הר הבית


הר הבית: תחום הר המוריה בירושלים עליו בנויים המקדש וחצרותיו.

מקור השם 'הר הבית' הוא בפסוק: "והר הבית לבמות יער"[1]. הר הבית כולל בתחומו את בניני בית המקדש וחצרותיו, העזרות השונות והלשכות[2]. במובן המצומצם כוונת המושג 'הר הבית', לחצר המקיפה את פנים החומה החיצונית, הסובבת סביב חומות העזרה שבמרכז רחבת ההר. קדושת חצר זו יתירה על קדושת ירושלים, ופחותה מקדושת העזרות שבמרכז, וכלשון המשנה: "'הר הבית' מקודש ממנו [מתחום ירושלים שבין החומות] ה'חיל' מקודש ממנו [מתחום חצר הר הבית]"[3]. הר הבית היה מוקף כתלים מסביב, ובהם שערים לכניסה מארבע רוחות העולם[4]. בשערים אלו לא נקבעה מזוזה, כי הר הבית והמקדש אינם בגדר 'ביתך' ו'שעריך' - שהם של חול, ואילו הר הבית והמקדש הרי הם קודש[5].

הכתלים השערים החצרות והלשכות:

מידות הר הבית: מידות הר הבית הן חמש מאות אמה על חמש מאות אמה[6], יש שמצאו רמז לכך מן התורה, שנאמר באהל מועד: "אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים"[7], ללמדך, שמידת הר הבית היא פי חמישים משטח המשכן, ובכך מתקבל תחום חצר המקדש בירושלים, דהיינו, חמש מאות על חמש מאות אמה[8].

כתלי הר הבית: כל הכתלים שהיו סביב הר הבית היו גבוהים[9], חוץ מן הכותל המזרחי שהיה נמוך ביחס לאחרים. הדבר נעשה, כדי שהכהן השורף את הפרה בהר המשחה במזרח, יוכל לכוון בשעת הזאת דם הפרה נוכח ההיכל במערב, ויזה מול כל הפתחים המכוונים זה כנגד זה עד ההיכל פנימה[10].

שערי הר הבית ומידותיהם: חמישה שערים היו להר הבית[11], שנים מן הדרום, אחד מן המערב, ואחד מן הצפון ואחד מן המזרח[12]. רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים, וכלשון המשנה: "כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמות - חוץ משל אולם. כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות - חוץ משל אולם. כל השערים שהיו שם היו להן שקופות [אבני משקוף] - חוץ משער טדי שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גב זו. כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב - חוץ משער ניקנור, מפני שנעשה בהן נס, ויש אומרים, מפני שנחושתן מצהיב"[13].


מראה הר הבית בימי בית שני – שיחזור לאור המימצאים הארכיאולגיים

א. ההיכל. ב. העזרה. ג. עזרת נשים. ד. ה'חיל'. ה. ה'סורג' ופירצה בסורג. ו. חצר הר הבית. ז. הר הבית מוקף סטווים. ח. הסטיו המלכותי שבנה הורדוס. ט. שערי חולדה. י. שער שושן. יא. שער טדי. יב. שער קיפונוס. יג. קשת רובינזון. יד. קשת וילסון. טו. מבצר אנטוניה שבנה הורדוס כנקודת משמר להר הבית. טז. גשר על גבי קשתות, המוליך מהר הבית למקום שריפת הפרה.

השערים ותפקידם: שני השערים שבדרום היו משמשים כניסה ויציאה, ונקראים שערי חולדה*[14], ומבואר בראשונים, שנדרשו שני שערים בצד דרום משתי סיבות, האחת: מדרום להר הבית התרכז חלק ניכר מיושבי ירושלים ב'עיר דוד' ובאזור מעין השילוח, ולכן נדרשו שני שערים לכניסה מדרום. השניה: יש אומרים, שמה שנאמר במשנה "רובו מן הדרום", פירושו, שרוב הבנינים והלשכות התרכזו בדרום רחבת הר הבית לצורך באי המקדש והכהנים, לפיכך נקבעו שני שערים בדרום עבור קהל הבאים ללשכות[15]. השער שבמערב אף הוא משמש כניסה ויציאה, ונקרא שער קיפונוס*[16]. שער הצפון – שער טדי* - לא היה משמש כלום, כלומר, מעטים עברו דרכו, ובעיקר כהנים, שכן, כהן שאירע לו קרי יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת החיל, ומשם יוצא בשער הצפון[17]. שער המזרח נקרא 'שער שושן'*, "ועליו שושן הבירה צורה"[18], ופירשו הראשונים, שכאשר עלו ישראל משושן הבירה לבנות את בית המקדש - "ציוה אותם המלך לצייר צורת עיר שושן במקדש, כדי שיהא מורא המלך עליהם... ולא ימרדו במלך, לפיכך צרו אותה על השער המזרחי משערי הר הבית[19]". כאמור, מצד מזרח כל השערים היו מכוונים זה כנגד זה למערב, וכך היה שער המזרח מכוון כנגד כל השערים עד פתח ההיכל. דרך שער שושן, היה יוצא הכהן הגדול השורף את הפרה להר המשחה, הוא וכל המסייעים לשריפת הפרה. כן בנו לצורך הכנת אפר הפרה כבש מיוחד, היינו, גשר על גבי קשתות[20] - המוליך משער המזרח בהר הבית עד להר המשחה[21]. מובא בדברי חז"ל, שהיו שני שערים במקדש, שנעשו לצורך גמילות חסדים לחתנים ואבלים, ובשבת היו מתקבצים שם יושבי ירושלים, ועולים להר הבית ויושבים בין שני שערים הללו, כדי לגמול חסדים לחתנים ולאבלים. שערים אלו לא שימשו כשערי כניסה, אלא נבנו כמין בית שער, וכשערים בפני עצמם בתחומי הר הבית פנימה[22].


מראה הר הבית כיום - ממעוף הציפור

הסורג: לפנים מן הכותל החיצוני של חומת הר הבית, בחצר פנימה, היה הסורג, והוא מחיצה נאה בגובה עשרה טפחים, והיתה מקיפה סביב סביב במרחק עשר אמות מכתלי העזרה[23]. יש מן הראשונים שכתבו, שהיו בחצר הר הבית שתי מחיצות, האחת, נמוכה בגובה עשרה טפחים - היא ה'סורג', והשניה, מחיצת אבן נוספת, שגובהה עשר אמות - והיא הנקראת 'חיל'*[24]. שלש עשרה פרצות היו שם - בסורג - שפרצום מלכי יון, וכשנכנסו החשמונאים למקדש חזרו וגדרום, ותקנו חכמים כנגד פרצות אלו שלש עשרה השתחויות. כשאדם מישראל מקיף את הר הבית, ומגיע לפירצה, משתחוה כנגד כל פירצה ופירצה, ומודה לה' על נצחון החשמונאים על מלכות יון[25]. וכתבו האחרונים, שאין זו חובה להקיף את כל הר הבית ולהשתחוות כנגד כל פירצה ופירצה, אלא שכל הבא להר הבית, והיה בא נגד איזו פירצה היה משתחוה כנגדה, ואם הוא מקיף את כל ההר - משתחוה שלש עשרה השתחויות[26].


חתך סלע ההר

חתך של הר הבית ממזרח למערב, ומבנה הסלע במעלה ההר. בראש ההר נבנתה רחבת הר הבית, שהלכה והתרחבה במהלך הדורות. בפיסגת ההר נבנה ההיכל. על היסודות הקדומים נבנה, ככל הנראה, מבנה כיפת הסלע, הקיים במקום מאז פלשו המוסלמים לירושלים.

העזרות והקדושות: חצרות ועזרות היו בתחומי הר הבית וקדושתן גדולה זו מזו: הר הבית - הנקרא מחנה לויה* - מקודש מירושלים, שאין הטמאים, כגון, זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם. מאידך, טמא מת רשאי להכנס להר הבית – ומותר אף להכניס להר הבית את המת עצמו. ה'חיל'* רחב עשר אמות ומקודש מהר הבית, שאין גויים וטמא מת ובועל נדה נכנסים לשם. עזרת הנשים* רוחבה מאה ושלושים וחמש אמות, והיא מקודשת מן החיל, שאין טבול יום נכנס לשם. עזרת ישראל* רחבה אחת עשרה אמות ומקודשת מעזרת נשים, וטמא שנכנס לשם חייב כרת. עזרת הכהנים* מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה. 'בין האולם ולמזבח'* מקודש ממנה, שאין בעלי מומים ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם. ההיכל* מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידים ורגלים. בית קדשי הקדשים* מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה[27]. ו'אחורי בית הכפורת'* אחת עשרה אמה אף הוא מקודש[28].

החצרות והלשכות: אמרו חכמים במשנה, ש"רובו של הר הבית - מן הדרום, שני לו - מן המזרח, שלישי לו - מן הצפון, מיעוטו - מן המערב", פירוש הדברים, שהחצר הקיפה את כל הר הבית, אך העזרה וההיכל שבתוכה נבנו בפינה הצפונית מערבית של רחבת ההר, דבר שהותיר מקום ורווח בעיקר בדרום ובמזרח[29]. עוד מובא במשנה: "מקום שהיה רוב מידתו - היה רוב תשמישו", הסבירו הראשונים, שבדרום היו לשכות הרבה, ובתים לכהנים וללויים משמשי הבית, וכן לבאי המקדש[30]. בנינים הרבה היו בהר הבית, כגון: בית המוקד*, לשכת הגזית*, לשכת חשאין*, בית הכנסת* סמוך לעזרה, בית המדרש*, מושב שני בתי דינים של הסנהדרין*, וכן הרבה אולמות ואכסדראות שבנה הורדוס בהר הבית[31].

מבנה הר הבית: "הר הבית סטיו כפול היה, סטיו לפנים מסטיו", פירוש, אכסדראות נבנו לפנים מן החומה החיצונית, והגג מקורה ונשען על עמודי האכסדרה, וכך העמידו שתי אכסדראות צמודות – אכסדרה לפנים מאכסדרה - בהיקף סביב חצר הר הבית[32]. "הר הבית והעזרות, תחתיהם חלול, וכיפין על גבי כיפין היו בנויות תחתיו, מפני אהל הטומאה[33]. המקדש כולו לא היה במישור, אלא במעלה ההר ובו מדרגות מעזרה לעזרה. כשאדם נכנס בשער המזרחי של הר הבית מהלך בשווה עד סוף החיל, ומשם ואילך עולה בשתים עשרה מעלות לעזרת נשים. ומהלך כל עזרת נשים בשווה, ועולה ממנה בחמש עשרה מעלות לשער ניקנור ונכנס לעזרת ישראל. ומהלך כל עזרת ישראל בשווה ועולה ממנה לעזרת כהנים במעלה אחת, ומהלך כל עזרת כהנים והמזבח שבתוכה בשווה. וממשיך 'בין האולם ולמזבח'* בשווה ועולה משם בשתים עשרה מעלות לאולם. והאולם וההיכל שניהם בשווה[34]. גובה קרקע ההיכל על פני קרקע שער המזרח של הר הבית - שתים ועשרים אמה"[35].


שערי הר הבית מכוונים זה כנגד זה

בתרשים נראה הר הבית במעלה ההר, כשרחבת ההר בנויה מפלסים מפלסים. בצד המזרחי של הר הבית נעשה תיכנון קפדני, שכל השערים הפונים לכיוון מזרח יהיו מכוונים זה כנגד זה, כדי שהכהן השורף את אפר הפרה בהר המשחה, יזה מדם הפרה נוכח המקדש, כשהוא רואה לנגד עיניו את כל הפתחים עד ההיכל פנימה.

בית כנסת ובית המדרש בהר הבית: מובא בתלמוד, שהיה בית מדרש בהר הבית, בו ישבו חכמי הסנהדרין ללמוד וללמד ביום שבת[36]. כן נראה מדברי הראשונים, שהיה בית כנסת בהר הבית, ממנו הביאו את ספר התורה לקריאת כהן גדול ביום הכיפורים[37].

מצוות המתקיימות בהר הבית בכל דור ודור:[38]

'מורא מקדש': מצוה המתקיימת בתחומי הר הבית כיום הזה, היא 'מורא מקדש', כמובא בהלכה: "ציונו לירא מן הבית הזה... מאד מאד, עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה, וזה הוא מוראת מקדש. והוא אמרו יתעלה: 'ומקדשי תיראו'[39]... וזה חובה תמיד, ואפילו בזמננו זה שהוא חרב בעוונותינו שרבו... 'מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם'"[40]. 'מורא מקדש' אין פירושו, שידיר אדם את רגליו מן המקדש, אלא להיפך, יבוא להסתופף בחצרות בית ה', וכדברי דוד מלך ישראל: "כי טוב יום בחצריך – מאלף. בחרתי הסתופף בבית אלהי - מדור באהלי רשע"[41]. פירוש: עדיף לי להסתופף יום אחד בחצרות בית ה' - מלחיות אלף שנה במקום אחר’[42] וכן מובא בתרגום יונתן: "ולבית מוקדשי תהון אזלין בדחלתא"[43], פירוש: ולבית מקדשי תהיו הולכים ברעדה.

'עובדהו במקדשו' – תפילה והשתחויה: תפילה במקדש ובהר הבית, היא מצות עשה המתקיימת בכל דור ודור, ככתוב בתורה: "ועבדתם את ה' אלהיכם"[44]. כן נאמר "ואותו תעבודו"[45], וכתבו הראשונים, שזוהי כוונת חז"ל במה שדרשו: "עובדהו בתורתו - עובדהו במקדשו"[46]. כלומר, מצוה מיוחדת בתורה היא, ללכת למקדש, להתפלל בו ונגדו, כמו שבאר שלמה עליו השלום"[47]. כן כתבו ראשונים, שהשתחואה בהר הבית אף היא בגדר מצות עשה של "עובדהו במקדשו"[48].

'לשכנו תדרשו ובאת שמה': מצות 'ירושה וישיבה' מתקיימת בכל ארץ ישראל, אך יש חובה מיוחדת לכבוש את מקום המקדש. כך מצינו, שכאשר דוד התעכב מלכבוש את היבוסי בירושלים, יצאה גערה מאת ה': "אמר לו המקום: את היבוסי [היושב בירושלים] סמוך לפלטורין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?!"[49] וכן כתבו הראשונים, שיש מצות ירושה וישיבה מיוחדת במקום המקדש, "והיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לאמור: נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'[50], עד שנתעורר דוד לדבר"[51], וכבש את ירושלים מידי היבוסי והתחיל בבנין הבית. עוד כתבו, שנצטוו ישראל, כאשר יבואו מן הגלות, לא להתעכב, אלא לעלות ההרה: "שתלכו לו מארץ מרחקים, ותשאלו: אנה דרך בית השם! ותאמרו איש אל רעהו: 'לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב!'[52]... [כמובא בספרי]: יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? - תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה!' [כלומר, תדרשו ותעשו מעשים כדי שיבנה המקדש]: דרוש ומצא! ואחר כך יאמר לך נביא'"[53]. ללמדנו, כי בבוא ישראל מן הגלות אין להם להמתין לנביא, אלא לדרוש ולהכין את מקום המקדש, ולקיים מצות - "ובאת שמה", שעניינה - כיבוש ובנין הבית. ממילא בטרם נבנה הבית, יש תחילה להוריש את הנכרים מן המקום לקיום מצות "ובאת שמה"[54]. כך גם מובא להלכה: "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ... לבנות בית הבחירה, שנאמר: 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'"[55].

תקיעת שופר וחצוצרות בראש השנה: מצות תקיעת שופר מתקיימת בהר הבית ביחד עם שתי חצוצרות, וכמובא במשנה: "שופר של ראש השנה... פיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות"[56]. מנהג זה נוהג בהר הבית בלבד, וכדברי חז"ל בתלמוד: "כשבא דבר אצל חכמים אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד", ולמדו זאת מן הפסוק - "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'", כלומר, דווקא "לפני המלך ה'" – במקדש - תוקעים בשופר וחצוצרות כאחד[57].


מראה סלע 'אבן השתיה'

בציור נראה הסלע שבמרכז כיפת הסלע. המישטח שלפניו, שניכרים בו סימני חציבה – כמין חריץ רחב בסלע - הוא ככל הנראה היסוד והתשתית ל'כותל מערבי' של קדש הקדשים, שכן, אורך החריץ כעשרים אמה - כמידת קדש הקדשים. מסורת הדורות מדברת על הסלע (הנראה כשהוא מכוסה ביריעה מעליו) כמקום אבן השתיה, וכך סבורים מרבית החוקרים[58]. לעומתם סוברים כמה מן החוקרים שסלע זה הוא מקום המזבח[59].

תפילה בעת צרה ותקיעה בחצוצרות: מצות עשה מן התורה להתכנס בעת צרה בחצרות בית ה', לתפילה, זעקה, ולתקיעה בחצוצרות. וכתבו מוני המצוות: "ציונו לתקוע בחצוצרות במקדש... וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעיתות הצורך והצרות, כשנצעק לפני השם יתעלה, והוא אומרו: 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות'"[60]. וכך התקיימה המצוה בימי בית ראשון - כמתואר בכתובים, שיהושפט וכל אנשי יהודה עלו בעת מלחמה להר הבית, וקראו צום והתפללו וזעקו – אנשים נשים וטף[61], וסופם שנושעו. כך גם התקיימה המצוה בימי בית שני בעיתות צרה ועצירת גשמים "בשערי מזרח ובהר הבית"[62].

נטילת לולב בחג הסוכות: מצוה מן התורה ליטול לולב ומיניו בהר הבית בזמן הזה, שכך היא המצוה: "ולקחתם לכם... כפות תמרים... ושמחתם לפני ה' שבעת ימים"[63], היינו מצוה ליטול לולב לפני ה' - במקדש - בכל שבעת ימי החג[64].


מערכת המדרגות לשער הדרומי מערבי של הר הבית

בציור נראית הקשת והמחלף שבאמצעותם עלו עולי הרגל אל רחבת הר הבית. שרידי הקשת נחשפו בחפירות הארכיאולוגיות, והיא נקראת 'קשת רובינזון', על שם אחד החוקרים המאוחרים. למרגלותיה היתה מערכת חנויות למכירת צרכי המקדש לעולי הרגל. בציור נראית קבלת הפנים שנערכה על ידי יקירי ירושלים לעולי הרגל הבאים לחג.

מזוזות בשערי הר הבית: שונה הר הבית ממקומות אחרים בארץ ישראל לענין מזוזה, שמפאת קדושתו אין קובעים מזוזה בשעריו. כך מובא בהלכה: "הר הבית הלשכות והעזרות... שאין בהן בית דירה פטורין [ממזוזה] לפי שהן קודש... כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות, חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין, מפני שלשכה זו היתה בית דירה לכהן גדול [בכל עת שירצה, וכן] בשבעת ימי ההפרשה"[65]. המקור להלכה זו בפסוק: "על מזוזות ביתך ובשעריך", ודרשו חז"ל: "אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות... כולן חייבין במזוזה... יכול שאני מרבה את הר הבית והלשכות והעזרות [לקבוע שם מזוזה]? תלמוד לומר: 'בית' - מה בית שהוא חול - אף כל שהוא חול, יצאו אלו [שערי הר הבית והלשכות והעזרות, שהם פטורים] שהן קודש"[66].

ברכת כהנים: כתבו הראשונים, שיש הבדל בין מצות ברכת כהנים ב'גבולין' – כלומר מחוץ להר הבית, לבין מצות ברכת כהנים בתחומי הר הבית והמקדש: "כיצד ברכת כהנים במקדש? - הכהנים עולין לדוכן... אחד מקרא אותן מלה מלה - כדרך שעושין בגבולין - עד שישלימו שלשה הפסוקים [ביחד בלא הפסק]. ואין העם עונין אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת. וכשישלימו [הכהנים את הברכה] כל העם עונים: "ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם"[67].

הר הבית – עבר הווה ועתיד

מימצאים שנתגלו בחפירות הר הבית וסביבתו: במאות השנים האחרונות נערכו חפירות בהר הבית וסביבתו, במהלכן נתגלו מימצאים שונים מתקופת בית ראשון ושני: שערים, גשרים ומחלפים, וכן מימצאים אחרים מתקופת היות המקדש על מכונו. מימצאים אלה שופכים אור על מבנה הר הבית, מעידים על סדרי העבודה, וממחישים את הגודל, היופי וההדר של המקדש. מאידך, מעוררים מימצאים אלה שאלות המבקשות את פתרונן. כגון, לאורך הכותל המערבי* כפי שנראה בימינו – נמצאו ארבעה שערים, בעוד שבמשנה נאמר שהיה במערב שער אחד בלבד – שער קיפונוס[68]. כן נאמר במשנה שהר הבית היה ת"ק על ת"ק אמה[69], ואילו כיום שטח הר הבית כפול מן המידות שבמשנה. סביב שאלות אלו ואחרות התפתחה ספרות מדעית-הלכתית עניפה.


הר הבית – מחקרים ובירורים בהלכה[70]: מחקרים רבים ומאמרים נכתבו, לבירור אתרים שונים בהר הבית, זאת, להבנת המקורות בדברי חז"ל הקשורים למראהו של ההר כיום. בין הנושאים העיקריים שנחקרו: מקומה של 'אבן השתיה'* בקדש הקדשים*, מקום המזבח, וכן 'תוספת הורדוס', היינו, הרחבת הר הבית בימי בית שני ביחס למידותיו בימי בית ראשון[71], ועוד. מטרות שונות עמדו בפני החוקרים במחקריהם, רובם עוסקים בחקר קדמוניות ההר, להשוואת מקורות חז"ל וכתבי יוסף בן מתיתיהו– לעומת המציאות הנחשפת בהר כיום[72]. חלקם שמו להם למטרה לברר את מבנה ההר לצורך חידוש העבודה במהרה[73]. אחרים שמים את הדגש במחקר, לקביעת תוואי גבולות העזרה ביחס לתחומי חצר הר הבית, זאת, לצורך תפילה והשתחוייה בהר בזמן הזה[74]. כן נעשה שימוש במחקרים אלו לאיתור מקומות הראויים לבנין בית כנסת בהר הבית בזמננו, זאת, לצורך דיון בוועדה שהוקמה על ידי הרבנות הראשית לישראל לענין זה[75]. להלן רשימת נושאים שהתפתחה סביבם ספרות רחבה:

בשאלת בנין בית המקדש והקרבת קרבנות הזמן הזה – יש מחייבים[76], ויש שוללים[77].

הקמת בית כנסת בהר הבית בזמן הזה[78].

הלכות כוחות הבטחון בהר הבית[79].

הקרבת קרבן פסח בזמן הזה[80].

תחומי הר הבית בעבר ובהווה[81].

ת"ק על ת"ק – בהשוואה למידות הר הבית בזמן הזה[82].

הכניסה להר הבית – יש מחייבים[83] ויש שוללים[84].

כניסת נשים להר הבית[85].

תאריכים בתולדות ההר - מן החורבן עד הזמן הזה[86].

שמירת המקדש בזמן הזה[87].

שערי חולדה

בציור נראים שערי חולדה בעת הבאת הביכורים. במרכז נראה אגריפס המלך מרים את הביכורים כדי לשאת אותם על כתפיו, כמתואר במסכת ביכורים ג, ד; שכך נהג אגריפס בבואו להר הבית. בין החוקרים קיים דיון באשר לתפקיד שערים אלו, הדעה המקובלת היא שהשערים שימשו כמנהרות שדרכן עלה הציבור לרחבת הר הבית, ולכן נקראו 'שערי חולדה'. מאידך, יש מן החוקרים האומרים, שלא היו מנהרות בהמשך לשערים אלה, אלא הכיפות היו כמין 'בית שער' בכניסה להר הבית[88].

[1] ירמיה כו, יח; ומיכה ג, יב.

[2] מאירי יומא טז, א.

[3] כלים א, ח; פסחים סד, ב; במשנה.

[4] מידות ב, ד. רמב"ם בית הבחירה ה, א.

[5] ראה להלן 'מזוזות בשערי הר הבית'.

[6] מידות ב, א: רמב"ם בית הבחירה ה, א.

[7] שמות כז, יח.

[8] פירוש הרא"ש למידות שם: וכן מובא בפירוש המיוחס לרש"י בדברי הימים א' כח, יט.

[9] מידות ב, ד.

[10] מידות ב, ד; יומא טז, א; רמב"ם בית הבחירה ו, ה.

[11] מידות א, ג: רמב"ם בית הבחירה ה, ב.

[12] מידות א, ג; רמב"ם בית הבחירה ה, ב.

[13] משנה מידות ב, ג.

[14] מידות א, ג; יש מפרשים את השם 'חולדה', שעניינו – מנהרה, שכן, החולדה חופרת מנהרה תת קרקעית, נכנסת בצד אחד ויוצאת מן הצד השני, כך גם שערי חולדה – כפי שהם מוכרים כיום – שימשו כמנהרות מימי קדם עד היום.

[15] פירוש הרא"ש ותוספות יום טוב ותפארת ישראל שם.

[16] מידות א, ג.

[17] רבי אלעזר בן יעקב במידות סוף פרק א.

[18] מידות א, ג; 'צורה' – הכוונה - מצויירת.

[19] מידות, פירוש המשנה לרמב"ם א, ג.

[20] מסכת פרה ג, ו; וראה שם בפירוש הרמב"ם.

[21] מידות א, ג.

[22] ראה פרקי דרבי אליעזר פרק יז, וראה ערך 'שערים שעשה שלמה'.

[23] מידות ב, ג.

[24] ראה רמב"ם בית הבחירה ה, ג; "החיל גובהו עשר אמות" וכך היא הגירסא ברמב"ם 'אור וישועה'.

[25] מידות ב, ג.

[26] 'עזרת כהנים' במשנה מידות שם.

[27] משנה כלים א, ח-ט; רמב"ם בית הבחירה ז, טו – כב.

[28] עיין מידות פרק ב, ופרק ד, ופרק ה; וכלים א, ח-ט, ועיין על מקומות אלה בערכים המיוחדים.

[29] המשנה במסכת מידות ב, א; על פי פירוש הרמב"ם בית הבחירה ה, ו.

[30] מידות ב, א; בפירוש הרא"ש שם. וכן שלטי הגיבורים ג, ב; והובא בתוספות יום טוב שם. ועיין עזרת כהנים שם בהסברת שיטת הרא"ש.

[31] ראה מלחמות ליוסף בן מתיתיהו.

[32] ברכות לג, ב; פסחים יג, ב; רמב"ם בית הבחירה ה, א.

[33] פרה ג, ג; רמב"ם פרה אדומה ב, ז.רמב"ם בית הבחירה ה, א.

[34] רמב"ם ו, א; על פי מידות פרק ב.

[35] רמב"ם שם. וראה יומא טז, א; את דעת ר' אליעזר בן יעקב וברש"י שם.

[36] סנהדרין פח, ב. ראה ערך 'בית המדרש'.

[37] עיין ערך 'בית הכנסת'.

[38] הרחבת דברים במצוות אלו, ראה בסוף 'סידור המקדש' – 'בית ה' נלך'.

[39] ויקרא יט, ל.

[40] ספר המצוות לרמב"ם עשה כא. תורת כהנים קדושים פרשה ג.

[41] תהלים פד, יא; ורש"י שם.

[42] משום כך קבע הרמב"ם את יום כניסתו ל'בית הגדול והקדוש' כיום חג לכל ימי חייו, ראה חוברת 'בית ה' נלך'.

[43] תרגום יונתן ויקרא יט, ל.

[44] שמות כג, כה.

[45] דברים יג, ה.

[46] מדרש תנאים דברים יג, ה.

[47] ספר המצוות לרמב"ם עשה ה; וראה מלכים א' ח. .

[48] רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שם.

[49] ספרי דברים פיסקא נא. 'לא הורשת' משמעו – טרם קיימת מצות ירושה וישיבה.

[50] דברים יב, ה.

[51] רמב"ן במדבר טז, כא.

[52] ישעיה ב, ג.

[53] רמב"ן דברים יב, ה.

[54] כך עשו החשמונאים כשהורישו את היוונים ממקום המקדש. כך גם נכבש הר הבית בכ"ח אייר תשכ"ז. ואכן, הרבנים הראשיים לישראל, הרב אונטרמן זצ"ל והרב ניסים זצ"ל, עלו להר הבית בו ביום בעקבות הרב גורן זצ"ל ושאר כובשי ההר. כך גם ר' דוד הכהן זצ"ל, והרב צבי יהודה קוק זצ"ל עלו ונכנסו להר הבית, והכריזו כי הם נכנסים 'מטעם כיבוש' – כלשונם.

[55] רמב"ם מלכים א, א. ועיין ערך 'בנין המקדש מצות עשה'.

[56] ראש השנה כו, ב.

[57] ראש השנה כז, א.

[58] ראה למשל שו"ת הרדב"ז ח"ב תרצ"א, שכתב: "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה, היא אבן השתיה, אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים", ואחריו נמשכו מרבית החוקרים.

[59] ראה ספר 'הר הבית' מאת הרב שלמה גורן פרק כה.

[60] ספר המצוות לרמב"ם עשה נט.

[61] דברי הימים ב' כ, ב.

[62] ראש השנה כז, א.

[63] ויקרא כג, מ.

[64] ספר המצוות קסט.

[65] יומא יא, א. רמב"ם מזוזה ו, ו.

[66] מדרש תנאים לדברים פרק ו

[67] רמב"ם תפילה ונשיאת כפים יד, ט. תהילים קו, מח.

[68] מידות א, ג.

[69] מידות ב, א.

[70] הנושאים רבים ומגוונים, וכן הספרות המחקרית וההלכתית רחבה, וכאן הובאו מקצת מן הספרים והמאמרים העוסקים בנושאים השונים.

[71] בימי בית ראשון היה הר הבית ת"ק על ת"ק אמה, ואילו ממדידת ההר כיום מתברר שהורדוס הכפיל את מידותיו: מדרום 283 מטרים. מצפון 315 מטרים. ממזרח 462 מטר, וממערב 490 מטר.

[72] המחקרים מבוססים ברובם על חוקרים נוצרים שחקרו את הר הבית במאות השנים האחרונות, כגון: קונרד שיק, וורן, ווילסון, רובינזון, ברקלי ועוד. מחקרים של חוקרים יהודים נעשו בעיקר מחוץ להר הבית, כגון הארכיאולוג שבתאי בן דב, פרופ' מזר ואחרים. בין החיבורים במחקר ההלכתי, ניתן למנות את רבי אישתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח', רבי דוד בן זמרא בשו"ת הרדב"ז. כן ראה את ספרו של הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן – 'הר הבית', וכן חיבור מקיף מאת הרב זלמן קורן - 'ועשו לי מקדש', ועוד רבים אחרים. יש להעיר, שמחקרים של תלמידי חכמים בדור האחרון בנויים ברובם על בסיס הנתונים והמימצאים שנמצאו על ידי חוקרים נכרים.

[73] למעשה, אין חשיבות מרובה למחקרים אלו, המבוססים לא מעט על דמיון והשערה, וכשמדובר על בנין הבית, יש להמתין ליום בו יכנסו ישראל להר ויחשפו את יסודותיו, ולאור המימצאים הממשיים שיתגלו ייבנה המקדש. כך עשו ישראל בראשית ימי הבית השני, שניגשו תחילה לחקר ההר – כפי שהיה בימי בית ראשון. וראה זבחים סב, א; 'מינכרא צורתו', שבדקו את יסודות חומת הבית, העזרה ויסודות המזבח, וראה מה שפירש רש"י שם.

[74] שו"ת הרדב"ז חלק ב תרצ"א; מנחם בן יש"ר – 'קומו נעלה' עמ' 22.

[75] גדעון חרל"פ 'קומו ונעלה' עמ' 236.

[76] ראה ערך 'בנין הבית מצות עשה'. כן ראה 'כפתור ופרח פרק ו; 'דרישת ציון' מאת הרב קאלישר; 'מקדש מלך' מאת הרב צבי פסח פרנק.

[77] 'עבודה תמה' לרב נתנזון; ציץ אליעזר סימן יט, ל.

[78] הרב י, מ. טוקוצ'נסקי – 'עיר הקדש והמקדש'. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א – 'קומו ונעלה'. הרב יצחק שילת שם. החלטת הרבנות הראשית להקים וועדה בראשות הרב שאר ישוב כהן, להקמת בית הכנסת בהר הבית – התוכניות - ב'קומו ונעלה' מאת אדריכל גדעון חרל"פ.

[79] הרב שילה רפאל – 'קומו ונעלה'.

[80] 'פסח כהלכתו' – הבעיות וההלכות הקשורות בהבאת קרבן פסח בזמן הזה. מאת הרב מאיר מייזליש.

[81] 'הר הקדש' – ירושלים והמקדש בזמן הזה - מאת הרב משה נחום שפירא. 'ועשו לי מקדש' - מאת הרב זלמן קורן.

[82] 'הר הבית' - מאת הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן. 'ועשו לי מקדש' – הרב זלמן קורן. 'קומו ונעלה' מנחם בן ישר.

[83] שו"ת הרדב"ז חלק ב, תרצ"א (ראה 'בית ה' נלך'). ספר 'הר הבית' מאת הרב הראשי לארץ ישראל, הרב שלמה גורן. 'קומו ונעלה' – אסופת מאמרים בענין הר הבית בזמננו, מאת 'מכון צמת'. 'הבית והעליה' - הרב מרדכי הכהן. 'בית ה' נלך' - מכון המקדש. 'קול מהיכל' – מכון המקדש. קיצור הלכות כניסה לאיזורים בהר הבית – הרב יהודה קרויזר – 'קומו ונעלה'. 'משנת יעקב' מאת הרב יעקב רוזנטל, הלכות בית הבחירה.

[84] שו"ת 'יביע אומר' חלק ה, יורה דעה כו. שו"ת יחווה דעת חלק א סימן כה. ציץ אליעזר סימן ל. מנחת יצחק חלק ה, סימן א.

'קול מהיכל' – מכון המקדש (לקט כרוזים של רבנים בישראל).

[85] 'בית ה' נלך' – מכון המקדש.

[86] 'קומו ונעלה' – עמ' 327. חמישים תאריכים ורצף עדויות אודות הר הבית במהלך הדורות, ורציפות המסורת אודות מקום קדש הקדשים. מחקר הבא לתת מענה לאימרה המקובלת, כי מקום המקדש 'נעלם מאיתנו'.

[87] משכנות יעקב. ציץ אליעזר חלק י, סימן א. עיין ערך 'שמירת המקדש'.

[88] 'ועשו לי מקדש' – מאת הרב ז. קורן.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש