חנוכת בית שני


חנוכת בית שני: מעמד השמחה של עולי בבל עם סיום בנין הבית השני, והקרבנות שהביאו לחנוכת הבית.

בספר עזרא מצינו תיאורים אחדים אודות חנוכת הבית השני, ונראה מן הכתובים, שהבית נחנך בשלבים, תחילה חגגו את חנוכת המזבח ובהמשך חגגו את השלמת הבניין. למרות ששבי הגולה היו מועטים הביאו קרבנות לרוב, זאת, מתוך החובה המוטלת על בוני המקדש לקיים מעמד של חנוכת המקדש עם סיום מלאכת הבניין. כך מבואר בדברי חז"ל, ש"מילואים הקריבו [ישראל] בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה"[1].

שמחת ייסוד בית המקדש השני: בניין הבית השני נמשך בהפסקות במשך עשרים ושתים שנה. במהלך תקופה זו חגגו ישראל את חנוכת המקדש פעמיים. לראשונה חגגו שבי הגולה את הנחת היסודות לבית, וחנכו את המזבח סמוך לראש השנה, כמתואר בכתובים: "ויסדו הבונים את היכל ה', ויעמידו הכהנים מלובשים – בחצוצרות, והלויים בני אסף במצלתים להלל את ה'... כי טוב כי לעולם חסדו... וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'... ורבים מהכהנים והלויים, וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון... בוכים בקול גדול... ואין העם מכירים קול תרועת השמחה – לקול בכי העם... והקול נשמע עד למרחוק"[2].

שמחת חנוכת בית שני: לאחר עשרים ושתים שנה מיום עלייתם ארצה, ולאחר תלאות רבות, נסתיים בניין בית המקדש השני, זאת, בשנה הששית למלך דריוש. אזי חגגו ישראל את חנוכת הבית בשנית, שכן, בתחילה הקריבו על המזבח בעוד הבית בחורבנו, עתה הושלם גם ההיכל, לפיכך קיימו ישראל חנוכת הבית כבמשכן, וכבימי שלמה, ומבואר בכתובים שהשמחה החלה בשלישי לחודש אדר. במעמד זה, הקריבו קרבנות לפי כוח הציבור באותה תקופה, והם: מאה פרים, מאתיים אילים וארבע מאות כבשים; כן הקריבו שנים עשר שעירי עזים לחטאת, כנגד שנים עשר שבטי ישראל[3], למרות שחלק ניכר של שבטי ישראל נותרו עדיין בגולה. זאת, לכפרה על שישראל עבדו עבודה זרה בימי צדקיהו, דבר שהביא לחורבן הבית. קרבנות אלה הובאו כ'הוראת שעה'[4], שכן, חטאת אינה באה בנדבה, וכאן הביאו חטאות בנדבה. בהתאם לאותה הוראת שעה, נקבע שבשר החטאות לא ייאכל על ידי הכהנים – כדרך שאר החטאות[5].


חנוכת המזבח בראשית ימי הבית השני - שמחה מהולה בצער

בציור נראים ראשוני עולי הגולה, כשהם חונכים את המזבח מיד עם הגיעם ארצה סמוך לראש השנה. בספר עזרא מתואר, שהצעירים שבין עולי הגולה שמחו על המעמד והריעו בחצוצרות (בציור מימין). לעומתם הזקנים שבדור, שעלו ארצה וראו את המזבח עומד בתוך חורבות הבית הראשון, הרימו קול בכי (בציור במרכז) כי רצו לראות את הבית בשלמותו. ומבואר בכתובים שקול הבכי והכאב גבר על קולות השמחה.

כמה ימים התמשכה חנוכת הבית? בפסוקי המקרא לא מפורש כמה זמן נחגגה החנוכה, אך מדברי חז"ל והראשונים עולה, שהיא נמשכה עד ראש חודש ניסן. החנוכה החלה בשלישי באדר ונמשכה שלושה שבועות, עד עשרים ושלשה באדר. אזי התחילו שבעת ימי המילואים – כבמשכן, שנסתיימו בראש חודש ניסן[6]. דעה זו מובאת בדברי חז"ל בתלמוד, המפרשים את נבואת יחזקאל[7], האומר: "בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש", ודרשו חז"ל שם, שיש להקריב קרבן של פר בן בקר לחנוכת הבית כבימי משה, ובלשון חז"ל: "מילואים הקריבו [ישראל] בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה"[8]. נמצא, שבראש חודש ניסן בימי בית שני, הקריבו ישראל פר בן בקר, כמו שהקריב אהרן בראש חודש ניסן במשכן, וכהוראת יחזקאל[9]. לעומת האמור, יש סוברים כי נבואת יחזקאל נאמרה על החנוכה העתידית בבית שלישי בימות המשיח, לעומת זאת, מה שהביאו קרבנות בימי עזרא, אלו נעשו כדוגמת קרבנות המילואים בימי משה במשכן[10].

קרבנות ההודיה של עזרא עם עלייתו ארצה: מעמד חנוכה שלישי קיימו עולי הגולה, עם בואם של עזרא הסופר והבאים עמו מבבל, שכן, עזרא הביא עמו קרבנות בשם ישראל שבגולה. הבאים עם עזרא הקריבו שנים עשר פרים, תשעים וששה אילים, שבעים ושבעה כבשים – כל אלו לעולה; ושנים עשר שעירי עזים לחטאת[11]. החטאות לא נאכלו, אלא הועלו כליל כמו העולות[12], שכן נועדו לכפר על העבודה הזרה שעבדו ישראל בימי צדקיהו[13].

חנוכת המקדש השני נעשתה בטומאה: מן הפסוקים ודברי חז"ל מתברר, שחנוכת בית שני נעשתה בטומאה, כי לא זכו ישראל להכין אפר פרה אדומה עד חג הפסח בשנה העשרים ושתים לבניין, רק אז זכו לחגוג את הפסח בטהרה. הבניין נגמר בשלושה לירח אדר, וישראל והכהנים ובני הגולה חגגו את חנוכת בית האלהים בחדוה, והקריבו לחנוכת הבית מאות פרים, אילים וכבשים. בתום חנוכת הבית נאמר: "ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון. כי הטהרו הכהנים... כולם טהורים וישחטו הפסח"[14]. בדברי חז"ל מצינו, שהכנת אפר פרה אדומה נמשכה שנים, וישראל קיימו את המצוה רק בסמוך לחג הפסח, שכן, היו צריכים לגדל ילדים בטהרה להכנת אפר פרה אדומה, וכלשון חז"ל: "חצרות היו בנויות בירושלם על גבי הסלע... ומביאין נשים מעוברות ויולדות שם, ומגדלות שם בניהן עד שיהיו בני שמונה עשרה שנה"[15], ומתואר שם ש"מעשים אלו עשו כשעלו מן הגולה"[16]. כך גם כתבו האחרונים, שעד חג הפסח בשנת העשרים ושתים, היו ישראל טמאים, והכהנים "הקריבו קרבנות ציבור בטומאה"[17], נמצא שחנוכת הבית המתוארת לעיל היתה בטומאה.


בחנוכת הבית בימי בית שני הביאו ישראל פר בן בקר בראש חודש ניסן

בציור נראה כהן העומד להקריב פר לחטאת, זאת, כדעת רש"י והרמב"ן, האומרים, שמצוה להביא פר בן בקר בעת חנוכת המקדש במהלך הדורות. כך עשה אהרן הכהן בחנוכת המשכן בימי משה, וכך נאמר ביחזקאל (מה): "בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש". דעת הראשונים על פי הגמרא במנחות מה, א; שבהתאם לכך נהגו עולי הגולה בחנוכת המזבח בימי בית שני, והביאו פר בן בקר לחטאת בראש חודש ניסן.

[1] מנחות מה, א.

[2] עזרא ג, י.

[3] עזרא ו, יז.

[4] עזרא ו, יז; במצודת דוד שם. כו ראה הוריות ו, א. באשר לתוכן 'הוראת שעה' זו ראה להלן.

[5] עיין הוריות שם.

[6] מלבי"ם עזרא ו שם; ויחזקאל שם.

[7] מה, יח- כה.

[8] מנחות מה, א.

[9] רש"י מנחות מה, א. השגות הרמב"ן ספר המצוות שורש ג.

[10] רמב"ם מעשה הקרבנות ב, יד-טו. ראה ערך 'חנוכת בית שלישי'.

[11] שם ח, לה. וראה עוד בתורת העולה שם מה שביאר על קרבנות אלו.

[12] רבי יוסי בתוספתא פרה א, ב; ובתורת כהנים דיבורא דחובה פרשה ב ג,ה.

[13] רבי יהודה בתוספתא ובתורת כהנים שם; ובגמרא הוריות ו,א ותמורה טו,ב אלו דברי רב יהודה בשם שמואל.

[14] עזרא ו, טו- יט.

[15] תוספתא פרה ג, ב.

[16] תוספתא פרה ג, ה.

[17] משך חכמה, במדבר ט, ב; ד"ה עזרא ו, יט.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש