אזוב


אזוב: צמח המשמש להזאה על הטמאים.

האזוב, יש לו שימושים אחדים לענין מצות: טהרת המצורע, פרה אדומה, ובפסח מצרים. האזוב הפך לסמל הטהרה, שכך אמר דוד במזמור התשובה: 'תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין'[1].

המצוות שבהן נדרש האזוב:

האזוב מוזכר בתורה בתהליך טהרת המצורע לאחר שנרפא מצרעתו: 'וצווה הכהן ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות טהורות ועץ ארץ ושני תולעת ואזוב... וטבל אותם הכהן בדם הציפור השחוטה... והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים'[2].


טהרת טמאי מת באזוב

בציור נראים כהנים המטהרים בני משפחה שנטמאו למת. כהן אחד מחזיק את הכלי ובו מי אפר פרה אדומה, וכהן שני מחזיק אגודת אזוב ומזה על הטמאים לטהרם.

בענין טהרת טמא מת מוזכר האזוב בשני ענינים: בהכנת אפר הפרה האדומה: 'ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה'[3]. בהזאת המים המעורבים באפר ('מי חטאת') על הטמא: 'ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, והיזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם'[4].

באופן חד פעמי, הצריכה התורה אזוב גם בהזאת דם הקרבנות, בקרבן פסח-מצרים*, שכתוב: 'ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות'[5]. אבל לדורות, אין צורך באזוב בקרבן-פסח*[6].


אגודת אזוב בקרבן פסח מצרים

בציור נראים בני החבורה בעת הקרבת קרבן הפסח ביציאת מצרים. ההקרבה נעשתה בתוך הבית, והמקריב נראה כשהוא מחזיק אגודת אזוב ומזה מדם הפסח על המשקוף.

זיהויו: האזוב הכשר למצוה, הוא צמח מאכל[7], שנקרא בזמן מתן תורה אזוב סתם, ללא שם לואי שכן קיימים הרבה מיני אזוב, כגון: אזוב מדברי[8].

כבר חכמי התלמוד, התלבטו בזיהויו, האם זהו המין הקרוי בארמית 'אברתא בר המג' או 'מרוא חיורא' (מרוה לבנה) או שומשוק[9]. רבנו סעדיה גאון[10] והרמב"ם זיהו אותו עם הזעתר, שיח ריחני המצוי בארץ שנקרא כיום בעברית: 'אזוב מצוי'[11], וזהו הזיהוי המקובל[12].

מכיוון שיש מינים שונים של אזוב, ורק אחד מהם כשר למצוה, היה הכהן השורף את אפר הפרה שואל את הקהל שנאסף במקום: 'אזוב זה'? והשיבוהו: 'הן'[13].

לצורך ההזאה נדרש אזוב באורך טפח לפחות, לטהרת המצורע, ולשריפת הפרה די בגבעול אחד של אזוב, ואילו להזאה על טמא-מת*, נדרשים לכתחילה שלושה גבעולים, כדי שתהיה אגודה[14].


[1] תהילים נא, ט.

[2] ויקרא יד, ד-ז.

[3] במדבר יט, ו.

[4] שם יט, יח.

[5] שמות יב, כב. רש"י שם.

[6] משנה פסחים ט, ה.

[7] משנה פרה יא, ו. נאמר שהוא מקבל טומאת אוכלים, וכן כתב הרמב"ם הלכות פרה אדומה ג, ב. 'שאוכלים אותו בעלי בתים ומטבילים בו הקדרות'.

[8] משנה נגעים יד, ו. משנה פרה יא, ז. בבלי סוכה יג, א. מבואר, שמה שהיה קרוי בזמן מתן תורה 'אזוב' סתם הוא הצמח הכשר גם אם בתקופה מאוחרת יותר שמו השתנה.

[9] שבת קט, ב.

[10] בתרגומו לשמות יב, כב.

[11] פירוש המשנה בנגעים שם ובפרה שם.

[12] בדרך זו הלך גם פליקס בספרו: 'החי והצומח במקרא' ועוד. ראב"ע בשמות יב, כב. הקשה על זיהוי זה מהפסוק במלכים א ה, יג.: 'האזוב אשר יוצא בקיר'. אך הזעתר צומח גם בקירות ראה דעת מקרא במלכים שם.

[13] משנה פרה ג, י. רמב"ם הלכות פרה אדומה ג, ב. ויש אומרים שהכהן שואל את הקהל כדי להוציא מלבם של צדוקים, כמו בהבאת העומר.

[14] ספרי ריש פרשת חוקת, רמב"ם הלכות פרה אדומה יא, ד.



האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il