איל נזיר


איל נזיר: השלישי מבין שלושת הקורבנות שמביא הנזיר בתום ימי נזירותו[1].

נאמר בתורה בענין קרבנות הנזיר: 'והקריב את קרבנו לה'… ואיל אחד תמים לשלמים'[2]. בתום ימי הנזירות עולה הנזיר* לבית המקדש ועמו שלשה קורבנות: כבש* לעולה*, כבשה לחטאת* ואיל* לשלמים* - הוא איל נזיר. בנוסף לאיל, מביא הנזיר 'סל מצות סולת חלות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן'[3], ושעורם - ששה עשר עשרונים ושני שליש עשרון*[4]. מהם אופים עשר חלות* מצות, ועשרה רקיקי מצות[5], ומושח את כולם ברביעית שמן, ורביעית זו הלכה למשה מסיני[6]. בתחילה שוחט את החטאת ואחר כך את העולה ולבסוף את איל השלמים[7].

סדר הקרבת האיל ואכילתו: הקרבתו כסדר הקרבת קרבן שלמים.2 האיל נקנה ממעות חולין דווקא[8]. הנזיר סומך את ידיו על ראש הקורבן. שחיטתו כקדשים קלים* בכל מקום בעזרה*, ודמו טעון שתי מתנות על שתי קרנות המזבח[9]. הקרבן נאכל בכל העיר ירושלים* שבין החומות. זאת, לכל אדם (גם לזר*) ובכל מאכל (בין צלוי בין מבושל). כן נאכל ביום הקרבתו ובלילה שלאחריו עד חצות[10]. עם שחיטת האיל מתקדש הלחם, ודין הלחם כדין קדשים קלים ולכן צריך שחיטה לשמה[11].

מן המדרש

הנזיר מתעלה בקודש

'ולמה היה מפריש משלמי נזיר - הזרוע? כדי לחזק זרועו!' (בראשית רבה פרשה י, אות מב). נראה לומר בכוונת המדרש, שהכתוב בא לחזק את הנזיר בהחלטתו לקבל על עצמו נזירות ולעלות בקדושה, לבל יפסיק את עלייתו בקודש בתום שלושים יום אלא ימשיך להתקדש כל ימי חייו.

לאחר השחיטה היה הכהן[12] מפריש את האימורים* ואת החזה ושוק* ומניחם בעזרה* לקראת ההקרבה. את שאר האיל היה הכהן מבשל בדוד מיוחד שבלשכת הנזירים*. לשכה זו מקומה בקרן מזרחית דרומית[13] של עזרת נשים*. שם גלחו את שערות הנזיר, ולאחר תיגלחתו השליכו את שערותיו אל האש שמתחת הדוד בו נתבשל האיל[14]. עם גמר הבישול נוטל הכהן את זרוע הימין[15] של האיל[16] המיועדת לאכילה והיא הנקראת - 'זרוע בשלה'[17].

הכהן מביא את חלקי הקרבן, כלומר: את האימורים, ואת הזרוע הבשלה, , ואת השוק והחזה. בנוסף לכך נוטל רקיק מצה אחד, וחלת מצה אחת, ומניח הכל על ידי הנזיר. לאחר מכן מניח הכהן את ידו תחת ידי הנזיר[18] ומניף: מוליך ומביא ומעלה ומוריד[19].

לאחר התנופה מולח* הכהן את האימורים*[20] ומקטירם על גבי המזבח. באשר לדיני נסכי איל נזיר דינם כשאר נסכי האיל[21], ובכך, הוכשר הקרבן לאכילה. באשר לחזה, השוק והזרוע הבשלה, אלו נאכלים לכהן ומשפחתו ועבדיו בכל העיר, ואילו שאר האיל נאכל לבעלים ולמקורביהם.


איל נזיר – מובא כקרבן שלמים

בין הקרבנות שמביא הנזיר למקדש מובא גם איל לשלמים. בציור נראה מקום גילוח הנזיר בלשכת הנזירים שבעזרה. כן נראה הכהן נוטל את ה'זרוע בשלה' מן המקום בו נתבשלה לאוכלה בקדושה.

[1] נזיר מה, ב. רמב"ם הלכות נזירות ח, ב.

[2] במדבר ו, יד.

[3] במדבר ו, טו.

[4] רמב"ם נזירות ח, א.

[5] מנחות עח, א.

[6] שם פח, א. ובגמרא שם פט, א.

[7] נזיר מה, א. והסדר אינו מעכב.

[8] רמב"ם הלכות נזירות ח, יג.

[9] ויקרא ג, א-יז.

[10] משנה זבחים נה, א.

[11] מנחות מו, א.

[12] נאמר ברמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ו. שאף הזר כשר.

[13] מידות ב, ה.

[14] רמב"ם הלכות מעשי קורבנות ט, ט.

[15] חולין קד, ב. רמב"ם שם הלכה י.

[16] חולין צח, ב. רמב"ם שם הלכה ט, ושלא כמ"ד שמפרישים את הזרוע קודם הבישול.

[17] לזרוע בשלה שני פירושים בבמדבר רבה פרשה י אות כב: זרוע בשלה, כלומר, אינה בשר חי אלא מבושל. כמו כן זרוע שלימה.

[18] רמב"ם שם הלכה ט.

[19] במדבר רבה פרשה י אות כב

[20] רמב"ם שם הלכה יא.

[21] במדבר טו, ו-ז.

[22] בראשית רבה פרשה י, אות מב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש