חנוכת בית שלישי


חנוכת בית שלישי: חנוכת המזבח וההיכל בבניין הבית השלישי והקרבנות במעמד זה.

מן הפסוקים ומדברי חז"ל והראשונים נראה, שחנוכת הבית היא מצוה לדורות. יש מן הראשונים המוכיח, שחנוכת הבית היא מצוה מן התורה, לאור העובדה, שהנשיאים הביאו את קרבנם לחנוכת המזבח במשכן - "והשם ציוה: 'נשיא אחד ליום... יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח'"[1]. הווה אומר, זו מצות ה', ויש ללמוד מכאן, שכך היא המצוה לדורות, "שיחנכו לעולם את בית המקדש והמזבח. ולכך עשה שלמה חנוכת הבית... וכן אנשי כנסת הגדולה עשו חנוכה... וכן לימות המשיח. ומצוה זו [ענינה] כענין פרשת הטמאים בפסח... שהסכימה דעתם לדעת העליונה, ונצטוינו בהם לדורות"[2].

חנוכת הבית לדורות – כיצד? לשיטת ראשונים זו, בכל עת שבונים מזבח מחדש, יש לחונכו בשמחה ובהבאת קרבנות. דוגמה לדבר, מה שאמרו חכמים: "אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר"[3]. כוונתם לומר, שכאשר נסדק המזבח, או חולל - כבימי היוונים, ובונים מזבח חדש - מצוה לקיים חנוכת המזבח. כך גם כאשר ניבעו סדקים בהיכל[4], וצריך להרוס את הבית ולבנותו מחדש - וכפי שאירע בימי הורדוס בבית שני - משעה שהסתיים הבניין מצוה לחנוך את הבית בשמחה ובקרבנות. כך עשו ישראל בחנוכת המשכן*, וכך עשו בחנוכת בית ראשון*, וכך בחנוכת בית שני*. מצינו גם תיאור של חנוכת בית המקדש שבנה הורדוס*[5]. העולה מן האמור, שהמושג 'חנוכת בית שלישי' לא בא לשלול חנוכה של בית רביעי או חמישי - עד סוף כל הדורות, אלא כל שנבנה הבית מחדש, כגון, לאחר חורבן בית שני, או בדור מן הדורות - כך היא המצוה, לקיים מעמד של שמחה והודיה לה', בהלל[6], בתקיעת חצוצרות[7], ובהבאת עולות ושלמים, כפי כוח הציבור.

שלשה מיני 'מילואים' - האחת – חנוכת אהרן ובניו: כתבו הראשונים[8], שחנוכת המקדש נחלקת לשלשה חלקים: לכהנים, למזבח ולמקדש. זה מה שמצינו בתורה, שחנכו את הכהנים ומילאו את ידם עם כניסתם לעבודה. חינוך הכהנים בהבאת קרבנות מיוחדים, דבר זה נהג רק בזמן חנוכת המשכן, ואין זו מצוה לדורות, זאת, כדי לקדש את אהרן הכהן וזרע הכהונה ככהנים לדורות.


חנוכת המזבח וחנוכת ההיכל בימי בית שני התקיימו בזמנים שונים

בציור נראים בוני הבית השני בתקופת זרובבל, כשהם חושפים את יסודות בית ראשון ומגלים את מקום המזבח (בציור משמאל). לאחר מכן קיימו את חנוכת המזבח סמוך לראש השנה בשנה הראשונה לעלייתם. לשיטת הרמב"ן כך היא מצות התורה, לחנוך את המזבח אף בטרם נבנה ההיכל, וכשנבנה ההיכל מקיימים חנוכה נוספת. כן חשפו בוני הבית השני את יסודות ההיכל וכתליו (בציור מימין) אולם בניין ההיכל הסתיים לאחר עשרים ושתים שנה, ועם סיומו ערכו שבי הגולה מעמד מיוחד של חנוכת הבית – כמצות התורה, בהביאם שבע מאות קרבנות להודיה ושמחה.

השניה - חנוכת המזבח – מצוה לדורות: מצוה להביא קרבנות מילואים לחנוכת המזבח, כדרך שהביאו ישראל בעת חנוכת המזבח במשכן, כי "חינוך המזבח הוא מצוה לדורות"[9], ולמדו זאת מדברי חז"ל בתלמוד, שאמרו: "אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר"[10].... המקור למצוה זו בתורה, הוא מה שנאמר במשכן: "שבעת ימים תכפר על המזבח, וקידשת אותו והיה המזבח קדש קדשים"[11]. מכאן למדו חכמים להקריב קרבנות מילואים בימי עזרא - "כי היה המזבח החדש צריך מילואים לקדשו כראשון בימי משה"[12]. מסיבה זו מצינו שבימי זרובבל עשו תחילה חנוכת המזבח מיד עם בניינו בעת עלייתם - בטרם נבנה ההיכל, וכשהושלם הבית לאחר עשרים ושתים שנה עשו חנוכת הבית למקדש כולו[13].

השלישית - חנוכת בית המקדש – מצוה לדורות: חנוכת המקדש עם סיום בניינו, אף היא מפורשת בתורה, ככתוב: "זאת התורה לעולה ולמנחה... ולמילואים ולזבח השלמים" - "זאת התורה... למילואים" פירושו, שכך היא מצות התורה לדורות, כי קרבנות המילואים אינם מצוה לשעתה בימי משה בלבד, אלא הם "תורה", וחלק מכלל הקרבנות שנצטוו ישראל להביא במקדש כמצוה לדורות. עם זאת, כתבו הראשונים, שבאשר לפרטי הקרבנות, אלו נקבעים על ידי כל דור, אם בהוראת נביאים שבדור[14], או בהוראת חכמי הדור, הקובעים את פרטי קרבנות המילואים[15]. מכאן למד שלמה, לקיים את המעמד הגדול של חנוכת המקדש בירושלים, בהביאו קרבנות לרוב, ומכאן למדו אנשי בית שני להקריב קרבנות בחנוכת הבית. זה מה שאמרו חכמים בתלמוד: "מילואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה"[16], כשכוונתם לומר: יש להביא קרבנות ולהרבות בשמחה עם השלמת בניין המקדש.

חנוכת הבית לעתיד לבוא: בהמשך לאמור, שמצוה לחנוך את המקדש לדורות, כתבו הראשונים בענין חנוכת בית שלישי: "נראין הדברים, שבית המקדש בהיבנותו, צריך חנוכה לעולם... אבל החנוכה - כמו חובה היא. כן עשה שלמה חנוכה[17], וכן אנשי הכנסת הגדולה. כך גם במקדש לאחר החורבן [השני] כשנעשה מזבח וכלים אחרים, יצטרכו למילואים... וכן נעשה לימות המשיח - אמן במהרה בימינו"[18]. עוד כתבו, שחנוכה זו נזכרת ביחזקאל, שנאמר: "שבעת ימים יכפרו את המזבח וטיהרו אותו ומילאו ידיו"[19]. עוד ניבא יחזקאל בענין זה: "בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר לחטאת וחטאת את המקדש"[20]. הפסוקים בתנ"ך מביאים למסקנה, שאם נשלם בניינו של המקדש בדור מן הדורות – וכגון בית שלישי - קיימת חובה לחנוך אותו בהבאת קרבנות מילואים[21].

חנוכת בית המקדש לעתיד לבוא –שיטת הרמב"ם: מדברי הרמב"ם נראה, שהעסיקה אותו השאלה, כשיבנו ישראל את בית המקדש השלישי, במהרה, האם יקריבו קרבנות לחנוכת הבית על פי האמור בנבואת יחזקאל, שכן, כתב, שקרבנות חנוכת המזבח הם "מילואים, ואין נוהגין לדורות"[22], ולא ברור מדבריו האם יקריבו על פי האמור ביחזקאל אם לאו. ומצינו שתי שיטות בהבנת דבריו בענין זה.


חנוכת הבית בימי הורדוס

בציור נראים בוני המקדש בימי הורדוס, כשהם בונים את המזבח מול פתח ההיכל. בנין המזבח וההיכל נמשכו שנה וחמישה חדשים, ובסיומם ערכו ישראל חנוכת הבית כמצות התורה. במעמד זה הביאו שלוש מאות פרים כקרבן לחנוכת הבית, וכן קרבנות רבים אחרים בהלל והודיה, זאת כמצות התורה לקיים מעמד חנוכת הבית בכל דור בו נבנה הבית מחדש.

שיטת בעל 'קנאת סופרים': לדעת בעל 'קנאת סופרים' קיימת הסכמה עקרונית בין הרמב"ם לרמב"ן, באשר לעצם החובה לקיים חנוכת הבית, והמחלוקת ביניהם אינה אלא בפרטים. זו לשונו: "דעת הרמב"ם מכוונת למה שסובר הרמב"ן ז"ל... שחנוכת המזבח והמילואים נצטוו בהן לדורות, אבל לא שיהא לעולם בסדר אחד ושיעור קבוע, אלא הרשות נתונה לשנות בהן לפי רצונו של הדור שנעשה בימיו, או על פי חכמים ונביאים שביניהם"[23]. לדעת הרמב"ם מצוה זו אינה נמנית כמצוה אחת מתרי"ג מצוות, אלא חנוכת הבית היא השלמה של מצות עשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לשיטה זו, הדבר מסור בידי חכמי הדור האם להקריב קרבנות על פי נבואת יחזקאל.

שיטת האחרונים: לעומת דעה זו כתבו האחרונים, כי לרמב"ם שיטה אחרת מן הרמב"ן. שכן, ביחזקאל נאמרה חנוכת המקדש בשינויים רבים מן האמור בתורה, כגון, בעניין הנסכים: בתורה נאמר 'עשרון סולת', ואילו ביחזקאל נאמר - 'איפה סולת', כן נאמר ביחזקאל שיש קרבנות מיוחדים ל'נשיא', כלומר, למלך המשיח. עוד נאמר שם שהנשיא יקריב את קרבנותיו בשבת ובמועדים. כך גם מנין הקרבנות שנאמר ביחזקאל שונה מן האמור בתורה. מדברי הרמב"ם נראה, כי יש שתי אפשרויות בהלכה של חנוכת הבית השלישי:


חנוכת הבית על פי נבואת יחזקאל

בתמונה נראה דגם של מקדש יחזקאל, שהתנבא על בנין הבית בצורתו המיוחדת (תבנית הבית כפי שהיא נראית בדגם המצוי בידי מכון המקדש). לדעת הרמב"ן ומחברים אחרים, ניתן לקיים את סדר הקרבנות על פי האמור ביחזקאל, בכל עת בו חונכים את בניין ההיכל במהלך הדורות. לעומתו דעת הרמב"ם היא, שהקרבנות האמורים ביחזקאל, לא נאמרו לעניין חנוכת הבית המתקיימת במהלך הדורות, אלא כשהבית נבנה על ידי מלך המשיח, והוא היחיד המצווה להביא קרבנות אלה.

אפשרות אחת: חנוכת המקדש על ידי הנשיא – מלך המשיח: לשיטת הרמב"ם, כשהבית השלישי נבנה ונחנך על ידי מלך המשיח, על כך כתב, שיקיימו את חנוכת הבית על פי נבואת יחזקאל. זאת, למרות שיש בנבואה זו שינויים מן האמור בתורה בעניין הקרבנות, כגון, מידת הנסכים וכו' כדלעיל, כמו כן, הדבר שונה מן האמור במילואים שנעשו בימי משה, עם זאת, יקיימו את האמור ביחזקאל, כי יש לחנוכת הבית בהנהגת מלך המשיח דינים מיוחדים. זה מה שכתב הרמב"ם: "כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל [השונים מן האמור בתורה] ומנין אותן הקרבנות, וסדרי העבודה הכתובים שם - כולם מילואים הן [המיוחדים אך ורק לנשיא – הוא מלך המשיח] ואין נוהגין [בחנוכת הבית] לדורות. אלא הנביא ציוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המילואין, עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח, כשיבנה בית שלישי. וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות - והקריבו בשבת - כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד - כאשר מפורש שם: ["ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך, בחגים ובחדשים ובשבתות, בכל מועדי בית ישראל"[24]]". נראה מדבריו, שיחזקאל "ציוה ופירש" את המילואים בימות המשיח על יסוד המילואים בימי משה.

אפשרות שניה – חנוכת הבית השלישי - כבימי עזרא: קיימת אפשרות, בה יבנו ישראל את בית המקדש בטרם יבוא מלך המשיח - וכפי שבנו שבי הגולה את בית המקדש בימי זרובבל עזרא ונחמיה. אזי יקריבו ישראל קרבנות לחנוכת המזבח שלא ככתוב ביחזקאל, אלא כפי כוחם. שהרי בימי עזרא הקריבו שבע מאות קרבנות, שהם: מאה פרים, מאתיים אילים וארבע מאות כבשים, לפיכך רשאים בדור העתיד להקריב כמותם, וכך גם יותר מהם או פחות מהם. כמו כן, אם יזכו לשפע כבימי שלמה - יביאו מאה עשרים אלף קרבנות כבעת חנוכת בית ראשון. אך הכל נדבה, על פי ההלכה, בלי להוסיף נסכים על האמור בתורה ובלי לגרוע. זה מה שכתב הרמב"ם בהמשך: "וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא - הבאים מהשבי - מילואים היו [ומספר הקרבנות שהביאו היו שבע מאות] - אינן נוהגין [כחובה] לדורות [אלא כל דור קובע לעצמו את מספר הקרבנות כפי כוח הציבור]. אבל דברים הנוהגים לדורות [במקדש] - הם דברי תורה שפירשנו, כמו שהעתיקום מפי משה רבינו - אין להוסיף עליהם [נסכים, ואין להקריב בשבת] ואין לגרוע!"

מן המחקר

חנוכת מקדש הורדוס

בתלמוד מובא תיאור אודות בנין הבית על ידי הורדוס, אשר בנה את בית המקדש מחדש, לאחר שניבעו בו סדקים - כמובא בבבא בתרא ד, א; שם אמרו חכמים: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו". באשר לחנוכת הבית לא מצינו פרטים בגמרא. להלן תיאור חנוכת הבית מפי יוסף בן מתיתיהו.

"בשנת שמונה עשרה למלכותו פתח הורדוס במפעלו הגדול, לבנות את בית המקדש לאלהים... כסבור היה, שמפעל זה יהיה מהולל מכל אשר עשה ויהי לו לזכר עולם... הורדוס הכין אלף עגלות להוביל את האבנים, ובחר עשרת אלפים פועלים מנוסים... וקנה בגדי כהונה לכהנים שהיה מספרם אלף, ולימד אחדים מהם להיות בנאים וחרשים. בית המקדש נבנה מאבנים לבנות ועצומות... דומה ששום איש לא הוסיף כמוהו הדר לבית המקדש... וכשנבנה ההיכל עצמו על ידי הכהנים במשך שנה וחמישה חדשים, נתמלא כל העם שמחה, ונתנו הודיות לאלהים על מהירות העבודה... וחגגו ובירכו על חנוכת הבית. והמלך הקריב לאלהים שלש מאות פרים, ומן הקרבנות האחרים הקריב כל איש לפי יכולתו... ומועד גמר עבודת בית המקדש חל ביום תחילת שלטונו של המלך... ובגלל שני המאורעות היתה החגיגה נהדרת ביותר". (קדמוניות היהודים כרך ג, סוף פרק חמישה עשר).

[1] במדבר ז, יא.

[2] רמב"ן במדבר ז.

[3] מנחות מט, א.

[4] כמובא בבבא בתרא ג, ב.

[5] קדמוניות היהודים סוף ספר חמישה עשר, ראה להלן.

[6] משך חכמה והעמק דבר במדבר י, י.

[7] משך חכמה במדבר י, י.

[8] השגות הרמב"ן לספר המצוות, שורש ג; והסכימו עמו בעל 'קנאת סופרים' שם ומחברים אחרים

[9] השגות הרמב"ן שם.

[10] מנחות מט, א.

[11] שמות כט, לז.

[12] הרמב"ן שם. וכן דעת בעל הלכות גדולות.

[13] ראה ערך 'חנוכת בית שני'.

[14] כוחו של נביא להורות הוראת שעה מובא ברמב"ם יסודי התורה ט, ג: "אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר הכרמל שמע לו... והוא שיהיה הדבר 'לפי שעה', כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ... ומפני שהוא נביא מצוה לשמוע לו וגם בזה נאמר: 'אליו תשמעון'".

[15] הרמב"ם בהלכות ממרים ב, ד; כותב, שפעמים בית דין רשאי להורות 'הוראת שעה' לחיזוק התורה: "כיצד? בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה... אבל אין קובעין הדבר לדורות, ואומרים - שהלכה כך הוא... [זאת] כדי להחזיר רבים לדת... עושין לפי מה שצריכה השעה".

[16] מנחות מה, א.

[17] מלכים א' ח; דברי הימים ב' ה.

[18] השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ג.

[19] יחזקאל מג.

[20] יחזקאל מה.

[21] השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש ג.

[22] הלכות מעשה הקרבנות ב, יד–טו;

[23] קנאת סופרים ספר המצוות שורש ג.

[24] יחזקאל מה, יז.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש