יציקה


יציקה: נתינת יתרת השמן על המנחה הבלולה.

נאמר בתורה: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', סולת יהיה קרבנו, ויצק עליה שמן"[1]. וכן נאמר: "ואם מנחה על מחבת קרבנך... ויצקת עליה שמן - מנחה היא"[2]. 'יציקה' זו עניינה, יציקת יתרת השמן על קרבן המנחה.

מנחות הנעשות בכלי: קיים הבדל בין מנחות הנעשות בכלי, לבין 'מנחת מאפה תנור' בעניין היציקה, כלומר: מנחת הסולת*, מנחת מחבת* ומנחת מרחשת*, טעונות שלוש מתנות שמן, כלומר השמן ניתן אל הכלי בשלשה שלבים. בתחילה נותן חלק מהשמן בכלי הריק, על השמן נותן את סולת המנחה, על גבה נותן שמן בפעם השניה. את הסולת והשמן הללו בולל, בוחש ומערבב היטב, ואת הבלילה מעביר לכלי שרת. עתה שופך את יתרת השמן, וזוהי ה'יציקה' האמורה בתורה. ונתינה זו – השלישית - היא הנקראת 'יציקת השמן'[3]. לאחר מכן נותן הלבונה* על גבי השמן והמנחה. במנחת מחבת ומרחשת, יציקת השמן נעשית לאחר שבישלו המנחה במחבת או במרחשת[4]. יש אומרים שאף מנחת נסכים* טעונה יציקה[5], ויש אומרים אף מנחת העומר*[6]. היציקה, בדיעבד, כשרה בזר, אך אם לא יצק שמן על המנחה, לא כהן ולא זר, המנחה פסולה[7].

מאפה תנור: במאפה תנור* ורקיקין* נותנים שמן ויש שם 'בלילה'* אך אין שם 'יציקה'. וכתבו הראשונים: "'מנחת מאפה תנור' – כיצד? אם חלות היא - בולל הסולת בשמן, ולש בפושרין, ואופה ופותת, ונותן בכלי שרת, ונותן עליה לבונתה. ואין בה יציקת שמן, שנאמר: 'חלות מצות בלולות בשמן'. ואם רקיקין היא, לש את הסולת בפושרין, ומושח את הרקיקין בשמן, שנאמר: 'ורקיקי מצות משוחים בשמן', ויראה לי שאחר אפייה מושח אותם".

מן המדרש

עני המקריב את נפשו – שכרו הרבה מאד

  1. "'ונפש כי תקריב': לא נאמר 'נפש' בכל הקרבנות אלא במנחת עני; אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו" (תנחומא ויקרא ה).

  2. "אמר הקב"ה: חביב עלי מלא קומצו של עני מנחת נדבה - ממלוא חפניים של כהן גדול קטורת הסמים; למה? שזו באה כפרה, וזו אינה באה כפרה [אלא נדבה] ככתוב: 'ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'' (קהלת רבה ד).

  3. מעשה באדם אחד שהביא את קרבנו מגלייא ומאספמייא ומחברותיה, ורואה את הכהן הגדול שהוא קומץ ומקטיר [מעט למזבח] ואוכל את השאר. אמר: כל הצער שציערתי [שבאתי מארץ רחוקה] בשביל זה שיאכל [הכל]?! היו הכל מפייסין אותו לומר: מה זה [הכהן הגדול] שלא נצטער [בעבודתו] אלא בין האולם למזבח [שאינו אלא עשרים ושתים אמה] זכה שיאכל את מנחתך, אתה, שציערת כל הצער הזה [מהלך שבועות וחודשים] על אחת כמה וכמה שתזכה לטוב הצפון. מה טעם? 'כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני" (מדרש תהלים כב).


יציקה

ה'יציקה' באה לאחר בלילת הסולת בכלי השרת (קערת הנחושת הגדולה שבתמונה) ועניינה - שפיכת שיירי השמן שנותר בכלי אל סולת המנחה. ומודגש בתורה, כי אפילו שיירי השמן יקרים הם בעיני ה' למצות אותם אל הקרבן, שכן מדובר במנחת עני הנותן את נפשו על קרבנו.

[1] ויקרא ב, א.

[2] ויקרא ב, ה - ו.

[3] מנחות עד, ב. רמב"ם הלכות מעשה קרבנות יג, ה-ו. ועיין משנה למלך שם, שכתב שאין שיעור למתנות השמן, כלומר יכול לתת את לוג השמן בחלוקה שאינה שווה, ולעומת זאת בחזון איש מנחות סימן כה כתב, שבמתנה ראשונה יתן כזית, ובמתנה שניה את רוב השמן, וביציקה האחרונה יתן כזית.

[4] רמב"ם שם הלכה ו.

[5] חזון איש מנחות סימן כה ס"ק ז. והוכיח כן מרש"י מנחות יח, ב. ד"ה 'כאן בשאין נקמצות' ועיין מקדש דוד סימן ח אות ב שכתב שממשמעות הרמב"ם מעשה קרבנות ב, ד. שאין יציקת שמן פעם שלישית.

[6] ראה תוספות מנחות עה, א ד"ה מה וכן דעת המשנה למלך מעשה הקרבנות יג, ה בדעת התוספות והרמב"ם.

[7] מנחות יח, א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש