אפוד


*אפוד: אחד משמונת הבגדים של הכהן הגדול, המיועד להחזיק את אבני השוהם ואבני החושן[1].

האפוד נמנה על ארבעת בגדי הזהב* המיוחדים לכהן גדול. האפוד מורכב משלשה חלקים: החלק האחורי שעל הגב ועל המותנים, החלק שעל הכתפים, והחשב - כמין חגורה, ככתוב: 'ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מעשה חושב… שתי כתפות חוברות יהיה לו על שתי קצותיו וחבר… וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה, זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר'[2].

עשייתו: האפוד היה ארוג כלאים*, חוטי צמר ופשתים יחדיו: חוטי התכלת*, הארגמן*, ותולעת-השני* עשויים מצמר, וחוט השש* - מפשתן. כל אחד מן החוטים הללו היה שזור מששה חוטים, זאת, בתוספת חוט זהב בכל אחד מהם, וביחד - שבעה חוטים. כך נשזרו ארבעת המינים לחוט אחד, נמצא, שהיה מורכב מעשרים ושמונה חוטים, אשר מהם נארג האפוד כולו. מצוה לארוג את האפוד 'מעשה-חושב',* כלומר, שעל האריג ייראה ציור הנראה משני צידי האריג[3].

צורתו: באשר לצורת האפוד קיימות שיטות אחדות:

שיטת רש"י[4]: האפוד הוא כמין סינר שחוגרים אותו מן המותנים ולמטה. באשר לרוחבו כותב רש"י שלשה דברים שונים:

א. כמידת רוחב גבו של אדם ומעט יותר.

ב. כרוחבו של הגב בלבד.

ג. כרוחב הגב, ומקיף ומתמשך ומגיע עד כרסו אל קצות החושן*.

חשב האפוד: חגורה שבעזרתה חוגרים את האפוד על המתנים. החגורה ארוגה בשפת הסינר העליונה 'מעשה אורג' אל האפוד, שנאמר: 'וחשב אפודתו... כמעשהו ממנו יהיה'.

כתפות האפוד: הן שתי רצועות עשויות ממין האריג של האפוד. לאחר שארגו את האפוד עם החשב, חיברו את כתפות האפוד בתפירה במחט לחשב האפוד. כתפות האפוד מחוברות אל האפוד מאחור משני קצותיו ועולות על גבו של הכהן ומגיעות עד הכתף, ומשם נוטות קדימה כלפי מטה מעט. בקצה כתפות האפוד על הכתף נקבעו שתי אבני שהם - הן אבני-האפוד*. על אבנים אלו נחרטו אותיות שמות שבטי בני ישראל. לאחר מכן שובצו האבנים לתוך משבצות הזהב שעל הכתף.


מראה האפוד לפי שיטת רש"י

בציור נראה הכהן הגדול לבוש 'סינר' - הוא ה'אפוד' - על מתניו. ה'חשב', לדעת רש"י, הוא החגורה, ואילו ה'כתפות' הן הרצועות היוצאות מן החגורה כלפי מעלה אל הכתפיים.

חיבור החושן והאפוד: שני בגדים אלו, החושן והאפוד, חוברו באמצעות שרשרות של זהב. שרשרת אחת נתלתה וחוברה בטבעת שבקצה המשבצת שבכתף מימין, והושחלה בטבעת החושן העליונה שמתחתיה, ומשם חזרה ועלתה אל טבעת המוצא ונתלתה בקצה השני שלה בטבעת ימין. כך גם באשר לשרשרת שמשמאל. שרשרות הזהב היו קלועות כחבל וכמקלעת זהב, שנאמר: 'עבותות'.

שיטת הרשב"ם[5]: שלשה שינויים מונה הרשב"ם ביחס לרש"י:

האפוד: הסינר מקיף את האדם לא רק מאחור, אלא מכל עבריו סביב, ממתניו ומטה כמין חצאית.

חשב האפוד: בחלק העליון של הסינר היתה מכפלת חלולה. בתוכה עבר חשב האפוד כחגורה, וקצותיה נקשרו בקשר לפנים.

כתפות האפוד: החלק העליון עשוי כמין אפודה, המורכבת משתי כתפות רחבות המכסות את כל הגב ומחוברות שתיהן בתפירה בגב מאחור. לאחר מכן חיברו את האפודה מאחור לסינר שעל המתנים. מלפנים נפלו הכתפות מעט קדימה, שם חוברו הכתפות לחושן באמצעות שרשרות הזהב.

שיטת הרמב"ם והמאירי[6]: לשיטה זו נעשה האפוד כמין מעיל קצר המולבש על פלג גופו העליון של הכהן הגדול, זאת, בניגוד לשיטות דלעיל, שהאפוד היה כמין סינר על חלק גופו התחתון.

האפוד נחלק לשלשה חלקים:

האפוד: על גב הכהן הגדול הונח אריג ברוחב הכתפיים הנופל אחורה עד לירכיים[7].


מראה האפוד לשיטת הרמב"ם

בציור נראה הכהן הגדול לובש את ה'אפוד' על החלק העליון של הגוף, כמין מעיל קצר על ליבו ועל גבו. ה'חשב' הוא קיפול של צידי המעיל על ליבו, ואילו ה'כתפות' ובהן אבני האפוד מכסות את שתי הכתפיים.

חשב האפוד: רצועות בד התפורות בצידי ריבוע האריג שמאחור, ונועדו לחגירת האפוד מלפנים, מעין חגורה רחבה לסגירת האפוד על החזה כנגד הלב.

כתפות האפוד: כמין שרוולים רחבים מן הצואר עד הכתף התפורים מאחור סמוך למרפק, אחת על כתף שמאל ואחת על כתף ימין, ועליהן אבני השוהם. (הכתפות מחוברות ביניהן על הגב ככתוב: 'שתי כתפות חוברות').

מן האגדה

אפוד של כהן גדול מבטל עבודה זרה מישראל

למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? - לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין... חושן מכפר על הדינין... אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: אין אפוד ותרפים'. (זבחים פח, ב)

חיבור החושן והאפוד: קובעים טבעת זהב בכל אחת מהכתפות, זאת, סמוך לגובה הכתף ולמשבצת אבן השוהם, טבעת אחת על הכתף הימני ואחת על הכתף השמאלי. כמו כן עושים טבעות בצידי האפוד על הגב מלמטה סמוך למרפק. החיבור לטבעות העליונות שעל הכתפות נעשה באמצעות שרשראות זהב באופן זה: תולה בכל טבעת שרשרת זהב קלועה, המשתלשלת ומתחברת בטבעת החושן העליונה. לאחר מכן קובע באותה טבעת שרשרת שניה הנמתחת כלפי מעלה ומתחברת לטבעת שבכתף. נמצא, שיש בכל צד של האפוד שתי שרשראות: שתים מימין ושתים משמאל.


[1] שמות כח, ד. יומא עא, ב.

[2] שמות כח ו-ח.

[3] יומא עב, ב. רמב"ם כלי מקדש ח, טו.

[4] שמות כח ד,ו-ח. והרבה אחרונים הבינו כן בדעת הרמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ט.

[5] רשב"ם שמות כח ו-ח.

[6] מאירי יומא עב, ב. חזקוני בשם יש מפרשים, שמות כח, כו. וראה ספר החינוך מצווה ק.

[7] ובלשון הרמב"ם כלי מקדש ט, י: 'האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים', הווה אומר, האפוד על הגב תחילתו ברוחב הכפיים למעלה וסופו ברגלים, ומדברי המאירי למדנו שהכוונה לתחילת הרגלים - לירכיים. ושם בהלכה יא: 'נמצא, כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשוה והאפוד מאחריו [על הגב] וחשב האפוד קשור על לבו תחת החושן'. וראה מעלין בקודש ו, מאמר, 'האפוד – סינר או מעיל', ובו מקורות נוספים. ביניהם תיאורו של יוסף בן מתיתיהו שהאפוד היה עשוי כמין שריון, והשריון מולבש על פלג גופו העליון של החייל. וראה תורה שלימה, כרך כג, מילואים, ח: 'צורת האפוד'.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il