יובל


יובל: שנת החמישים הנקבעת בסוף ספירת שבע שמיטות.

מצוות אחדות נאמרו בשנת היובל: א. עבודת הקרקע אסורה בה כמו בשנת השמיטה. ב. הקרקעות בארץ ישראל וכן הבתים בכפרים חוזרים בשנה זו לבעליהם המקוריים. ג. הלויים שלא פדו את ביתם בעיר חומה - הבית חוזר אליהם ביובל. ד. עבדים עבריים יוצאים בשנה זו לחופשי.

קידוש שנת היובל: מצות עשה לספור שבע שמיטות, שנאמר: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים"[1]. וכן מצות עשה לקדש את שנת היובל, שנאמר: "וקידשתם את שנת החמישים שנה"[2]. שתי מצוות אלה מוטלות על בית הדין הגדול שבירושלים[3], שהם המונים את השנים שנה אחרי שנה, והם שמקדשים את שנת היובל ביום הכיפורים בתקיעת שופר.


התקיעה בשופר ביום הכיפורים בבית דין הגדול

בציור משמאל נראה אדם התוקע בשופר ביום הכיפורים, בפני בית הדין הגדול את תקיעת היובל. בתקיעה זו מתקדשת שנת היובל והשדות חוזרות לבעליהן, ועבדים עבריים משוחררים לבתיהם. בציור מימין נראים עבדים שהגיעו לבית הדין לשמוע מקרוב את תקיעת השיחרור, והם נראים בשמחתם.

תקיעת השופר ביום הכיפורים: מצות עשה לתקוע בשופר ביום הכיפורים של שנת היובל, שנאמר: "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם"[4]. מצוה זו מתקיימת בבית הדין הגדול בלשכת הגזית שבמקדש, ומשעה שנשמעת התקיעה בבית הדין הגדול, אזי כל יחיד ויחיד בארץ ישראל נוטל שופר ותוקע, שזו מצות היום. כל מי שעבר ולא תקע ביטל מצות עשה של תורה[5]. תקיעת שופר ביובל שווה בהלכותיה לתקיעת השופר בראש השנה, ולכן תוקעים תשע קולות, כמו בראש השנה, אלא שבראש השנה מצוה לשמוע קול שופר, ואילו ביובל מצוה על כל יחיד לתקוע בעצמו בשופר[6].

שחרור העבדים וחזרת השדות לבעלים: משעה שבית דין תוקעים בשופר ביום הכיפורים – העבדים נפטרים לבתיהם והשדות חוזרות לבעליהן[7]. מראש השנה ועד יום הכיפורים של שנת היובל, אף שהעבדים אינם משתחררים עדיין, הם גם אינם משתעבדים לאדוניהם, אלא "אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם"[8].


שיחרור עבדים לבתיהם

בציור (בחזית) נראה בעל הבית כשהוא מחזיק בשופר, ונפרד מעבד עברי, משפחתו וילדיו ביום הכיפורים, לאחר שעבד אצלו בשנות היובל האחרונות. כן נראים תוקעים אחרים בבתים וברחובות, שכן התקיעה היא חובת כל יחיד מישראל.

עבודת הקרקע בשנת היובל: נאמר בתורה: "יובל היא, שנת החמישים שנה תהיה לכם, לא תזרעו, ולא תקצרו את ספיחיה, ולא תבצרו את נזיריה"[9], ומכאן שעבודת הקרקע אסורה ביובל, וכתבו הראשונים: "דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה - אחד הוא לכל דבר. כל שאסור בשביעית מעבודת הארץ – אסור בשנת יובל, וכל שמותר בשביעית – מותר ביובל"[10]. איסור עבודת הקרקע אינו מתחיל מיום הכיפורים אלא מראש השנה[11].

מעולם ההלכה

האם התקיעה ביובל במקדש - מתקיימת בחצוצרות ושופר?

שאלה: מאחר שראש השנה ויובל שווים לעניין תקיעה, שאלה היא, האם גם ביובל ביום הכיפורים במקדש, תוקעים בחצוצרות ובשופר יחד, כשהשופר מאריך והחצוצרות מקצרות, זאת, משום שנאמר: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'". כמו כן, האם תוקעים ביובל במקדש בשופר שפיו מצופה זהב (כמובא בראש השנה כז, א)?.

תשובה: בראש השנה הדין הוא לתקוע במקדש, 'לפני ה'', ולכן הדין הוא לתקוע בחצוצרות ושופר כנ"ל. לעומת זאת ביובל, דין התקיעה לעשות אותה בעת הקידוש בבית הדין הגדול היכן שהוא יושב, אפילו אינו יושב במקדש, וממילא, אין כאן גדר מחייב לתקוע 'לפני ה''. (וראה ברמב"ם שמיטה ויובל י י-יא, שלא הזכיר דבר כזה להלכה). וכתבו האחרונים, שאמנם נאמר במשנה שם: "שווה יובל לראש השנה", אך השוואה זו – "אינה לכל מילי", אלא לעניין השופר ומספר התקיעות – "אבל בשאר מילי - ראש השנה לחוד ויובל לחוד" (וראה שו"ת ר' אליהו מזרחי סימן מב, ושו"ת מהר"ם אלשקר סימן י).

[1] ויקרא כה,ח. רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"י ה"א.

[2] ויקרא כה,י; רמב"ם שם.

[3] רמב"ם שם.

[4] ויקרא כה,ט.

[5] רמב"ם שם ה"י; וראה בבלי ראש השנה ל,א. וראה מנחת חינוך מצוה שלא.

[6] משנה ראש השנה כו,ב. רמב"ם שם הלכות י-יא.

[7] גמרא ראש השנה ח,ב. רמב"ם שם הי"ד.

[8] גמרא שם. רמב"ם שם.

[9] ויקרא כה,יא.

[10] רמב"ם שם הט"ו.

[11] גמרא ראש השנה ב,א ורש"י שם ד"ה לשמיטין וליובלות.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש