טבול יום


טבול יום: טמא שטבל במקוה, הממתין לשקיעת השמש כדי להשלים את טהרתו.

אדם טמא מוגדר כ'ראשון לטומאה', אולם משעה שטבל במקוה, יצא מכלל טומאתו הראשונה, ומאחר שטרם נטהר לגמרי הרי הוא בגדר 'שני לטומאה', שדינו שונה בכמה פרטים. מרבית הטמאים שטבלו במקוה, מוגדרים כ'טבול יום', שכן, אינם רשאים לאכול קדשים, כמו כן אסורים להכנס למקדש, ואינם נטהרים לאכילת קדשים אלא בשקיעת השמש ובצאת הכוכבים. הגדרה זו אמורה לא רק לגבי אנשים שטבלו, אלא גם לכלים טמאים שהוטבלו[1].

טבול יום ארוך: מצינו סוג מיוחד של 'טבול יום', היינו יולדת*, אשר טבלה מטומאה סמוך ללידתה, עם זאת, היא מוגדרת בכל ימי הטוהר שלה, כ'טבולת יום ארוך', כי תיטהר לגמרי רק עם שקיעת השמש בסוף ספירת ימי הטוהר[2]. אין אדם מוגדר כ'טבול יום' אלא אם נטמא בטומאה מן התורה, אבל אדם שנטמא בטומאה מדרבנן[3], הרי הוא טהור לגמרי מיד לאחר טבילתו[4].

אכילה: התורה מדגישה, כי גם טמא אשר טבל במקוה, עם זאת, עדיין אינו רשאי לאכול מן הקדשים, כל זמן שלא העריב שמשו*, ככתוב: "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים"[5]. לא רק מן הקדשים אסור ל'טבול יום' לאכול, אלא אף מן התרומה[6], אולם הוא רשאי לאכול מעשר שני[7].

נגיעה: כאמור, טבול יום נחשב כ'שני לטומאה', והלכה היא, ש'שני לטומאה' מטמא את הקודש, כגון, שנגע בבשר קרבן, ומאחר שנטמא הבשר - שורפים אותו. מאידך, אינו מטמא את התרומה אלא פוסל אותה בלבד, שאין היא מטמאת תרומה אחרת[8].

כניסה למקדש: כאמור, טבול יום אסור בכניסה לעזרה שבמקדש. אם נכנס לעזרה במזיד - חייב כרת, ואם נכנס בשוגג - חייב חטאת[9]. חכמים גזרו על טבול יום שלא יכנס אף לעזרת נשים*, מסיבה זו, אם נכנס אין הוא מתחייב חטאת על כניסתו, שהרי האיסור הוא מדברי חכמים[10]. לפי המבואר בתלמוד גזירה זו נתחדשה בימי המלך יהושפט[11]. יש מי שסובר שאיסור הכניסה של טבול יום לעזרת נשים הוא מן התורה, ואילו הגזירה שנגזרה בימי יהושפט, נאמרה דווקא על בעל קרי טבול יום, שלא יכנס להר הבית[12].


טבול יום אסור בכניסה לעזרת נשים - הטעם

מדין תורה רשאי טבול יום להכנס לכל הר הבית גם לעזרת נשים, ולא נאסר עליו להכנס אלא לתחומי העזרה, כגון, לשער ניקנור (ראה השער במעלה המדרגות בקצה עזרת נשים). אולם כשבנו בימי יהושפט את 'החצר החדשה' היא עזרת נשים (ראה את החצר ולשכותיה סביב) רצו חכמים להשריש בציבור, שיש לחצר זו מעלה מיוחדת וקדושה מיוחדת, לפיכך גזרו, שטבול יום יתרחק לא רק מן העזרה אלא גם מעזרת נשים. בכך למעשה השלימו חכמים את עשר מדרגות הקדושה שנאמרו בירושלים ובמקדש.

[1] ויקרא יא, לב; רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה י, ב.

[2] גמרא נידה כט, ב; רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב ה, ד. וראה בערך יולדת.

[3] כגון, הבא ראשו ורובו במים שאובים.

[4] משנה פרה יא, ה; רמב"ם שאר אבות הטומאות ט, א. רמב"ם שם י, ב; וראה כסף משנה; כן ראה תוספות זבחים צח, ב; ד"ה טבול יום, שם נזכר כדוגמא: רוק של גוי שניתז על ישראל. כן מצינו טומאות מדרבנן שהטובל מטומאה זו עדיין נחשב לטבול יום.

[5] ויקרא כב, ז. ואם הוא *מחוסר כפרה, אסור לו לאכול כל זמן שלא יביא את כפרתו, ראה פסחים לה, א.

[6] גמרא ברכות דף ב, א; רמב"ם הלכות תרומות ז, ב.

[7] גמרא יבמות עד, א; רמב"ם הלכות מעשר שני ג, ד.

[8] משנה פרה ח, ז; רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה י, ג.

[9] גמרא נזיר מה, א; על פי ריבוי הפסוק "טמא יהיה". וראה משנה כלים א, ח.

[10] משנה כלים א, ח.

[11] גמרא פסחים צב, א; תוספות שם ד"ה טבול יום; רמב"ם בית הבחירה ז, יז.

[12] רש"י יבמות ז, ב ד"ה וראה, וכפי שמסבירים אותו התוספות שם, וראה ערך 'בעל קרי'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש