בר כוכבא


בר כוכבא: מנהיג המרד נגד הרומאים לאחר חורבן בית שני במטרה לחדש את הבית השלישי.

לאחר חורבן בית שני ויציאת רבים מישראל לגלות, נשארה ירושלים תחת שלטון רומא, ויהודים מועטים בלבד נותרו בה בשליטת הלגיון העשירי[1]. עם זאת, נשארו בארץ ריכוזים של ישובים יהודיים: בהרי יהודה, בגליל, בגולן ובדרום הארץ. השלטון הרומי הכביד את עול המיסים והצר את צעדי הישוב וחירותו, ואף הסנהדרין נדדה ממקום למקום[2]. במהלך שנות החורבן הראשונות עברו על הארץ והיהודים בתפוצות אסונות, וכגון 'פולמוס קיטוס', כלומר, מרד היהודים בימיו של הנציב קיטוס, נציגו של טרייאנוס קיסר, זאת, כחמישים שנה לאחר החורבן. במהלך מרד זה נהרגו רבים מישראל, ובעיקר באלכסנדריה של מצרים*. מרד בר כוכבא התפתח סמוך לפולמוס האמור, ולפי המבואר במקורות אירע חמישים ושתים שנה לאחר החורבן[3]. המרד התרחש בעקבות החלטת הרומאים להקים בירושלים עיר אלילית. הדבר עורר זעם בעם, וכך קם בר כוכבא אשר הרים את נס המרד ברומאים, בתקוה לבנות הבית השלישי ולחדש את העבודה במקדש. המרד נמשך כארבע שנים[4]. במהלכו השתלטו המורדים לזמן קצר על ירושלים, אולם המטרה הנכספת לא הושגה. אדיריאנוס קיסר גייס את לגיונות הקיסרות הרומאית, העביר אותם ארצה, דיכא את המרד באכזריות, ובנה את ירושלים על פי תכניתו. חכמינו ז"ל ציינו שלבים במרד בר כוכבא וקבעו אותם כימי תענית, וכגון, תשעה באב בו נחרשה העיר וההיכל. כמו כן שנים לאחר מכן חרבה העיר ביתר באותו תאריך ונהרג בר כוכבא מנהיג המרד[5]. ערפל כבד עוטף את מרד בר כוכבא, שכן, רבים מן החכמים נהרגו בעקבות המרד והגזירות שבאו בעקבותיו, ומעטים המקורות בתלמוד ובמדרש בענינו. גם ההסטוריונים הרומאים צמצמו בתיאורים אודות המרד, זאת, מאחר והלגיונות סבלו אבידות כבדות במהלכו. אמנם מתגלות מדי פעם עובדות חדשות אך יש לנהוג זהירות בהסקת מסקנות בעת בחינת הממצאים והמקורות השונים.

הרקע למרד: עם עלות אדיריאנוס קיסר לשלטון ברומא, הוציא הנחיות לנציבים ברחבי האימפריה הרומית, כשהוא מורה לשקם את ההריסות של הערים הגדולות שחרבו במלחמות בארצות השונות[6]. ההוראה כללה את ארץ ישראל ורבים נענו לקריאה והחלו לעלות לירושלים במטרה לבנות את העיר והמקדש. במדרש מובא, שפפוס ולוליאנוס עשירי היהודים תרמו מכספם, וההמונים שהגיעו מארצות הגולה עלו לירושלים דרך אנטיוכיה ועכו, שם נטלו עמם כסף וזהב וחומרים אחרים הנדרשים לבנין הבית. בין העולים היו כמה מחכמי הסנהדרין וביניהם רבי יהושע בן חנניה. משנאספו העולים לבקעת בית רמון סמוך לציפורי – אחד ממרכזי השלטון הרומי - הגיעה הידיעה למתכנסים, כי ניתן צו מלכותי המורה להזיז את מקום המקדש ממקומו הקבוע. העולים לירושלים ראו בכך ביטול ההיתר לבנות מקדש והתעורר חשש להתפרצות מרד. החכמים שנוכחו במקום פנו לרבי יהושע שישכך את רוח המרד, ולאחר דברי שיכנוע התפזר ציבור העולים[7]. עם זאת אש המרד לא שככה, שכן, כחלק מן ההחלטה על שיקום הערים החליט אדיריאנוס לבנות את ירושלים כעיר רומית הנקראת על שמו. אחד מכינוייו היה - איליוס קפיטולינוס, ולפיכך קבע שיקראו את שם העיר - 'איליה קפיטולינה'. כחלק מן ההכנות לבנינה המחודש של ירושלים כעיר אלילית, ציווה הנציב הרומי טורנוס רופוס (טיונוס רופוס) 'לחרוש' את העיר, כלומר, ליישר ולהכשיר את השטח לבנינה המחודש. כך גם באשר למקום המקדש, ציוה ליישר את הריסותיו כהכנה להקמת מקדש אלילי ופסל במרכזו[8]. הידיעה על תכנית הקיסר נפוצה בארץ ובתפוצות, ואש המרד התלקחה. חכמי ישראל אשר ההחלטה על חרישת העיר והמקדש עוררה בהם חרדה, עלו לירושלים לראות את הנעשה מקרוב. לפי המבואר בתלמוד עלו חכמי הסנהדרין לירושלים לעמוד על המתרחש. בין העולים היו רבן גמליאל נשיא הסנהדרין, וכן רבי אלעזר בן עזריה ממלא מקומו. במעמד זה נוכח רבי יהושע שהיה עד למאורע בבקעת בית רימון. כן נוכח במקום רבי עקיבא שהיה קשור למהלך של בר כוכבא. כשראו חכמים את מקום המקדש במצבו באותה שעה קראו עליו את הפסוק 'ציון שדה תחרש'[9], שכן ראו לנגד עיניהם את ההכנות המעשיות של הרומאים בירושלים במטרה להנציח את חורבן העיר והמקדש[10].

תיאור המרד: הידיעות שהגיעו מירושלים ומקום המקדש הפכו את המרד לעובדה. מנהיג המרד - שמעון בן כוסבא[11] - הכין את העם באימונים צבאיים, הקים מבצרים ומקומות מסתור, וכן מאגרי נשק. מנהיג המרד נקרא בפי העם 'בר כוכבא', ככל הנראה לאור דברי רבי עקיבא הקורא עליו את הפסוק האמור במשיח: 'דרך כוכב מיעקב'. בפי חכמים נקרא 'בר כוזיבא'[12], נראה, שכינוי זה דבק בו לאחר דיכוי המרד. בר כוכבא הצליח ללכד סביבו אנשים רבים. חז"ל מתארים את רוח ההתנדבות ואת הנכונות של הציבור להצטרף ללוחמים, כשאחד המבחנים לחייליו היה נכונותו של חייל לקטוע אחת מאצבעותיו. חכמים הציעו לבר כוכבא שיטה אחרת: 'אמרו לו: כל מי שאינו עוקר ארז בלבנון אל יבא לצבא שלך'[13]. מתברר, שחלק ניכר מחכמי ישראל תמכו במנהיג המרד ומטרותיו, ובראשם רבי עקיבא, וכלשון חז"ל: 'תני רבי שמעון בר יוחאי: עקיבא רבי היה דורש: 'דרך כוכב מיעקב - דרך כוזיבא מיעקב!' כן אמרו, כי רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוכבא היה אומר: 'הוא מלכא משיחא!' היו, עם זאת, חכמים שהתלבטו בשאלה כיצד יש להתייחס לדמותו, כגון, ר' יוחנן בן תורתא שאמר: 'עקיבא! יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא!' כלומר, יחלפו שנים רבות עד ביאת הגואל[14]. ראייתו החיובית של רבי עקיבא וחבריו את התפתחות מרד בר כוכבא, נובעת מן העובדה, שבר כוכבא הציב לעצמו כמטרה את בניין הבית וחידוש העבודה במקדש. אכן, מצינו שחכמינו ז"ל וכך ראשונים ואחרונים בעקבותיהם תומכים[15] בשיטת רבי עקיבא, ובר כוכבא מוגדר בהלכה 'בחזקת משיח': 'רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה, והיה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא מלך המשיח, עד שנהרג בעוונות'[16].

מדברי רבי עקיבא למדו ראשונים, שיש לקבל את מנהיגותו של אדם מישראל למרות שלא הוכתר למלך בהחלטת הסנהדרין[17] ולראות בו מועמד למלך המשיח, גם אם אינו עושה אותות ומופתים, אלא 'הוגה בתורה ועוסק במצות', ונלחם את מלחמות ה'. מלך כזה 'הרי זה בחזקת שהוא משיח [כדוגמת בר כוכבא. מאידך] אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו... הרי זה משיח בודאי![18]' מסיבה זו קבעו חכמים, שיום נפילתו של בר כוכבא, וכשלון הנסיון להקים את המקדש מחדש הוא יום ראוי לתענית לדורות – כמובא בהלכה: 'בתשעה באב... נלכדה עיר גדולה וביתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך, ודימו כל ישראל וכל החכמים שהוא מלך המשיח, ונפל בידי הרומאים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חרבן בית המקדש'[19]

מפעולותיו: ברור מפעולותיו השונות של בר כוכבא, שהציב כמטרה למרד את כיבושה מחדש של ירושלים והחזרת עבודת בית המקדש למקומה. ביטוי לכך מוצאים במטבעות שטבע בר כוכבא, ועליהם הכתובת - 'שנה ראשונה לגאולת ירושלים', 'שנה שניה לחרות ירושלים'. בחזית המטבע הוטבעה חזית בית המקדש[20]. מטבעות אלו נזכרות בתלמוד בשם 'מעות כוזביות ירושלמיות'[21]. כמנהיג השם דגש על קיום המצוות של העם, דאג בר כוכבא גם לצרכי הצבא בתחום שמירת ההלכה, כמוכח מתוך האגרות ששלח ובהן הוראה להעביר לולבים ללוחמים.


מטבע המקדש ותקוות הבנין

בר כוכבא טבע מטבעות כסף להמחשת עצמאות ישראל ושבירת עול מלכות רומא. המטבע שבצילום היא מטבע רומית שהוטבעה על גבה הטבעה חדשה. המטבע נקראה 'סלע' (במשקל 15,2 גרם). על גבי המטבע מופיעה חזית המקדש כדי להצביע על מטרת המרד והיא – בנין הבית השלישי. מאחורי המטבע הוטבעו לולב אתרוג, וכו'. כן הוטבעו על המטבע השם 'שמעון' וכן 'לחרות ירושלים'. מעל ההיכל מופיע כוכב, להמחשת הפסוק: 'דרך כוכב מיעקב'.

סיום המרד: חכמינו ז"ל תולים את מפלתו של בר כוכבא בבטחון מופרז בכוחו[22]. כן ציינו את העובדה שלא כל חכמי ישראל תמכו בו, כיון שציפו לראות בו משיח מופלא, המסוגל לעשות ניסים ונפלאות, ולהוכיח את עצמו כשופט הדן על פי 'חוש הריח', כלומר ראייה רוחנית מיוחדת[23]. כתוצאה מן המרד נהרגו מאות אלפים. כן הוחמרו הגזירות על יושבי הארץ - כמובא במדרש: 'מה לך יוצא ליהרג? - על שמלתי את בני! מה לך יוצא לישרף? - על שקראתי בתורה! מה לך יוצא ליצלב? - על שאכלתי מצה! מה לך לוקה בפרגול? - על שנטלתי את הלולב!'[24] כמו כן, רבו הרוגי מלכות, כדוגמת רבי עקיבא וחבריו, אשר מסרו נפשם על קידוש ה' ועל קיום המצוות בשעת גזירה[25]. מאידך, נקבע בתודעת עם ישראל, כי חובה לקיים את מצוות ה' – והקמת המקדש בכלל זה – בעוז, בהקרבה ובמסירות נפש.


מערת מסתור מתקופת מרד בר כוכבא

אחת משיטות הלחימה של בר כוכבא היתה בניית מחנות צבא במערות ומחילות מתחת לפני הקרקע. הרומאים התקשו לגלותן וכשנכנסו לשם הפכו המערות למלכודת עבורם. ממערות מסתור כגון אלו היו הלוחמים יוצאים לתקוף את הרומאים וחוזרים למקומם. מערות רבות כאלה נתגלו ברחבי הארץ, שם נמצאו שרידים שונים מאותה תקופה, ביניהם מטבעות מתקופת המרד.


מעמדו של בר כוכבא בהלכה: אישיותו של בר כוכבא שימשה אצל חכמי ישראל דוגמא לדמותו האפשרית של מלך המשיח, וכמה יסודות בהלכה נקבעו לאור פרשת המרד: א. המקור לאמונה בביאת המשיח לקוח מן הפסוק 'דרך כוכב מיעקב', שחכמי ישראל השתמשו בו להגדרת מעמדו של בר כוכבא[26]. ב. מתפקידיו של משיח לבנות מקדש ולחדש את הבאת הקרבנות – כבר כוכבא בשעתו, זאת, במידה וישראל לא יעשו זאת עד בואו[27]. ג. המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, ועיקר תפקידו לחדש מצוות בישראל[28]. ד. תפקידו של משיח להלחם מלחמות ה' באויבי ישראל – כבר כוכבא - ולכבוש את ארץ ישראל, ואף את ארצות הקיני קניזי וקדמוני, שהם עמון מואב ואדום ולהקים בהן ערי מקלט[29]. ה. אחת המסקנות ההלכתיות מהשתלשלות המרד היא, שמבחינת ההלכה אין צורך במשיח לבנין הבית. שהרי רבי יהושע וחכמי הסנהדרין עלו לבנות מקדש בהעדר משיח. כך גם בר כוכבא עצמו פתח במרד וחתר לבנות מקדש, זאת, למרות שלא נתמנה על ידי הסנהדרין כמלך המשיח. מאידך, מעשה בנין המקדש וקיום מצות הקרבת הקרבנות בחצרותיו, הם שבזכותן ראוי הוא שיוכתר על ידי הסנהדרין כמלך המשיח[30].

אחת ממערות המסתור של בר כוכבא בין צוקי הגאיות באזור ים המלח.

מדברי חז"ל

קבורת הרוגי ביתר ותיקון ברכת הטוב והמיטיב

'כרם גדול היה לאדריינוס הרשע - שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טיבריא לציפורי. והקיפו גדר מהרוגי ביתר - מלא קומה ופישוט ידיים, ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו [בט"ו באב[31]]. אמר רב חונה: משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה [ברכת] הטוב והמטיב: הטוב - שלא נסרחו, והמטיב - שניתנו לקבורה. תני רבי יוסי אומר: חמשים ושתים שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש'[32].

[1] מלחמת היהודים ברומאים ספר ז, פרק א.

[2] ראש השנה לא, א.

[3] סדר עולם פרק ל. ילקוט שמעוני דניאל רמז תתרסו. שם נזכר פולמוס קיטוס. וראה איכה רבה ב, ד. במקורות אלו מובא, שביתר עמדה אחרי חורבן ירושלים חמישים ושתים שנה. (לפי מקורות אחרים אירע המרד ששים וחמש שנה לאחר החורבן).

[4] מטבעות המרד מופיעות במהלך ארבע שנים, וחז"ל אומרים שבר כוזיבא מלך שנתיים וחצי, וכנראה מדובר על שלבים בהתבססותו של בר כוכבא כמנהיג המרד.

[5] תענית כו, ב. רמב"ם תעניות ה, ג.

[6] ההסטוריון הרומי דיון קאסיוס.

[7] בראשית רבה סד, י.

[8] דיון קאסיוס. סוף מסכת תענית. רמב"ם תעניות ה, ג.

[9] מיכה ג, יב.

[10] מכות כד, ב. עיין שם בפרטי המעשה. יש מן האחרונים האומרים, כי שם הגיעו חכמים למסקנה כי אין מנוס ממרד, וזה היה טיב הויכוח בין החכמים שבכו על חרישת העיר, לבין רבי עקיבא, שהיה קשור למהלך של בר כוכבא. חכמים ראו את האסון שבחרישה, ואילו רבי עקיבא אמר שהחרישה היא כפרוזדור לטרקלין, ואי אפשר להגיע לבנין בלא מעשים. לפיכך קרא בפניהם את הפסוקים (זכריה ח, ה): 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים... תחזקנה ידיכם... ביום יוסד בית ה''. והוסיף, שעתה הונח היסוד ויש מקום להתחיל לשחוק. ועל כך אמרו לו: עקיבא ניחמתנו!

[11] כך מופיע שמו בחתימתו על אגרות שנמצאו במערות המורדים במדבר יהודה.

[12] סנהדרין צג, ב.

[13] ירושלמי תענית ד, ח.

[14] מדרש איכה רבתי ב, ה.

[15] ממדרשי חז"ל נראה, שאמנם היו חכמים שהתלבטו באשר לאישיותו של בר כוכבא, אך רבים אחרים תמכו בו, וכגון אלה שהציעו לו לגייס חיילים על ידי שיעקרו ארז בזרועם. כמו כן, לא רק רבי עקיבא אלא גם רבי מחבר המשנה, שחי לאחר המרד, קרא עליו את הפסוק 'דרך כוכב מיעקב' (ירושלמי תענית). כך גם העובדה שציוו חכמים להתאבל על חורבן ביתר בתשעה באב, כן ציוו לשמוח בט"ו באב על הבאתם של חללי המרד לקבורה, הדבר מלמד על יחס חכמי ישראל למורדים. יתירה מזו! חכמי הסנהדרין בכרם ביבנה תיקנו ברכה מיוחדת בברכת המזון לאומרה מדי יום ביומו על קבורתם (ראה 'מן המדרש') שכן, ראו את יד ה' והשגחתו בעובדה שלא הסריחו, אות הוא שכולם קדושי עליון (תענית לא, א).

[16] רמב"ם מלכים יא, ג.

[17] ראה משנה סנהדרין א, ה.

[18] רמב"ם מלכים שם.

[19] רמב"ם תעניות ב, ג. ועיין בראב"ד שהשיג עליו כמו שאמרו בבבלי סנהדרין צג, א. עיין שם.

[20] בר כוכבא נטל את המטבע הרומית עליה מוטבעת דמותו של אדיריאנוס ומחק את דמותו בהטביעו עליה את חזית המקדש. בחלקו העליון של המטבע הוטבע כוכב, כנראה כדי לציין את הגשמת הפסוק על הגאולה: 'דרך כוכב מיעקב'.

[21] ב"ק צז, ב. רש"י ד"ה 'כוזביות'. מטבעות כאלה נמצאו לרוב במקומות שונים בארץ אולם בירושלים עצמה נמצאו מעטות בלבד.

[22] איכה ב, ד.

[23] סנהדרין צג, ב: 'דמורח ודאין', עיין שם. זאת בניגוד להלכה כפי שקבע הרמב"ם בהלכות מלכים, שמשיח אינו צריך לעשות ניסים ונפלאות.

[24] מכילתא דרבי ישמעאל שמות, מסכתא דהחודש ז. לאוהבי ולשומרי מצוותי.

[25] איכה רבה ב, ד. ראה שם שהובאה רשימת הרוגי מלכות שנהרגו בעקבות המרד: 'את כל נאות יעקב - את כל נאותיו של יעקב, כגון: ר' ישמעאל, ורבן גמליאל, ור' ישבב, ור' יהודה בן בבא, ור' חוצפית המתורגמן, ורבי יהודה הנחתום, ור' חנניה בן תרדיון, ור' עקיבא, ובן עזאי, ור' טרפון'.

[26] ראה רמב"ם מלכים יא, א.

[27] עיין רמב"ם שם: 'ובונה מקדש'.

[28] ראה ברמב"ם שם, שהראב"ד חולק עליו, וסובר שהמשיח צריך להיות 'מורח ודאין', כלומר, כשבאים לפניו אנשים לדיון, יודע לשפוט בצדק דלים בחוש הריח המיוחד לו, כמובא בסנהדרין צג, ב. אולם הרמב"ם פוסק כדעת רבי אלכסנדרי בגמרא, ש'והריחו ביראת ה'' פירושו: 'שהטעינו מצוות ויסורין כריחיים', כלומר, עיקר תפקידו לחדש את המצוות בישראל, גם תוך כדי ייסורים.

[29] עיין שם ברמב"ם שהביא את הפסוק 'ומושלו מים עד ים ומנהר [פרת] עד אפסי ארץ'. כן הביא את הפסוקים מברכת בלעם בדבר כיבוש מואב ואדום בעתיד. כן הביא את המצוה להקים שלש ערי מקלט נוספות בעבר הירדן. ראה רמב"ם הלכות רוצח ח, ד.

[30] רמב"ם שם.

[31] סוף תענית.

[32] ירושלמי תענית ד, ה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il