בגד מנוגע


*בגד מנוגע: בגד שנראה בו נגע, קביעת טומאתו וסדר טהרתו.

נאמר בתורה: 'והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים... או בעור או בכל מלאכת עור, והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד... וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים. וראה את הנגע ביום השביעי, כי פשה הנגע בבגד... ושרף את הבגד... ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע... וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית... וראה הכהן אחרי הוכבס את הנגע, והנה לא הפך הנגע את עינו... באש תשרפנו... ואם תראה עוד בבגד... באש תשרפנו. והבגד... אשר תכבס וסר... הנגע וכובס שנית וטהר...'[1]

שלושה סוגי נגעים נאמרו בתורה: נגעים באדם, נגעים בבגד, ונגעים בבית. באשר לאדם שנראה נגע בבגדו, קיים תהליך, בו מתייצב בעל הבגד אצל הכהן, המוודא כי אכן מדובר בבגד מנוגע. פעמים שלאחר המתנה הבגד נטהר, אך במידה שנמצא טמא על פי התנאים האמורים בהלכה יוצא הבגד לשריפה.

סדר קביעת טומאת הבגד וטהרתו: אדם הרואה על בגדו נגע בצבע ירקרק (ירוק כהה, ובלשון חז"ל: ירוק שבירוקים) או אדמדם (אדום כהה, ובלשון חז"ל: אדום שבאדומים) מביא את הבגד אל הכהן להתבונן בנגע. הכהן בוחן את הבגד, ובמידה וראה בו נגע המטמא בשיעור גריס, מסגיר את הבגד שבעת ימים,[2] ואם לאו הבגד טהור.

ביום השביעי רואה הכהן את הנגע בשנית: אם פשה הנגע (כלומר הנגע התפשט) הרי זה בגד מנוגע (ובלשון חז"ל מוחלט) ודינו בשריפה. אולם אם הנגע נשאר בעינו, כלומר, כמות שהיה, מכבסים את מקום הנגע, והכהן מסגיר את הבגד לשבעה ימים נוספים. הסגרה זו נעשית גם במקרה שהתרחב הנגע אך דהה. כמו כן, אף אם הוסיף חוזק לצבעו, אולם לא התפשט מגבולותיו דינו בהסגר.

היום השביעי בו הוסגר הנגע הוא גם היום הראשון לשבעת הימים הבאים, לפיכך, לאחר שלושה עשר יום מיום בו ראה הכהן את הנגע לראשונה, רואהו הכהן בשלישית. מעתה קיימות שלש אפשרויות: א. אם דהה הבגד, עובר תהליך של טהרה, כלומר, טעון כיבוס וטבילה במקוה וטהור. ב. אם נשתנה צבע הנגע והתחלף מירקרק לאדמדם, מקום הנגע טמא, אזי קורע את מקום הנגע ושורפו, ותופר טלאי במקום הנגע, ומכבסו בשנית יחד עם הטלאי ומטבילו וטהור. ג. אם נשאר הנגע בעינו ובצבעו משך שלשה עשר יום אלו, הבגד כולו יוצא לשריפה כדין בגד מוחלט[3].

שיעור הנגע וצבעו: השיעור הקבוע בהלכה לנגע מטמא - כגודל גריס[4], פחות משיעור זה אין הבגד מקבל טומאה[5]. צבע הנגע המטמא הוא ירוק חזק או אדום שבאדומים – צבע אחר איננו מטמא[6].


בגד המקבל טומאה – הסוג, הצבע והגודל: הבגדים המטמאים הם דווקא בגד צמר, או פשתים, או עור מעובד (עור שאיננו מעובד אינו מקבל טומאה)[7]. אין הבגד מטמא אלא אם כן שייך לאדם מישראל, ואילו בגד של גוי אינו מטמא בנגעים אף אם נתגלה בו נגע[8]. באשר לצבע הבגד, אינו מקבל טומאה אלא אם כן צבעו לבן. היה הבגד צבעוני אינו מקבל טומאת נגעים[9]. כך גם באשר לבגד קטן משיעור שלוש על שלוש אצבעות, אינו מקבל טומאה. אף אם הגדילו את הבגד לשלוש אצבעות אינו מקבל טומאה[10].

בגד מנוגע

אדם שנראה נגע בבגדו, כגון צבע ירקרק או אדמדם, מביא את הבגד אל הכהן לקבוע אם הבגד טמא או טהור.

דין הבגד המוסגר והמוחלט: בגד מנוגע, שהוסגר או הוחלט, הרי הם אב מאבות הטומאה כמצורע* לכל דבר, ולכן מטמאים במגע ובמשא ובביאה (אם הכניסו את הבגד לבית כל אשר בבית נטמא) וכן מטמא משכב ומושב[11].

דיני הפשיון: הפשיון עניינו, התפשטות הנגע מעבר למידתו הראשונית מכפי שראה אותו הכהן בתחילה[12]. הפשיון המטמא הוא אפילו אם הנגע עצמו בצבע ירקרק, ואילו התפשטותו בצבע אדמדם, או אם היה בצבע אדמדם תחילה והתפשט בצבע ירקרק[13]. הפשיון צריך להתפשט כלפי חוץ ולא כלפי פנים (כגון, שהיה מראה הנגע תחילה בצורת טבעת שתוכה אינו מנוגע, אם התפשט פנימה טהור)[14]. התפשטות הפשיון המטמא תיתכן באופן נוסף, כגון שהופיע בבגד נגע נוסף, הרי זה בכלל פשיון[15].

מן המדרש

הנגעים - התעוררות לתשובה

"בתחילה הנגעים באין על ביתו של אדם. אם חזר בו מוטב, ואם לאו הרי אבני הבית טעונין חליצה, אם חזר בו מרשעו – מוטב, ואם לאו טעונין נתיצה. חזר בו – מוטב, ואם לאו הנגעים באים על הבגדים וטעונין כיבוס. חזר בו מוטב, ואם לאו טעונין קריעה. אם חזר בו מוטב, ואם לאו טעונין שריפה. אחר כך הן באין על גופו, אם חזר בו מוטב, ואם לאו - בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". (על פי רות רבה ב, י)

[1] ויקרא יג, מז- נט.

[2] באשר לדין הבגד המוסגר ראה להלן.

[3] תורת כהנים ויקרא יג. משנה נגעים יא, ה. רמב"ם טומאת צרעת יב, א.

[4] יסוד השיעור בגריס של פול (נדה נח, ב) נחלקו בשיעורו כיום, יש אומרים שקוטרו שבע עשרה מילימטר ויש אומרים תשע עשרה מילימיטר או עשרים. ראה מדות ושיעורי תורה (ט, יא). וראה ערך בית המנוגע הערה 14.

[5] תורת כהנים ויקרא יג. רמב"ם טומאת צרעת יב, א.

[6] תורת כהנים ויקרא יג. רמב"ם טומאת צרעת יב, א.

[7] תורת כהנים סוף פרשת תזריע. רמב"ם טומאת צרעת יג, א. יג, ד.

[8] תורת כהנים סוף פרשת תזריע. רמב"ם טומאת צרעת יג, ב.

[9] משנה נגעים יא, ג. רמב"ם טומאת צרעת יב, י.

[10] משנה נגעים יב, ב. רמב"ם טומאת צרעת יב, יא.

[11] משנה נגעים יג, ח. תורת כהנים סוף פרשת תזריע. רמב"ם טומאת צרעת יג, יג.

[12] משנה נגעים יא, ה. רמב"ם טומאת צרעת יב, א.

[13] משנה נגעים יד, א. רמב"ם טומאת צרעת יב, ב.

[14] תורת כהנים סוף פרשת תזריע. רמב"ם טומאת צרעת יב, ג.

[15] נגעים יא, ז. רמב"ם טומאת צרעת יב, ד.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש