איל

איל: בהמה ממין זכר מקבוצת קרבנות הצאן ושייך למשפחת הכבשים[1].

אחד מבעלי החיים הטהורים, המובא כקרבן על המזבח. האיל מוגדר ככבש זכר בוגר, כלומר: מבן שלשה עשר חודש ויום אחד עד תום השנה השניה לחייו הרי הוא הנקרא 'איל'[2]. המושג 'אל' ענינו כוח[3], וכך גם האיל נקרא על שם חוזקו[4].

בקורבנות ציבור*[5]: במוסף ראש חודש*[6], וכן במוסף של פסח*[7], וכן בשמיני עצרת*[8] - איל אחד לעולה*.

בחג השבועות* מביאים איל לעולה במוסף כשאר המועדים[9], וכן שני אילים כחלק מן הקרבנות המובאים עם שתי-הלחם*[10].

בראש-השנה* מביאים איל לעולת ראש חודש[11], ואיל נוסף לעולה ליום הזיכרון[12].

ביום-הכיפורים* מביאים שני אילים, האחד - איל כהן גדול*[13], והשני - איל העם*[14].

בחג הסוכות* מביאים שני אילים לעולה בכל יום משבעת הימים[15].

איל

האיל, בהיותו כבש הנכנס לשנה השניה לחייו, ניכר בקרניו, הגדולות משל כבש בן שנתו.

נסכיו: על כל איל לעולה או לשלמים*[16] מביאים מנחה שהיא שני עשרונים סולת, ושלישית ההין* יין ושלישית הין שמן[17].

בקרבנות יחיד*: אשם שפחה חרופה*[18], אשם מעילות*[19], אשם גזילות*[20], אשם תלוי*[21] ואיל נזיר*[22] - כולם אילים.

---

[1] ויקרא א, י.

[2] משנה פרה א, ג. רמב"ם הלכות מעשה קרבנות א, יד.

[3] ראה בראשית לא, כט: 'יש לאל ידי', שענינו – יש בכוחי.

[4] ויקרא ה, טו. ורש"י שם.

[5] ע"פ רמב"ם בפירוש המשנה בהקדמה לזבחים.

[6] במדבר כח, יא.

[7] במדבר כח, יט.

[8] במדבר כט, לו.

[9] במדבר כח, כז.

[10] ויקרא כג, יח.

[11] במדבר כט, ו.

[12] במדבר כט, ב.

[13] ויקרא טז, ג.

[14] במדבר כט, י.

[15] במדבר כט, יב-לה.

[16] במדבר טו, יא. ובמנחות קז, א. ככה לא יפחות

[17] במדבר טו, ו-ז.

[18] ויקרא יט, כא.

[19] ויקרא ה, טו. ורש"י שם.

[20] ויקרא ה, כה.

[21] ויקרא ה, יח.

[22] במדבר ו, יד.