אש מן ההדיוט


*אש מן ההדיוט: תוספת אש של חולין במזבח על אש היורדת משמים*.

בענין אש המערכה במזבח אמרו חז"ל: 'אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה ליתן אש מן ההדיוט'[1], וכך הביא הרמב"ם להלכה[2]. באשר למהותה של אש הדיוט זו יש מקום לפרשנויות: האחת: מדובר בהבאת אש של חולין מחוץ למזבח, ויש לדון מהיכן מביאים אותה למזבח. השניה: מדובר בעצים, שהם חמרי בעירה מן ההדיוט המגבירים את האש, והדבר נדון בראשונים.

אש מבית המוקד: יש מן הראשונים שפירשו את המושג 'אש מן ההדיוט', שענינו: להוסיף אש של חולין על אש של שמים היוקדת על המזבח. לשיטה זו, השתמשו במדורת אש קבועה בבית המוקד, ומכאן גם שם הלשכה, שכן, האש לא כבתה שם לעולם![3]. וכתבו הראשונים, ש'משם היו נוטלין את האש לצורך המזבח[4], שמצוה להביא מן ההדיוט[5]'.

'אש' ענינו עצים: שיטה אחרת בענין אש מן ההדיוט מצינו ברמב"ם[6]. לשיטתו, המושג 'אש מן ההדיוט' ענינו: הבאת קרשים ועצים למערכות האש. עצים אלה הם 'הדיוט' ביחס לאש של שמים, והם שעושים את ה'אש של הדיוט'.

שלש מערכות העצים - וקיום האש: להלן סדר הבאת העצים לשיטה זו: 'בבקר עורכין עצים. ועורכין בראש המזבח מערכה גדולה… וכן מצוה להעלות שני גזרים של עץ… וכן מוסיפין שני גזרים עם תמיד של בין הערבים… שלש מערכות של אש עושין בראש המזבח בכל יום: ראשונה: מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד… שניה בצדה – קטנה, שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום. שלישית: אין עליה כלום אלא לקיים מצות האש'[7]. לשיטה זו, בכך מתקיימת הבאת 'אש מן ההדיוט' ואין להביא אש מבית המוקד[8]. לשיטה זו, המערכה השלישית 'נעשית לקיום האש', באה לקיום הפסוק: 'אש תמיד תוקד על המזבח', ופירושו, קיום אש מתמדת על המזבח ש'לא תכלה ממנה האש לעולם'[9].

יש אומרים שהמערכה השלישית נועדה להסתיר את הנס של ירידת אש משמים, שכן, מערכת אש התמיד העשויה מעצים מן ההדיוט מעלימה את קיומה של אש של שמים[10].


אש מן ההדיוט – שיטת הרמב"ם

שלש המערכות שעל גבי המזבח, נערכו כדלהלן: המערכה הגדולה (בציור ממזרח לכבש) נערכה והודלקה תחילה. השניה שהודלקה – מערכת הקטורת - משמאל לכבש. המערכה השלישית (העצים שבקצה המרוחק של המזבח) שם הדליקו מדי יום את אש התמיד.

מעולם ההלכה

אש המזבח בזמן הזה

שאלה: האם האש צריכה להיות דווקא מעצים, או שמא ניתן לשים בראש המזבח מבער של גז לעיכול מהיר של הקרבנות (המתקן ייעשה מנחושת ולא מברזל שנאסר במגע עם המזבח)?

תשובה: ברור, שהבאת שני גזרי עצים למערכה מחוייבת לכל הדעות. עם זאת, העובדה שנעזרו במקדש לעיכול הקרבנות ב'אש של שמים', מלמדת, שניתן להיעזר באש מ'דלק' אחר שאינו עצים דווקא.

בירור רחב בענין השימוש בגז במזבח קיים באוסף מאמרים ושאלות ותשובות, המצוי בישיבת בית הבחירה.

[1] ספרא ויקרא ה, י. עירובין סג, א. יומא כא, ב. ועוד.

[2] תמידין ומוספין ב, א.

[3] המפרש לתמיד כה, ב, בשם רבנו חננאל.

[4] רבנו חננאל יומא טו, ב. ראה גם פירוש הראב"ד שם. וכן מאירי יומא טו, ב. וכן בתוספות שם ד"ה ואחת. והביאו ראיה ממסכת שבת (דף כ.) שם מובא: 'ומאחיזין האור במדורת בית המוקד… דלפי שהוא צורך המזבח יכול להבעיר בשבת', כלומר, אפילו בשבת הביאו אש מבית המוקד למזבח.

[5] כך נהגו נדב ואביהוא בעת חנוכת המשכן, שהביאו אש מן ההדיוט (ספרא ויקרא י, א): 'ויקחו שני בני אהרן… לא הכניסוה אלא מן הכיריים'. וכהלכה עשו, ולא מתו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבם, עיין שם.

[6] ספר המצוות (עשה כט): 'שציונו להבעיר האש על המזבח בכל יום תמיד… להשים עצים בבקר ובין הערבים… והיא מצות מערכות האש שייעשו בכל יום במזבח'.

[7] הדבר נלמד מפסוק, ש'אש' ענינו: עצים, כמובא ברמב"ם בהמשך (ה): 'מפי השמועה למדו, שזה שנאמר על מוקדה על המזבח - זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו - זו מערכה שניה של קטרת, והאש על המזבח תוקד בו - זו מערכה שלישית של קיום האש'.

[8] יש להעיר בענין זה, כי בפירוש המשנה לרמב"ם שבת א, י, כתב: ובית המוקד… היתה שם מדורת אש בוערת תמיד… לפי שבא בקבלה שצריך לתת אש על המזבח בכל יום, ואף על פי שיש במזבח אש שמימית, והוא אומרם: מצוה להביא מן ההדיוט', נראה, לכאורה, מדבריו, ש'אש מן ההדיוט' ענינה כשיטת רבנו חננאל לעיל, דהיינו, להביא אש מבית המוקד למזבח. אולם ראה רמב"ם פרנקל (תמידין ומוספין ב, א) שם מובא, כי הרמב"ם הביא פירוש זה כפירוש של רבותיו, אך הוא עצמו חולק על פירושם, ואין מביאים אש מבחוץ, וכפי שכתב בפירושו לתלמוד במסכת שבת עיין שם.

[9] פירוש המשנה לרמב"ם יומא ד, ו.

[10] ספר החינוך עשה קלב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש