ולד הטומאה


ולד הטומאה: טומאה שבאה לעולם, כתוצאה מטומאה חמורה, הנקראת 'אב הטומאה'.

בדברי חז"ל נמנו אבות טומאה רבים ושונים, כגון, טמא מת, המטמא אדם וכלים, כך גם שרץ אף הוא מטמא אדם וכלים, ורבים כיוצא באלה[1]. אב הטומאה המטמא אדם וכלים נקרא בדברי חז"ל והראשונים - 'טומאה חמורה'[2]. כל הנטמא מאחד מאבות הטומאה: בין אדם שנטמא, או כלים, נקרא 'ולד טומאה'[3]. לעומת 'אב הטומאה'* המטמא אדם וכלים - לא כן 'ולד- הטומאה', הנמוך בדרגת טומאתו, שאין בכוחו לטמא אלא אוכלים ומשקים בלבד[4], ונקרא 'טומאה קלה'[5].

סוגי ולדות הטומאה: כל הנטמא מאחד מאבות הטומאה נקרא: 'ראשון לטומאה'[6]. בכוחו של ה'ראשון לטומאה' לעשות 'שני לטומאה', וה'שני' עושה 'שלישי לטומאה' וזה עושה 'רביעי לטומאה'. ארבע תולדות אלו, נקראים בשם: 'ולדות הטומאה'[7]. הנטמא מאב טומאה של תורה נקרא 'ולד טומאה מן התורה', והנטמא מאב טומאה דרבנן, נקרא 'ולד טומאה דרבנן'[8].

ולדות טומאה מהתורה: כאמור, כל מי שנטמא מאב טומאה של תורה, הרי הוא ולד טומאה של תורה[9]. אב טומאה של תורה עושה את הנוגע בו ל'ראשון לטומאה' מן התורה[10]. ולד הטומאה, שנטמא מאב הטומאה, והוא בדרגת ראשון לטומאה, נקרא בפי חז"ל 'טומאה קלה', שכן, אין בכוחו לטמא אדם וכלים, אלא מטמא אוכלים ומשקים בלבד[11]. האוכלים והמשקים הללו שנטמאו מחמת ה'ראשון לטומאה' נקראים: 'שני לטומאה', וטומאתם מהתורה. כיצד? - פסוק זה מדבר בשרץ, שהוא אב טומאה, שנפל לתוך כלי חרס, וכלי זה נעשה 'ראשון לטומאה'. כלי החרס נמנה על הכלים שמקבלים טומאה מן התורה, שנאמר בכלי חרס: "וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו... אותו תשבורו"[12], וכלי חרס זה הטעון שבירה מחמת טומאתו, הרי הוא בגדר 'ראשון לטומאה' ולפיכך, מטמא את האוכל שבתוכו ונהיה 'שני לטומאה'[13]. וכך נאמר בענין האוכל: "כל אשר בתוכו יטמא", כלומר, האוכל שניתן לתוך כלי החרס יטמא, הרי שמן התורה האוכל שבכלי נעשה 'שני לטומאה'[14]. באשר לדרגת שלישי לטומאה ורביעי לטומאה, אלו אינם אלא מדרבנן בלבד[15].


כלי הביכורים והפירות לענין טומאה

בציור נראים כלים שונים להבאת ביכורים במקדש. בקידמת הציור נראה כלי חרס ובו פירות הביכורים. כאשר כלי זה נטמא בשרץ, כלי זה מוגדר כ'ראשון לטומאה'. במידה שהניחו בכלי פירות חולין, הרי הם בגדר 'שני לטומאה'. והיה אם נתנו על פירות אלו פירות ביכורים, שדינם בהלכה כדין תרומה, הרי הם מקבלים טומאה והם בגדר 'שלישי לטומאה'. אדם שהביא לעזרה כלי שהוא 'ראשון לטומאה', כיון שלא הביא 'אב הטומאה', כגון שרץ, אינו עובר על איסור 'ביאת מקדש' מן התורה, כי אם מדרבנן.

ולד הטומאה בחולין: כאמור, בכוחו של אב הטומאה לטמא אדם וכלים, וכן לטמא אוכלים ומשקים שהם חולין. אוכלים אלו, משעה שנטמאו, הרי הם בגדר 'ראשון לטומאה', ואם נגעו באוכל אחר הרי האוכל שנגעו בו נטמא, ואין הטומאה עוברת לאוכל אחר. אוכל זה שנטמא, הרי הוא בגדר 'פסול', כלומר, אינו מטמא אוכל אחר. וכתבו הראשונים: "כל מקום שנאמר באוכלין 'פסול', הוא, שיהיה האוכל [מצד] עצמו טמא - ולא יטמא אוכל אחר, אלא אם נגע באוכל אחר - הרי הוא טהור"[16].

ולד הטומאה בתרומה: תרומה שנטמאה מאב הטומאה הרי היא 'ראשון לטומאה', וחכמים החמירו, שבתרומה הטומאה עוברת אף ל'שלישי לטומאה'. כיצד? - אותה תרומה, שהיא 'ראשון', שנגעה באוכל אחר שהוא תרומה, הרי תרומה זו - 'שני לטומאה'. בכוחו של 'ולד טומאה' בדרגת 'שני לטומאה' לטמא אוכל תרומה נוסף, והרי הוא 'שלישי לטומאה', אך אינו מטמא תרומה אחרת להיות 'רביעי', אלא 'שלישי לטומאה' זה, הרי הוא 'פסול' ואינו מטמא אחרים[17]. ובכלל האוכלים המוגדרים כתרומה, לענין זה, שהם מקבלים טומאה עד ה'שלישי' - גם החלה והביכורים[18].

ולד הטומאה בקודש: בשר קודש, כגון בשר קרבן פסח, שנטמא מאב הטומאה הרי הוא 'ראשון לטומאה'. אותו בשר קודש שהוא 'ראשון', שנגע בבשר אחר שהוא קודש, הרי זה 'שני לטומאה'. בשר קודש שהוא 'שני' שנגע בבשר אחר שהוא קודש, עושה אותו 'שלישי לטומאה'. 'שלישי' זה מטמא בשר אחר של קודש ועושה אותו 'רביעי'. לעומת האמור, 'רביעי' זה אינו עושה 'חמישי' לטומאה, אלא 'רביעי' זה הרי הוא בגדר 'פסול' שאינו מטמא אחרים[19]. ובכלל הקדשים, כל דבר שנתקדש גופו, כגון: בשר הקרבנות, ומנחות שנתקדשו בכלי שרת[20]. מצינו, שחכמים החמירו, וגזרו טומאה על העוסקים בהכנת אפר פרה אדומה, ואמרו, שהטהור המכין מי חטאת, שנטמאו ידיו - נטמא גופו, ומטמא את חבירו, וחבירו את חבירו – אפילו הן מאה[21].


כלי חרס ודרגות הטומאה שבתוכו

בציור נראה אדם המניח אוכל בתוך כלי חרס. במידה שנפל בתוך הכלי שרץ מת, כגון לטאה, אפילו אם השרץ הושלך החוצה, האוכל שניתן לתוך הכלי טומאתו מן התורה. כיצד? - השרץ הוא 'אב הטומאה'. משנפל השרץ לתוך כד החרס, הכד נטמא והרי הוא בגדר 'ראשון לטומאה' מן התורה, ועל כלי חרס זה נאמר: "ואותו תשבורו". כלי זה מטמא את האוכל שניתן לתוכו, והרי האוכל בגדר 'שני לטומאה'.

פרוכת שנטמאה בעזרה: במשנה דנים בשאלה, בדבר פרוכת שנטמאה בעזרה בולד הטומאה, שכן, היו שלש עשרה פרוכות בשערי העזרה, כן היו פרוכות על פתח האולם ובהיכל פנימה. ואומרת המשנה, שאם נטמאה אחת מהן בולד הטומאה, כגון, משמן שנטמא בעזרה, מטבילין אותה במקוה שבתוך העזרה. כלומר, מטבילים את הפרוכת במקוה של כהן גדול מעל בית הפרוה, וכד', ומחזירים את הפרוכת מיד למקומה הראשון. מאידך, אם נטמאה הפרוכת באב הטומאה בעזרה, מטבילין אותה במקוה שבחוץ, בהר הבית, ושוטחין אותה בחיל, עד הערב שמש, ומחזירים אותה למקומה בתוך העזרה[22].

טומאת משקין: חכמים החמירו במשקים וגזרו עליהם טומאה יותר מן האוכלין, הן בחולין והן בקודש. בהתאם לכך, אם נגע 'שני לטומאה' של חולין במשקה, כגון ביין, היין שהיה צריך להיות 'שלישי לטומאה' נעשה 'ראשון לטומאה', ובכוחו לטמא אוכלים אחרים[23]. כמו כן, אם נגע 'שלישי לטומאה' במשקין של תרומה, או אם נגע 'רביעי בקודש' במשקה אחר של קודש – כגון ביין, הרי היין בגדר 'ראשון לטומאה'[24]. וכתבו הראשונים: "המשקין - אחד משקה שנגע באב הטומאה, או שנגע בראשון, או שנגע בשני, הרי אותו המשקה – 'תחילה לטומאה', ומטמא את חבירו, וחבירו את חבירו - אפילו הן מאה! שאין מונין [דרגות טומאה] במשקין... כיצד? - יין שנגע באב הטומאה, או בראשון או בשני, הרי יין זה כראשון לטומאה"[25].

סיכום דרגות הטומאה: ולד הטומאה הוא דבר שנטמא מכוח אב הטומאה.

ראשון לטומאה: אדם, כלים, אוכלים ומשקים שנגעו באב הטומאה.

שני לטומאה: מאכל או משקה שנטמא מ'ראשון לטומאה' נעשה 'שני לטומאה'. 'שני לטומאה' מטמא רק קודש ותרומה ב'שלישי לטומאה' (ולא חולין).

שלישי לטומאה: קודש שנטמא מ'שני לטומאה', או תרומה שנטמאה מ'שני לטומאה' - נעשים 'שלישי לטומאה' ופסולים. 'שלישי לטומאה' מטמא רק קודש והרי זה 'רביעי לטומאה'.

רביעי לטומאה: כתבו הראשונים: "ה'רביעי' – פסול ואינו מטמא. ואין 'רביעי' עושה 'חמישי' לעולם"[26].


פרוכת האולם שנטמאה

בציור נראים כהנים מחזיקים את פרוכת האולם, זאת, לאחר שנטמאה בולד הטומאה. והלכה היא, שמטבילים אותה במקוה שבתוך העזרה ומחזירים אותה למקומה מיד.

מעולם המוסר

עתידה תורת הטהרה להשתכח – ומכאן חובת הלימוד והשינון

"ראוי לך - אם אתה ממי שגבר חשקו לדעת [הלכות] הטומאות והטהרות... שתדע על פה תחילה כל ההקדמות שהקדמתי... עד שתדעהו על פה היטב מאד, עד שיהא כל זה שגור בפיך בלי שתצטרך לאמץ מחשבתך כדי לזכרו. ולא יספיק לך כלל לכך, לקרוא אותו ולעבור עליו - ואפילו תקראהו אלף פעמים בלי שתדעהו על פה - לא יספיק לך זה! אלא יהיה שגור על לשונך כמו 'קריאת שמע', [גם אז] אולי יושג לך [היידע בתנאי] עם זכרון טוב, והבנה, וכשרון הבנת מה שנכלל בסדר זה [טהרות]. מפני שהם דברים קשים מאד כשלעצמם... ועמוקי העיון. ואם היו גדולי חכמי משנה עליהם השלום רואים בהם דברים חמורים - כל שכן אנחנו! הלא תראה: ר' אלעזר בן עזריה אומר לכמו ר' עקיבה - על כולם השלום – 'עקיבה! מה לך אצל הגדה! כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות [הקדש את עיקר זמנך והשינון למקצועות המיוחדים והקשים]'... וכן מצאנו ראשוני חכמי תלמוד היו מופלאים בעיניהם מקצת פרקים מהם... וכמו שהוקשה להם פרק 'האשה שהיתה כובשת ירק' במסכת טהרות, והוא הפרק שבו דובר, על 'ראשון', ו'שני', ו'שלישי' ו'רביעי' - היאך דרגותיהן באוכלין ומשקין, בחולין, בתרומה ובקודש... ובגמרא שבת אמרו: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל... ואומר... ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו... עתידה אשה שתיטול ככר של תרומה, ותחזור על בתי כנסיות ובתי מדרשות לידע אם 'ראשונה' היא אם 'שניה'". פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כלים, בהקדמה.

[1] ראה ערך 'אב הטומאה'.

[2] פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת כלים, הקדמה.

[3] משנה זבים ה, י. רמב"ם טומאת מת ה, ז- ח.

[4] משנה בבא קמא ב, א. רמב"ם טומאת מת ה, ז.

[5] פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת כלים, הקדמה.

[6] עיין משנה טהרות ב, ג- ו. שם נקרא ולד הטומאה – 'ראשון לטומאה' ואילו בפסחים יד, א. נקרא בשם 'ולד הטומאה'.

[7] הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות. רמב"ם אבות הטומאות י, א. רמב"ם טומאת מת ה, ח. אולם פעמים שהתלמוד מכנה את ה'שני לטומאה' 'ולד ולד טומאה' עיין פסחים יד, א. והקדמת הרמב"ם לטהרות.

[8] ברם, יש יוצאים מן הכלל, שהם נחשבים כולדות טומאה מהתורה, אף בלי שייטמאו מטומאה אחרת, כבעל קרי, טבול יום, מחוסר כיפורים.

[9] באשר לאבות טומאה שהם מהתורה, עיין ערך 'אב הטומאה'.

[10] בבא קמא ב, א. 'תולדותיהם לאו כיוצא בהן' רמב"ם טומאת מת ה, ז.

[11] הקדמת פירוש המשנה לרמב"ם לטהרות. ועיין בבא קמא ב, א: "אבות הטומאה – תולדותיהם לאו כיוצא בהם", שכן האבות מטמאים אדם וכלים, ואילו התולדות מטמאים אוכלים ומשקים בלבד. וכן עיין בתורת כהנים ויקרא דבורא דחובה פרשה ח פרק יב: "'או נפש אשר תגע בכל דבר טמא' - הזקנים הראשונים היו אומרים: יכול אפילו אם נגע אדם במגע טמאות יהא חייב? ת"ל 'בנבלת חיה', 'בנבלת בהמה', 'בנבלת שרץ', מה אלו מיוחדין שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה". וראה משנה פרה ח, ה. רמב"ם שאר אבות הטומאה ז, ב.

[12] ויקרא יא, לג; רמב"ם כלים א, א.

[13] רמב"ם שאר אבות הטומאה יא, ב.

[14] עיין בירושלמי מעשר שני ג, ה. ופסחים א, ו. שקלים ח, ג. ופני משה שם, שמשמע שיש מחלוקת אמוראים בדבר האם ולד טומאה מדרבנן או מהתורה.

[15] רמב"ם שאר אבות הטומאה י, ט.

[16] רמב"ם שאר אבות הטומאה יא, א.

[17] סוטה כט, ב. דין זה נלמד בק"ו מטבול יום וכלי חרס: שכן הם מותרים בחולין ופוסלים את התרומה, קל וחומר לכיכר שהוא שני שפסול לחולין – הרי שהוא פוסל את התרומה עיין ברמב"ם שאר אבות הטומאה יא, ג. שלמד דין זה מטבול יום בלבד, שכן טבול יום הרי הוא כשני לטומאה, ואם נגע בתרומה – פסלה. מכאן ששני עושה שלישי לתרומה.

[18] רמב"ם שאר אבות הטומאה יא, יד.

[19] הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות בטהרות. רמב"ם שאר אבות הטומאה יא, ד. ואם הקדשים נטמאו מולד הטומאה בדרגת 'ראשון לטומאה' הרי שהם נקראים 'שני לטומאה' ובכוחם לטמא קדשים אחרים לדרגת 'שלישי לטומאה' ו'רביעי לטומאה'. דין זה, ששלישי לטומאה נטמא, נלמד מהפסוק: "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל", שכן משמעות הפסוק היא, שבשר [קודש] שיגע בכל טמא [שני לטומאה, שכן נאמר במקום אחר "כל אשר בתוכו יטמא" והכוונה לשני לטומאה] דין בשר זה שהוא שלישי לטומאה – לא יאכל וישרף (פסחים יח, ב). דין רביעי לטומאה שישנו בקודש נלמד בקל וחומר ממחוסר כפורים, שכן מחוסר כיפורים מותר באכילת תרומה ואסור (פסול) באכילת קודש. שלישי לטומאה – פסול לתרומה, קל וחומר שיעשה רביעי בקודש (פסחים יח, ב. תוספתא חגיגה פרק ג). ועיין בירושלמי חגיגה ג, ב. וסוטה ה, ב. שהביאו לימוד אחר מן הפסוקים.

[20] תוספתא טהרות א, ה. עיין שם שלחמי תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח, או מנחות שלא נתקדשו בכלי שרת, דינם כתרומה ולא כקודש.

[21] משנה פרה יב, ז. רמב"ם הלכות פרה יג, ו.

[22] משנה שקלים ח, ד. רמב"ם כלי המקדש ז, יח.

[23] משנה טהרות ב, ו. משנה פרה ח, ז.

[24] משנה טהרות ב, ו. הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה בטהרות.

[25] רמב"ם שאר אבות הטומאה ז, ב - ה.

[26] רמב"ם שאר אבות הטומאות יא, ד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il