וידוי כהן גדול ביום הכיפורים


וידוי כהן גדול ביום הכיפורים: וידוי הכהן הגדול ביום הכיפורים יחד עם העם המתוודה עמו.

נאמר בתורה: "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל עדת ישראל"[1]. ומכאן למדו חז"ל: "וכיפר בעדו" – הכוונה היא לוידוי דברים[2]. שלשה וידויים מתוודה כהן גדול ביום הכיפורים במהלך 'סדר העבודה' במקדש. שני וידויים מתוודה הכהן הגדול כשהוא סומך את ידיו על פר החטאת, ווידוי שלישי מתוודה על שעיר המשתלח. בוידוי ראשון על הפר, מתוודה הכהן הגדול על חטאיו ועל חטאי אנשי ביתו[3]. ווידוי שני מתוודה על עצמו ועל אחיו הכהנים[4]. וידוי שלישי סומך את ידיו על ראש השעיר ומתוודה על עוונות כל ישראל[5]. ולמה מתוודה על עצמו בתחילה ואחר כך על אחיו הכהנים? - אמרו חכמים: מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבוא חייב ויכפר על החייב[6].

'סדר העבודה' והוידוי – האם זו מצוה אחת? כתבו הראשונים, שסדר עבודת יום הכיפורים, ומצות הוידוי ביום זה היא מצוה אחת, ש"ציונו לעשות עבודת היום, כלומר, כלל הקרבנות והוידויים המתוקנים ביום צום כיפור, כדי שיכופר בהם כל העוונות... והראייה שהכל מצוה אחת – אומרם: 'כל מעשה יום הכיפורים האמור - על הסדר; הקדים מעשה לחברו - לא עשה כלום'"[7]. ויש שמנו את מצות הוידוי כמצוה בפני עצמה, ולא עוד אלא שכתבו שוידוי כל ישראל ביום הכיפורים הוא תולדה למצות וידוי הכהן הגדול על הפר והשעיר[8]. אם לא התודה על השעיר ועל הפר, נחלקו תנאים אם מעכב. רבי יהודה סובר שלכתחילה מצוה להתודות, אך אם לא התודה הקרבן כשר, ורבי שמעון סובר, שאם לא התודה ונשחט הפר, ושילחו את השעיר, יש להביא את הקרבנות מחדש ולהתוודות[9]. להלכה, יש שפסקו שוידוי מעכב[10] , ויש חולקים[11].


וידוי הכהן הגדול על ראש הפר

פר הכהן הגדול נראה בציור, כשהוא עומד בין האולם והמזבח, והכהן הגדול מקרב את ידיו לסמוך אותן על ראש הפר. בוידוי ראשון התוודה הכהן הגדול עליו ועל ביתו. לאחר מכן היה פונה למזרח העזרה להטיל גורל על השעירים, וחוזר שוב למקום הפר להתוודות וידוי שני על ביתו ועל אחיו הכהנים. בשני וידויים על הפר פתח הכהן הגדול ב'אנא השם' בהזכרת השם המפורש, והכהנים והעם השתחוו ארצה בפישוט ידים ורגלים. כמו כן, בשני וידויים אלה הזכיר הכהן הגדול את השם המפורש שש פעמים, והנוכחים בעזרה משתחוים בעת הזכרת השם ומתוודים איש איש על חטאיו.

סדד הוידוי - מן העבירות הקלות אל החמורות: כך היה מתוודה כהן גדול בוידוי הראשון: "אנא השם! חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם! כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'"[12]. כך מתוודה גם בוידוי שני, אלא שמוסיף ואומר: 'אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך'[13]. בוידוי שלישי אומר: 'חטאו ועוו ופשעו לפניך עמך בית ישראל'[14]. סדר הוידוי הוא מן הקל אל הכבד, ומן העבירות הקלות לעבירות החמורות, ולפיכך מזכיר בסדר זה: חטאים, עוונות ופשעים: 'חטאים' - אלו השגגות, 'עוונות' - אלו הזדונות, ו'פשעים' - אלו המרדים, כי המורד הוא העושה להכעיס[15]. מצינו פירוש אחר בראשונים למושג 'פשעים', היינו – "הכפירה והמרד בה' בעשיית העוונות הגדולים, שהעושה נקרא 'פורק עול', כחילול שבת ועבודה זרה"[16]. יש מן התנאים הקובעים סדר שונה בוידוי כהן גדול, היינו: עוונות, פשעים וחטאים[17], שכן אמר משה בתפילתו: "נושא עוון ופשע וחטאה"[18]. הלכה כדעה ראשונה[19]. עוד למדו חז"ל, שיש להשתמש בוידוי בלשון 'אנא', שכך ביקש משה במעשה העגל בחורב: "אנא חטא העם הזה"[20].


וידוי הכהן הגדול על ראש השעיר המשתלח

הכהן הגדול עומד סמוך לשער המזרח – שער ניקנור – ומתוודה בשם כל ישראל. בעת וידוי זה הזכיר הכהן הגדול את השם המפורש שלש פעמים. הקהל שבעזרה משתחוים בפישוט ידים ורגלים ומתוודים איש איש על חטאיו.

הזכרת השם המפורש בוידוי כהן גדול: למדו חכמים מן הפסוק האמור בעגלה ערופה, שיש להזכיר בוידוי יום הכיפורים את שם השם[21], ככתוב: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'"[22], והלכה היא, שהכהן הגדול מזכיר את שם ה' המפורש בוידוי[23]. שם זה נזכר בכל וידוי שלוש פעמים, ופעם נוספת בעת הטלת הגורל, נמצא, שהזכיר את השם המפורש עשר פעמים ביום הכיפורים[24]. כתבו הראשונים, שיו"ד ה"א וא"ו ה"א, הוא "שם המפורש גמור"[25] - כפי שהוא נכתב[26]. מצינו עם זאת מי שכתב, שהשם שאומר כהן גדול בוידוי הוא שם בן מ"ב אותיות[27]. בראשונה היה מגביה את קולו בעת הזכרת השם, כיון שרבו אנשים שאינם הגונים וחששו שילמדו את השם המפורש, וישתמשו בו שלא כהלכה, חזרו לאומרו בקול נמוך, והיה הכהן הגדול מבליעו בנעימת אחיו הכהנים, כדי שלא יכירו בו[28]. בתלמוד הירושלמי נאמר שבנוסח הוידוי אומר בתחילה 'אנא השם' ובהמשך אומר "אנא בשם כפר נא"[29], והוא לשון בקשה, שבכח שמו המיוחד יכפר לנו[30], או שהוא לשון שבועה בשם ה' שבכוחה לבטל גזרות[31]. אין הלכה כדברי הירושלמי[32], אך בחלק מפיוטי סדר העבודה גרסו כדבריו[33].


וידויים נוספים: יש ממפרשי התורה שכתבו, שהכהן היה מתוודה אף על השעיר הפנימי*, שהוא חטאת, ובכל קרבן חטאת היה וידוי[34]. ויש חולקים ואומרים, שאין מתודים על שעיר הפנימי משום שהוא לגבוה ויש גנאי בדבר[35], או מפני שאין עליו סמיכה, ואין וידוי אלא בשעת סמיכה[36]. יש שנראה מדבריהם, שאף בהזאת הדם בקדש הקדשים ובהיכל על הפרוכת, וכן על המזבח הפנימי, בכל אלו היה הכהן הגדול מתודה[37].

וידוי על ראש השעיר

בעת הוידוי על ראש השעיר הניח הכהן הגדול את ידיו בין שתי הקרנים. מקום זה צר מהכיל את שתי כפות הידים, לפיכך מניח הכהן את ידיו - יד ימינו על יד שמאלו, ומתוודה (תרגום יונתן ויקרא טז, כא).

וידוי העם שבעזרה: הכהנים והעם שבעזרה, כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"[38]. וכתבו הראשונים, שבזמן שכהן גדול מתודה על השעיר המשתלח היו מתוודים עמו כל מי שלבו נוקפו[39]. זה מה שמצינו ב'סדר העבודה' את דברי הפייטן: "ואף הוא היה מתכוין כנגד המברכים לגמור את השם, ואומר להם: 'תטהרו'!"[40] כלומר, הכהן הגדול אומר למשתחוים: התוודו ועשו תשובה והטהרו![41] ומצינו בין הניסים שבמקדש, שבזמן שהיו ישראל משתחוים בעזרה[42], היה ריווח ביניהם - ארבע אמות, כדי שלא ישמע האחד את וידויו של חברו[43].

מעולם ההלכה

"לפני ה' תטהרו!" – מצות עשה להטהר בתשובה לפני ה' ביום הכיפורים

"על זה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו, א): כי על כריתות ומיתות בית דין, "תשובה ויום הכיפורים תולים - ויסורים ממרקים", יש שאלה: והלא כתוב (ויקרא טז, ל): "מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו" [ואם כן יום הכיפורים מכפר וכבר נטהרו לפני ה', והייסורים על שום מה]? - והתשובה בזה, כי מה שנאמר: "לפני ה' תטהרו" - מצות עשה על [האדם שישוב] בתשובה! שנחפש דרכינו ונחקורה, ונשובה אל ה' ביום הכפורים! ואף על פי שנתחייבנו על זה בכל עת - החיוב נוסף ביום הכפורים, וה'טהרה' אשר בידינו - היא התשובה ותיקון המעשים!" (שערי תשובה לרבינו יונה שער ד, יז).

מן המדרש

'מכסה פשעיו לא יצליח'

תופעה מיוחדת היא, שכהן גדול עומד בעזרה, ומתוודה לפני כל הקהל על עוונותיו ועל עוונות אשתו ובניו, וזו היא תכונה המייחדת את עם ישראל. ומבואר במדרש: "למה גזר הקב"ה לשרוף פר החטאת [של הכהן הגדול] בפרהסיא חוץ למחנה? - אלא רצה הקדוש ברוך הוא ללמד, שלא יהא אדם מתבייש להתוודות חטאתו לפני כהן גדול, שכן כתיב: 'והתודה אשר חטא עליה' (ויקרא ה) שיאמר [האדם לעצמו]: כהן לא נתבייש ממני - אני למה אתבייש ממנו? לפי שהוידוי הוא כפרת החטא, שנאמר: 'מכסה פשעיו לא יצליח'" (משלי כח, אוצר המדרשים - מדרש פנחס בן יאיר עמוד 482). פירוש הדברים: בשלשה מקומות מצינו, שציוותה התורה לשרוף את הפר מחוץ למחנה: בפר כהן גדול ביום הכיפורים, ב'פר כהן משיח' (ויקרא ד, יב) וב'פר העלם דבר של ציבור' (ויקרא ד, כד). הווה אומר, התורה נתנה פומבי לחטאי כהן גדול ולחטאי הסנהדרין, בשריפת הפר מחוץ לחומת ירושלים. בכך נושא אדם מישראל קל וחומר בעצמו: אם הגדולים מתוודים על חטאתם בפומבי במקדש, ואחר כך מוליכים את הקרבן ברחובות ירושלים כדי לשרוף את הקרבן מחוץ לחומה ובפרהסיא, אף אני איני צריך להתבייש, והריני מביא קרבן במקדש, ומתוודה על חטאי בפני הכהנים בעזרה, וזאת כפרתי (וראה מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה ב, ה; ומה שכתב שם הראב"ד).

[1] ויקרא טז, יז.

[2] יומא לו, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ו.

[3] משנה יומא ג, ח. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ד, ב; וראה אונקלוס ותרגום יונתן ויקרא טז, ו; שהוידוי הוא גם על אשתו ובניו.

[4] משנה יומא ד, ב.

[5] משנה יומא ו, ב; וראה רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ו; וכרבי יהודה בשבועות יג, ב; ויד,א; ורבי שמעון חולק.

[6] יומא מג, ב; שבועות יד, א.

[7] יומא ס, א. ספר המצוות לרמב"ם עשה מט.

[8] יראים סי' רסג.

[9] יומא מ, א; ירושלמי יומא פו, ב; והגירסה שם להיפך שלר"י מעכב ולר"ש אינו מעכב, וכן גרסת הרא"ש בסדר עבודת יוה"כ.

[10] רא"ש שם; מאירי שם.

[11] שו"ת בנין שלמה סי' מב בדעת הרמב"ם; הגהות תפארת שמואל שם בד' הרא"ש; גבורת ארי יומא ב, א.

[12] רמב"ם שם ד, א.

[13] שם.

[14] שם ד, ב.

[15] רש"י יומא לו, א.

[16] פירוש המשנה לרמב"ם יומא ד, ב.

[17] ברייתא יומא שם כר' מאיר, וכן סתמי משניות ביומא (לה, ב; מא, ב).

[18] שמות לד, ז.

[19] רמב"ם שם, וכן פסקו ראשונים רבים, ויש שפסקו כר' מאיר.

[20] שמות לב, לא.

[21] יומא לז, א.

[22] דברים כא, ח.

[23] רמב"ם שם ב, ו.

[24] ברייתא יומא לט, ב; רמב"ם שם.

[25] מורה הנבוכים חלק ראשון פרק סא.

[26] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ו.

[27] ר' האי גאון (אוצה"ג יומא עמ' 18); ר' בחיי בשם הרשב"א (ויקרא טז,ל).

[28] קידושין עא, א; ירושלמי יומא ג, ז; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ו.

[29] יומא שם.

[30] תוי"ט יומא ו, ב.

[31] ר"ש ליברמן בפירושו לתוספתא יומא עמ' 755 וראה בתרגום יונתן לויקרא טז, כא.

[32] ר"ח יומא לו, ב; רמב"ם ב, ו; ד, א- ב.

[33] 'אתה כוננת'; 'אמיץ כח'. וכך פסק הראבי"ה סי' תקל.

[34] אברבנאל פרשת אחרי מות (עמ' צג).

[35] חזקוני ויקרא טז, ו.

[36] שו"ת בנין שלמה שם.

[37] תרגום יונתן ויקרא טז פס' טז, יח, כ, שכתב 'באשתעות מיליא' והיינו וידוי. אולם יש מקום להסביר ש'אישתעות מיליא' עניינו – תפילה, היינו שהכהן הגדול מלווה את ההזאה בתפילה, ראה מחזור מקדש ליום הכיפורים, 'תפילת כהן גדול בקדש הקדשים' עמ' 290.

[38] רמב"ם שם הלכה ז. ולמד שעשו כן בכל שלשת הוידוים.

[39] מאירי, חיבור התשובה עמ' 546, 566.

[40] סדר העבודה של 'אתה כוננת'.

[41] ראה 'מעולם ההלכה'.

[42] ע"ע השתחויה.

[43] יומא כא, א וברש"י, עיין ערך 'וידוי'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש