יואש בן אחזיה


יואש בן אחזיה: מלך יהודה השמיני – מחזק את בדק הבית במקדש שלמה.

יואש[1] בן אחזיה – מלך יהודה, עלה על כסא מלכותו בגיל שבע, ומלכותו נמשכה ארבעים שנה. רוב ימיו היה יואש מלך צדיק שהלך בדרך ה'. בין מעשיו הטובים בולטת דאגתו לעבודה במקדש ולמראהו החיצוני, לאחר תקופה בה שלטה בירושלים עתליה המלכה, אשר השליטה בירושלים את עבודת הבעל. עם עלות יואש על כסא מלכותו קרב את לב העם לעבודת המקדש, כן השקיע רבות בשיקום בית המקדש, זאת, כמאה חמישים שנה לאחר בניין הבית בימי שלמה.

מקום המסתור של יואש בבית ה': השנים הראשונות בחיי יואש עברו עליו כשהוא מתגורר בין כתלי המקדש. זאת, לאחר שיהושבעת דודתו הצילה אותו מחרב עתליה אשת יהורם מלך יהודה, כשאיבדה את זרע המלוכה במהלך השתלטותה על מלכות יהודה. יהושבעת היתה אשת יהוידע הכהן הגדול, מסיבה זו גם יכלה להחביא את יואש באחת הלשכות בידיעתו של הכהן הגדול. באשר למסתור של יואש נאמר: "ותתן אותו ואת מינקתו בחדר המטות"[2]. יש מן הפרשנים שפירשו, שהכוונה ללשכה מיוחדת במקדש, לעומתם יש שפירשו, שמדובר במקום מסתור מחוץ למקדש[3]. זכה, אפוא, יואש לחיות בשנותיו הראשונות בחצרות הקודש, מקום השראת השכינה, יחד עם הכהנים, תוך צפייה בעבודת הקודש המתנהלת יום יום במקדש ה'.

המלכת יואש במקדש: בשנה השביעית למלכות עתליה, עמד יהוידע הכהן הגדול, והמליך את יואש למלך על יהודה, ובכך החזיר את המלכות לבית דוד. לשם כך כינס יהוידע את שבט לוי המפוזר בערי יהודה, שכן, עם עלות עתליה לשלטון דחקה את רגלי הכהנים והלויים מעבודת המקדש, והקימה בית עבודה זרה בירושלים ובו כהנים עושי דברה. כן כינס את ראשי העם ושריו לבית המקדש. במעמד הכהנים והלויים כרת יהוידע ברית עם העם לחזור לעבודת המקדש תחת מלכות בית דוד. יהוידע העמיד שומרים במקדש מבפנים ומבחוץ, תוך שהוא מציידם בנשק ובמגינים. כן הכין טכס מיוחד להמלכת המלך בחצרות המקדש, כשהכהנים והלויים ושאר המשמרות מגינים על המלך הצעיר מפני עתליה וחייליה. במהלך טכס ההכתרה, נודע לעתליה על המתרחש, ובבואה למקום זעקה: "קשר! קשר!" אולם אנשי יהוידע הוציאו אותה אל מבוא הסוסים ושם המיתוה. יואש נמשח בשמן המשחה, ובשעת המלכתו העם קרא בקול גדול: "יחי המלך!"[4] החל מיום עלייתו לכס המלוכה חזרה עבודת המקדש למקומה, כמו כן חזרו סידרי הטהרה במקדש למקומם - ככתוב: "וישם יהוידע פקודות בית ה' ביד הכהנים הלויים אשר חלק דויד על בית ה', להעלות עולות ה' - ככתוב בתורת משה, בשמחה ובשיר על ידי דויד. ויעמד השוערים על שערי בית ה' - ולא יבוא טמא לכל דבר"[5].


בדק הבית

בציור נראים בעלי המלאכה במקדש בעת עבודות שיקום המתקיימות במקדש מעת לעת. במרכז נראים גזבר המקדש והאדריכל (מחזיק בידיו את תוכנית הבניין) – כשהם דנים בשינויים המתחייבים וסכום הכסף הנדרש.

חיזוק בדק הבית: עם עלות יואש על כס המלוכה, עמד ותיקן תקנה אשר עניינה חיזוק בדק הבית, שכן, עברו כמאה חמישים שנה מאז נחנך המקדש בימי שלמה, כן עברו על המקדש שנות הזנחה ושינויים בימי עתליה, גם חלק מן הכלים הועבר מן המקדש לצורכי עבודה זרה. יואש הורה לכהנים והלויים לצאת לערי ישראל כדי לאסוף את כסף מחצית השקל, כן נצטוו לאסוף כסף נדבות וערכין, ולהעביר הכל לבדק הבית. מתברר, שתקופת ההזנחה בימי עתליה גרמה לכהנים וללויים להתרחק מן העבודה, וההתרמה לא השיגה את התוצאות המבוקשות[6]. בשנה העשרים ושלוש למלכותו, נוכח יואש שהכהנים אינם מעבירים את הכסף לבדק הבית, לפיכך הורה להם להעביר מיד את הכסף ולא להשאירו אצלם. יש שפירשו[7], שיואש חשד בהם שהם נוטלים את הכסף לעצמם, ואחרים פירשו[8] שלא חשדם בכך, אלא שהתרעם על שמשהים את הכסף אצלם ואינו מגיע למקדש במועד. יואש חידש צורה נוספת של גביית כספים, והיא התרמה פומבית במקדש. לצורך העניין ציוה יואש להעמיד ארון מיוחד, ונקבע חור בדלתו. הארון הוצב סמוך לשער בית ה', כדי שהעם יתרום את כספו ישירות לארון זה. הידיעה על הקמת ארון התרמה בחצרות בית ה' הוסיפה כבוד לתרומה, והעם הזדרז להגיע ולתרום ביד נדיבה. הארון התמלא בכל יום מן התרומות והכהנים רוקנו אותו מתכולתו. משהצטבר הסכום המבוקש נתנו אותו לעושי המלאכה[9].

החזרת המקדש לתפארתו: כאמור, עתליה ובניה נטשו את המקדש, כן פרצו בו פרצות. עתה משנתרם כסף לרוב, נתן יואש את הכסף לחוצבים לצורך בנין הבית, כן שכרו גזברי המקדש אדריכלים, מומחים, חרשי אבן, חרשי עץ, ברזל ונחושת. כן נרכשו החומרים הנדרשים לעבודה; אבנים, עץ ונחושת. הציבור נרתם למלאכה והמקדש חזר לתפארתו כבעבר. עם סיום עבודות הבניין נותר כסף בקופת המקדש, כסף זה שימש לעשיית כלי שרת חדשים, כגון: כלי שיר, כפות וכלי כסף וזהב, וכן כלים לכתישת הקטורת[10].


התרמה לצורך בדק הבית

שיקום בניין המקדש מחייב להשיג תרומה של הציבור בסכום נכבד, לפיכך ננקטו במקדש פעולות מיוחדות לאיסוף התרומות לבדק הבית. מכאן התיאור בתקופת יואש בדבר השיטה להעמיד ארון סמוך למזבח או ליד פתח המקדש. בציור נראית גפן של זהב על פתח ההיכל, וזו השיטה בה נקטו חכמים בימי בית שני לאיסוף תרומות לבדק הבית בדומה לימי בית ראשון.

אחרית ימיו: יואש הלך בדרך ה' ועשה הטוב והישר, זאת, כל עוד יהוידע הכהן חי, "רק הבמות לא סרו". משמת יהוידע באו שרי יהודה לפני יואש וביקשו לעשותו אלוה[11], בהגדלת כבודו רצו להחזיר את כבוד עצמם בבית המלכות כבעבר. יואש התפתה לדברי החנופה, ומעתה ואילך חלה ירידה רוחנית במלכות יהודה - כמתואר בכתובים. רבים חזרו לעבוד "את האשרים ואת העצבים", ולא נשמעו לתוכחת הנביאים. בימי יואש התחולל המחזה הנזכר רבות בדברי חז"ל, כיצד עמד זכריה בן יהוידע הכהן להוכיח את יואש ואת העם, ובתגובה קם הקהל בעצם יום הכיפורים[12], ובפקודת המלך רגמו את הנביא באבנים בחצר בית ה' על דברי תוכחתו[13]. כך גמל המלך רעה עם בן מיטיבו, שהצילו ממוות והושיב אותו על כסא המלוכה בירושלים. ואכן לא רחק היום בו עלה חיל ארם על ירושלים, ובחייל מועט השתלט חיל ארם על צבא גדול שהעמיד יואש, ושלל ירושלים נלקח לדמשק, כך באו על ענשם המלך ואנשי העיר, על עזיבת המקדש והתמכרותם לעבוד עבודה זרה. יואש עצמו נפל למשכב[14], אנשיו ניצלו את מצבו, קשרו עליו קשר והרגוהו על מטתו. יואש נפל מגדולתו, ואף לא זכה להגיע לקבורה בקברות המלכים בעיר דוד[15].

מעולם ההלכה

תרומות בארון אצל המזבח כיצד?

במלכים ב' יב, י; נאמר: "ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין, בבוא איש בית ה' ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'", ומסביר רש"י: "'אצל המזבח' – בעזרה". בדברי הימים ב' כד, ח; נאמר: "ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית ה' חוצה... וישמחו כל השרים וכל העם ויביאו וישליכו לארון עד לכלה". מפשוטו של פסוק נראה, שהתורמים נכנסו עם תרומותיהם לתחום העזרה סמוך למזבח, כדי להניח את תרומותיהם בארון. הדבר אינו מתיישב עם ההלכה ברמב"ם (בית הבחירה ז, יט) האומרת: "עזרת הכהנים מקודשת ממנה [מעזרת ישראל] שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם: לסמיכה, ולכפרה, ולשחיטה ולתנופה". לאור הלכה זו, כיצד העמידו ארון לתרומות אצל המזבח במקום שאין רשות כניסה לישראל? ונראה לומר, שתרומות לבדק הבית הרי הן בגדר "צרכיהם" האמור ברמב"ם, וכשם שנכנסים לעזרה לצורך הקרבת קרבן פסח וכן כדי להתוודות ולהשתחוות ביום הכיפורים – כן נכנסים לצורך התרמה. וכגון, שמתברר למלך ולכהנים, שהתרמה בארון העומד סמוך למזבח מגבירה את זרם התרומות, הרשות בידם להעמיד שם את הארון, כי הדבר חיוני להמשך קיומו הסדיר של המקדש והעבודה על המזבח. עוד יש מקום לומר, שמכאן למדו חכמים בימי בית שני, לעשות 'גפן של זהב'* להתרמת הציבור לבדק הבית, והיתה תלויה באולם על פתח ההיכל. יש מקום לומר, שלמדו זאת מיואש המלך ומיהוידע הכהן, שציוו לעשות ארון "בשער בית ה' חוצה", כלומר בשער ההיכל, כי כך דרכם של בני אדם, השמחים לתרום למקום קדוש המכבד ומפרסם את שמם ברבים.

[1] פעמים שנקרא בכתובים יהואש.

[2] ראה מלכים ב' יא, ב; וכן בדברי הימים ב' כב, יא.

[3] בדברי הפרשנים מצאנו מספר אפשרויות בקביעת מקומו של המקום הנקרא 'חדר המיטות': א. רש"י והתרגום לדברי הימים מפרשים ש'חדר המיטות' היא העליה של קודש הקדשים, ונקראת כך על שם הפסוק 'בין שדי ילין'. ב. רד"ק (מלכים שם) פירש, שהמדובר הוא על אחת הלשכות בעזרה ששימשה כחדר שינה ללויים או לכהנים, וכפי שאכן מצאנו אצל שמואל הנביא שהיה לוי והיה לן במשכן שילה בלשכה כזו, ככתוב: "ושמואל שוכב בהיכל ה'", ופירשו המפרשים (שם) שהכוונה ללשכה בעזרה, ששימשה את הלווים לשינה. ג. פירוש נוסף לפי פשוטו של מקרא, רואה חדר זה כצריף המשמש כמחסן לכלי מיטות. לאור האמור לעיל, שבעזרה היו לשכות בהם ישנו כהנים ולויים, אין מניעה מלומר, שגם מקום זה היה במקדש. ד. תרגום יונתן (מלכים שם) מתרגם את המילים 'חדר המיטות' כ"באדרון בית ערסתא", כלומר, לחדרם הפרטי של יהוידע הכהן ויהושבע אשתו, מקום שנמצא מחוץ למקדש.

[4] דברי הימים ב' פרק כד.

[5] דברי הימים ב' כג, יח.

[6] דברי הימים ב' כד, ו.

[7] רד"ק למלכים ב' יב, ח.

[8] מצודת דוד שם.

[9] דברי הימים ב' כד ,יא.

[10] דברי הימים ב' כד, יד. ואילו בספר מלכים ב' יב,יד נאמר: "אך לא יעשה בית ה' סיפות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה', כי לעושי המלאכה יתנוהו וחיזקו בו את בית ה'". חז"ל (כתובות קו, ב) עמדו על סתירה זו, ותירצו שעשיית הכלים התחילה רק לאחר סיום עבודות השיפוץ ולא לפני כן!

[11] שמות רבה ח, ג. שם מבואר, שהסבירו ליואש, שכיון ששהה שש שנים בקדש הקדשים ויצא משם חי – אין זאת אלא שהוא אלוה! שלולא כן לא היה יוצא משם בחיים.

[12] סנהדרין צו, ב; גיטין נז, ב.

[13] דברי הימים ב' כד,כא. לדעת חז"ל היה זה בעזרת כהנים, עיין ירושלמי תענית ד, ח.

[14] מכילתא בשלח ה, א; ירושלמי קידושין א, ז. לדעת חז"ל אף עינו את יואש במשכב זכור.

[15] דברי הימים ב' כד, כה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il