הגשה


הגשה: הגשת הכלי ובו מנחה אל קרן המזבח, היא אחת מעבודות הכהונה בהקרבת המנחות.

מבוא: סדר הקרבת המנחות הנזכרות בתורה, כולל את החובה להביא אותן אל קיר המזבח, ככתוב: "והבאת את המנחה... והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח"[1]. מובא בהלכה, שכל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה אל קיר המזבח במערב[2]. עם זאת, מאחר שנאמר: "וזאת תורת המנחה, הקרב אותה... אל פני המזבח", תוספת המלה 'פני' בפסוק - 'פני המזבח' - מלמדת, שההגשה נעשית גם בצד הדרומי, כי המזבח מפנה את 'פניו' דרומה אל הכהן העולה על כבש המזבח מדרום[3]. לפיכך מגישים את כלי המנחה עם הסולת אל הקרן המערבית דרומית[4]. ההגשה נעשית על חודה של הקרן למטה סמוך ליסוד[5].

מצות ההגשה והברכות: מצות ההגשה נלמדת מן המילים "והגישה אל המזבח"[6]. יש מקום להסיק מפסוק זה, שמגישים את קומץ המנחה בלבד אל קרן המזבח, אולם חז"ל למדים מן הפסוק, שיש להביא את כל הכלי שבו המנחה אל קרן המזבח[7]. יש מן הראשונים האומר, שה'הגשה' היא מצוה בפני עצמה מתוך תרי"ג מצוות שבתורה[8], אולם מוני המצוות כוללים את ההגשה כפרט מתוך מעשה המצוה של הקרבת הקרבן. כן יש מן הראשונים הסובר שמברכים על ההגשה[9], ונוסח הברכה: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו להגיש מנחה'[10]. מאידך יש סוברים, שכיון שההגשה אינה אלא חלק מחלקי המצוה אין מברכים עליה, אלא מברכים ברכה אחת עם תחילת העבודה כולה[11]. וכתבו האחרונים, שיש להבדיל בין אם כהן אחד עושה את ההקרבה כולה, אזי יברך ברכה אחת בתחילה, מאידך, אם נעשתה העבודה על ידי כהנים אחדים, יברך כל אחד על חלקו בעבודה[12]. ההגשה אינה מעכבת את המשך קיום סדר המנחה, שאם לא הגיש, המנחה כשרה, והכהן רשאי לאוכלה, ולא נאמר 'והגיש' אלא למצוה[13].


הגשת ביכורים

בציור נראה כהן מגיש ביכורים לקרן המזבח (כפי שעולה מלשון הירושלמי)

המנחות הטעונות הגשה: כל המנחות הקריבות לגבי המזבח טעונות הגשה במערב, כנגד חודה של קרן דרומית מערבית, כגון, מנחת חוטא*, והיא המנחה שמקריב העני, כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו להביא כבש או עוף לקרבן, שדינו להביא מנחת סולת*. כמו כן, מנחת סוטה* והיא מנחת הקנאות שמביאה סוטה למקדש טעונה הגשה, וכן המנחה שמקריב כל כהן עם כניסתו לראשונה לעבודה, הנקראת 'מנחת חינוך'*, וכך גם המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום והיא הנקראת 'חביתין'*. כמו כן חייבות בהגשה המנחות הבאות בנדר ונדבה, והן: מנחת הסולת, מנחת המחבת*, מנחת המרחשת*, מנחת מאפה תנור* ומנחת רקיקין*[14]. באשר לביכורים*, יש מקום לדון האם יש בהם מצות הגשה? מלשון הירושלמי עולה שהם טעונים הגשה, וכלשון הירושלמי: "מגישן על קרן דרומית מערבית ומניחה בדרומית של קרן"[15]. קיים דיון בראשונים ובאחרונים בשאלה, מהו המקור למצות 'הגשה' במנחות השונות. יש שהביאו מקור מן הפסוק העוסק במנחת מרחשת, שם נאמר: "ואם מנחת מרחשת קרבנך... והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה [אף משאר המנחות הכתובות בפרשה]... והגישה אל המזבח"[16]. באשר ל'מנחת נסכים'* - היא המנחה הבאה עם קרבנות התמיד, המוסף וכד', שכולה עולה על אש המזבח, לכאורה, היה ראוי להגישה לקרן המזבח תחילה. הלכה היא, שאינה טעונה הגשה[17]. המתנדב עצים למערכת האש שעל גבי המזבח, נחלקו תנאים אם העצים טעונים הגשה לקרן המזבח[18]. הלכה היא שאינם טעונים הגשה[19].


מהלכות ההגשה: ההגשה למזבח אינה נעשית בסולת שבכלי המנחה - ואין צורך לכופף את הכלי כדי שהסולת תהיה במגע עם קרן המזבח, אלא די במגע הכלי במזבח, שנאמר: "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח"[20]: מה הקרבה אצל כהן - בכלי, אף הגשה אצל מזבח - בכלי[21]. כל היום כשר להגשה, לפיכך, ניתן לקיים את מצות ההגשה החל מעלות השחר[22], ככתוב בהקשר לכלל הקרבנות: "ביום צוותו את בני ישראל"[23], מכאן שכל הקרבנות קרבים ביום, וכך גם הגשת המנחה. המנחה צריכה להיות מונחת כולה בתוך כלי אחד בשעת ההגשה, שנאמר: "'הקרב אותה' - כולה כאחת"[24]. סדר הקרבת המנחה נעשה על ידי כהנים אחדים, שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך"[25], ונאמר במנחה: "'אל בני אהרן' – אפילו הם רבואות"[26], אולם ההגשה נעשית על ידי אחד[27]. ההגשה נעשית לכתחילה על ידי כהן[28], שנאמר: "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח", ש"הגשה - תחילת קמיצה היא"[29]. זר שהגיש, אינו חייב מיתה, כי ההגשה אינה 'עבודה תמה'*, אלא יש אחריה עבודה אחרת, ואין הזר חייב אלא על 'עבודה תמה' שאין אחריה עבודה אחרת[30], לפיכך, אם נעשתה הגשת המנחה על ידי זר, בדיעבד כשירה[31]. בעל מום פסול להגשה, שנאמר: "כל איש אשר בו מום... לא יגש להקריב"[32]. שתוי-יין פסול להגשה, שנאמר בו: "חוקת עולם לדורותיכם"[33]. חשב מחשבת פסול בשעת ההגשה, כגון, 'מחשבת שינוי השם'[34] - אין אותה מחשבה פוסלת את המנחה. כך גם אם היתה 'מחשבת חוץ למקומו' או 'מחשבת חוץ לזמנו'[35], כי אין הקרבן נפסל אלא אם כן היתה מחשבת פסול באחת מ'ארבע עבודות'[36], הנוהגות בכל קרבן. כאמור, הגשה אינה גמר עבודה, לפיכך, אין חייבים עליה אם נעשתה בקרבן שהוקרב מחוץ למקדש. כגון, כהן שהגיש את כלי המנחה במזבח שנבנה בחוץ, אל קרן דרומית מערבית של מזבח כנגד חודה של קרן, בכגון זה אין הכהן מתחייב[37].

הגשת המנחה לקרן המזבח

בתמונה נראה הכהן מגיש את כלי המנחה לקיר המזבח בקרן מערבית דרומית.

[1] ויקרא ב, ח.

[2] רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ו.

[3] רש"י זבחים סג, א.

[4] סוטה יד, ב. עיין שם בראשונים.

[5] משנה זבחים סג, א; רמב"ם מעשה הקרבנות ז, י.

[6] ויקרא ו, ז. עיין תורת כהנים שם, ורש"י על התורה שם.

[7] מנחות ס, א.

[8] בעל הלכות גדולות – הקדמה.

[9] רמב"ן ספר המצוות שורש יב.

[10] עיין ערך 'ברכת המצוות'.

[11] לב שמח על ספר המצוות שורש יב.

[12] משנה למלך מעשה הקרבנות א, א.

[13] מנחות יח, א; ושם יט, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יג, יא.

[14] רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יב, ד - ו.

[15] לשון זו של הירושלמי מובאת במפרשים על המשנה ובפרשני הירושלמי, כן הובאה ברדב"ז על הרמב"ם ביכורים ג, יב. וכן בקרית ספר הלכות ביכורים פרק ג, מצוה פח. מחד גיסא יש מקום לומר, שאין זה אלא ציטוט לשון התוספתא במנחות פרק א, וסוטה יד, ב; וכמשתמע מלשון המשנה מנחות ה, ו; עיין שם. בהתאם לכך הגשה לא נאמרה אלא במנחות ולא בביכורים. מאידך, הלשון במסכת ביכורים בירושלמי - 'הא כיצד? מגישן... ומניחה' משתמעת, שדין ביכורים הוא, לעשות את שתי הפעולות: א. להגיש את הביכורים תחילה אל המזבח. ב. להניחם בקרן מערבית דרומית של היסוד, והדבר צריך בירור.

[16] תוספות מנחות ס, א; ד"ה 'מנחת חוטא'.

[17] ברייתא במנחות ס, ב; וגמרא שם ורש"י. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, א.

[18] ברייתא במנחות כ, ב.

[19] רמב"ם מעשה הקרבנות טז, יג.

[20] ויקרא ב, ח.

[21] רב אשי בסוטה יד, ב; בפירוש הברייתא שם.

[22] משנה מגילה כ, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ד, א - ו.

[23] ויקרא ז,לח.

[24] ויקרא ו, ז; ותורת כהנים שם.

[25] משלי יד, כח.

[26] ראה 'תורת כהנים' ויקרא פרק י, דיבורא דנדבה.

[27] ויקרא ב, ח.

[28] ברייתא בסוטה יד, ב, ומנחות יח, ב; שם נדונו העבודות המסורות לבני אהרן; כן ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יג, יב.

[29] רש"י סוטה יד, ב.

[30] משנה זבחים קיב ב; ורמב"ם ביאת מקדש ט, ה.

[31] רמב"ם הלכות פסולי המקודשים יא, ז.

[32] ויקרא כא, כא; תורת כהנים שם פרשה ג.

[33] ויקרא י, ט. ועיין זבחים יח, א; שלמדים שתויי יין ממחוסר בגדים.

[34] עיין ערך 'מחשבה בקדשים'.

[35] רמב"ם פסולי המוקדשין יג, ז.

[36] עיין ערך 'עבודה' – 'ארבע עבודות'.

[37] תורת כהנים 'אחרי' פרק י; משנה זבחים קיב, ב; רמב"ם מעשה הקרבנות יט, ו.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il