כהנים


כהנים: משפחה משבט לוי שהופרשה לעבוד את העבודה במקדש ולהורות את תורת ה'.

יש דרגות קדושה בעם ישראל: כהנים, לויים וישראלים. הכהנים – צאצאי אהרן הכהן – הובדלו מתוך בני ישראל, ככתוב: "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם",[1] ונתקדשו בקדושה יתרה. כך גם שבט לוי נבדל משאר שבטי ישראל, ונפקדו במדבר במפקד מיוחד לשבט זה, שכן, הם בגדר 'לגיון של מלך' העושים את רצון ה'[2]. כאשר ניסה קורח לערער על קדושת הכהונה, וטען - "כי כל העדה כולם קדושים", ויש שוויון בקדושה – נענש הוא וכל הנלוים עליו: האדמה נבקעה ובלעה את קורח, דתן ואבירם ובני ביתם, ושאר הנלוים על קורח נשרפו באש שיצאה מלפני ה'[3].

חובות ומצוות המוטלות על הכהנים: קדושת הכהנים באה לידי ביטוי בחובות המוטלות עליהם, וכן באיסורים המיוחדים הנוגעים למשפחות הכהונה. מאידך, קיימות חובות מיוחדות המוטלות על העם ביחס לכהנים.

חובות הכהנים: תפקידם העיקרי של הכהנים הוא עבודת המקדש. הכהנים הם המופקדים על הקרבת הקרבנות, על הקטרת הקטורת ושאר העבודות במקדש[4], ואילו זרים אסורים לקחת חלק בעבודות אלה. הכהנים מצווים לברך את עם ישראל במהלך עבודת התמיד[5]. באשר לפרשת סוטה, הכהנים מעמידים את הסוטה במקדש לכתיבת פרשת סוטה, והם שמשביעים אותה[6].

הכהנים מורי התורה בישראל: תפקיד חשוב המוטל על הכהנים הוא הוראת התורה בעם ישראל, לפיכך נקבע בתורה שיש לשלב כהנים בבתי הדין ובסנהדרין, ככתוב: "ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט"[7]. וכתבו הראשונים: "מצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים, שנאמר: 'ובאת אל הכהנים הלוים', ואם לא מצאו -אפילו היו כולם ישראלים הרי זה מותר"[8]. ספר התורה שכתב משה בסוף ימיו ניתן בארון הברית, והופקד לשמירה בידי הכהנים[9]. אף משה בברכתו ברך אותם: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"[10]. הכהנים הם מורי ההלכה בענייני טומאה וטהרה של נגעי אדם, בגדים ובתים[11]. הכהנים אחראים גם לכמה עניינים השייכים להקדש, כגון, הערכת שוויים של הקדשות[12].


כהנים במקדש לומדים את הלכות העבודה בהיכל

בציור נראים כהנים הלומדים את הלכות העבודה והכהונה. במרכז נראה כהן המלמד את סדר הקטרת הקטורת בהיכל.

קדושת הכהנים - ואיסורי חיתון וטומאה: נאמר בתורה בעניין הכהנים: "קדושים יהיו לאלהיהם... כי את אישי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש"[13]. קדושה זו כוללת הרחקות בענייני נישואין, ולא כל אשה כשרה לכהן. שלוש נשים נאסרו מן התורה על כהן הדיוט: גרושה*, זונה* וחללה*[14]. ה'גרושה' - היא אשת איש שהתגרשה בגט. 'זונה' - היא כל אישה שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לו, או שנבעלה לחלל*[15]. 'חללה' - היא אישה שנולדה מאיסורי כהונה[16]. הלכה היא, שכהן שנשא אחת משלוש נשים אלו - לוקה[17]. מדרבנן הוסיפו לאסור על כהן הדיוט גם 'חלוצה'*, כלומר, אשה שנפלה לייבום, ולא התייבמה אלא חלצה נעלו של יבמהּ[18]. בת כהן שזינתה – נענשת בחומרה רבה יותר מבת ישראל שזינתה[19]. קדושת הכהונה נאמרה אף באשר לזהירות מטומאת מת, ככתוב: "ועל כל נפשות מת לא יבוא"[20], איסור זה אינו כולל את שבעת קרובי המשפחה מדרגה ראשונה[21]. כהן הנושא נשים בעבירה, או שהיה מטמא למתים, פסול לעבודה[22], אך אם עבד - עבודתו כשרה[23].

חובות העם כלפי הכהנים: חובה על ישראל לכבד את הכהנים, ככתוב: "וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב"[24]. הכהנים אינם נוחלים נחלה בארץ ישראל כשאר העם[25], כדי שיהיו פנויים לעבודת המקדש, ולפיכך ציותה התורה לתת להם מתנות כהונה רבות[26]: תרומה[27], תרומת מעשר[28], ביכורים[29], פדיון הבן[30], בכור בהמה טהורה[31], זרוע לחיים וקיבה[32], ראשית הגז[33], ועוד.

דרגות שונות בכהונה: ממנים ראש לכל הכהנים והוא נקרא כהן גדול[34]. לכהן הגדול חובות בענייני המקדש ועבודתו, וכן איסורים מיוחדים[35]. וממנים לכהן הגדול סגן[36]. כהן שאינו כהן גדול נקרא 'כהן הדיוט'. כמו כן כשיוצאים למלחמה ממנים 'כהן משוח מלחמה', שתפקידו לחזק את לב הלוחמים במלחמה[37]. הכהנים מתחלקים בעבודת המקדש למשמרות ולבתי אבות. כל משמרת עובדת במקדש במשך שבוע שלם בזמן המיועד לה. המשמרת מחולקת לבתי אבות, וכל בית אב עובד במקדש יום אחד. בראש בית האב עומד כהן שהוא "ראש בית אב", ובראש המשמרת עומד כהן שהוא "ראש המשמר"[38].

כהן שאינו מודה בעבודה: אמרו חכמים בתלמוד: "כל כהן שאינו מודה בעבודה - אין לו חלק בכהונה, שנאמר: 'המקריב את דם השלמים... מבני אהרן - לו תהיה שוק הימין למנה' - מודה בעבודה - יש לו חלק בכהונה, שאינו מודה בעבודה - אין לו חלק בכהונה! ואין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות חמש עשרה עבודות: היציקות, והבלילות, והפתיתות... והשקאת סוטה, ועריפת עגלה, וטהרת מצורע, ונשיאות כפים בין מבפנים בין מבחוץ, מנין? תלמוד לומר: 'מבני אהרן', עבודה המסורה לבני אהרן - כל כהן שאינו מודה בה - אין לו חלק בכהונה"[39]. פירשו הראשונים: "שאמר [הכהן] בלבו: דברי הבל הן! ולא ציוה המקום להקריב לו קרבנות, אלא משה בדה מלבו.... אין לו חלק בקדשים"[40]. עוד פירשו, שכהן - "גס רוח ומבזה קדשי שמים - אין ראוי לשמש במקדש, שכן, כהן שאינו מודה בכל העבודות – אף בפחותה שבהן - אין לו חלק בכהונה"[41]. ויש שכתבו שכהן המהרהר בליבו שדברי הבל הם - חייב מיתה, שכופר בתורת משה, אלא כוונת המאמר - "אומר על מקצת העבודות - שאינן צריכות, ואינן חובה, אף על פי שאמרם משה מפי הגבורה"[42]. עם זאת יש מן הראשונים, שפירש, שאין הכוונה שהכהן כופר ממש, "אלא שלבו נוטה למינות [די בכך] שאין לו חלק בכהונה כלל לא במתנות... ולא בשום עבודה"[43]. עוד כתבו הראשונים, שכבר בעת כניסת הכהן לעבודה יש לוודא אצלו שמקבל עליו את כל העבודות: "בן לוי שבא לקבל דברי לויה, וכהן שבא לקבל דברי כהונה - חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו... עבודה המסורה לבני אהרן, כל כהן שאינו מודה בה - אין לו חלק בכהונה"[44].

כהן שאינו מודה בעבודה – לעניין הלכה: להלכה כתבו הראשונים, שכהן שאינו מקבל על עצמו אפילו דבר אחד - אין לו חלק בעבודה: "זרע לוי כולו [הן כהנים והן לויים] מובדל לעבודת המקדש, שנאמר: 'בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי'. ומצות עשה להיות הלויים פנויין ומוכנין לעבודת המקדש - בין רצו בין שלא רצו, שנאמר: 'ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד'. ובן לוי שקבל עליו כל מצוות לוייה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו עד שיקבל [עליו לקיים] את כולן"[45]. ומקור הדברים בפסוק "המקריב את דם השלמים", כלומר, מן דין זה נלמד מן הפסוק האמור בכהנים, וממנו למדו חכמים גם לעניין הלויים [46]. עוד כתבו הראשונים, שכהן זה אין נותנים לו מתנות: "עשרים וארבע מתנות ניתנו לכהנים וכולן מפורשין בתורה, ועל כולן נכרתה ברית לאהרן, וכל כהן שאינו מודה בהן - אין לו חלק בכהנים - ואין נותנין לו מתנה מהן"[47]. עוד יש מי שכתב להלכה, ש"כל כהן שאינו מודה בעבודה - אין לו חלק בכהונה ואינו נושא את כפיו"[48]. ומובא להלכה באחרונים, שכהן שאינו "מקבל על עצמו להתעסק באחת מעבודות של הכהנים - אין נותנין לו שום מתנה, ו'אין לו חלק בכהנים', כלומר, אין נותנין לו לעשות שום עבודה מעבודות הכהנים לא במקדש ולא בגבולין, כגון נשיאות כפים[49] , וגם אין עולה לתורה ראשון"[50].

[1] דברי הימים א' כג, יג.

[2] במדבר א, מט, וברש"י שם.

[3] במדבר פרק טז.

[4] כפי שמפורש בכל פרשיות הקרבנות בתורה.

[5] ויקרא ו, כב - כז.

[6] במדבר ה, יח - כא.

[7] דברים יז, ט.

[8] רמב"ם סנהדרין ב, ב.

[9] דברים לא, ט; יז, יח.

[10] דברים לג, י.

[11] ויקרא פרקים יג - יד.

[12] ויקרא כז, ח; שם פסוק יב, שם פסוק יד, ועוד.

[13] ויקרא כא, ו.

[14] ויקרא כא, ז. רמב"ם הלכות איסורי ביאה יז, א.

[15] רמב"ם שם יח, א.

[16] רמב"ם יט, א.

[17] קידושין עח, א. רמב"ם שם יז, ב.

[18] קידושין שם. רמב"ם שם יז, ז.

[19] שם פסוק ט.

[20] ויקרא כא, יא.

[21] שם פסוקים א - ד.

[22] בכורות מה, ב; רמב"ם ביאת מקדש ו, ט.

[23] רמב"ם שם.

[24] שם פסוק ח.

[25] במדבר יח, כ. דברים יח, א - ב.

[26] מלבד המתנות שהם מקבלים מן הקרבנות, כשהם עובדים במקדש.

[27] שם יב.

[28] שם כח.

[29] שם יג.

[30] שם טו - טז.

[31] שם יז - יח.

[32] דברים יח, ג.

[33] שם ד.

[34] רמב"ם הלכות כלי המקדש ד, יב.

[35] ראה ערך 'כהן גדול'.

[36] רמב"ם שם הלכה טז.

[37] דברים כ, ב - ד. רמב"ם הלכות מלכים ז, א. וראה ערך 'כהן משוח מלחמה'.

[38] רמב"ם הלכות כלי המקדש ד, ג; שם הלכה יא.

[39] מנחות יח, ב; ויקרא ז, לג.

[40] רש"י חולין קלב, ב.

[41] רש"י פסחים ג, ב.

[42] חידושי הריטב"א חולין קלב, ב. ועיין שם ברבנו חננאל, שנראה מדבריו, שאם הכהן אינו בא לשמש במקדש, נמצא שאינו מודה בעבודה, ולפיכך לא יקבל מתנות.

[43] מאירי חולין קלב, ב.

[44] רמב"ן הלכות בכורות ד, לח, ב.

[45] רמב"ם כלי המקדש ג, א.

[46] עיין בכורות ל, ב.

[47] רמב"ם ביכורים א, א.

[48] פסקי ריא"ז חולין קל, ב.

[49] מנחות יח, ב.

[50] דרך אמונה הלכות ביכורים פרק א, א.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש