הזאות יום הכיפורים


הזאות יום הכיפורים: הזאות מיוחדות שנעשו בדם הפר ובדם השעיר בעבודת יום הכיפורים.

נתייחדו הזאות הדם של עבודת יום הכיפורים*, משאר הזאות הדם שבמקדש. הזאת הדם של כל הקרבנות מתקיימת על קרנות המזבח או קיר המזבח בעזרה. לא כן הזאות הדם של יום הכיפורים, שהתורה קבעה להזות אותן בשלשה מקומות בהיכל פנימה: א. הזאה בקדש הקדשים מול הכפורת והכרובים. ב. הזאה מול פרוכת קדש הקדשים. ג. הזאת הדם על קרנות מזבח הזהב. זאת, כמדרש חז"ל על הפסוק: "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח[1]": "'וכלה מכפר את הקדש' - זה לפני ולפנים, 'אהל מועד' - זה היכל, 'מזבח' - כמשמעו, מלמד, שכולן כפרה כפרה בפני עצמן"[2]. סדר זה מיוחד למקומות הללו בהיכל, מפני גילוי שכינה במקדש, והדיבור האלקי הנשמע בשלשה מקומות אלו בהיכל[3]. להלן יידונו ההזאות השונות בהיכל במהלך עבודת היום – כל הזאה כעניינה.

הזאת דם הפר ודם השעיר בקדש הקדשים: לאחר שחיטת פר יום הכיפורים*, נטל הכהן הגדול* את דמו במזרק* להביאו לקדש הקדשים[4]. שם היה מזה מדם הפר שמונה הזאות, הזאה אחת כלפי מעלה - כשגב ידו כלפי מטה, ושבע הזאות נוספות כלפי מטה - כשגב ידו כלפי מעלה[5]. המקור להזאות אלו הוא מה שנאמר בתורה: "ולקח מדם הפר והזה באצבעו על הכפורת קדמה [זו הזאה ראשונה - 'אחת למעלה'] ולפני הכפורת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו [אלו שבע הזאות מן הדם כלפי מטה]"[6]. הזאות אלו אינן נעשות על ארון הזהב גופו, אלא סמוך לארון טפח[7] והדם נופל ארצה. בכל הזאה, הכהן טובל את אצבעו הימנית בדם שבמזרק, וזורק את הדם כלפי ארון הברית* בין הבדים, באופן שטיפות הדם יפלו על הארץ זו אחר זו[8]. הכהן היה מונה את ההזאות בפיו: על ההזאה הראשונה היה מונה – 'אחת', ועל שבע האחרונות היה מונה – 'אחת ואחת', 'אחת ושתים', עד 'אחת ושבע'. משסיים להזות מדם הפר, יצא הכהן הגדול מקדש הקדשים, והניח את המזרק על מתקן מיוחד לכך[9]. משם יצא לעזרה לשחוט את שעיר יום הכיפורים*. משקיבל את דמו במזרק, נכנס שוב לקדש הקדשים ומזה מדם השעיר כדרך שהזה מדם הפר כדלעיל[10].


הזאה כלפי מעלה

בציור נראית כף ידו של הכהן, בעומדו לפני הפרוכת, כשהוא מזה הזאה ראשונה מתוך שמונה ההזאות. בהזאה זו גב היד מכוונת כלפי מטה ואצבעו של הכהן מכוונת כלפי מעלה, הדם עולה מעלה ונופל ארצה.


הזאה כלפי מטה

בציור נראית כף ידו של הכהן, בעומדו לפני הפרוכת, כשהוא מזה את שבע ההזאות כלפי מטה. בהזאות אלה גב היד מכוונת כלפי מעלה ואצבעו של הכהן מכוונת כלפי מטה, כשהכהן מזה את הדם שבע פעמים כלפי מטה, הזאה אחת מתחת לחברתה.

הזאת דם הפר ודם השעיר כנגד הפרוכת שבהיכל: כשם שנאמרו הזאות בקדש הקדשים – כן נאמרו הזאות הדם בהיכל מול פרוכת קדש הקדשים. הכהן הגדול עומד מול הפרוכת ומזה מן הדם בין שני הבדים, ככתוב: "וכן יעשה לאוהל מועד"[11]. מכאן למדו חז"ל, שכשם שמזה בקדש הקדשים כך מזה בהיכל כנגד הפרוכת[12]. הדברים אמורים הן באשר לדם הפר והן באשר לדם השעיר. וכך הוא סדר הדברים: משסיים הכהן להזות את סדר ההזאות בקדש הקדשים יצא להיכל, והניח את דם השעיר שבידו על כן הזהב שהוכן במיוחד עבור מזרק דם השעיר[13]. נטל את מזרק דם הפר מן הכן המיוחד לו, עמד מול הפרוכת, כשפניו מכוונות אל בין בדי הארון, והזה מדם הפר כנגד הפרוכת* בין שני הבדים, הזאה אחת כלפי מעלה ושבע הזאות כלפי מטה, ומונה הזאותיו בפיו כנ"ל. הזאות אלו נעשו כנגד הפרוכת במרחק טפח זו למטה מזו, והדם נפל ארצה, אולם פעמים שנראו טיפות הדם על גבי הפרוכת[14]. משסיים הכהן להזות מדם הפר מחזיר את המזרק למקומו, ונוטל את מזרק דם השעיר ומזה ממנו כדרך שהיזה מדם הפר.


הזאת דם הפר והשעיר אל מול הפרוכת

המקום השני בהיכל בו מזה הכהן מן הדם, הוא מול פני הפרוכת. הכהן הגדול נראה כשהוא עומד מול הפרוכת בין שני הבדים (נראים בולטים מתוך הפרוכת) ומזה מן הדם אחת למעלה ושבע למטה.

הזאת דם הפר ודם השעיר על קרנות מזבח הקטורת*: נאמר בתורה: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר ויצא אל המזבח אשר לפני ה'"[15], ודרשו חז"ל, שהזאה זו על קרנות המזבח שונה מן ההזאות דלעיל. כאן לקח מדם הפר ומדם השעיר ועירבם יחד במזרק אחד[16], ויצא ממקום עמידתו מול הפרוכת אל מזבח הקטורת[17]. הכהן עומד מדרום למזבח הזהב ופניו כלפי צפון, ומזה מדם התערובת על קרנות מזבח הקטורת סביב. תחילה מזה על קרן מזרחית צפונית, משם פונה לקרן צפונית מערבית ומזה מן הדם על הקרן, משם פונה לקרן מערבית דרומית ומזה, ומסיים את הסיבוב בקרן דרומית מזרחית. על כל קרן מזה הזאה אחת 'מלמטה למעלה', כלומר, כשגב ידו כלפי מטה, והאצבע עם הדם כלפי מעלה, חוץ מקרן האחרונה, היא הקרן הדרומית מזרחית, שכן עמד מדרום למזבח ומשם החל להזות בסיבוב, בקרן זו מזה מלמעלה למטה, כשגב ידו כלפי מעלה, כדי שלא יתלכלכו בגדיו[18]. עוד נאמר בתורה: "והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהר"[19], מן המלה 'וטהר' למדו חז"ל, שהיה הכהן מפנה את האפר והגחלים ממזבח הקטורת, ומגלה את הזהב, ומזה שבע הזאות נוספות בצד דרום על טהרו של מזבח[20]. נמצא סך כל הזאות דם הפר ודם השעיר: ארבעים ושלוש[21]. לאחר שסיים, יצא הכהן מן ההיכל, ושפך את שיירי הדם* שנותרו, על יסוד המערבי של מזבח העולה15.


הזאת הדם על קרנות המזבח

המקום השלישי בהיכל בו מזה הכהן הגדול מן הדם, הרי זה על גבי מזבח הזהב. הכהן מזה מן הדם על כל אחת מארבע קרנות המזבח סביב. בסיום ההזאה, מפנה הכהן את הגחלים לצדדים בגג המזבח, ומזה מן הדם שבע פעמים על טהרו של מזבח.

מן המדרש

העבודה ביום הכיפורים במשכן – 'טהרה' לשכינה מטומאת מצרים

"'וידבר ה' אל משה בארץ מצרים לאמור': למה אינו אומר 'במצרים' [בתוך העיר עצמה]?... אמר רבי שמעון: גדולה חיבתן של ישראל, שנגלה הקב"ה [בתוך העיר מצרים] במקום עבודת כוכבים, ובמקום טינופת, ובמקום טומאה בשביל לגאלן. משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות, אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי - אי אפשר! ולהניח תרומתי – אי אפשר! מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת, ו[אני] חוזר ומיטהר, ולא אאבד את תרומתי. כך: אבותינו היו תרומתו של הקב"ה, שנאמר (ירמיה ב): 'קדש ישראל לה' ראשית תרומתו'. היו בין הקברות, שנאמר (שמות יב): 'כי אין בית אשר אין שם מת'... אמר הקב"ה: היאך אני גואלן? - להניחן אי אפשר! מוטב לירד ולהצילן [בתוך טומאת מצרים] שנאמר (שמות ג): 'וארד להצילו מיד מצרים'. כשהוציא [את ישראל ובנו משכן] קרא לאהרן ו[כביכול] טיהר אותו, שנאמר (ויקרא טז): 'וכיפר את מקדש הקדש'" שמות רבה (טו, ה).

ההזאה ביום הכיפורים במקדש – 'טהרה' לשכינה מטומאת ישראל: "תנו רבנן (ויקרא טז): "וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם': מה תלמוד לומר? - כשם שמזה לפני לפנים - כך מזה בהיכל, מה לפני לפנים – 'אחת למעלה ושבע למטה' מדם הפר, כך מזה בהיכל. וכשם שלפני לפנים 'אחת למעלה ושבע למטה' מדם השעיר - כך מזה בהיכל. 'השוכן אתם בתוך טומאותם' - אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם [וצריכה טהרה]".


הזאת הדם כנגד הכפורת

המקום הראשון בהיכל בו מזה הכהן מן הדם, הרי זה בקדש הקדשים מול הכפורת. בציור נראה הכהן הגדול, כשהוא עומד בין הבדים ומזה מן הדם כנגד כפורת הזהב שעל גבי הארון. ההזאה נעשית בטפח הסמוך לארון ולכפורת, הכהן מזה הזאה ראשונה כלפי מעלה, והדם נופל מאצבעו ארצה. לאחר מכן מזה שבע פעמים כלפי מטה.

מעולם המחשבה

שלשה מקומות בהיכל נתייחדו להופעת השכינה ולדיבור עם משה

האחד - הארון והכרובים: הדיבור למשה נעשה מבין שני הכרובים, כמובא במדרש: "לפי שהוא אומר: 'וידבר ה' אליו מאהל מועד', שומע אני מאהל מועד ממש? תלמוד לומר: (שמות כה): 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת': אי אפשר לומר: 'מאהל מועד', שהרי כבר נאמר 'מעל הכפרת', ואי אפשר לומר: 'מעל הכפרת', שהרי כבר נאמר: 'מאהל מועד', באיזה צד נתקיימו שני כתובים הללו?... תלמוד לומר: 'בבא משה אל אהל מועד לדבר אתו', מגיד הכתוב: שהיה נכנס משה, ועומד באהל, וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים, והוא שומע [באהל מועד] את הקול מדבר אליו מבפנים" (במדבר רבה יד).

השני – פרוכת קדש הקדשים: לדעת בן עזאי הדיבור עם משה נשמע מן הפרוכת, ככתוב: "עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד, לפני ה', אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם"[22], אומר על כך בן עזאי במדרש: "'אועד לך שם' – מן הפרוכת!"[23]. קדושת הפרוכת עולה גם מדברי חז"ל בתלמוד המדברים על השראת שכינה בין הבדים והפרוכת: "'ויראו ראשי הבדים' - יכול לא יהו זזין ממקומן - תלמוד לומר: 'ויארכו הבדים'. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין? - תלמוד לומר: 'ולא יראו החוצה'. הא כיצד? - דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר (שיר השירים א): 'צרור המור דודי לי בין שדי ילין'".

השלישי – מזבח הקטורת: לדעת כמה מן התנאים, דיבור השכינה נשמע גם מעל מזבח הקטורת, וכדברי חז"ל במדרש, שמשום כך הועמד מזבח הקטורת בקו ישיר, מול הפרוכת ומול הכפורת: "מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה? ר' נתן אומר: מעם מזבח הקטרת, שנאמר: 'ונתתה אותו - לפני הפרוכת אשר על ארון העדות, לפני הכפורת אשר על העדות, אשר אועד לך שמה'" (שמות ל, ו). הווה אומר, שם ליד מזבח הזהב העומד כשהוא מכוון כנגד הפרוכת והארון, שם נגלתה השכינה למשה רבינו לדבר אליו.

[1] ויקרא טז, כ.

[2] יומא סא, א.

[3] ראה 'מן המדרש', ו'מעולם המחשבה'.

[4] יומא ה, ג. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג, ה. ד, ב.

[5] יומא נה, ב. רמב"ם שם.

[6] ויקרא טז, יד.

[7] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג, ה.

[8] משנה יומא ה, ג. ופירוש ר"ע מברטנורא ד"ה 'כמצליף' וכן פירש רש"י שם.

[9] מאירי יומא ה, ג.

[10] משנה יומא ה, ד. וברמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ג, ה. ד, ב.

[11] ויקרא טז, טז.

[12] יומא נו, ב.

[13] משנה שם כדעת חכמים ולדעת ר' יהודה היה מניחו על מקום מזרק דם הפר.

[14] יומא נז, א.

[15] ויקרא טז, יח.

[16] יומא נו, ב. רמב"ם שם ד, ב.

[17] משנה יומא ה, ה. רמב"ם שם.

[18] כדעת ר' אליעזר משנה יומא ה, ה. וכן דעת הרמב"ם שם הלכה ב על פי הכסף משנה והלחם משנה שם.

[19] ויקרא טז, יט.

[20] משנה יומא ה, ו. רמב"ם שם ד, ב.

[21] רמב"ם שם ג, ו.

[22] שמות כט, מב.

[23] ספרי נשא נח, מהדורת איש שלום.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש