דושנה של יריחו


דושנה של יריחו: חלקת אדמה דשנה ביריחו שניתנה זמנית לבני יתרו עד יום מסירתה לשבט בנימין.

בעת חלוקת הארץ לשבטים בתקופת יהושע בן נון, נתן יהושע לשבט בנימין את חלקו, ובכלל זה חלק מאדמת יריחו[1]. יהושע הניח בתחום זה חלקה פוריה ודשנה בת ת"ק על ת"ק אמה. חלקת אדמה זו לא ניתנה לבנימין, ונועדה לאחד השבטים שיקצה נחלה מחלקו לבנין המקדש[2], שכן, באותם ימים טרם נודע מקום המקדש, ובנחלת איזה שבט ייבנה. חלקה זו נקראה 'דושנה של יריחו' עקב היותה נחלה משובחת בפירותיה באיזור פורה זה. כשלב ביניים ניתנה נחלה זו לבני יתרו - כמובטח ליתרו על ידי משה בהיותו במדבר[3]. עם קנין מקום המקדש בידי דוד מידי ארונה היבוסי, וקביעת המקדש והמזבח בנחלת בנימין, קיבל שבט בנימין את 'דושנה של יריחו', כתחליף לחבל הארץ שהעמיד בירושלים עבור המקדש. למרות שעברו ארבע מאות וארבעים שנה מאז שמשפחת יתרו קיבלה את 'דושנה של יריחו', נשאר יונדב בן רכב מצאצאי יתרו נאמן לתנאי שהתנה יהושע עם המשפחה, והעמיד את הנחלה שניתנה לו זמנית, לרשות שבט בנימין בעלי המקום. יונדב ובניו עברו אל בית מדרשו של יעבץ במדבר יהודה, שם עסקו בתורה וסופם שזכו לשבת בלשכת הגזית בירושלים[4].

קביעת 'דושנה של יריחו' על ידי יהושע: מקור המושג 'דושנה של יריחו' בימי יהושע, כשהתעורר הצורך לקבוע את מקום המקדש על גבול נחלת השבטים יהודה ובנימין. כך הם דברי חז"ל: 'כתוב אחד אומר: באחד שבטיך[5], וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם [6]? - באחד שבטיך - זו שבט יהודה ובנימין! מכל שבטיכם - זו ירושלים! - שכל ישראל שותפין בה. מה היה בחלקו של יהודה? - הר הבית והלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין? - ההיכל והאולם ובית קדשי הקדשים. וכראש תור [שטח בצורת משולש] היה יוצא... ועליו מזבח בנוי. זכה בנימין ונעשה אושפזיכנא [מארח ומאכסן] לגבורה, שנאמר: ובין כתפיו שכן[7]. אמר יהושע באותה שעה: יודע אני שבית הבחירה עתיד ליקבע בין תחומו של יהודה לבנימין, אלך ואתקן 'דושנה של יריחו' [שאף חלקת אדמה זו מצויה בין שני תחומי השבטים][8]. ומי אכלה כל אותן השנים? בני קני חותן משה, שנאמר: ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים [ומשהגיע הזמן עמדו ופינו אותה עבור שבט בנימין][9].

בני רכב החזיקו בנחלה משך ארבע מאות ארבעים שנה: אמרו חכמים, שמשה בקש מיתרו חותנו להצטרף לישראל בעת הכניסה ארצה, וישראל יגמלו טובה לו ולבניו, וכלשון חז"ל: 'והיה כי תלך עמנו - והיה הטוב ההוא: וכי מה טובה הטיבו לו? אמרו: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ, הניחו 'דושנה של יריחו' - חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, אמרו: כל מי שייבנה בית הבחירה בחלקו [מיהודה או בנימין] יטול דושנה של יריחו [המצוי על התחומים]. [משנתחלקה הארץ] נתנו ליונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה... וכיון ששרת שכינה בחלקו של בנימין, באו בני בנימין ליטול חלקם [ביריחו] עמדו [בני יונדב] ופינו את 'דושנה של יריחו' מפניהם[10].

בני יתרו הביאו ביכורים למשכן: שאלה היא בהלכה, האם גר מביא ביכורים*? כמו כן, האם רשאי לקרוא את 'מקרא הביכורים'*, עקב שניים מן הפסוקים הנזכרים שם: האחד: 'ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'', ואילו הגר לא ניתנה לו נחלה בארץ, ואיך יגיד 'נתת לי'? השני: מביא הביכורים אומר: 'כאשר נשבעת לאבותינו לתת לנו', והרי הגר אין אבותיו מישראל, ואיך יגיד 'נתת לאבותינו'? אולם שונה היא הנחלה שניתנה ליתרו ובניו, ואמרו חכמים, שכיון שמשה ויהושע תקנו ליתרו נחלה בארץ, הרי יכולים בניו לקרוא - 'אשר נתת לי'[11]. יתירה מזו, רשאים הם לקרוא - 'אשר נתת לאבותינו', כיון שכל הגרים הם בניו של אברהם אבינו עליו השלום, שאמר לו הקב"ה - 'כי אב המון גוים נתתיך', ולכן הגר מביא ביכורים וקורא 'מקרא ביכורים'[12], ועל אחת כמה וכמה בני יתרו שזכו לנחלה, הן מצד אברהם אבי הגרים והן מצד יהושע.


אספקת מזון לכהני המשמרת במקדש - מ'דושנה של יריחו'

כהני המשמרת הגיעו ליריחו שהיתה מבורכת בפירותיה. שם הכינו את אספקת המזון לאחיהם הכהנים לתקופת שבוע עבודתם במקדש. בציור נראים אנשי המשמרת בדרכם מבקעת הירדן לירושלים.

'דושנה של יריחו' – כמקור האספקה של כהני המשמרות במקדש: חז"ל מתארים את יריחו כעיר המסייעת לעבודת הכהנים במקדש, ומשם הביאו את המזון והצידה במהלך שבוע העבודה של משמרת הכהונה במקדש. שכן, 'עשרים וארבע משמרות* היו: שתים עשרה בירושלים, ושתים עשרה ביריחו. הגיע זמן המשמר [לעלות למקדש] חצי המשמר היה עולה לירושלים [לעבודה] וחצי המשמר היה [עושה את דרכו] ביריחו, [ומשם] היו מספקין מים ומזון לאחיהן'[13]. ומובא במדרש, שחלק מתקנת יהושע בענין 'דושנה של יריחו' היה, ש'כל מי שייבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו', ואחת ממטרות נטילת החלקה היתה - 'לשם המשמרות'[14], כלומר, לספק להן את מזונן. בכך נטל בנימין את שכרו, שהיה מספק מזון למקדש, והגזבר היה משלם את שכרו מן הלשכה שמקדש. כן נראה מדברי המדרש, שבנימין זכה לברכה זו כחלק מברכת יעקב לבנימין: 'בנימין זאב יטרף, בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל – מה הזאב חוטף את טרפו, כך ארצו של בנימין חוטפת [להבשיל] פירותיה. בבוקר יאכל עד – זו יריחו שהיתה מבכרת. ולערב יחלק שלל – זו בית אל שהיא מאפלת'[15].

מן המדרש

יתרו חיבב תורה לפיכך ויתר על 'דושנה של יריחו' כדי לעסוק בתורה

'וישמע יתרו': 'שבעה שמות יש לו: יתר... חובב - שחיבב את התורה. כשבא לארץ נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר: כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה, ועכשיו אני זורע וקוצר?! - אימתי אני לומד תורה!... כיון ששמעו [בניו] כך - הלכו להן [לקיים את דברי יתרו] שנאמר: ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים [השופעת פירות] את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד [והעדיפו את המדבר הצחיח כדי לעמול בתורה]. וילך וישב את העם [ישבו בניו בישיבה של תורה][16]. הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש, והכהנים והלויים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם. אמרו לו: אנו גרים, היאך נשב שם עם אלו [המלומדים]? ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים, שנאמר: ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים, שמעתים שוכתים המה הקינים[17]. מהו – תרעתים? שהיו יושבין על השער ['תרעא' בארמית 'שער']. 'שמעתים' - שהיו שומעין ולומדים'[18].

בני יתרו – בעקבות אביהם

אמרו, כשיגלה הקב"ה את שכינתו עתיד לשלם שכר טוב ליתרו ולבניו... בני אדם גדולים היו, ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו, ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה [ולימוד תורתו] הניחו הכל והלכו. להיכן הלכו? אצל יעבץ ללמוד תורה ונעשו עם למקום[19].

מבני בניו של יתרו ישבו בלשכת הגזית

'איתן מושבך. אמר בלעם ליתרו: עמנו היית במצרים בעצה אחת... אלא שנתגיירת ונדבקת בזרעו של אברהם... ושים בסלע קנך. אמרו חכמינו ז"ל: בני בניו של יתרו הם ישבו בלשכת הגזית, ולימדו תורה ברבים... ואין סלע אלא בית המקדש'[20].

[1] יהושע יח, יב: ויהי להם [לבנימין] הגבול... מן הירדן ועלה הגבול אל כתף יריחו מצפון.

[2] ככלל, היתה יריחו חרם לה' לצורך המקדש, ויש מקום לומר, שמשום כך שמרו חלקה זו לצורך המקדש.

[3] ספרי במדבר יב, לב.

[4] ראה רש"י שופטים א, טז.

[5] דברים יב, יד.

[6] דברים יב, ה.

[7] דברים לג, יב.

[8] שאלה היא, לכאורה, הכיצד נתן יהושע רשות לעבד את אדמת יריחו, שהוא הטיל עליה חרם? שתי תשובות בדבר: האחת - יהושע החרים את העיר חרם לה', שכל שללה ילך ל'אוצר ה'' למקדש ולא לצורך פרטי. ממילא הותר לגדל באדמה זו פירות עבור משמרת הכהונה המשרתת במקדש, והרי זה 'חרם לה''. עוד יש לומר, על פי הספרי הדן בדין עיר הנידחת, שאמנם נאמר בה: 'והיתה תל עולם לא תבנה עוד', אך דרשו חז"ל: 'לכמות שהיתה - אינה נבנית, אבל נעשית גנות ופרדסים'. אף כאן ב'דושנה של יריחו' לא נצטוו להחרים אלא את בתי העיר ושללה, מאידך, הותר להם להפוך את מרחב השדות סביב העיר לגנות ופרדסים. לפיכך נתנו תחילה את האדמה לבני יתרו, ואחר כך הפכה חלקה זו למקור אספקה ומזון למקדש.

[9] שופטים א, טז.

[10] במדבר יב, לב.

[11] תוספתא ביכורים א, ב.

[12] ירושלמי ביכורים א, ד. רמב"ם ביכורים ד, ג.

[13] תענית כז, א.

[14] פסיקתא זוטרתא במדבר יב.

[15] בראשית רבה פרשה צט.

[16] שופטים א.

[17] דברי הימים א, ב,

[18] תנחומא יתרו ד.

[19] אבות דרבי נתן לה.

[20] מדרש אגדה במדבר כד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il