חסד במקדש


חסד במקדש: הנהגות שהתקינו שלמה וחכמי ישראל, לקיום מצות גמילות חסדים במקדש.

שמעון הצדיק*, שהיה משיירי כנסת הגדולה, אשר שימש ככהן גדול בראשית ימי בית שני, קבע עיקרון יסודי באמונת ישראל, באומרו: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים"[1], כלומר, החסד הוא מיסודות הקיום של העולם. יסוד זה נקבע במקדש בימי שלמה בסידרת הנהגות, ובכך מתקיימים במקדש שלושת היסודות הללו: א. 'תורה' – בקביעת הארון והלוחות בקדש הקדשים, וכן בקביעת הסנהדרין בלשכת הגזית. ב. 'עבודה' – היא עבודת הכהנים בהיכל ועל גבי המזבח. ג. 'גמילות חסדים', היינו, תקנות חז"ל שתיקנו במקדש, כגון, דברי נחמה ותפילה לכל קשה יום, קיום 'לשכת חשאין'* לנצרך, מנהג ניחום אבלים, שמחת חתנים ועוד.

'לשכת חשאין': לשכה מיוחדת הוקמה במקדש, עבור כל נצרך בירושלים וברחבי הארץ. ללשכה זו הגיעו אלמנות, יתומים ועניים, שם היו מקבלים כסף לצרכיהם בחשאי, כן הגיעו לשם עשירים שירדו מנכסיהם, שם יכלו לקבל סיוע בסתר[2]. גם התורמים לצדקה נתנו ללשכה זו את תרומתם בחשאי ובהחבא, ומכאן שם הלשכה. כך הפך המקדש למרכז לעושי חסדים מחד, ומקור לסיוע לכל קשה יום מאידך.

תקנת שלמה המלך לקיום גמילות חסדים במקדש: עם ייסוד המקדש, התקין שלמה המלך תקנות מיוחדות, כדי שיקיימו ישראל בחצרות בית ה' את מצוות התורה, שיש בהן גמילות חסדים, וכדברי חז"ל: "מתחילה לא בנה שלמה הבית אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבוא ויתפלל עליה"[3]. זה מה שאומר שלמה בתפילתו: "רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה, שידפון, ירקון... כי יצר לו אויבו בארץ שעריו, כל נגע, כל מחלה, כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל האדם"[4]. ומובא במדרש: "אין לי אלא [תפילה] ליחיד, לציבור מניין? - תלמוד לומר: 'לכל עמך ישראל'; אין לי אלא לישראל, לנכרי מניין? תלמוד לומר: 'וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא'; מבקש בנים, או אפילו נכסים - מניין? - תלמוד לומר: 'כל תפילה כל תחינה... ופרש כפיו אל הבית הזה'"[5]. עוד מצינו בדברי חז"ל: "ראה שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני הקב"ה, וכשבנה בית המקדש, בנה שני שערים - אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו. הנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו: 'השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות'. הנכנס בשער האבלים, והיה שפמו מכוסה, היו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו: 'השוכן בבית זה ינחמך'. הנכנס בשער האבלים, ולא היה שפמו מכוסה, היו יודעין שהוא מנודה, והיו אומרין לו: 'השוכן בבית הזה יתן בלבך לשמוע דברי חביריך, ויתן בלב חבריך לסלוח לך - ויקרבוך אצלם'. [שערים אלה והנהגות אלה] - כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים"[6].


השערים שבנה שלמה במקדש לחתנים ואבלים

לקיום מצות גמילות חסדים במקדש בנה שלמה שני שערים בהר הבית, האחד לחתנים והשני לאבלים. אנשי ירושלים נהגו להתכנס שם בשבת ולגמול חסדים, וכאשר הגיע חתן ונכנס בשער המיוחד לו (ראה חתן לבוש לבנים בציור מימין) היו אומרים לו: 'השוכן בבית הזה הוא ישמחך בבנים ובבנות'. לעומת זאת, כשהגיעו אבלים וישבו בשער האבלים (בציור משמאל) ניחמו אותם באומרם: 'השוכן בבית הזה ינחמך'.

'נתיב החסד' במקדש: ממקורות חז"ל עולה, שחכמים ייסדו במקדש 'נתיב חסד', כלומר, נקבע מסלול הליכה, שמביא את הרבים לעשות חסד עם היחיד. כך היא לשון המשנה: "כל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין - ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף לשמאל; [ההולכים לקראתו שואלים]: 'מה לך מקיף לשמאל?' [ומשיב האיש]: 'שאני אבל!' [העולים להר מתפללים עליו]: 'השוכן בבית הזה ינחמך!' [אם השיב]: 'שאני מנודה!' [מתפללים עליו]: 'השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך!'"[7] כאמור, הנהגה זו יסודה בתקנת שלמה המלך, אשר חידש, שהמקדש אינו רק מקום עבודה ומרכז לתורה, אלא גם מרכז לגמילות חסדים, ותפילה על היחיד ועל צרת הציבור. מצינו גם ברכה מיוחדת שהיו הכהנים מברכים את משמרת הכהונה בשבת, וכלשון הגמרא: "בשבת מוסיפין [כהני המשמרת] ברכה אחת למשמר היוצא... 'השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה שלום וריעות'"[8].


תפילות של חסד עבור היחיד במקדש: מצינו שורה של אנשים קשי יום, שחז"ל הנהיגו תפילה מפי באי המקדש עבור אנשים אלו. וכגון, האבל שצריך ניחומים ועידוד בצרתו, ואמרו חז"ל: "ביום הראשון וביום השני [כשעדיין מתקשה לקבל תנחומים] - אין נכנס להר הבית, ובשלישי - נכנס ומקיף דרך שמאל. ואלו הן שמקיפין דרך שמאל: אבל, ומנודה, ומי שיש לו חולה, ומי שאבדה לו אבידה. מה לך מקיף לשמאל? - שאני אבל! אומרים לו: השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה - אומרים לו: השוכן בבית הזה... יתן בלבבך, ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך; מי שיש לו חולה, אומרים לו: השוכן בבית הזה ירחם עליו, ואם היה בן קיימא: ירחם עליו מיד! ומעשה באשה אחת שחלתה בתה, ועלתה והקיפה, ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה - נתרפאתה; ומי שאבדה לו אבידה, אומרים לו: השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד! ומעשה באלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון, שאבד לו ספר תורה לקוח במאה מנה, ועלה והקיף, ולא זז משם עד שבאו ואמרו לו: נמצא רבי הספר תורה!"[9]. מדברי חז"ל במדרש ומדברי הראשונים עולה, כי בסיום מעמד הניחומים והתפילות במקדש, היו מברכים את קהל גומלי החסדים בברכה: "ברוך אתה ה'... נותן שכר טוב לגומלי חסדים"[10].

מה לך מקיף לשמאל?

'נתיב החסד' שנקבע במקדש, הוא, שהכל מקיפים את הר הבית והעזרה מימין, ואילו אנשים קשי יום מקיפים משמאל. הנהגה זו הביאה לכך, שהציבור התפלל על אנשים סובלים שבאו להתפלל במקדש, וכגון, אבל, שאומרים לו: 'השוכן בבית הזה ינחמך', כן מתפללים על אדם שאבדה לו אבידה. כך גם מי שיש לו חולה, אומרים לו: 'השוכן בבית הזה ירחם עליו'. ומובא במסכת שמחות ו, יא: "מעשה באשה אחת שחלתה בתה, ועלתה והקיפה [מצד שמאל, ראה בציור משמאל] ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה – נתרפאתה".

[1] אבות א, ב.

[2] משנה שקלים ה,ו, רמב"ם ערכין וחרמין ב, יב.

[3] מסכת שמחות ו, יב.

[4] מלכים א' ח, ז.

[5] מסכת שמחות ו, יב.

[6] פרקי דרבי אליעזר פרק יז.

[7] מידות ב, ב; רמב"ם בית הבחירה ז, ג.

[8] ברכות יב, א; ירושלמי ברכות א, א. ומאחר שנתקנה ברכה זו כברכת חתנים, כמובא בכתובות ח, א; מסתבר, שגם חתן שנכנס לשער החתנים בהר הבית - נתברך בברכה זו.

[9] מסכת שמחות ו, יא.

[10] פרקי דרבי אליעזר פרק יז. ברכה מיוחדת לגומלי חסדים מובאת בכתובות ח, ב; למנחמים את האבל בנוסח שונה: 'ברוך אתה... משלם הגמול'. ומובא בהלכות רי"ץ גיאת, הלכות אבל עמוד רלא, שזו אותה ברכה; וכן בתורת האדם, שער האבל - ענין האבלות, וכך כתב רש"י במגילה כג, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il