הכל בכתב


הכל בכתב: תבנית המקדש וכליו נמסרו מסיני – וכן כללי הלכה בשמירת צורתו לדורות.

כהכנה לבנין בית המקדש בירושלים, נתן דוד הוראות לשלמה בנו כיצד לבנות את הבית, ומסר בידיו מגילה הנקראת 'מגילת בית המקדש'*, ובה תכנית מפורטת והוראות לבנין הבית. זה לשון הכתובים: "ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו... ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה' ולכל הלשכות סביב... ומשקל למנורות הזהב ונרתיהם... הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית"[1]. ומבואר בדברי חז"ל, שהכל עבר במסורת ממשה רבינו - כלשון המדרש: "מגילת בית המקדש שמסר הקדוש ברוך הוא למשה... עמד משה ומסרה ליהושע... עמד דוד ומסרה לשלמה בנו… 'הכל בכתב' - מלמד [שהמגילה והכתוב בה] ניתנה במסורת, 'עלי השכיל' - מלמד שניתנה ברוח הקודש... 'ותבנית כל אשר היה ברוח עמו"[2]. מן האמור לעיל עולה, שכאשר ניגשו דוד ושלמה לעשייה ולבניין, שרתה 'רוח הקודש' על מעשיהם. 'רוח הקודש' עניינה, ההצלחה והדמיון השורה על האומנים בעת הוצאת התכנית לפועל[3]. כן מובאת בדברי חז"ל, הדרשה: "'עלי השכיל' - מכאן שניתנה להידרש!" כלומר, המגילה והכתוב בה ניתנים לדרשה ולפירוש בידי החכמים והאומנים[4]. המילים "הכל בכתב" משמען, ביצוע מדוייק ככתוב בתורה ובנביאים בלא שינוי. מאידך גיסא, נאמר בפסוק - "מיד ה' עלי השכיל", ויש למילים אלו משמעות נוספת, כלומר, האומן צריך להפעיל את שכלו ואת כשרונותיו, כדי להוציא לאור מתוך ה'כתב' דבר מתוקן מתחת ידיו. בענין זה מצינו גדרים בדברי חז"ל והפרשנים, בדבר חובתם של האומנים להקפיד על מידות הבית והכלים וכן באשר לצורתם.

האם צורת הכלים ומידתם מחייבת? מצינו פרשנים, המדייקים מן המילים "וכן תעשו", שיש להקפיד לעשות את הכלים בכל דור ודור דווקא על פי הצורה המקורית כפי שהיתה במשכן, וכתבו: "אם יאבד אחד מן הכלים, או כשתעשו כלי בית עולמים, כגון, שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה - כתבנית אלו [שבמשכן] תעשו אותם"[5]. לעומתם, יש מן הפרשנים האומרים, כי צורת הכלים ומידתם אינה מחייבת, ואחת הדוגמאות לכך, ששלמה הכניס שינויים בכלי המקדש, וכן במזבח שבנה בבית המקדש בירושלים[6]. עם זאת, יש ללמוד מכאן, שגם כשמשנים דבר בכלי המקדש, יש לשמור על הצורה הראשוית, וכגון המזבח שהגדילוהו בימי שלמה, הגדילוהו באופן יחסי, כלומר, פי ארבע[7], כי יש לשמור את הצורה ולהגדיל את מידותיו באופן יחסי לצורתו הראשונית. מדברי חז"ל והפרשנים עולה, שיש שלשה דברים מחייבים בתהליך עשיית הכלים: האחד – לשמור את הצורה הראשונית כפי שנעשתה במשכן, כגון, ארון דומה לארון, מזבח דומה למזבח, וכד'. השני - ניתן להגדיל את הכלי באופן יחסי. השלישי - יש פרטים בבנין ובכלים שהם מעכבים, ואם לא עשו אותם הכלי נפסל, כגון, מה שאמרו חז"ל בענין המנורה: "שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה. שבעה נרותיה מעכבין זה את זה"[8]. עוד מובא בהלכה, שאפילו חסר אחד מארבעים ושנים העיטורים שבמנורה – גביע, כפתור, או פרח, "מעכב את כולן"[9].


מגילת בית המקדש

בציור נראה המלך דוד כשהוא מוסר מגילה לשלמה בנו. זו 'מגילת בית המקדש', שעברה מיד ליד ומדור לדור מימות משה רבינו עד לימי שלמה. על פי הציור המופיע במגילה, ובהתאם להסברים בכתב שנלוו למגילה, נבנה בית המקדש הראשון, זאת, בהדרכת שמואל הרמתי, וכן דוד ושלמה. המילים 'הכל בכתב' שבפסוק, מכוונות לכתב ולציור המופיעים במגילה. ברקע נראים הבנאים והמכשירים השונים בהם השתמשו בעת הבניין.

'הכל בכתב' – אין לשנות דבר בכלים: בגמרא מצאנו מקומות בהם מובא הפסוק 'הכל בכתב' ומובנו, שאסור לשנות מתבנית המקדש. כגון: קיים איסור להוסיף פתח בכותל העזרה בצידו של שער ניקנור לצורך טהרת המצורע, כי "כך אמר דוד: כל פתח העזרה ומידותיה, ובנין כל הבית נמסר לי 'מיד ה'', ואין להוסיף על החשבון"[10]. עוד מצינו, שההגבלה הנובעת מן הפסוק - 'הכל בכתב', מחייבת, שלא לשנות את מידות המזבח, וכתוצאה ממיגבלה זו, אין מכסים בעפר את דם קרבנות העוף המובאים בעזרה[11]. כך גם מבואר בדברי הראשונים, שכתבו, שהפסוק 'הכל בכתב' עניינו הגבלה הלכתית, שלא לשנות דבר במקדש. באשר למידות המזבח כתבו ראשונים: "כל מקומות הקדושות ומדותיהן [כדוגמת המזבח] נכתבו לדוד [ואין לשנותן]"[12]. עוד כתבו, שכלי המקדש כולם אין לשנותם, כגון, האבוב[13], ה'צלצול' והמכתשת, "לפי שכלי מקדש ראשון - על פי הגבורה נעשו [ככתוב]: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'"[14]. כך גם באשר לכותל קדש הקדשים, כתבו, שנעשה בימי בית ראשון על פי הדיבור, ככתוב - 'הכל בכתב', ממילא אין לשנותו ממתכונתו כפי שהיה בימי בית ראשון[15]. לשיטת הראשונים האומרים, שאין לשנות ממידות הכלים, כהוראת הפסוק - 'הכל בכתב', עם זאת כתבו, שבשעת הצורך, ניתן לשנות פרט בבנין ובכלים, זאת בתנאי שמוצאים לכך סימוכין בדרשת הפסוקים, אזי ניתן להסתמך עליהם כדי לשנות את צורת הבנין והכלים[16].

'הכל בכתב' – פתח לשינויים המתבקשים בכלים: לעומת האמור לעיל, מצינו בתלמוד מקורות המלמדים, כי הפסוק 'הכל בכתב' יש במשמעותו כוונה הפוכה, כלומר, מבחינת ההלכה, קיימת אפשרות לשנות במידות הכלים, וזאת מכוח פסוק זה עצמו. אחת הדוגמאות לכך בגמרא, הוא הדיון בתהליך עשיית כלי מכלי המקדש,שהסברא נותנת, שראוי לצמצם ולדייק במידות, עם זאת, מאחר שאי אפשר לדייק באופן מוחלט, יש לעשות את הכלים כמידת יכולתו של האומן, כי כך היא מצות התורה: "ועשית ארון", "ועשית מנורה", ואמרה בכך: עשה כמידת יכולתך, וכל מה שתעשה, נוח ונאה בעיני הקב"ה[17]. הגמרא מביאה כראייה את הפסוק "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", תוך הדגשה של חלקו השני: כלומר: "הכל בכתב", עם זאת, "מיד ה' עלי השכיל - כל מלאכות התבנית". לשיטה זו כוונת הפסוק לומר, שיש למצות עד תום את האמור 'בכתב', ולדייק במידות ככל האפשר, עם זאת יש גם 'להשכיל' בשום שכל, ולהפעיל את הכישרון והיידע, כדי לייצר כלי, שבנוסף לדיוק שבו, הוא משוכלל מבחינת ההלכה, ומפואר כראוי למקדש[18]. וכן כתבו האחרונים שכלל הוא בכל מצוות התורה, להפעיל את השכל האנושי ולקיים את המצוה בצורה המשוכללת ביותר, ולכך התכוון דוד בדבריו לשלמה, שכלל זה אמור אף במקדש[19]. כאמור, הכל מודים שניתן לשנות את צורת הכלים, במידה שמוצאים לכך דרשה בפסוק וסימוכין בכתובים, כמובא בירושלמי: "מגילה [של המקדש] שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש [כלומר, התוכן הכתוב במגילה ניתן ללמוד ממנו מסקנות מעשיות, ככל דרשה אחרת בפסוקים, ככתוב]: "'הכל בכתב' - זו המסורת. 'עלי השכיל' - מיכן שניתנה להידרש"[20].


שינויים והוספות בכיור בימי בית שני

בציור נראה הכיור כפי שנעשה בימי בית שני. לפי המתואר במשנה בן קטין הוסיף לכיור שני פרטים: האחד – שנים עשר דד לצורך קידוש ידים ורגלים לכהני המשמרת. השני - ה'מוכני' – היא הגלגלת לפי רוב הפרשנים. לדעת הרמב"ם ה'מוכני', הוא כלי נוסף הנמצא על גבי הכיור (ראה ציור) ממנו מעבירים מים אל הכיור גופו.

בנין המקדש והרחבתו באופן יחסי: כאמור לעיל, מצינו דעה בראשונים הלומדת מפסוק 'הכל בכתב', שיש מקום להגדלה והקטנה יחסית של בית המקדש, כלומר: "כשייבנה [המקדש] לשמור בו אותה הצורה ואותו היחס [כפי שהיו בזמן הבית] כי אותו היחס מאת ה' הוא, כמו שאמר: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'"[21]. לשיטה זו, מושם דגש על חלקו השני של הפסוק - 'עלי השכיל', כלומר, לעשות הכל באופן מושכל. היינו, מידות הבית כמות שהן אינן מחייבות אלא "אותו היחס מאת ה'"' כלומר, אין מניעה מהגדלת הבית, ובלבד שיישמר היחס בין הבית במצבו הקודם לבין הבית במצבו המחודש. אכן, מצינו בדברי הפרשנים הראשונים, שלמדו את מידות הר הבית בהגדלה יחסית מחצר המשכן, ודייקו זאת מן הפסוקים. כך למדו את מידות רחבת ההר, שהן חמש מאות על חמש מאות אמה. הדבר נלמד מן הפסוק האמור בחצר המשכן, שהיתה ברוחב חמישים אמה, וכשבאו בימי בית ראשון לבנות את חצר הר הבית, קבעו את מידת רחבת ההר פי חמישים מחצר המשכן, זאת, על פי הפסוק: "אורך החצר... ורוחב חמשים בחמשים"[22], ודרשו חכמים: "חמשים פעמים חמשים" – שהם חמש מאות על חמש מאות אמה[23]. עוד מצינו בדברי הפרשנים, שמזבח הקטורת הוגדל בימי שלמה כפליים ממידתו בימי משה, וכך מוסבר הפסוק: "ויצף מזבח ארז" – "לפי שהמזבח שעשה משה לא היה רק אמה על אמה, ורצה [שלמה] להוסיף עליו עוד אמה, שיהא כפל כשל משה. שכל המקדש – כפול [מן המשכן, שהיה ההיכל] שישים על עשרים, והמשכן היה שלשים על עשר... לכך ציפה התוספת [על מזבח הזהב] בארז. ואחר כך ציפה על הארז בזהב", ובכך הוגדל המזבח מרוחב אמה לרוחב שתי אמות[24].


החצר החדשה

בימי יהושפט המלך, הוסיפו במקדש 'חצר חדשה' במעמד מיוחד (ראה ציור) ולדעת רבים מן הפרשנים הכוונה היא לחצר עזרת נשים. הדבר נעשה למרות שהדבר כרוך בשינוי משמעותי במקדש, והדבר מלמד, שיש מקום לשינויים במקדש כשהדבר מתבקש.

יחסיות המשכן והמקדש: המתבונן במידות המשכן והמקדש ימצא יחסיות בגדלים: הקודש במשכן מידתו - עשר אמות על עשרים, ובמקדש - עשרים אמה על ארבעים. קדש הקדשים - במשכן היה עשר על עשר אמות, ובמקדש עשרים אמה על עשרים. המשכן בכללותו - שלושים אמה אורך - על עשר, והמקדש כולו - ששים אמה אורכו - על עשרים. עוד מצינו הגדלה באופן יחסי, בענין השטח, ששטח קרקעית ההיכל מכותל לכותל הורחב פי ארבע ביחס לשטח קרקעית המשכן[25]. עוד מצינו, ששלמה המלך עשה ארון הברית, והגדילו פי ארבע, וכלשון המדרש: "בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הראשון לתוכו ונשא אותו"[26].

שינויים בכלים וצורתם - על פי כללי ההלכה: אחת הדוגמאות לכלים שעברו שינוי תוך שימוש בכללים הנזכרים לעיל, זה המזבח. כמובא לעיל, פרטים מסויימים במזבח מעכבים, ואם חסרו - המזבח פסול. בענין זה אמרו חז"ל: "קרן וכבש ויסוד וריבוע [של המזבח] מעכבין"[27]. עוד מצינו במזבח, שנאמר בו: "מידות המזבח מכוונות [מדוייקות] הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש... ואין להוסיף על מידתו ולא לגרוע ממנה"[28]. עם זאת, שינוי במידות אלה אין בו כדי לפסול את המזבח. כך מובא בהלכה: "מידת אורכו ומידת רוחבו ומידת קומתו אינן מעכבין, והוא, שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות"[29]. אכן, מידת המזבח עברה שינויים אחדים: במשכן* היו מידות מזבח העולה* חמש אמות, במקדש שלמה - עשרים אמות[30], ובימי בית שני שלושים ושתים אמה[31]. עוד מצינו בענין המזבח, ש"מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם"[32], עם זאת, לא נאמר במזבח, שמקומו המדוייק מעכב - כפי שנאמר ביחס לצורת הקרן, הכבש וכו'. יש מקום ללמוד מכאן, שאמנם מצוה לכתחילה לדייק במיקום המזבח, אך אם נפל ספק באשר למקומו המדוייק - אין בכך כדי לעכב את בניינו, ולמנוע את תחילת העבודה.


ארון הברית – וספר התורה שעל המדף

מדברי חז"ל בבבא בתרא יד, ב; עולה, כי האומנים הוסיפו לארון מצידו מדף מיוחד, להניח עליו את ספר התורה – כמצות משה. בציור נראה המדף ועליו ספר התורה.

פרטים שנוספו במקדש: בהתאם לקביעה, כי 'הכל בכתב' אין זו גזירה הבאה למנוע שינויים במקדש, אכן מצינו, שנוספו פרטים שונים לכלי המקדש. יתירה מזו, נוספו אגפים למקדש, כגון תיאור המעמד במקדש בימי יהושפט, שם נאמר: "ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה[33]". המשמעות הפשוטה היא, שהקימו חצר חדשה במקדש. ומבואר בתלמוד, שקידשו חצר זו, והטילו עליה מיגבלות הלכתיות באשר לכניסת טמאים[34]. יש מן הפרשנים מי שכתב, שחצר זו היא עזרת נשים*, שהוסיפו אותה כחצר נוספת הצמודה לעזרה*[35]. כן בנו בימי בית שני 'גזוזטרא'* בעזרת נשים, וחידשו 'תיקון גדול'* במקדש מפני הצניעות. עוד אמרו חז"ל, שחכמים הוסיפו לארון הברית בקדש הקדשים מדף מיוחד, להניח עליו, את ספר התורה שכתב משה. ולמדו זאת מן הפסוק: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'"[36] - "מצד [הארון] הוא מונח ולא בתוכו[37]". כך גם באשר לכרובים שעשה שלמה בקדש הקדשים והעמידם שם בנוסף לכרובים של משה, יש מן האחרונים האומר, ששלמה למד זאת מדרשת הפסוקים בתורה. כי כאמור, ניתן לדרוש את 'מגילת בית המקדש' ולהוציא מסקנות חדשות מלימוד הפסוקים לענין בנין הבית והכלים[38]. כן מצינו שינויים לרוב בימי בית שני, וכגון, הכיור* שעשה בן קטין* במקדש, והוסיף על הכיור שעשה משה, וקבע בו שנים עשר דד. כן קבע בו 'מוכני' לאגירת מים עבור הכיור לבל יפסלו בלינה[39].

[1] דברי הימים א' כח, יא.

[2] במדרש שמואל פרשה טו [ג]

[3] ראה רמב"ם 'מורה נבוכים' ב, מה; ש'רוח הקודש' עניינה: "שילווה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב וגדול… וכן נאמר בעמשא כאשר הניעהו רוח הקודש לעזור את דוד: 'ורוח לבשה את עמשא'… וכן נלוה כח זה אל דוד… ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקודש".

[4] ירושלמי מסכת מגילה א, א; וראה ילקוט שמעוני דברי הימים א' רמז תתרפא – שינוי לשון.

[5] רש"י שמות כה, ט. ראה גם ברבנו אליהו מזרחי שם.

[6] רמב"ן שמות כה, ט; ד"ה 'וכן תעשו'.

[7] מחמש אמות על חמש אמות במשכן, לעשרים על עשרים אמות במקדש שלמה.

[8] בבלי מנחות כח, א.

[9] רמב"ם בית הבחירה ג, א.

[10] זבחים לג, א. ורש"י שם ד"ה 'הכל בכתב'.

[11] חולין פג, ב. וראה עירובין קד, א; דיון דומה בענין המלח שבוזקין על הכבש.

[12] רש"י זבחים סב, א; ד"ה 'כל בכתב'.

[13] החליל.

[14] רש"י ערכין י, ב; ד"ה 'אל יתהלל חכם'.

[15] תוספות יומא נא, ב; ד"ה 'ועבוד שתי פרוכת'. וכן תוספות יומא נד, ב; ועוד.

[16] ראה תוספות זבחים, לג, א; ד"ה – 'וליעבד פשפש', שכך דרכה של הגמרא לשנות מכוח פסוקים ודרשות, כגון במסכת סוכה כשבאו לעשות שינויים בעזרת נשים, הסתמכו על פסוקים בזכריה.

[17] בכורות יז, ב.

[18] עיין שם ברש"י, שכתב, שאין לגרוס את הפסוק 'הכל בכתב' בסוגיא שם, שכן, לדעתו 'הכל בכתב' עניינו, הגבלה מוחלטת, אך מצינו כי הפסוק מופיע בדפוסים ובמרבית כתבי היד, כגון כתב יד הווטיקן, כתב יד מינכן, כתב יד פירנצה, הספריה הבריטית, דפוס ונציה ועוד.

[19] ראה שו"ת שואל ומשיב קמא רצד, על פי הר"ן. וראה כעין זה בחידושי הגרי"ז החדשים יב.

[20] ירושלמי מגילה א. יש מקום לומר, שמסכת 'מידות' היא שניתנה למשה, ובנוסף לציור המקדש ב'מגילה' מיוחדת שנמסר למשה ובו תיאור המקדש בירושלים, קיבל משה תיאור בכתב, ותיאור זה ניתן לפרשו ולדורשו. וחלק מן התיאור הזה שרד במסכת מידות שבידינו.

[21] פירוש המשנה לרמב"ם בהקדמה, שם דיבר על תוכן מסכת מידות, עיין שם.

[22] שמות כז, יח.

[23] הפרשן לדברי הימים א' כח, יט. עיין שם, שדרשה זו דרש שמואל הרמתי ברוח הקדש, וזה ענינו של מאמר חז"ל "מגילת המקדש ניתנה להדרש". כן ראה שם, שהביאו מקור לכך מקרובץ של שבת חנוכה המתחיל 'מנשה את אפרים'. אמנם חצר המשכן מוגדרת כ'מחנה שכינה', ואילו הר הבית מוגדר כ'מחנה לויה', עם זאת יש לומר, שיחסי הגודל נלמדו מן המשכן.

[24] ציפוי המזבח מתואר במלכים א' ו, כ. ראה שם בפירוש רש"י שכתב שהמזבח של משה נגנז. אולם דעת הגר"א שהמזבח שעשה משה הוכפל במידתו באופן יחסי.

[25] ברייתא דמלאכת המשכן פרק ד. וראה תוספות במסכת שבת צח, ב; ד"ה 'דל עשר', שהמשכן והמקדש 'רוחבו - שליש אורכו'.

[26] שמות רבה ח, א. וארון שעשה משה שתים וחצי אמות אורכו, כלומר רבע מן הארון שעשה שלמה.

[27] זבחים סב, א; ורמב"ם בית הבחירה ב, יז.

[28] רמב"ם בית הבחירה ב, ג.

[29] רמב"ם בית הבחירה ב, יז.

[30] ראה ערך 'בית ראשון'.

[31] עיין ערך 'מזבח העולה'.

[32] רמב"ם בית הבחירה ב, א.

[33] דברי הימים ב כ, ה.

[34] פסחים לב, ב.

[35] מאירי יבמות ג, ב. ברטנורא כלים א, ח.

[36] דברים לא, כו.

[37] בבא בתרא יד, א.

[38] ראה אור החיים לשמות כה, ט.

[39] יומא לז, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש