גפן של זהב


גפן של זהב: גפן עשויה זהב התלויה על פתח ההיכל להתרמת הציבור למקדש.

'גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסאות*, כל מי שהוא מתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מעשה היה, ונימנו עליה שלש מאות כהנים'[1].


גפן של זהב מקומה ומטרתה: הגירסה המקובלת היא, שהגפן היתה מודלה על פתחו של היכל, כלומר בפתח המבדיל בין ההיכל לאולם*[2]. בהתאם לגירסה זו, יש לומר, שמה שנאמר במשנה, שהתורם תולה את הזהב על הגפן שבאולם, עשה זאת באמצעות הכהנים, שכן קדושת האולם גדולה[3]. יש מן הראשונים שפירשו את צורת ה'גפן של זהב' ואת שיטת תרומת הזהב באופן זה: האומנים עשו צורת 'גפן של זהב', וקבעו אותה על פתחו של אולם מבחוץ. מעתה, כל מי שהיה מתנדב זהב להיכל, כלומר, שכוונתו לתרום את הזהב עצמו באופן ישיר לקישוט קירות ההיכל וציפויו מבית ומבחוץ, היה מביאו למקדש ותורם. באופן זה הצליחו לאסוף תרומות לרוב ולצפות את קירות ההיכל כולם בזהב. במידה שההיכל התכסה בציפוי של זהב היו התרומות שעל הגפן נשמרות עד שיתעורר צורך מחודש לחדש את קירות ההיכל. לשיטה זו נראה לומר, שהתורם עולה במדרגות האולם ותולה בעצמו את העלה או הגרגיר או האשכול על הגפן המודלית[4]. ויש אומרים, שהגפן של זהב נעשתה לאחר שגמרו לצפות את ההיכל בזהב, אזי הפכה הגפן למקור לקישוטים שונים במקדש[5]. לעומת הדעות דלעיל מצינו מי שכתב, שהגפן נקבעה על ראש כותל ההיכל[6]. לשיטה זו נראה, שבראש כותל ההיכל, בגגו, נקבעו עמודים מעץ ועליהם הדלו את הדליות של הגפן של זהב[7]. עוד כתבו הפרשנים, שמה שכתבה המשנה, שנדרשו שלש מאות כהנים ליטול את הגפן, הכוונה היא לכהנים רבים, ו'דיברו חכמים לשון הבאי'[8].

גפן של זהב – מקומה

ה'גפן' שבציור, נראית כשהיא מודלית על הכלונסאות התומכים את קירות ההיכל והאולם. כך נראתה על פי השיטה האומרת שהגפן היתה 'על פתחו של היכל'. (מאידך, לשיטת הרמב"ם, נקבעה ה'גפן' מחוץ לאולם, והיתה מודלית על הכלונסאות שמבפנים).

כיצד תורמים את הזהב לגפן? מדברי חז"ל נראה, שתחילה הקדיש התורם את הזהב בקדושת דמים*, זאת, בטרם קבע את המטרה המדויקת של התרומה, וכשהביא את הזהב לעזרה הקדיש את הזהב לבדק בית, וכך תלה את הזהב על הגפן, וכדרך שמצינו בהלל הזקן, שהביא את קרבנו לעזרה כשהוא חולין והקדישו שם כדי שלא יבוא לכלל מעילה[9]. עוד מצינו, שכאשר היו בונים לשכה במקדש, היו בונים בחול* ואחר כך מקדישים[10], וכך יש מקום לנהוג באשר למתן גרגיר, או אשכול לגפן של זהב, והנושא נדון בדברי ראשונים[11]. באשר לשימוש בתרומות, יש מי שכתב שעיקר הזהב הועבר לבדק הבית*, ומן היתרה השתמשו לפרנסת הכהנים[12].


הגפן והטעמים: טעמים שונים ניתנו לעשיית גפן של זהב על פתח ההיכל. המגמה הנראית מדברי חז"ל היא שנעשתה להגברת התרומות, שכן, העובדה, שהכהנים תולים את תרומתו של האדם על פתח ההיכל – ואולי הוא עצמו זוכה לתלותה על הגפן, יש בה פרסום לעושי מצוה, והיא מגבירה את רצון הציבור לתרום[13]. משום כך גם נעשה העיטור בצורת גפן משום שהיא מרמזת על ישראל שנמשלו לגפן, ויש בכך סימן ברכה לתורם[14].

הכהן תולה את התרומה על ה'גפן'

התורם זהב למקדש, מגיש את תרומתו לכהן, והוא שתולה את התרומה על הגפן ש'על פתח ההיכל' (זאת, על פי השיטה האומרת שה'גפן של זהב' מודלית על כלונסאות שבתוך האולם).

מן האגדה

'גפן של זהב' בימי בית ראשון ושני

מצינו בדברי חז"ל אבחנה בין הגפן של בית שני לבין האילנות שהועמדו במקדש בימי בית ראשון, ובעוד שבימי בית שני היתה הגפן עושה פירות באמצעות תרומות של אדם התולה את הזהב על הגפן, בבית ראשון לעומת זאת, היתה הגפן שבמקדש ושאר האילנות מצמיחים פירות זהב מעצמם. כך נדרש בירושלמי[15]: זהב פרויים... יש אומרים: זהב שהוא עושה פירות, כמו ששנינו במידות: גפן של זהב היתה עומדת בימי בית שני על פתחו של היכל, שהיתה עושה פירות בידי אדם. אמר רבי אחא בר יצחק: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו, ובשעה שהיו אילו שבחוץ עושין פירות היו אילו שבפנים עושין פירות, ככתוב: פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן. אימתי יבשו?... בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו. ומצינו בדברי חז"ל שמאילנות אלה 'מהם היתה פרנסה לכהונה'[16].

[1] מידות ג, ח.

[2] וראה תפארת ישראל ג, ח. אות עח, שפירש כפשוטם של דברים.

[3] ראב"ד תמיד כט, א. תפארת ישראל אות פא. שכן, קדושת האולם וההיכל גדולה, אך הגדרתה המדוייקת נדונה בגמרא, ראה ערך 'אולם'.

[4] ראה רמב"ם בפירושו למידות ג, ח. לגירסת הרב קאפח זצ"ל. לפיכך שינה הרמב"ם מלשון המשנה, ובמקום לומר שהגפן היתה על פתחו של היכל, כתב שהיתה על פתחו של אולם, ובכך ניתן לקיים את לשון המשנה האומרת 'ומביא ותולה בה', כלומר, למרות שמדובר בתחום ש'בין האולם ולמזבח' מותר לישראל לעלות לשם כדי לתלות את הזהב. עיין ערך 'בין האולם ולמזבח', שיש דברים שאף אדם מישראל רשאי להכנס לתחום זה במקדש, וכך נראה להסביר את הרמב"ם בפירושו למשנה. אך לגירסת רוב הספרים, האומרת שתלו את הגפן על שער ההיכל, ממילא יש לומר כנ"ל, שהכהנים הם שתולים את הזהב על הגפן.

[5] דעת האחרונים על פי הברטנורא מידות ג, ח. וכן הבין התוספות יום טוב בדעת הרמב"ם.

[6] כך היתה הגירסא לפני המפרש לתמיד כט, א.

[7] לשיטה זו יש להסביר הלשון במשנה 'מביא ותולה', שכן אם הגפן נמצאת בראש הכותל כיצד יתלה? וראה מה שכתב בשיטה מקובצת שם.

[8] פרשני המשנה.

[9] נדרים ט, ב.

[10] רמב"ם מעילה ח, ד.

[11] ראה תוספות בבא בתרא פא, ב. ותוספות מנחות פ, ב.

[12] תפארת ישראל שם.

[13] אחרונים.

[14] ראה רמב"ם שם, כן ראה תפארת ישראל שם שהרחיב בהסברת הטעמים לצורת הגפן.

[15] יומא ד, ד.

[16] יומא לט, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש