עטרות


עטרות: עיטורים שנועדו לפאר את ההיכל בחזית ולזכרון בהיכל ה'.

בנבואת ה' לזכריה נאמר: ''והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'''[1]. זכריה הנביא נצטווה לעשות 'עטרות', כלומר כתרים ולשימם בראש יהושע הכהן הגדול, ובראש זרובבל* בוני המקדש להעיד על הזכות הגדולה שנתגלגלה על ידם לייסד את הבית השני[2]. לאחר שניתנו העטרות על ראשיהם, שמו אותם לזכרון בהיכל ה', בחלונות שהיו קבועים באולם*, ויש בכך גם זיכרון לתורמים חלם טוביה ואחרים[3]. ואמרו חז"ל, שפרחי כהונה היו עולים בשרשראות זהב שהיו קבועות באולם, כדי לראות את העטרות[4].

עשיית העטרות: בתחילת ימי הבית השני עלו היהודים מגלות בבל, ובידם כסף וזהב נדבה לבית המקדש. ביניהם היו חלדי, טוביה וידעיה. זכריה הנביא נצטווה בנבואה לעשות מתרומתם שתי עטרות. המושג 'עטרה' עניינו כתר, ככתוב במרדכי, "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות... ועטרת זהב גדולה"[5]. כך הם גם דברי חז"ל על הפסוק - "בעטרה שעיטרה לו אמו"[6] – "כעטרה הזאת שמקובעת באבנים טובות ומרגליות"[7], לדעת הגאונים היו העטרות כמין 'כיפות מוזהבות'[8]. יש מן הפרשנים שכתבו, ששמותיהם של הנודבים היה מפותח בהן[9]. דעה אחרת היא שה'עטרות' עניינן עיטורים, היינו, עלים וגרגירים של זהב התלויים בחלונות ההיכל, ואדם שרצה לנדב זהב ושנדבתו תוצג בהיכל, היה עושה מהזהב עלה או גרגיר ותולה בחלונות[10]. באשר למקום העטרות, יש שכתבו כי לא הוצגו באולם אלא בחלונות כותל ההיכל[11]. דעה אחרת היא שהיו תלויות מעל חלונות ההיכל מול חלל האולם[12].

מעולם המחשבה

העטרות בהיכל וטעמן

כתבו הפרשנים, שהעטרות מרמזות לבתי הכהונה והמלכות, ונצטווה זכריה בנבואה לתת אחת מהעטרות בראשו של יהושע בן יהוצדק ששימש בימים ההם בכהונה גדולה[13]. ולגבי העטרה השניה יש שכתבו שניתנה בראשו של זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד המלך[14]. דעה אחרת היא ששתי העטרות ניתנו בראשו של יהושע הכהן הגדול[15]. בטעם הראיה של פרחי כהונה, יש אומרים כי היו מביטים בהן ליופי והנאה[16], ועל ידי כך זוכרים את התורמים לשבח[17]. יש מי שסובר שעלו לראות אם הן צריכות תיקון, זאת מפני שכלל הוא בהלכה שאסור להנות מחפצים של הקדש[18]. יש שהוסיפו בטעם הדבר כי הרואים את העטרות נזכרים בדברים שאמר זכריה הנביא בשעת עשייתם 'שאם ישובו בתשובה, תשוב המלכות לתפארתה, ויהיה שלום בין בתי הכהונה והמלכות'[19].


העטרות ופרחי הכהונה

בציור נראית אחת העטרות כשהיא מוצגת בחלון שבאולם. כן נראה אחד מפרחי הכהונה שזכה להחזיק בשרשרות הזהב ולעמוד ולהתבונן בעטרות, ויתכן שזכה אף לראות כהן מדליק מנורה בהיכל.

[1] זכריה ו, יד.

[2] שלטי הגיבורים פרק כט; רד''ק זכריה ו, יא.

[3] רד"ק זכריה ו, יד.

[4] משנה מידות ג, ח.

[5] אסתר ח, טו. וראה שם ו, ח; שהיה זה כתר מלכות.

[6] שיר השירים ג, יא.

[7] במדבר רבה נשא יב.

[8] תוספות גיטין ז, א. ד"ה 'עטרות'.

[9] שלטי הגיבורים פרק כט; רד''ק זכריה ו, יד.

[10]ערוה''ש ביהמ''ק סימן י, ד; חידושי המאירי מידות לו, א (רק שלא כתב שצורתם עלים וגרגירים). נראה כי גם לשיטתם מקורם של העטרות בימי זכריה הנביא.

[11] רע''ב משנה מידות ג, ח; ערוה''ש הלכות ביהמ''ק סימן י, ד.

[12] תפארת ישראל משנה מידות ג, ח.

[13] אבן עזרא, רד''ק ומלבי''ם בזכריה ו, ט-יא. אך הרא''ש (גמ' מידות לו, א; תוס' הרא''ש גיטין ז, א) מפרש שהעטרות נעשו כזיכרון לתורמים, והן לא ניתנו בראשו של יהושע הכהן הגדול.

[14] שלטי הגיבורים פרק כט; רד''ק זכריה ו, יא.

[15] אבן עזרא זכריה ו, יא.

[16] תפארת ישראל משנה מידות ג, ח; ר''ש גמרא מידות לו, א.

[17] שלטי גיבורים פרק כט.

[18] רא''ש גמרא מידות לו, א.

[19] מלבי''ם זכריה ו, יד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש