גלגל


גלגל: מקום החניה בו שכנו ישראל עם כניסתם ארצה, בו הוקם המשכן הראשון בארץ ישראל המערבית.

'גלגל' נזכרת בספר יהושע בתקופת כניסת ישראל ארצה, כמקום חניה של מחנה ישראל והמשכן בתוכו. לשם 'גלגל' ניתנה משמעות על ידי יהושע, זאת, בהקשר למעמד הברית בגלגל. שכן, ארבעים שנה לא נימולו ישראל במדבר, ובחנייתם בגלגל, עם מעבר הירדן, נימולו, ככתוב: 'היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם!'[1] במקום זה, מזרחה ליריחו, הוקם המשכן, כמשכן ראשון מתוך ארבעת המשכנים שהקימו ישראל בארץ ישראל המערבית, זאת, לקראת בנין המקדש במקומו הקבוע בירושלים. המשכן בצורתו שבמדבר עמד בגלגל ארבע עשרה שנה, עד שעבר המשכן לשילה*, ושם נבנה כבנין של אבנים[2].

מצוות שהתחדשו בתקופת המשכן בגלגל: סדר הדברים עם כניסת ישראל ארצה מבואר במדרש[3]: 'והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון... ונטלו להם עוד מן הירדן שתים עשרה אבנים והניחום בגלגל בקצה מזרח יריחו... ככתוב: ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל... באותה שעה נתחייבו ישראל, בחלה ובערלה ובחדש... באחד עשר בניסן [התקיים מעמד הברית]... בארבעה עשר בניסן שחטו ישראל את פסחיהן, שנאמר: ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח... בששה עשר בניסן הקריבו בני ישראל את העומר, שנאמר: ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח... [בעשרים ושנים בניסן החלו להקיף את העיר יריחו, ובשבת ראש חודש] היתה מלחמתה של יריחו'[4].

מעמד הגלגל בהלכה: למשכן שבגלגל היה דין של 'במה גדולה', כלומר, הקריבו בו קרבנות ציבור, וכמו כן חלק מקרבנות היחיד, כלשון חז"ל: 'כל שהציבור ויחיד מקריבין באוהל מועד שבמדבר - מקריבין באוהל מועד שבגלגל'[5]. באשר לקדשים קלים* שהקריבו בגלגל נחלקו חכמים, יש אומרים, שנאכלים בכל מקום בארץ, ויש אומרים, שנאכלים 'בכל הרואה', כלומר, בכל מקום במרחב הגלגל שהאוכל רואה ממקומו את המשכן[6]. ובאשר לקדשי הקדשים*, אלו הוקרבו במשכן שבגלגל, ונאכלו על ידי הכהנים בחצר המשכן לפנים מן הקלעים*[7]. בתקופה זו הותרו הבמות, היינו, היחיד בונה לו במה בראש גגו או על פתח ביתו ועל פתח גינתו, ומקריב שם, ככל כהן, כל דבר הנידר ונידב, חוץ מקרבן פסח[8].


המשכן בגלגל

בתקופת היות המשכן בגלגל עברו חלק מן השבטים להתגורר בערים שנכבשו (ראה עיר ברקע בראש ההר) ורק חלק מן המחנה נותר סביב המשכן. כמו כן, ארון הברית יצא עם הלוחמים למלחמה. מכאן השינוי במעמד המשכן בגלגל, ובאותו זמן הותר להקריב קרבנות בבמת יחיד.

הסיבות להיתר במות בתקופת הגלגל: שתי שיטות מצינו בדברי חז"ל והראשונים בדבר הסיבה להיתר במות בתקופת היות המשכן בגלגל. שיטה אחת: פירוק מחנות השבטים סביב המשכן, וכדברי חז"ל: 'באו לגלגל - הותרו הבמות, שהרי הוא אומר: אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה[9] – 'כל זמן שהן שרויין במחנות - יהיו אסורין [להקריב בשדה] נסתלקו המחנות - הרי הן מותרין [להקריב בכל מקום שירצו][10]. כלומר, משעה שנתפזר מחנה ישראל עם מעבר הירדן, והשבטים יצאו למלחמה בראשות יהושע, והשאר החלו להתפזר ולהתישב בארץ, נתבטל גדר 'מחנה', ומאותה שעה הבמות מותרות[11]. לשיטה זו, הותרו הבמות במהלך כל תקופת ארבע עשרה שנות המשכן שבגלגל עקב ביטול המחנות. שיטה שניה: הדבר הקובע אם הבמות אסורות וההקרבה מתקיימת במשכן בלבד, הוא – קביעות הארון במקומו במשכן. מאידך, אם יצא הארון מן המשכן למלחמה – הותרו הבמות, וכלשון חז"ל: 'אי זו היא במה גדולה בשעת היתר במה[12]? אוהל מועד נטוי כדרכו - אין הארון נתון שם'[13]. באופן יותר ברור אומרים חז"ל: 'כל זמן שהארון מבפנים [במשכן] הבמות אסורות, יצא – הבמות מותרות'[14]. לשיטה זו יש לומר, שבתקופת מלחמות יהושע שנמשכה שבע שנים, והארון היה מחוץ למשכן שבגלגל, הותרו הבמות. מאידך, בתקופה שלאחריה, שנמשכה שבע שנים נוספות, בה התנחלו ישראל בארץ וחלקוה לשבטים[15], היתר הבמות היה תלוי בהמצאות הארון במשכן, ומשהועמד הארון בפנים בקדש הקדשים חזרו הבמות ונאסרו. כעין זה כתבו ראשונים, שכל עוד הארון והמזבח מצויים יחד - הבמות אסורות, אולם אם יצא הארון למלחמה, או שנמצא בידי פלישתים - כפי שאירע בעת חורבן שילה, הבמות מותרות[16].

המקור להבדלים בין הגלגל, שילה, נוב וגבעון: לאבחנה בין שתי השיטות דלעיל, יש משמעות הלכתית באשר למעמדם של שאר המשכנים, שהוקמו בארץ ישראל המערבית במהלך כארבע מאות שנה. לשיטה הראשונה האומרת, שהקובע את היתר הבמות הוא שמירת המבנה של מחנה ישראל סביב המשכן, מוסבר השינוי בין משכן שילה לבין משכן נוב וגבעון, בהוראה מפורשת בפסוקים, זאת, כמובא במדרש: 'באו לשילה - נאסרו הבמות, שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה - כשתבואו אל 'המנוחה' [היא שילה] תהו אסורין [בהקרבה בבמות]. והיא היתה 'מנוחה', לפי שהיתה בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן [ובמכוון לא נבנתה תקרה, כדי ליצור אבחנה בין שילה לירושלים]... באו לנוב וגבעון - הותרו הבמות, שנאמר: כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה - למה חילקן [והבדיל בין המנוחה לנחלה במלה 'ואל']? - ליתן היתר בין זה לזה... באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן היתר עוד, והיא היתה נחלה'[17]. נמצא, שהבדל זה בין המשכנים השונים נקבע מראש על ידי משה בפסוקי התורה. לעומת זאת, באשר לשיטה השניה, האומרת, שהארון והמצאותו במשכן הם הקובעים את איסור הבמות או היתרן, האבחנה בין משכן אחד למשנהו היא המצאות הארון בהם: בגלגל - היתה תקופה שהארון היה בחוץ במלחמה, כמו כן היה בפנים - כנ"ל, ובהתאם לכך הותרו הבמות או נאסרו בתקופה זו. בשילה - הארון היה במשך מאות בשנים בתוך המשכן, לפיכך נאסרו הבמות משך תקופה זו. מאידך, משנשבה הארון בימי עלי, ומשכן שילה חרב, עשה הארון את דרכו בשדה פלישתים, בבית שמש, בקרית יערים עד בואו לירושלים, נמצא, שבתקופת נוב וגבעון היה המשכן והמזבח בלא ארון, לפיכך, הותרו הבמות בתקופה זו, ונאסרו רק עם הצבת הארון במקומו בירושלים[18].

מדברי חז"ל

הלכות שנלמדו ממחנה ישראל סביב המשכן בגלגל

א. תחום השביתה בשבת: 'השובת במדינה [בעיר] אפילו היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה... מנין סמכו תחומין מן התורה? שנאמר: ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה'[19].

ב. תפילה בשבת במשכן: 'וכן את מוצא ביהושע, כשהלך להחריב את ירחו, אמר להם יהושע: עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה? שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת. וכן הוא אומר:[20] אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה'[21].


הגלגל הערבות יריחו

השם 'גלגל' נזכר רבות בספר יהושע אך המקום המדויק טרפ זוהה בבירור. לאחרונה נחשף מחנה מבוצר בבקעת הירדן סמוך ליריחו, והמימצאים מעידים, כי מדובר במחנה מתקופת כניסת ישראל ארצה. במרכז המחנה נמצא מתחם מגודר ויתכן ששימש כחצר למשכן ולארון. חמישה מחנות דומים נמצאו בין יריחו לשכם, ויתכן שהם שרידי מחנות המלחמה שהקים יהושע במהלך כיבוש ארץ כנען.

[1] יהושע ה, ט. וראה ברד"ק שם, שהסביר: 'חרפת מצרים - לפי שיצאו האבות ממצרים והיו הבנים ערלים כמו המצריים, והערלה- חרפה, כמו שנאמר: כי חרפה היא לנו'.

[2] תוספתא זבחים יג, ו. ורמב"ם בית הבחירה א, ג.

[3] סדר עולם פרק יא.

[4] וראה תוספתא סוטה יא, ב. וכן רמב"ם תמידין ומוספין פרק ז, שהסתמך על סדר זה.

[5] תוספתא זבחים יג, יג.

[6] תוספתא זבחים יג, ד. וראה בגמרא זבחים קיד, א.

[7] זבחים קיב, ב.

[8] ראה ערך 'במה'.

[9] ויקרא יז, ג.

[10] מדרש תנאים דברים פרק יב.

[11] הרמב"ם בפירושו למשנה זבחים יד, ה. וכן הברטנורא שם.

[12] עיין ערך 'במה'.

[13] תוספתא זבחים יג, יט.

[14] ירושלמי מגילה א, יב.

[15] בבא מציעא פט, א.

[16] מאירי מגילה ט, ב.

[17] מדרש מדרש תנאים דברים פרק יב.

[18] ועיין ערכים: ארון, גבעון, נוב, שילה, ירושלים.

[19] במדבר לה, ה.

[20] יהושע ג, ד.

[21] במדבר רבה ב, ט.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש