אתנן זונה


*אתנן זונה: בהמה או עוף הכשרים להביאם למזבח, וניתנו לזונה בשכרה, אסור להביאם כקרבן על גבי המזבח.

נאמר בתורה: 'לא תביא אתנן זונה… בית ה' אלהיך'[1]. באיסור זה לימדה התורה, כי דבר מתועב, במיוחד אם בא כתוצאה של זנות, אינו רצוי ומאוס בעיני הבורא. 'אתנן' ענינו לשון נתינה, לפיכך, טלה שנתן האיש לאשה זונה, או לאיש זכר[2] בתמורה למעשה עבירה, הדבר משוקץ ומתועב, ומכאן האיסור להעלותו כמות שהוא על גבי המזבח[3].

גדרי האיסור: האומר לזונה: הא לך טלה זה בשכרך, הרי זה אתנן ואסור בהקרבה, זאת, כשנתן טלה זה לגויה, שפחה, או ישראלית האסורה עליו מן התורה. אבל אם היתה אשה פנויה אין זה בגדר אתנן[4]. כהן שנתן אתנן לפנויה, אין זה בגדר אתנן האסור כיון שאינה אסורה עליו[5]. לא נתן את הטלה לאשה אלא לאדוניה בשכרה, אף הוא אסור בהקרבה. כגון, שאמר לחבירו: הא לך טלה זה ותלון שפחתך אצל עבדי העברי, וכגון שאינו נשוי, מאחר שהעבד אסור בשפחה כנענית הרי זה אתנן זונה[6].

קבע עם זונה לתת לה טלה אחד בשכרה, ולבסוף נתן יותר, ואפילו אלף טלאים, כולם בגדר אתנן[7].

אשה שנתנה טלה כאתנן לבועל, אינו בגדר אתנן ומותר להקרבה[8], עם זאת, אין ראוי להקריבו לכתחילה כיון שקרבן זה מאוס בעיני הבורא[9].

האתנן ושינוייו: נחלקו חכמים, האם איסור אתנן חל על החפץ גופו בלבד או גם על שינוייו[10]. להלכה נפסק שאינו חל אלא על החפץ גופו. כלומר, דבר הראוי להקריבו על גבי המזבח, כגון, צאן ובקר*, וכן תורים ובני יונה*, וכן יין*, שמן* וסולת*, שכן נדרש: 'הן ולא שינוייהן'. ממילא, אם הביאה למקדש את האתנן בשינוי, וכגון, שנתן לה חיטים באתננה והיא עשתה מהם סולת, זיתים - ועשאתן שמן, ענבים - ועשאתן יין, הרי אלו כשרים, שכן, נעשה בהם שינוי מברייתן, ולכן אינם בכלל האיסור[11]. כך גם באשר לאדם שנתן לאשה כסף כאתנן, וקנתה בו סולת או כל קרבן אחר, אינו בכלל האיסור, ומותר להקרבה, שכן אין זה החפץ גופו כפי שניתן אלא תחליף[12].

בהמת קדשים: נתן לאשה בהמת קדשים, כלומר, שכבר הוקדשה לקרבן, אינה נאסרת, שכן, כבר זכה בה המזבח, לפיכך, לא ירד מקדושתו[13]. מאידך גיסא, אם נתן לה תורים ובני יונה שהוקדשו, חל עליהם גדר אתנן, ואסורים לקרבן, ודבר זה מפי קבלה[14].

נתן לה טלה שאינו שלו, אינו נעשה אתנן, שכן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו[15].

החייבים במלקות: כהן שהקריב אתנן טלה או פר, שנאסר להביאו על גבי המזבח, הרי הוא לוקה[16]. ומצינו בתוספתא, שהמביא אתנן למזבח עובר בחמישה לאוים. כמו כן, חמישה אנשים שעשו כל אחד שלב בהקרבה כל אחד חייב בלאו: המקדיש, השוחט, זורק הדם, המקטיר מקצתו, והמקטיר את כולו[17].

מהלכותיו: המקדיש טלה של אתנן למזבח, ירעה עד שיפול בו מום וייפדה ויפלו דמיו למזבח[18].

אשה שמכרה את פירות הכרם לאיש אחר, ולבסוף החזירם לה כאתנן נפסלו לביכורים[19].

אשה שהביאה אתנן זהב למקדש, אין עושים ממנו ריקועי זהב לקירות הבית, ואם הביאה ממון, ניתן לקנות בו זהב, שכן נשתנה[20]. טלה האתנן שהתערבב בדברים המותרים, ואפילו כל שהוא ממנו, אוסר הכל, 'אפילו אחד בריבוא נפסד הכל ונפסל למזבח'. ולדות האתנן הרי הם מותרים[21]. לא נאסר אתנן להביאו למקדש אלא לצורך המזבח וההיכל, שנאמר: 'בית ה' אלהיך', לא כן הר הבית שאינו קרוי 'בית ה''[22].

[1] דברים כג, יט.

[2] רמב"ם איסורי מזבח ד, ט.

[3] תמורה כט, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, ז.

[4] תמורה כט, א. רמב"ם איסורי מזבח ד, ח.

[5] רמב"ם איסורי מזבח ד, ח.

[6] תמורה כט, א. במשנה. רמב"ם איסורי מזבח ד, י.

[7] תמורה כט, א. רמב"ם שם הלכה יא.

[8] תמורה כט, ב. ורמב"ם שם, הלכה ט.

[9] רדב"ז איסורי מזבח ד, ט.

[10] מחלוקת בית שמאי ובית הלל בבא קמא סה, ב. וראה רש"י דברים כג, יט. שפסק כבית שמאי.

[11] תמורה שם רמב"ם שם טו. וכדעת בית הלל.

[12] תמורה ל, ב. רמב"ם שם הלכה יד.

[13] תמורה שם ורמב"ם שם.

[14] רמב"ם איסורי מזבח ד, טו. ועין שם בראב"ד וברדב"ז.

[15] רמב"ם שם.

[16] חינוך מצווה תקעא.

[17] תוספתא תמורה פרק א, ו. תוספתא מכות ד, ג. וראה מנחת חינוך תקעא בתחילה.

[18] רמב"ם איסורי מזבח ג, י.

[19] ירושלמי ביכורים א, ו.

[20] תמורה ל, ב. רמב"ם איסורי מזבח ד, יח.

[21] תמורה כח, א. רמב"ם איסורי מזבח ג, יב.

[22] תוספות עבודה זרה יז, א. ד"ה 'מהו'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il