אין שבות במקדש


אין שבות במקדש: סייגים שהטילו חכמים על כלל ישראל באשר הם שם לעשותם בשבת - הותרו במקדש, זאת, משום חובת העבודה.

פעולות המותרות מן התורה לעשותן בשבת, יש מהן שאסרו חכמים לעשותן עקב היותן דומות למלאכות של תורה, ויש מהן שגזרו עליהם חכמים מחשש שעשייתן תביא לכלל איסור מלאכה, גזירות אלו מוגדרות בהלכה במושג - 'שבות'[1]. עם זאת, כאן, שעוסקים במצוות המתקיימות במקדש, והעבודה חובה בשבת - כל דבר שהוא משום שבות, והוא מצרכי העבודה, התירו לעשותו במקדש[2]. ויש אומרים, שמאחר והכהנים זריזין הן וקפדנים בקיום המצוות, לפיכך בענין זה לא גזרו חכמים 'שבות' במקדש[3].

שבות המותרת לצורך עבודה: בענין טומאה קבעו חכמים, כי שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו באבנטו בשבת, שלא להשהות הטומאה, ואין חוששין לאיסור טלטול מדברי חכמים, שאין שבות במקדש[4].

כמו כן, התירו חכמים לכהן שנפצע, להניח רטיה על מכתו, כדי שיוכל להמשיך בעבודתו[5] (וכגון, שהמכה על גב ידו[6]). אמנם אם אירע פצע כגון זה מחוץ למקדש אסרו חכמים להניח רטיה משום שבות[7], לא כן במקדש, שכן, העבודה חובה, וכהנים זריזין הן.

בוזקין ומפזרים וכותשים מלח* על גבי הכבש* כדי שלא יחליקו הכהנים כשהם מביאים עצים וקרבנות למזבח, ובגבולין הדבר אסור משום שבות, שנראה כמתקן חצרו להלך בו והרי הוא כבונה[8].

כינור של הלויים במקדש, שנקרעה בו נימה, התירו חכמים לקושרו קשר שאינו בר קיימא. ובגבולין מחוץ למקדש אסור[9].

כמו כן ממלאים מים מלשכת הגולה*, ובה בור הגולה* ובור הגדול*[10]. ושם העמידו גלגלים ובהם מיכלים לשאיבת המים ממעמקים לצורך העזרה. ובגבולין אסור, שמא ישאב לגינתו ולחורבתו ולשאר צרכיו, ולא התירו אלא במקדש[11].

היתר שבות שלא לצורך עבודה: נחלקו חכמים בגמרא: האם מותר להדיח את רצפת העזרה במים לאחר סיום הקרבת קרבן פסח, או שמא הדבר אסור משום שבות[12], שכן, אין זה צורך העבודה[13].


הפעלת מערכות המים בשבת

הפרשנים דנים בשאלת הגלגל שהפעילו במקדש לצורך הבאת מים לעזרה, כמו כן בהקשר למילוי מים לכיור (ראה סוף מידות בפרשנים). למעשה, התירו במקדש להפעיל בשבת גלגלי מים אלו ולא אסרום משום שבות.

שבות שניתן לעשותה מערב שבת: פעולות שונות הנוגעות לקרבן פסח* יש מקום להתירן משום שבות במקדש. עם זאת, מאחר שניתן לעשות את אותן פעולות מערב שבת אסרו חכמים לעשותן בשבת. כגון: הרכבת קרבן פסח על כתפי האדם והבאתו למקדש (שהמקדש רשות היחיד) היה מקום להתיר, שכן הכבש הוא 'חי הנושא את עצמו', וממילא אין זה משא בשבת. עם זאת כיון שניתן להביא את הכבש בערב שבת, לא התירו שבות כזו במקדש.

כמו כן, להביא את הכבש מחוץ לתחום, יש מקום להתיר משום שבות, שכן, תחומין אסורים מדרבנן. עם זאת, לא הותר להביא קרבן פסח מחוץ לתחום, שכן, ניתן להביאו בערב שבת.

כך גם חתיכת יבלתו של הקרבן, כדי שלא יהיה בו מום, ניתן לעשותה בשינוי, כגון בשיניו או בציפורניו, עם זאת, מאחר שניתן לעשותן בערב שבת לא התירו שבות במקדש בכגון זה[14].

מעשה שבות שאינו הכרחי וניתן לעשותו בדרכי היתר: לדוגמא: טלטול נרות על ידי איש הר הבית* לבדיקת מצב השומרים, אין בטלטול זה איסור תורה, והיה מקום שחכמים יתירוהו משום שבות. עם זאת, אסרוהו חכמים, כיון שיש דרך להאיר את מקומות השמירה בנרות דולקים מערב שבת[15].

[1] עירובין קג, א. רמב"ם הלכות שבת כא, א.

[2] פירוש המשנה לרמב"ם עירובין י, יד.

[3] רש"י עירובין קג, ב. ד"ה 'ואביי'.

[4] משנה עירובין קד, ב. ורש"י ד"ה 'כהן'. וכן רמב"ם הלכות ביאת מקדש ג, כ.

[5] רמב"ם הלכות שבת כא, כז. ועין בראב"ד, ובכסף משנה שדנו בגיסאות השונות בגמרא וברמב"ם.

[6] זבחים רש"י יט, א. ד"ה שלא במקום עבודה.

[7] רש"י עירובין קב, ב. ד"ה 'אבל לא במדינה', וזאת משום 'ממרח'.וראה תוס' שם ד"ה 'ומחזירין' הסבורים שהאיסור הוא משום שחיקת סממנים.

[8] משנה עירובין קד, א. רש"י ד"ה 'בוזקין'.רבנו יונתן דף לה בדפי הרי"ף.

[9] עירובין קב, ב. רמב"ם הלכות שבת י, ו. ושלא כפירוש רש"י שמשמע מדבריו שהתיר אף קשר דאורייתא וצ"ע.

[10] עיין סוף מידות בתפארת ישראל וברמב"ם.

[11] משנה עירובין קד, א. רש"י רבנו חננאל, ובתוספות שם.

[12] פסחים סה, א.

[13] ראה 'מן ההלכה'.

[14] רש"י פסחים סה, ב. ד"ה הרכבתו, ושם ד"ה 'וחתיכת יבלתו, וכן ד"ה 'יום טוב יוכיח'.

[15] הבנת הכס"מ ברמב"ם פ"ח ה"יב והמשנה למלך שם.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש