'כהן מוחזק' ו'כהן מיוחס'


'כהן מוחזק' ו'כהן מיוחס': אדם המוחזק בעירו ככהן – האם יביא עדים על ייחוסו כדי לשרת על המזבח.

בדברי חז"ל מופיע המושג 'כהן כשר', כי כל כהן הוא גם מיוחס לאהרן הכהן וראוי לעבוד על גבי המזבח. זה לשון חז"ל: "'ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח'... לימד על הצתת אליתא [הצתת האש בקרבן התמיד] שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת!"[1] עוד אמרו חכמים: "מנין לקבלה [קבלת הדם במזרק] שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת? שנאמר: 'בני אהרן'"[2]. כך גם בעניין הבאת הביכורים אמרו חכמים, ש'כהן מוחזק' כשר לעבודה: "'ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם'.... כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים"[3]. זו גם לשון חז"ל במדרש: בת ישראל שנישאה לכהן כשר – בנו שנולד – "ראוי להיות כהן גדול עומד ומקריב על גבי המזבח"[4]. כך גם כתבו הראשונים בעניין בדיקת כשרות הכהן: "סנהדרי גדולה היו עוסקין בחקירה על הכהנים, וכל כהן כשר – עובד"[5]. המושג 'כהן מיוחס' הוא חידוש המופיע בדברי הראשונים[6], וכפי שתתבאר שיטתם להלן[7].

פסוקים בתורה: 'כהן מוחזק' כשר לעבודה: פסוקים בתורה מלמדים, כי 'כהן מוחזק' כשר לעבודה במקדש, וכך הם נדרשים בתלמוד[8], וכגון: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם"[9]. "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"[10]. "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"[11]. בתלמוד הירושלמי נאמר: "זה אחד משלשה מדרשות שהן מחוורין בתורה: 'ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם'"[12], ואכן פסוק זה מקובל להלכה על תנאים ואמוראים וכך על הראשונים[13].

פסוקים בנביאים: הכהנים כולם יטוהרו לעבודה במקדש: כך נאמר בנבואת מלאכי: "וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי... והיו לה' מגישי מנחה בצדקה"[14]. פסוק זה נדרש רבות בתלמוד הבבלי והירושלמי, כשהמסקנה העולה ממנו: "כל משפחה שנשתקע בה פסול - אין מדקדקין אחריה"[15]. הדברים אמורים בכל הדורות, הן בזמן הבית והן לעתיד לבוא. הביטוי "וטיהר את בני לוי", מבואר על ידי הראשונים, שבן לוי שנפל ספק בייחוסו – גם הוא יטוהר, והקב"ה – "מטהרם ומכשירם כולם"[16]. זה עניינו של המשך הפסוק: "והיו לה' מגישי מנחה בצדקה" – "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל, שמשפחה שנטמעה – נטמעה"[17]. נבואה אחרת בישעיהו אומרת: "וגם מהם אקח לכהנים ללוים"[18], כשהכוונה היא, שגם מן הכהנים המתבוללים באומות יקח ה' לכהנים ולויים לשרת במקדש, ו"אפילו מאותם שהיו משוקעים בגויים באיים הרחוקים, עד שלא נודע זכרם... ואפשר ששינו קצת מן הדת - אף על פי כן מהם אקח לכהנים ללויים[19]". נבואה נוספת נאמרה מפי ירמיהו: "ולכהנים הלויים לא יכרת איש מלפני מעלה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים"[20], וכתבו הפרשנים: "שעבודת בית המקדש תשוב לקדמותה כבראשונה, ויעשו אותה הכהנים הלויים מזרע אהרן [שבאותו דור] ולא אנשים זרים"[21].


עדות על כהן מיוחס בלשכת הגזית

בציור נראה דיון בלשכת הגזית במקדש אודות כשרותו של כהן לעבודה. הסנהדרין דנים בשאלה, האם הוא רשאי לעבוד על גבי המזבח. לשיטת הרמב"ם הדיון בעניינו מתקיים בבית הדין הגדול, והכהן צריך להביא שני עדים להוכיח את ייחוסו. שני העדים מצביעים על הכהן (במרכז) ומעידים שאביו עבד על המזבח. לשיטת הרמב"ם הדבר נעשה בפני הסנהדרין כולה, ורק בתנאים אלה הכהן רשאי לעבוד על המזבח. למעשה קובע הרמב"ם, ש'משפחה שנטמעה – נטמעה', וכהנים מוחזקים ישרתו לעתיד בקודש.

חז"ל והראשונים: 'כהן מוחזק' הוא 'כהן מיוחס': אחד מפסוקי התורה המעמיד כהן על חזקתו הוא מה שנאמר: "לא יקום עד אחד באיש... על פי שנים עדים יקום דבר", מכאן, שהכהן הוא בחזקתו, אלא אם כן עמדו שני עדים כדי - "להוריד מן הכהונה". – "מנין [שצריך שני עדים להוריד מן הכהונה]? תלמוד לומר: 'לכל עוון ולכל חטאת'!"[22]. כך היא גם דעת הפרשנים הראשונים, שכל 'כהן כשר' - הוא 'מיוחס'[23]. המקור לכך אלו דברי הגמרא: "גדולה חזקה!"[24], ופירשו הראשונים "שאין בית דין יכולין להוציא דבר מחזקתו [אלא בעדים]". הראיה לכך מן העובדה שאירעה בראשית ימי הבית השני, ש"בני ברזילי - ביקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו", ולמרות שיצא עליהם ערער - "שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ... והבנים חללים"[25], עם זאת נשמרה חזקתם והם רשאים לאכול בתרומה. כך גם 'כהן מוחזק' העובד על המזבח - אין בית הדין רשאי להוציאו מחזקתו, אלא אם יצא עליו ערעור בעדים. כלל גדול הוא בהלכה: "מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות"[26], ופירשו הראשונים: "ואפילו אין עדות בדבר"[27], ומוסיפה הגמרא, ש"אפילו ביוחסין" מעמידים כהן על חזקתו, ופירשו הראשונים: "להכשר כהונה"[28] - שסומכים על החזקה ויעבוד במקדש.

האם היו ספרי יוחסין למשפחות הכהונה? הראשונים עסקו בשאלה, האם היו ספרי יוחסין בידי משפחות הכהנים והלויים. כך נראה, לכאורה, מן התיאור בספר עזרא: "ומבני הכהנים - בני חביה בני הקוץ בני ברזלי... אלה ביקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו - ויגואלו מן הכהונה"[29], הווה אומר: כל אדם צריך להחזיק בביתו מגילת יוחסין, ואם אין בידיו מגילה כזו – מורידים אותו מכהונתו. אכן, יש מן הראשונים הסבורים כן[30]. אולם הפרשנים הראשונים פירשו, שבני ברזילי הם משפחה ידועה שהתערבו בהם חללים ולכן מנעו מהם לשרת בקודש. כך מובא בירושלמי, ש'בני ברזילי' - בני גרים היו[31], אך כל שאר הכהנים מוחזקים בכשרות ועובדים על המזבח גם בלי מגילת יוחסין. לדעת רבים מן הראשונים - "כל שהוא בחזקת כהן - אין מהרהרין אחריו!"[32] אמנם מצינו בגמרא מקרה שנמצאה מגילת יוחסין[33], אך מדובר במגילה ובה שם של אדם אחד, ויחד עם שמו באות ידיעות בעניינים אחרים, למגילה זו אי אפשר לקרוא 'מגילת יוחסין'. מתברר, אפוא, שמגילת יוחסין היא דבר נדיר.

בעיית ייחוס משפחות בתקופת בית ראשון: בעיות של ייחוס משפחות החלו כבר בתקופת השופטים, ככתוב: "ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני... ויקחו את בנותיהם להם לנשים"[34]. עוד מצינו אצל שמשון שנשא שלש נשים נוכריות. אחד מן השופטים אף הוא נולד בדרך לא כשרה, ככתוב אצל יפתח, שנאמר בו: "והוא בן אשה זונה"[35]. על נכדו של משה רבינו, יהונתן בן גרשום, נאמר: "היה לי הלוי לכהן"[36]. הווה אומר, כבר בראשית ימי השופטים השתבש סדר היוחסין. על שיבוש ייחוסי כהונה במהלך ימי בית ראשון מובא בתלמוד: "ארבעת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר, וכולם נטמעו בכהונה"[37], ומתברר, כי כהנים אלה כיהנו במקדש בימי ירמיהו והדורות הבאים, וזאת, מכוח חזקה. על כל פנים אין מקור המוכיח כי מגילות כאלה היו דבר נפוץ, בודאי שאין מקור המלמד, שחל חיוב להכין מגילה כזו, ושחובה לאשר אותה בכל דור בחתימת בית דין, שכן, בהעדר חתימת בית דין המגילה חסרת ערך.

הרמב"ם: אין כהן מיוחס אלא בשני עדים: מצינו דעה מיוחדת בראשונים, האומרת, ש'כהן מוחזק' אינו בגדר 'כהן מיוחס'. אלו דברי הרמב"ם: "כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים... אי זהו כהן מיוחס? - כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן, בן פלוני הכהן, ופלוני בן פלוני הכהן - עד איש שאינו צריך בדיקה, והוא הכהן ששימש על גבי המזבח, שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד"[38]. לשיטה זו, לא היה כהן נכנס לעבודה בזמן הבית אלא אם כן הביא שני עדים המעידים על ייחוסו, וכלשון המשנה: "לשכת הגזית, שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה, וכהן שנמצא בו פסול, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא והולך לו. ושלא נמצא בו פסול - לובש לבנים ומתעטף לבנים - נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים"[39]. לדעת הרמב"ם אין כהן נכנס לעבודה אלא אם כן נבדק בסנהדרין הגדולה, והוכיח בשני עדים את ייחוסו[40]. אולם מדברי חז"ל והפרשנים עולה, שבדיקת ייחוס הכהונה אינה מוטלת על הסנהדרין אלא על בני אהרון הכהנים, כדרשת חז"ל: "'אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם'... למי הדבר מסור? - לאותו שמזהירים [לכהנים]!"[41] ושם בהמשך: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח' – 'כל דבר המזבח אל יהיה אלא בך ובבניך'. 'ולמבית לפרוכת', מיכן אמרו: מקום היה אחורי בית לפרוכת ששם בודקים יחוסי כהונה"[42]. נמצא, שייחוס כהונה נבדק ב'בית דין של כהנים'* ולא בסנהדרין[43]. עוד תמהו על דבריו, שעצם המושג 'כהן מיוחס' אינו מופיע בתלמוד - כנ"ל.

ייחוס כהנים – מעלה ביוחסין: יש מי שהבין מדברי הרמב"ם, שבהעדר כהן מיוחס בזמן הזה לא ניתן לחדש את העבודה במקדש[44]. אולם נראה, שלא אמר הרמב"ם כן אלא משום מעלה יתירה, וכמו שכתב: "חכמים עשו מעלה ביוחסין"[45]. ממילא, יש לומר, שלא התכוון לבטל את העבודה במקדש בגלל מעלה מדברי חכמים, שהיא חומרא המביאה לידי קולא. ולהיפך; מצוה מן התורה על בית הדין שבכל דור, להזהיר את הכהנים לקיים את העבודה במקדש כסידרה וכתיקנה, ככתוב: "ושמרתם את משמרת הקודש, ואת משמרת המזבח... ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל"[46].

הרמב"ם: הלכה למשה מסיני: 'משפחה שנטמעה נטמעה': לעומת ההלכה דלעיל, קובע הרמב"ם 'הלכה למשה מסיני', שכהן מוחזק כשר לעבודה. וכך פירש את המשנה: "'מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי... הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב'[47] - משה הודיע, שיבוא איש... והוא אליהו... ואותו האיש... יסלק את מעשה העוול בלבד... הוא - הרחקת אדם פסול בייחוסו, שנעשה כשר בזרוע [וכל שאר הכהנים כשרים]"[48]. יתירה מזו! הרמב"ם פוסק כחכמים שם, שכל הכהנים כשרים בעתיד. שכתב: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. יראה מפשוטן של דברי הנביאים... שיעמוד נביא לישר ישראל... ואינו בא... לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות!... אלא לשום שלום בעולם!"[49] כלומר, כל כהן שהוחזק "בעולם הזה" ככהן כשר – ראוי לעבודה. עוד כותב הרמב"ם שם, שמלך המשיח ייחס את שנים עשר השבטים, ויודיע כי הכהנים המוחזקים – כולם כשרים, וכלשונו: "בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם... שנאמר: 'וישב מצרף ומטהר כסף, וטיהר את בני לוי [את הכהנים והלויים]... והיו לה' מגישי מנחה בצדקה'... שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס! [נמצא, שכהן מוחזק הוא גם מיוחס]... ומודיע, שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני... שהן בחזקת כשרות... שהדין הוא ש'משפחה שנטמעה – נטמעה!'"[50] מדברי ראשונים ואחרונים נראה שכך הבינו את שיטת הרמב"ם, שכהני חזקה יעבדו במקדש, שכתבו. "[כהנים] מטומעין - אין אליהו עתיד לגלותן... אינו אומר על שהם בחזקת כשרות - זה ממזר וזה עבד! - שהדין הוא ש'משפחה שנטמעה נטמעה'!"[51] כך כתבו גם האחרונים, "שכהנים שבזמן הזה... [ראוי] להעלותם ולקרבם [לעבודת המקדש]... אבל משפחה שהיא בחזקת כשרות - אין נזקקין לפוסלם... אף בכהונה!"[52]

כהן מוחזק משרת על המזבח – הלכה שנקבעה בסנהדרין: בעיית 'כהני חזקה' והחשש לחללים, שאלה זו נדונה בסנהדרין בכרם ביבנה מיד לאחר חורבן הבית. נראה שהיו נשים כוהנות שנטמאו על ידי הכובשים הרומאים ונוצרה בעיית חללים. כך מובא בגמרא: "עדויות בו ביום נשנית… ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה"[53], ובו ביום פירשו - "הלכה למשה מסיני, שאין אליהו בא... אלא לרחק המקורבין בזרוע"[54]. הלכה עתיקה זו נשנתה במעמד רבן גמליאל, רבי יהושע, רבי עקיבא ואחרים והתקבלה על דעת כולם[55]. לאור הלכה זו[56] הצטרפו חכמי ישראל, וביניהם רבי יהושע, לעולים לירושלים כדי לבנות את המקדש מהריסותיו – כמתואר במדרש[57] - אלא שלבסוף המלכות חזרה בה והעליה נעצרה. נמצא, שיש לפנינו הלכה, שיסודה מפי משה רבינו, וכן פסוקים לרוב המבססים הלכה זו, ומתברר, שהלכה זו הונהגה הלכה למעשה בכרם ביבנה.


בית דין של כהנים מייחסי כהונה

שיטת רש"י ורבים מן הראשונים היא, שכהן מוחזק בעירו - כשר לעבודה על גבי המזבח ואין צורך בעדים על כך. עם זאת, כשיצא עליו עירעור שנתערב חלל במשפחתו, הדבר נדון ב'בית דין של כהנים', כי הם המצווים בתורה על שמירת ייחוס הכהונה. בית דין זה מקום מושבו בלשכה שאחורי בית הכפורת. בציור נראים שלשה חברי בית הדין יוצאים עם סיום הדיון בלשכה. כן נראה הכהן לבוש שחורים (עובר בשער) שכן נמצא פסול במשפחתו ונמצא, שלא יוכל לשרת בקודש. עם זאת במידה שמצא שני עדים המעמידים אותו על חזקת הכהונה, רשאי הכהן לעבוד על המזבח, ככתוב: "על פי שנים עדים יקום דבר".

הראשונים בעקבות רש"י: הפרשנים הראשונים פירשו את סוגיית הגמרא שלא כדעת הרמב"ם: "גדולי המפרשים[58], נראה, שדעתם נוטה לומר, שכל שהוא בחזקת כהן - אין מהרהרין אחריו! ואף על פי שלא נמצא כתב יחוסו ולא נתבררה שלשלתו... [חוץ מכהנים] שיצא עליהם קול בחללות!"[59].

רבי יונתן הכהן מלוניל: כתב בעל 'בית יוסף'[60] שזו שיטת רבי יונתן הכהן מלוניל, שכהן מוחזק – כשר. ומצא בפירושו של רבי יונתן להלכה: "משפחה שנטמעה נטמעה... אבל מטומעין אין אליהו עתיד לגלותן'"[61]. ר' יהונתן מבעלי התוספות בא לירושלים, ובדק את מקומות העבודה במקדש: העזרה, עין עיטם, בית הטבילה לכהנים, מחילה, יסוד ההיכל, מקום שריפת הפרה ומקום הארון[62], ונראה שהלכה זו של ייחוס נדרשה לו למעשה.

רבי יחיאל מפריז: רבי יחיאל מפריז, מגדולי בעלי התוספות, נקט בשיטה זו הלכה למעשה, והתכונן לבוא לירושלים ולחדש את עבודת הקרבנות באמצעות כהן מוחזק[63].

רבנו ניסים: כך כותב הר"ן להלכה: "משפחה שנטמעה... מי שיודע פיסולה אינו רשאי לגלותו, אלא יניחנה בחזקת כשרה. ולעתיד לבוא, אף על פי שיוודע הדבר - תהא כשרה... וכמו שאליהו לא יגלה משפחות המטומעים, אף על פי שכולן יהיו גלויות לפניו, אף אנו - אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך!"

בית יוסף: כתב בעל בית יוסף, שמוסכם על האמוראים והראשונים, שמשפחה שנתערב בה ספק פסול – טהורה לעתיד לבוא, זו לשונו: "משפחה שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה, שכולן טהורין לעתיד לבוא... צדקה עשה הקב"ה עם ישראל - משפחה שנטמעה נטמעה... אבל משפחה שנטמעה מחמת שלא נודע פיסולה - נטמעה... ומי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותו... וכיון שהרבה אמוראים בגמרא במחזיקים בשיטה זו יש להכריע כמותם[64].

מהרי"ט: המהרי"ט כותב בתשובותיו: "משפחה שהיא בחזקת כשרות אין נזקקין לפוסלם, ד'משפחה שנטמעה – נטמעה' - אף בכהונה! - ככתוב: 'מגישי מנחה בצדקה'!... וכל שהוחזקו אבותיו במשפחת כהנים, הרי הוא בחזקת כהן, ועל זה אמרו: 'גדולה חזקה'!"[65].

חת"ם סופר: כתב בעל חת"ם סופר בתשובותיו: "מה שכתב:... 'מה נעשה... מיחוסי כהונה'?... לא קשה!... למה לא יקריב [הכהן] מכוח חזקה!... לעכב הקרבה בשביל זה – מי יאמר!... על כן... לא צריכים לכהן מיוחס!"[66]

הרב קאלישר: בספר דרישת ציון כתב, ש'הלכה למשה מסיני' בעניין כהן מוחזק – נאמרה לדור שיבואו לבנות מזבח בטרם בוא המשיח, ודברי התנאים במסכת עדויות מיוסדים על שיטת הירושלמי האומר, ש"בית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד"[67]. וכתב שם: "יש מן הפלא על מאמר זה... למה הוצרך 'הלכה למשה מסיני' על דבר שיהיה לעתיד לבוא! הלוא בעת שיבוא אליהו... הלא ידעו אז מה יעשו [על פי הידיעות שבידי אליהו]?" ותשובתו: "יהיה תועלת עצום בהלכה זו! כי [ניזקק לה]... שנזכה לרשות [מן המלכות] להקריב קרבנות, ויהיה מזבח בנוי בלא מקדש ובלא נביא, ואנחנו לא נדע מה נעשה!... [בגלל] טהרת הכהנים וייחוסם... ולא יהיה קרבן! לזה - גדול העצה ורב העליליה הקדים להודיענו על ידי 'הלכה למשה מסיני'... כי כל הכהנים בחזקת כשרותם! ואז נקריב קרבן בלי חשש שמא ייפסל כהן העובד [על המזבח]"[68].

בעל 'חזון איש': מצינו בדברי בעל חזון איש התייחסות לשאלה זו, שכתב: "מן התורה עד אחד נאמן לעניין תרומה, ונראה, דהוא הדין לעניין יוחסין, ורק מדרבנן החמירו במעלת היוחסין... ואפשר דבליכא כהן אחר לא העמידו חכמים דבריהם. לכן בזמן הזה, אי איתיהב [תינתן] רשות להקריב קרבן פסח, אין לבטל [ההקרבה] בשביל שאין לנו כהן מיוחס"[69]. אמנם הוסיף בעל חזון איש: "ואפשר שהעמידו חכמים דבריהם אף בכהאי גוונא", אך כתב זאת בלשון "ואפשר", כי כאמור לעיל מצינו פסוקים לרוב בתורה ובנביאים, וכן משניות ומאמרי חז"ל, ובהם 'הלכה למשה מסיני' - הקובעים במפורש, שכהן מוחזק כשר לעבודה.

ערוך השולחן: בעל ערוך השולחן מזהיר מפני ערעור על קדושת הכהונה: "ראיתי מי שכתב, דבזמן הזה, כיון שאין לנו יחוסי כהונה, ראוי לכל כהן לחוש שמא אינו כהן ויחזיר המעות [של פדיון הבן לבעליו]... ולדעתי אסור לשמוע דברים כאלו - להקטין עתה מעלת הכהונה!... וחס וחלילה לומר כן!... ועל זה שנינו: 'גדולה חזקה'!... [לפיכך עתה הכהנים] בחזקת קדושתם! וחלילה חלילה לעשות בזה איזה ספק". כאמור, זו חומרא המביאה לידי קולא, והמטיל ספק בכהונה דבריו נדחים, שכן הדבר מביא לביטול העבודה המקדש.

[1] מסכת יומא כד, ב:

[2] מסכת זבחים יג, א.

[3] ספרי דברים כו, ג.

[4] שמות רבה כז, ה.

[5] רמב"ם פירוש המשנה לקידושין ד, ה. וראה הקדמה לפירוש המשנה בזבחים: "לא יקריב על גבי המזבח... כי אם כהן כשר!" ראה גם פירושו למשנה פרה ג, א.

[6] ראה רמב"ם איסורי ביאה כ, א-ב; ונמשכו אחריו ראשונים ואחרונים.

[7] ערך זה הוא תמצית מאמר בעניין כהני חזקה הכשרים לעבודה. המאמר מצוי ב'מכון המקדש'.

[8] קידושין סו, ב.

[9] במדבר כה, יג.

[10] דברים לג, יא.

[11] דברים כו, ג.

[12] משנה תרומות ח, א.

[13] ראה רמב"ם ור"ש משאנץ על המשנה תרומות שם.

[14] מלאכי ג; קידושין עא; רמב"ם מלכים יב, ג.

[15] ירושלמי יבמות ח, ג.

[16] רש"י קידושין שם.

[17] קידושין עא, א.

[18] ישעיהו סו, יג.

[19] רד"ק שם על פי מכילתא דרבי ישמעאל, בוא, ומדרש תהלים (פז, ו).

[20] ירמיהו לג, י-יח.

[21] אברבנאל שם.

[22] ספרי דברים יט, טו; וכך ב'מדרש תנאים' שם. כך גם לעניין כהן, שיצא עליו ערעור שהוא חלל, צריך שני עדים להחזירו לכהונתו עיין שם.

[23] ראה רש"י כתובות יב, ב; על המשנה האומרת: "ראוה מדברת עם אחד בשוק... מה טיבו של זה? [והשיבה]: איש פלוני וכהן הוא!... נאמנת!" מפרש רש"י: "'וכהן הוא' – כלומר: מיוחס הוא!" וכן רש"י קידושין עד, א.

[24] כתובות כד, ב.

[25] רש"י שם.

[26] קידושין פ, א.

[27] רש"י קידושין שם.

[28] עיין רש"י שם.

[29] עזרא ב, נט.

[30] ראה שו"ת הרמב"ם סימן ת"מ, שנחמיה – כנציג בית הדין הגדול - תבע מהם עדות על ייחוסם, ובהעדר כתב יוחסין בידם מנע מהם מלעבוד על המזבח.

[31] ירושלמי קידושין ד, ג.

[32] מאירי קידושין סט, ב.

[33] ראה יבמות מט, ב; "מצאתי מגילת יוחסין בירושלים", שם נמצאה הודעה על ממזר, אך אינה מגילת יוחסין משפחתית, עיין שם.

[34] שופטים ג, ה.

[35] ומובא בתנחומא כי תצא ג: "רבותינו אומרים: זונה ודאי".

[36] שופטים יז, ה-יג. וראה בבא בתרא קט, ב; שהיה זה נכדו של משה רבינו. כן ראה ירושלמי ברכות ט, ב; שתחילה היה כומר לעבודה זרה ואחר כך שב בתשובה.

[37] קידושין ע, ב; וכעין זה בירושלמי יבמות ח, ג.

[38] רמב"ם איסורי ביאה כ, א. לרמב"ם פירוש מיוחד בסוגיא בכתובות כד, ב; לדעתו, הפסוק: "ויאמר התירשתא" נאמר לא רק למשפחה אחת, לבני ברזילי, אלא לכל כהני החזקה בדורו של נחמיה, אשר קבע, שמי שאין בידו כתב יוחסין או עדים אינו עובד על המזבח. קביעה זו היא חומרא גדולה, וחידוש גדול של הרמב"ם.

[39] משנה סוף מידות, ורמב"ם ביאת המקדש ו, יא: "בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית, ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה, ובודקין הכהנים ביוחסין". הלכה זו עומדת בסתירה למשנה בתחילת סנהדרין ב, א; שם עיקר מעשי הסנהדרין של שבעים ואחד לדון ולשפוט את ישראל בענייני ממונות ונפשות, כהונה ומלכות, ושאר מצוות שבתורה, ואילו עניין היוחסין לא נזכר כלל, כי לעניין זה די בשלשה דיינים. "

[40] תשובות הרמב"ם ת"מ.

[41] ספרי במדבר יח.

[42] ספרי במדבר יח, א.

[43] ראה מלבי"ם במדבר שם. וראה רש"י לפסחים ג, ב; ורש"י בקידושין סט, ב ד"ה 'מסייע': "דאמר מר (קידושין עו, ב): "'לשכת הגזית היתה שם, ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום'", 'מייחסי כהונה' הכוונה לכהנים מייחסים ולא לבית דין הגדול, וכן דעת רבנו הלל בספרי שם. ומה שמובא בסוף מידות שבלשכת הגזית דנים את הכהונה, אין זו הלכה, אלא סיום חגיגי לסדר קדשים, עיין שם ודו"ק.

[44] כך שואל ר' אישתורי הפרחי בכפתור ופרח פרק ו בעניין "רבינו יחיאל דפריש ז"ל, שאמר לבוא לירושלם... ושיקריב קרבנות בזמן הזה [ושאלה היא]: "אנא הכהן המיוחס!" ראה גם בספרו של הרב טוקוצ'ינסקי - 'עיר הקודש והמקדש' חלק ה, פרק ג; שהתקשה בדבר, ומסקנת דבריו: "מסתבר שנסמוך שוב על החזקה". מו"ר הגאון, הרב שלמה גורן זצ"ל, בספרו 'הר הבית' עמ' ד, התקשה אף הוא בדברי הרמב"ם, עיין שם.

[45] ראה רמב"ם איסורי ביאה טו, כא: "חכמים עשו מעלה ביוחסין, ואסרו גם הספיקות לבוא בקהל".

[46] ראה ספרי במדבר יח, ה.

[47] כדברי רבי יהושע בעדויות ח, ז.

[48] פירוש הרמב"ם למשנה שם.

[49] ראה רמב"ם בהלכות מלכים יב, ב; ופסק כדעת חכמים בעדויות ח, ז.

[50] רמב"ם מלכים יב, ג. ומקור דבריו בקידושין ע, ב.

[51] זו לשון הר"ן על הרי"ף קידושין ל, ב: "נראה שזהו דעת הר"ם במז"ל, שכתב בסוף ספר שופטים: 'בימי המלך המשיח... בני לוי מטהר תחילה".

[52] כך גם פירש מהרי"ט את הרמב"ם בשו"ת מהרי"ט חלק א קמט. וכן הביא הבית יוסף פירוש זה ברמב"ם באבן העזר סימן ב.

[53] ברכות כח, א.

[54] סוף עדויות.

[55] ברכות כח, א; עיין שם בגמרא.

[56] והלכות אחרות הנזכרות בסוף עדויות, כגון – 'מקריבין אף על פי שאין בית' ועוד, עיין שם.

[57] בראשית רבה פרשה סד, י.

[58] הכוונה לרש"י.

[59] מאירי קידושין סט, ב.

[60] אבן העזר סימן ב.

[61] עיין בית יוסף אבן העזר סימן ב.

[62] אגרת רבנו שמשון, 'איגרות ארץ ישראל', אברהם יערי עמ' 75.

[63] ראה כפתור ופרח פרק ו, מה שכתב בעניין זה. ויתכן שרבנו יחיאל סמך על שיטת רש"י, או גם על שיטת הרמב"ם כמבואר לעיל.

[64] 'בית יוסף' אבן העזר סימן ב.

[65] שו"ת מהרי"ט חלק א סימן קמט.

[66] שו"ת חתם סופר ב, יורה דעה, רלו.

[67] ירושלמי מעשר שני ה, ב.

[68] הרב צבי הירש קאלישר, 'דרישת ציון', מאמר ראשון חלק ראשון.

[69] הלכות פריה ורביה סימן ב, דף יא.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il