקמת עיר אלילית ומקדש אלילי במקום מקדש ה' בהר המוריה, הציתו את אש המרד אשר התלקחה והביאה למרד בר כוכבא.

בוני המקדש בדרכם לירושלים

הלקח הנלמד מדברי רבי יהושע בבקעת בית רימון: כאמור, היה רבי יהושע בן חנניה שותף להכנות שעשה העם לקראת בניין המקדש בירושלים. מן המעשה המתואר בדברי חז"ל, ניתן ללמוד הלכות חשובות הנוגעות לבניין הבית בכל דור ודור. רבי יהושע בן חנניה, שהיה מבכירי הסנהדרין בכרם ביבנה, היה יכול לפזר את הציבור על ידי הצגת בעיה הלכתית, וכגון, שלצורך בניין הבית צריך להעמיד מלך, והרי אין מלך בישראל. כמו כן היה יכול לומר, שצריך להמתין למשיח - וטרם בא.

עוד היה יכול לומר, שצריך שיבוא נביא ויורה הוראות הכרחיות בעת הבניין, ובלעדיו אי אפשר לבנות את הבית. בעיה הלכתית אחרת היה יכול להעלות, שצריך לבנות את הבית על פי תוכנית מקדש יחזקאל, ואין אנו בקיאים בפרטיה. כן היה צריך להזכיר את ההשקפה המקובלת בהמון העם, שהמקדש יירד משמים. בכך היה הקהל שהתכנס חוזר לביתו בהנחה שבניין המקדש נמנע, לא בגלל הרומאים אלא בגלל בעיה הלכתית, ובכך היה רבי יהושע משכך את אש המרד.

רבי יהושע לא השתמש בטענות אלה, שאין בהן ממש מבחינת ההלכה.

רבי יהושע הוא זה שקבע בתלמוד את הכלל הגדול ש"לא בשמים היא", ואין דבר בתורה שנקבע בשמים, אלא התורה כולה מסורה לישראל לדון בהלכה ולהחליט, ככתוב: "אחרי רבים להטות"[21]. ממילא הרעיון של 'מקדש משמים' מנוגד לתורה, ולא היה יכול להשתמש בו לפיזור המתכנסים בבקעת בית רימון.

כחבר הסנהדרין סבר, שקיימת חובה ומצוה לבנות את הבית מיד וללא תנאי. מסיבה זו קם והתייצב רבי יהושע בבקעת בית רימון, למרות זקנתו וכבודו, כדי להטות כתף לבונים, וכדי שיהיה לו חלק במצות בניין הבית השלישי. לפנינו הלכה מוסמכת לדורות, של חכם מבכירי הסנהדרין, הקובעת שיש לבנות את בית המקדש בכל עת ובכל שעה, ואין לכך כל מניעה מבחינת ההלכה. למסקנה:

א. אין צורך במלך לבנין הבית.

ב. אין צורך להמתין למשיח.

ג. ניתן לבנות את הבית בהעדר נביא.

ד. המקדש ייבנה כבית שני ולא כמקדש יחזקאל.

ה. מקדש לא יירד משמים.

רבי יהושע קובע במשנה סידרת הלכות לבוני הבית להתחלת העבודה במקדש אף באמצעים הכרחיים

מדברי רבי יהושע בן חנניה במסכת עדיות עולות כמה הלכות, שניתן לקרוא להן 'הלכות המקדש בשעת דחק'. ניכר מן ההלכות הללו שנאמרו בתקופה בה נוצר סיכוי לבנות את המקדש תחת מלכות רומא, כשלא היו בידי הבונים האמצעים לבנות היכל מפואר כבימי בית שני. רבי יהושע ראה צורך להנחות את הבונים, בכמה עקרונות הלכתיים המאפשרים להתחיל את העבודה, גם אם טרם נשלמו כל הפרטים הראויים מבחינת ההלכה.

א. "מקריבין אף על פי שאין בית", כלומר, די בבניין המזבח כדי להתחיל את העבודה, גם אם טרם נבנה ההיכל.

ב. באשר לאכילת קרבנות בעזרה די ב'קלעים' – יריעות מסביב - ואין חיוב לבנות חומות לעזרה[22].

ג. מן המשנה בעדויות לומדים שניתן לאכול קרבן הפסח ומעשר שני גם כשחומות ירושלים טרם ניבנו, שכן החומות בקדושתן גם בזמן החורבן.

ד. הכהנים בישראל כשרים לעבודה, ואינם צריכים להביא ספר יוחסין להוכיח את כשרותם, וכדברי רבי יהושע: "מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו ורבו מרבו - הלכה למשה מסיני", שהכהנים בחזקת כשרות[23].


רבי יהושע ורבן גמליאל מתנצחים בכרם ביבנה

בציור נראה רבן גמליאל (יושב משמאל) כשהוא מצביע על רבי יהושע ומורה לו: 'עמוד על רגליך!' שכן, רבי יהושע (במרכז הציור) נחלק על רבן גמליאל בשאלת מעמדה של תפילת ערבית בהלכה. בעקבות הפגיעה ברבי יהושע קיבלו חברי הסנהדרין החלטה, להעמיד נשיא אחר במקום רבן גמליאל. המועמד המועדף להיות נשיא היה רבי יהושע, אך לבסוף נבחר רבי אלעזר בן עזריה (על הסיבות ראה ברכות כז, ב).

[1] ראה רמב"ם מלכים יא, ג. שר' עקיבא היה נושא כלים של בר כוזיבא, וידוע שר' יהושע היה חברו של ר' עקיבא.

[2] ירושלמי יבמות א, א.

[3] ברכות כז, ב. רצו להמליך את ר' יהושע כנשיא אבל נמנעו הואיל ו'בעל מעשה הוא'.

[4] אבות ב, ח.

[5] קהלת רבה א, ח. קידושין לא, א.

[6] ברכות כח, א.

[7] נדרים נ, ב.

[8] נזיר נו, ב. רש"י שם.

[9] ראש השנה כח, א.

[10] ברכות כח, א.

[11] הוריות י, א.

[12] ערובין נג, ב.

[13] ערכין יא, ב.

[14] סוכה נג, א.

[15] זבחים קיג, א.

[16] גיטין נו, ב.

[17] מכות כד, א.

[18] בבא בתרא ס, ב.

[19] סנהדרין לב, ב.

[20] בראשית רבה פרשה סד.

[21] בבא מציעא נט, ב. ירושלמי מועד קטן ג, א.

[22] על פי עדותו במסכת עדויות ח, ה- ו.

[23] עיין מסכת עדויות שם, שסתם כהן כשר ואליהו הנביא בא לפתור רק בעיות מיוחדות.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש