יין קפריסין


יין קפריסין: יין ששימש להשבחת אחד מסממני הקטורת.

מדברי חז"ל עולה, שמעשה פיטום הקטורת כלל בנוסף לאחד עשר הסממנים מרכיבים נוספים, שנועדו לשיפור והשבחה של חלק מן הסממנים. אחד מן החומרים הנלווים לקטורת, אשר שימש להשבחת ה'שחלת' – הציפורן[1] – הוא 'יין קפריסין', עליו אומרת הגמרא: "יין קפריסין ששורים בו את הצפורן כדי שתהא עזה"[2]. לפי גירסה אחרת, יין קפריסין שימש לחיזוק ריח הצרי ולא הציפורן[3]. ביין קפריסין היו שורים את הצפורן כדי להגביר את ריחה, כמו כן יין זה שומר על ריח הציפורן של יתנדף[4].

פעולתו של 'יין קפריסין': באשר לפעילות של יין קפריסין והשפעתו על הריח נאמרו הסברים אחדים, שיסודם בגירסאות שונות, ובהבדל בין התלמוד הבבלי לירושלמי: בתלמוד בבלי נאמר, כאמור לעיל: "יין קפריסין ששורים בו את הציפורן כדי שתהא עזה"[5], כלומר, תפקידו של היין לחזק את ריח הציפורן כדי שריחו יהא נודף למרחוק, כמו כן לשומרו מפני התנדפות מהירה[6]. בתלמוד הירושלמי, מאידך, הגירסה שונה: "יין קפריסין, ששורים בו את הציפורן - מפני שהיא עזה", כלומר ריחה חזק, והשרייה ביין באה לבסם ולעדן ריח זה[7]. יש שפירשו שהיין בא לשנות את צבע הציפורן, לצבע לבן עז, וכלשון המשנה - "עזה כשלג"[8]. עוד יש מי שכתב, שכשהיו שמים את הקטורת על הגחלים, לא היה ריח הציפורן הולך למרחוק, ורק עם שריית הצפורן ביין קפריסין נתנה הציפורן את ריחה המיוחד[9].


נוף בקפריסין

בתמונה נראה נוף אופייני בקפריסין, ובמורדות ההר נראים כרמי גפנים. האי התפרסם ביינות המשובחים שייצרו מכרמי היין שבאי. בין השרידים הארכיאולוגים שנמצאו בארץ, מצויים כדי יין עתיקים לרוב, שהובאו בספינות ארצה, ומסתבר שהובאו מכרמי הגפנים של אחוזות היהודים שבאי.

פירוש המושג 'יין קפריסין': מושג זה נאמרו בו פירושים אחדים:

אפשרות אחת: יין שמוצאו מהאי קפריסין[10], הסמוך לחופי ארץ ישראל, אי שהתפרסם ביינות המשובחים שיוצרו ביקביו. לפי פירוש זה יש לומר, שיין זה היה מיוצר על ידי יהודים שהתגוררו בקפריסין. ואכן קיימות עדויות, שבתקופת בית שני התגוררו יהודים באי קפריסין, והיו להם אחוזות ובהם כרמים ועצי פרי[11]. פירוש זה נתמך בעדות מאוחרת של מנחם החברוני, הכותב בספר מסעותיו[12]: "ומשם הלכתי אל קפרוס איי הים, לשם יין קפריסין... שמשם היו מביאים יין קפריסין למקדש".

אפשרות שניה: יין שהובא מאזור מבצר קטפרוס, שליד יריחו[13]. זיהוי זה מתאים לדברי חז"ל, האומרים שמהעיר יריחו וסביבותיה היו מספקים הכהנים פירות וירקות לאחיהם שבמקדש[14].

אפשרות שלישית: יין שמפיקים מפירות צמח 'הצלף' הנקרא 'קפריסין'[15], ויש ליין זה ריח עז.


הצלף – ופרי הקפריסין

הצלף הוא שיח קטן ופרחוני. הפרחים מתקיימים יום אחד ונושרים. ניצני הפרחים נקראו 'קפרס', והם נראים כמין פרי בצורת מלפפון קטן (ראה בציור למטה). את אלו היו כובשים במלח ובחומץ ובכך הם ראויים לאכילה. היום גדל הצמח בר, אולם בעבר גידלו אותו לאכילת פירותיו, ולכן היה חייב בתרומות ומעשרות (ראה ברכות לו, א; מעשרות ד, ו).

תחליף ליין קפריסין: מצינו מימרא בתלמוד: "ואם אין לו יין קפריסין - מביא חמר חיור עתיק"[16], כלומר, בהיעדר יין קפריסין היו משתמשים ביין לבן חזק וישן ביותר כדי להשביח את הציפורן[17]. ויש אומרים שאם אין יין קפריסין מחזקים את ריחה במלח סדומית[18]. יש מקום לומר, שקיים חיוב הלכתי להשביח את הציפורן, ובהעדר יין מסוג אחד חובה למצוא יין אחר כדי להשביח את הציפורן. עם זאת, נראה מדברי הפוסקים, שמה שאמרו חז"ל: "אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה", לא אמרו כן אלא על אחד עשר סממני הקטורת, לא כן באשר לשאר הסממנים הנלוים, חומרים אלו הם תוספת של חכמים, ואם לא הוסיפו אותם אין על כך חיוב מיתה. יתירה מזו, כתבו הפוסקים, שניתן אף לכתחילה לוותר עליהם[19].

[1] ראה רש"י שמות ל, לד.

[2] כריתות ו, א.

[3] תוס' רבנו פרץ ור' נחמן בן הרמב"ן לביצה כד, ב ד"ה וצלף; כלבו סימן לח'.

[4] רדב"ז ח"ב תשובה תרנ"ג. רמב"ם הלכות כלי מקדש ב, ה. ממשמעות דבריו.

[5] כריתות ו, א.

[6] רש"י כריתות ו,א; שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרנג; כלבו סימן לח, ועוד.

[7] רס"ג. ייתכן שהסיבה שרס"ג העדיף את גרסת הירושלמי נעוצה בעובדה שהוא זיהה את הציפורן עם מין של רכיכה, שבאופן טבעי מאחר והיא מן החי יש לה לאחר מותה ריח רע, ועל כן יש צורך להסיר ריח זה.

[8] נגעים א, א; רבינו אלעזר מגרמייזא בסידור הרוקח.

[9] בית יוסף אורח חיים סימן קלג.

[10] רש"י כריתות ו, א. ד"ה 'קפריסין' שכתב שבא ממקום שבו 'קפרס'.

[11] קדמוניות יג; י, ד.

[12] מנחם החברוני עמ' 42, חי בתקופת בעלי התוספות. לעדויות נוספות ראה בספר הקטורת עמ' 131.

[13] תוספת לערוך, ערך קפרס.

[14] תענית כז, א.

[15] תוס' ביצה כה, ב. ד"ה 'וצלף באילנות'; רבנו פרץ שם.

[16] כריתות ו, א; בירושלמי ד, ה; הגירסא 'חיוריין'.

[17] רמב"ם כלי מקדש ב, ה.

[18] תוס' בכריתות ו, א ד"ה מלח.

[19] בית יוסף שם; פרי חדש או"ח סימן קלב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש