גגין ועליות


גגין ועליות: מעמדם ההלכתי של הגגות והעליות במקדש ובירושלים.

העליות של ההיכל* ושל קדש הקדשים* נתקדשו[1], כמתואר בציוויו של דוד* המלך לשלמה* בנו, המצווה אותו על בנין המקדש, שנאמר: 'ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימיים ובית הכפורת'[2]. ממקור זה למדו חז"ל בתלמוד, שעליות ההיכל נתקדשו. אשר לגגות ההיכל אלה לא נתקדשו, וזאת, מן הסיבה שלא נזכרו בפסוק[3]. הגגין והעליות של לשכות העזרה* לא נתקדשו אלא בתנאים מסוימים בלבד[4]. אשר לגגין ועליות של ירושלים, קיים דיון בתלמוד ובראשונים באשר לקדושתם לענין אכילת קדשים קלים* ומעשר שני*[5].

עליות ההיכל וקדש הקדשים: מצינו בדברי חז"ל דעה האומרת, שחמורה קדושת העלייה* של קדש הקדשים מקדושת קדש הקדשים עצמו, משום שלקדש הקדשים נכנס כהן גדול אחת בשנה ביום הכיפורים, ואילו לעליית קדש הקדשים נכנסו אחת לשבע שנים או פעם ביובל, כדי לדעת אם צריכה תיקון[6]. וכתבו הראשונים[7], שמסיבה זו העמידו בעליית קדש הקדשים מחיצה המבדילה בין הקודש לקדש הקדשים, כמובא במשנה שראשי פיספסין נעשו שם להבדלה ביניהם[8]. ויש מי שכתב מן האחרונים, שבגלל הקדושה היתירה של העלייה, עשו שני מיני מחיצות, גם פרוכות וגם פיספסין[9]. לעומת הדעה שיש יתרון קדושה לעליית קדש הקדש הקדשים, קיימת דעת חכמים האומרת, שקדושת עליית קדש הקדשים שווה לקדושת קדש הקדשים[10], ובאשר להלכה הנזכרת בגמרא, שאין נכנסים לעלייה זו, הרי זה משום שלא היה צורך תמידי להכנס לשם, אלא לראות אם המקום צריך תיקון ובדק הבית[11]. יש מן הראשונים שכתבו, שכשם שטמא* הנכנס למקדש חייב כרת*[12], כך גם טמא הנכנס לעליות ההיכל חייב כרת[13].

קדושת גגות ההיכל וקודש הקדשים: מצינו מאמרים בתלמוד, הדנים בגגו של היכל, ובשאלה, האם אדם טמא רשאי להכנס לשם[14]. כמו כן, האם ניתן לשחוט שם קדשים קלים ולאוכלם שם. וכגון המאמר: 'השוחט על גגו של היכל - חייב, הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח'[15]. כמו כן, המאמר: 'גגה של היכל קדש, ואין אוכלין שם קודשי קדשים, ואין שוחטין שם קדשים קלים, והטמאים שנכנסו לשם הרי אלו פטורין'[16]. שאלה זו נוגעת גם לעלייה שעל ההיכל ולעלייה שעל גבי קודש הקדשים, מה דין עליות אלה לענין שחיטה ואכילה[17]. להלכה לא נתפרש מה דינן של עליות ההיכל לפרטיהן, מצינו עם זאת, עקרונות שנקבעו להלכה, ויש בהן כדי לענות על שאלות אלו. הלכה אחת: אם שחטו קדשים קלים בגגו של היכל פסולים, 'שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל אלא בקרקע העזרה', [18] ולמדו חכמים שהלכה היא, שיש לשחוט בקרקע העזרה דווקא, זאת, מ'ושחטו פתח אהל מועד'[19], מכאן ששחיטה על הגג פסולה. הלכה שניה: 'השוחט בגגו של היכל אף על פי שאינו ראוי לזביחה כלל הרי זה פטור', הלכה זו אומרת, ששחיטה בגג ההיכל פוסלת את הקרבן, שכן לא נעשתה על קרקע העזרה, אך השוחט פטור, שהרי הביא את הקרבן אל פתח אהל מועד אלא ששחטו על הגג, ואין זה בגדר השוחט בחוץ. העולה מן האמור, שאין שחיטה אלא בקרקע, לא בעלייה ולא בגג[20].


בית הטבילה של כהן גדול

בית הטבילה בעלייה שמעל בית הפרוה שהיה בתחומי העזרה נתקדש.

גגות הלשכות שבתחומי העזרה ומחוצה לה: הלשכות וגגותיהן דינן נחלק לשנים: האחד: גגות שבתחומי העזרה: לשכה נמצאת מתחת לעזרה ובתחומיה, וגגה משמש כרצפת העזרה ושווה לה, הגג קודש - אפילו אם הלשכה עצמה פתוחה אל החול.[21] אולם אם גג הלשכה גבוה מרצפת העזרה, על כגון זה אמרו חכמים: 'גגין ועליות לא נתקדשו'[22], שכן, הלשכה פתוחה אל החול, כמו כן, גגה אינו שווה לרצפה. לפיכך, אין אוכלים שם קדשי קדשים ואין שוחטים שם קדשים קלים[23]. השני: גגות לשכה הבנויה בחול מחוץ לתחומי העזרה, אפילו פתוחה הלשכה לעזרה ותוכה קודש לאכילת קדשי קדשים, עם זאת, גגה חול[24].

לשכות ועליות בעזרה וגגותיהן: מובא במשנה, ש'לשכת הפרוה* שם היו מולחין עורות קדשים ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים'[25]. בית הטבילה נקבע בתחומי העזרה, שכן, כל טבילותיו של כהן גדול ביום הכיפורים, וכן קידוש ידים ורגלים שעשה, כולם נעשו בקודש - בעזרה, שנאמר: 'ורחץ את בשרו במים במקום קדוש'[26]. לאור האמור, שעליות שבעזרה לא נתקדשו, מצינו דיון בראשונים בשאלה, כיצד רחץ הכהן הגדול ב'מקום קדוש', הרי בית טבילה מקומו בעלייה שעל גבי בית הפרוה, והרי עליות שבעזרה לא נתקדשו[27]? יש מן הראשונים שתירץ, שנעשה כאן קידוש מיוחד לעלייה זו כבר בימי שלמה, או מאוחר יותר בעת בניית הבית שני[28]. ויש שתירצו, שגג בית הפרוה היה שווה לרצפת העזרה[29] ובית הפרווה עצמו מקומו מתחת לעזרה. ויש מן האחרונים שחילקו בדין גגין ועליות: אשר לאכילה, שחיטה וכניסת טמא – לא נתקדש הגג, מאידך, לענין טבילה של יום הכיפורים, שם נאמר: 'ורחץ במים במקום קדוש', ו'מקום קדוש' נקרא כל מקום המצוי בתחומי אויר העזרה, וכל לשכה הפתוחה לאויר העזרה, ולפיכך גם טבילה על גג כזה כשירה[30]. עלייה נוספת שהיתה בתחומי העזרה היא לשכת בית אבטינס*, לשם הביאו את הכהן הגדול ערב יום הכיפורים – כמובא במשנה: 'מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו לעליית בית אבטינס'[31]. בירושלמי מבואר[32], שהיתה זו עלייה על גבי שער המים. אף כאן עסקו המפרשים בשאלה, כיצד קיימו את פיטום הקטורת בלשכת בית אבטינס, זאת, כשהלכה היא, שיש לעשותה 'בקודש' דווקא ובתוך העזרה[33], מעתה, שלשכה זו היתה בעלייה, מעל לאכסדרה, אין הקטורת נעשית בקודש, שהרי עליות לא נתקדשו? יש מן הראשונים שתירץ, שבוני הבית קידשו לשכה זו למרות היותה בעלייה[34]. מאידך יש מן האחרונים שתירצו, שמה שדרשו חז"ל: 'קדש היא קדש תהיה לכם - כל מעשיה [של קטורת] לא יהו אלא בקדש'[35], אין כוונת הפסוק לומר, שיש לפטם את הקטורת על קרקע העזרה דווקא, ודי בלשכה המצויה באויר העזרה לעשיית הקטורת, ובכך נקרא עליה הפסוק - 'קדש תהיה לכם'. עוד דנו הראשונים בעליית בית אבטינס מצד היותה גם מקום שמירה של הכהנים כמובא במשנה - 'והרובין – פרחי כהונה – שומרין שם'[36]. וכתבו הראשונים, שלמרות שהישיבה אסורה בעזרה כי אם למלכי בית דוד[37], רשאים השומרים לשבת שם כשהיו עייפים, שכן 'גגין ועליות לא נתקדשו'[38]. עוד כתבו, שגם אם נאמר, שעלייה זו מצויה בקדושת העזרה, הותר להם לשבת שם, שכן בכל מקום שהדבר אינו אפשרי באופן אחר הישיבה מותרת[39].


עליית בית אבטינס

בעליית בית אבטינס הכינו את הקטורת, אשר כל מעשיה נעשו בקודש. (ראה בציור כהנים כותשים את הקטורת במכתשת של בית אבטינס). בלשכה זו למד כהן גדול את מעשה חפינת הקטורת ערב יום הכיפורים (במרכז הציור).

אכילת קדשים קלים על גגות העזרה: כאמור, גגות העזרה לא נתקדשו ואין להם קדושת העזרה לענין שחיטה[40], ונחלקו הראשונים, האם מותר לאכול שם קדשים קלים. יש אומרים, שכשם שפשוט הוא שאסור לאכול שם קדשי קדשים כך אסור לאכול שם קדשים קלים[41]. ויש אומרים: שאמנם אין לגגות הלשכות קדושת העזרה, אבל קדושת ירושלים יש להם, ולכן אפשר לאכול שם קדשים קלים[42].


גגות ירושלים נתקדשו לאכילת קרבן פסח

המקורות בדברי חז"ל והפוסקים מלמדים, כי ניתן לאכול קרבן פסח בעליות ובגגות ירושלים, אם כי נאמרו בענין זה דעות אחרות. בציור נראים אנשי ירושלים אשר סיימו את אכילת קרבן פסח על הגג, ועומדים ושרים את ההלל נוכח המקדש.

גגין ועליות בירושלים: אף בענין גגות ירושלים מצינו מחלוקת בתלמוד, יש אומרים, שגגות ירושלים וכן העליות לא נתקדשו, ולכן אין אוכלים שם קדשים קלים, כגון קרבן פסח, וכן מעשר שני*, אלא אם כן האוכלים יושבים על הקרקע בבתי ירושלים וחצרותיה[43] . למעשה, מצינו מקורות בדברי חז"ל ופרשנים, הסוברים, שגגות ירושלים יש להם דין קדושת ירושלים, ו'אויר ירושלים כירושלים'. לאור האמור כתבו הפוסקים להלכה, שניתן לאכול על גגות ירושלים קדשים קלים ומעשר שני[44].


ה'עליות' בתשובת הרדב"ז - היכן?

בציור נראות בהר הבית שתי מערכות של 'עליות': האחת - מקיפה את הר הבית מסביב (ראה ציור מימין, מערכת קשתות ו'עליות' על גבן). השניה - מערכת עליות הסובבת את כיפת הסלע, ומקיפה את הרמה המוגבהת בהר הבית (בציור במרכז). השאלה שהפנו אנשי ירושלים לרדב"ז היא, האם מותר להתקרב ולעלות ב'עליות' הסמוכות לכיפת הסלע? על כך השיב הרדב"ז שהדבר מותר.

מעולם ההלכה
גגות ועליות בהר הבית בזמן הזה

'אם תאמר... כיון שכל העליות [שבמקדש] לא נתקדשו, חוץ מהעלייה אשר על ההיכל, למה לא יהיה מותר ליכנס עתה בכל העליות [הבנויות בהר הבית בזמן הזה]? - דע! דלא אמרינן ד'לא נתקדשו', אלא העליות והגגות אשר היו בנויות בזמן ש[בית המקדש] היה קיים, אבל הגגין והעליות הבנויות עתה [שבנו הישמעאלים בזמן הזה] סביב למקדש [כלומר, סמוך לכיפת הסלע] שמא בתוך אויר העזרה [של ימי בית ראשון ושני] הם בנויות, או באויר הלשכות שהיו אז [ולפי זה נאמר, שכל עלייה שנבנתה סמוך לכיפת הסלע הרי היא בנויה באויר העזרה שנתקדש]... הילכך, אם נתברר לפי החשבון אשר כתבתי, שהם בנויות בקודש [כלומר, בתחומי ארבעים אמה מצפון לכיפת הסלע, וארבעים אמה מדרום לכיפת הסלע] לא נחוש לגובה [של העליה] לומר, שמא למעלה מגגות הלשכות אשר לא נתקדשו הן בנויות [ונבוא להתיר את הכניסה לעליות הגבוהות הקיימות בזמן הזה] כיון דאויר העזרה כעזרה [ולפיכך למסקנה יש לאסור מספק את כל העליות הנוכחיות הבנויות בתחומי העזרה]. ומכל מקום יש לי לתת טעם למנהג שנהגו כל העולם, לעלות באותם עליות [שבהר הבית הסמוכות לכיפת הסלע] לראות משם את הבית כולו [העומד על יסודות בית המקדש] ולא שמענו ולא ראינו מי שמיחה בידם... [ויש להתיר לעלות לשם] שמא על אויר גגות הלשכות אשר לא נתקדשו הן בנויות [שכן הן בנויות מחוץ לתחום קל"ה וקפ"ז של העזרה]. הילכך כיון דאיכא כל הני ספיקי, תלו הדבר להקל מרוב חשקתם לחזות בקודש... הנה כתבתי לך טעם המנהג [להכנס ולעלות לעליות הבתים הסמוכים כיום לכיפת הסלע]. אבל אתה תהיה מן הנזהרים, ולא תכנס לא לבית ולא לעלייה אם לא תהיה רחוקה מהכיפה הרבה [הכוונה לגגות ועליות הצמודים לכתלי הר הבית ורחוקים מכיפת הסלע, כגון ה'מחכמה' ושאר העליות סביב, ושם מותר להכנס, כיון שאלו רחוקים מן הכיפה ונמצאים בגג ועלייה] [45]. הלכך, מותר להתקרב אל הפתחים ולעלות אל העליות.


כניסה לגגין ועליות בהר הבית בזמן הזה

הרדב"ז נשאל על ידי אנשי ירושלים בזמנו, האם הם רשאים להכנס לבתים ולעליות המקיפים את כיפת הסלע, כשכוונתם לראות מקרוב את מקום המקדש? בתשובה תרצ"א השיב באופן מפורט, ומסקנתו, שכל הבתים והעליות הסמוכים לכיפת הסלע מותרים בעליה, גם לנזהרים. (בצילום: 'בית' מימין למדרגות. ל'בית' יש כניסה מקומרת, וכשנכנסים פנימה יש בפנים מדריגות, ובהן ניתן לעלות ל'עלייה' בקומה שניה. משם פתוחים חלונות המשקיפים על כיפת הסלע).

[1] פסחים פו, א.

[2] דברי הימים א כח, יא.

[3] רש"י פסחים פה, ב. ד"ה 'תא שמע'.

[4] פסחים פה, ב. וראה להלן.

[5] ראה ירושלמי פסחים ז, יב. וראה להלן 'גגין ועליות בירושלים'.

[6] דעת אבא שאול פסחים פו, א. תוספתא כלים בבא קמא א, ז. וכך מובא בתפארת ישראל מידות ד, אות מז. וכן כתב בעל תוספות יום טוב שם ד"ה 'פסיפסין'.

[7] ראה פירוש המשנה לרמב"ם שם.

[8] מידות ד, ה.

[9] תפארת ישראל שם אות מז.

[10] דעת חכמים בתוספתא כלים בבא קמא א, ז. ועיין ברמב"ם בית הבחירה ז, כג. שבכל הפרק יוצר אבחנה בעשרת דרגות הקדושה של בית המקדש, וכשעוסק בקדושת העליה אינו אומר דבר בענין קדושתה היתירה. וראה בדברי מהר"י קורקוס שם.

[11] פרוש הר"ש לכלים א, ט.

[12] כריתות ב, א.

[13] תוספות שבועות יז, ב. ד"ה 'וטמא' ועיין מנחת חינוך מצוה קפד שאמר שאסרו להכנס לשם בביאה ריקנית, וצריך להבין מה ענינה של 'ביאה ריקנית', לכניסה לעליה, הרי אין שם שום אפשרות לעשות עבודה כהלכתה, לא במנורה, ולא בשולחן ובמזבח הקטורת.

[14] ראה הערה 13.

[15] זבחים קז, ב. עיין שם בגמרא, שיש מקום לומר, שהשוחט בגג ההיכל הרי זה בגדר 'שחוטי חוץ'.

[16] תוספתא כלים בבא קמא, א. יא. וראה פסחים פו, א.

[17] עיין רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, ז – ט, שם הזכיר את גגות והעליות שבעזרה, וכן מחילות, ולא הזכיר דבר בקשר לקדושת עליית ההיכל. כן ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ה, ד. הכותב: 'ומנין ששוחטים קדשים קלים בכל העזרה אפילו אחורי ההיכל... ואם שחטם בהיכל כשרים, אבל אם שחטן בגגו של היכל פסולין, שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל אלא בקרקע העזרה'. הרמב"ם הזכיר את קרקע כל העזרה, את קרקע ההיכל, שם ניתן לשחוט, הרמב"ם פוסל את גג ההיכל ואת כל הגגות בעזרה, אך אינו מזכיר דבר בענין העלייה שעל גבי ההיכל וקודש הקדשים לענין שחיטה. ונראה מדבריו, שאף שיש להם קדושה מסויימת, אין בקדושה זו היתר לשחיטה, שאינה אלא בקרקע.

[18] רמב"ם מעשה הקרבנות ה, ד.

[19] ודרשו בזבחים נה א: 'לפסול צדדי צדדין', כלומר, אמנם אין צריך לשחוט דווקא כנגד הפתח ואפשר לשחוט גם בצדדים, אך לא 'בצידי צדדין', כלומר, הלשכות, אף על פי שתוכן קודש עם זאת פסולות לשחיטה, עיין שם.

[20] ראה רמב"ם מעשה הקרבנות יח, טו. יש מן האחרונים האומרים, שאמנם גג ההיכל פסול לשחיטה ואכילה, אך ניתן לומר, שאף לשיטת הרמב"ם באשר לעליית קדשי הקדשים מותר לשחוט, וקדושתה נאמרה אף לענין שחיטה כרצפת העזרה. בהתאם לכך רצפת עליית ההיכל, קדושתה כקדושת רצפת ההיכל, ומאחר שניתנה רשות לשחוט בהיכל ניתן לשחוט גם על רצפת העלייה. והביאו ראייה מפסחים פו א. שם נאמר שהעליות נתקדשו, כמובא בדברי דוד המלך, שנתן לשלמה בנו את 'תבנית האולם... וגנזכיו ועליותיו', ומפרש רש"י שם, 'אלמא קדוש', ויש לומר, שהתכוין בדבריו אלה, שהעליות נתקדשו גם לשחיטה. עיין שם בר"ח שכתב 'רחמנא גזר הכי'. וכן נראה מדברי המאירי פסחים פה, ב. שכתב: 'עליות שבהיכל נתקדשו... כלומר, שהכל היה במראה הנבואה', וכפי שכתב בהמשך דבריו שם פו, א: 'מעתה, גגין של היכל, אין אוכלין בהם קדשי קדשים ולא שוחטין בהן את הקלים, שנשחטים בכל מקום שבעזרה, ואע"פ שעליותיו נתקדשו, בעליות הוא מפני שהוזכרו במקרא, כדכתיב: ואת גנזכיו ועליותיו, אבל גגין שלא הוזכרו לא', ורצונו לומר מכוח הפסוק בדברי הימים, שעליות נתקדשו אף לענין שחיטה ואכילה.

[21] רמב"ם בית הבחירה ו, ז.

[22] מעשר שני ג, ח. פסחים פה, ב.

[23] רמב"ם בית הבחירה ו, ז.

[24] רמב"ם בית הבחירה ו, ח.

[25] מסכת מידות ה, ג.

[26] ויקרא טז, כד. תוספתא יומא א, כ.רמב"ם עבודת יום הכיפורים ב, ג.

[27] ראה רמב"ם בית הבחירה ה, יז.

[28] ראב"ד לתמיד כז, א.

[29] תוספות יומא לא, א. ד"ה 'וכלן בקדש'

[30] עזרת כהנים מידות ה, ג.

[31] משנה יומא, א, ה.

[32] יומא א, ה.

[33] רמב"ם כלי מקדש ב, ו.

[34] ראב"ד בפירושו לתמיד כה, ב.

[35] כריתות ו, א.

[36] משנה תמיד א, א.

[37] רמב"ם בית הבחירה ז, ו.

[38] המפרש לתמיד א, א.

[39] פירוש הראב"ד לתמיד כז, א.

[40] כאמור לעיל

[41] תוספות שבועות יז, ב. ד"ה 'ואין שוחטים'

[42] שו"ת הרשבא א, לד.

[43] דעת רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב בירושלמי פסחים ז, יב. כך נראה לכאורה מפשט הגמרא, האומרת: 'מאי לאו דאכלי באיגרא [החבורה אכלה קרבן פסח בהיותה על הגג] ואמרי [הלל] באיגרא', ומפרש רש"י, שיש לכאורה ראיה מכאן שגגות ירושלים נתקדשו לאכילת קרבן פסח. ומתרצת הגמרא: 'לא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא', כלומר שאכלו בארץ ואמרו הלל על הגגות.

[44] דעת רבי חייה בירושלמי פסחים ז, יב. והביא את האימרה הידועה: 'פסחא כזיתא והלילא מתבר אגריא', כלומר, אכילת כזית מן הפסח ואמירת ההלל שוברים את הגג שהחוגגים יושבים עליו. לאור האמור, צדקו דברי מי שאומר בבבלי שאנשי ירושלים אכלו בחבורה על הגג. אכן, ראה תוספות מכות יב, א. ד"ה 'אילן', המגיעים למסקנה, ש'אויר ירושלים כירושלים' לענין מעשר שני, וממילא נכונים הדברים גם לאכילת קדשים קלים. כן עיין מהרש"א שם שאויר ירושלים כירושלים. עיין מנחת חינוך שסב, שכתב שכך היא דעת הרמב"ם, והביא לכך שלש ראיות: א. בהלכות מעשר שני ב, טז. הביא הרמב"ם הלכה – 'החלונות ועובי החומה כלפנים' וממילא אפשר לאכול מעשר שני על 'גג' החומה. ב. בהלכות מעשה הקרבנות י, ה. מביא הרמב"ם את דין אכילת קדשים קלים, שם כתב בין השאר: 'החלונות ועובי החומה כלפנים' ג. בהלכות קרבן פסח ט, א. כתב הרמב"ם: 'גגין ועליות לא בכלל בית' , ואין הכונה שאסור לאכול שם קרבן פסח, אלא כוונתו לומר הלכה, שאסור לעזוב את החבורה היושבת במקום אחד ולעבור לגג, אלא חייב אדם להשאר בחבורתו אם בבית ואם בגג. וראה רש"י פסחים פה, ב. הכותב: 'עובי ראש החומה בגובה - כלפנים [כדין ירושלים]. כך גם ברש"י שם פו, א: 'עובי החומה... ראש החומה נתקדש, דדמו לגגין ועליות'.

[45] שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרצא. ועיין ראב"ד תמיד כז, א. כן עיין מנחת חינוך שסב.



האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il