איל
איל: בהמה ממין זכר מקבוצת קרבנות הצאן ושייך למשפחת הכבשים[1].
אחד מבעלי החיים הטהורים, המובא כקרבן על המזבח. האיל מוגדר ככבש זכר בוגר, כלומר: מבן שלשה עשר חודש ויום אחד עד תום השנה השניה לחייו הרי הוא הנקרא 'איל'[2]. המושג 'אל' ענינו כוח[3], וכך גם האיל נקרא על שם חוזקו[4].
בקורבנות ציבור*[5]: במוסף ראש חודש*[6], וכן במוסף של פסח*[7], וכן בשמיני עצרת*[8] - איל אחד לעולה*.
בחג השבועות* מביאים איל לעולה במוסף כשאר המועדים[9], וכן שני אילים כחלק מן הקרבנות המובאים עם שתי-הלחם*[10].
בראש-השנה* מביאים איל לעולת ראש חודש[11], ואיל נוסף לעולה ליום הזיכרון[12].
ביום-הכיפורים* מביאים שני אילים, האחד - איל כהן גדול*[13], והשני - איל העם*[14].
בחג הסוכות* מביאים שני אילים לעולה בכל יום משבעת הימים[15].

איל
האיל, בהיותו כבש הנכנס לשנה השניה לחייו, ניכר בקרניו, הגדולות משל כבש בן שנתו.
נסכיו: על כל איל לעולה או לשלמים*[16] מביאים מנחה שהיא שני עשרונים סולת, ושלישית ההין* יין ושלישית הין שמן[17].
בקרבנות יחיד*: אשם שפחה חרופה*[18], אשם מעילות*[19], אשם גזילות*[20], אשם תלוי*[21] ואיל נזיר*[22] - כולם אילים.
[1] ויקרא א, י.
[2] משנה פרה א, ג. רמב"ם הלכות מעשה קרבנות א, יד.
[3] ראה בראשית לא, כט: 'יש לאל ידי', שענינו – יש בכוחי.
[4] ויקרא ה, טו. ורש"י שם.
[5] ע"פ רמב"ם בפירוש המשנה בהקדמה לזבחים.
[6] במדבר כח, יא.
[7] במדבר כח, יט.
[8] במדבר כט, לו.
[9] במדבר כח, כז.
[10] ויקרא כג, יח.
[11] במדבר כט, ו.
[12] במדבר כט, ב.
[13] ויקרא טז, ג.
[14] במדבר כט, י.
[15] במדבר כט, יב-לה.
[16] במדבר טו, יא. ובמנחות קז, א. ככה לא יפחות
[17] במדבר טו, ו-ז.
[18] ויקרא יט, כא.
[19] ויקרא ה, טו. ורש"י שם.
[20] ויקרא ה, כה.
[21] ויקרא ה, יח.
[22] במדבר ו, יד.