אכילת קדשים


אכילת קדשים: מצות אכילת קרבנות ומנחות המובאים למקדש והאיסורים הכרוכים בכך.

באכילת קדשי קדשים נאמרה מצוה בתורה, בדבר חובת אכילתם על ידי הכהנים בעזרה, שנאמר: 'ואכלו אותם אשר כופר בהם',[1] ודרשו חז"ל: 'כהנים אוכלים - ובעלים מתכפרים'[2]. כמו כן, מצות עשה על הכהנים לאכול את שיירי המנחה, שאף היא קדש קדשים, שנאמר במנחה: 'והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו... במקום קדוש, בחצר אהל מועד יאכלוה'[3]. לעומת זאת, קדשים קלים הנאכלים על ידי הבעלים, מצות אכילתם אף על ידי ישראל בירושלים המקודשת שבתוך החומות, שנאמר: 'ואכלו אותם אשר כופר בהם', והפסוק מדבר אף בישראל[4].

שלשה סוגי קורבנות לענין אכילה הם:

א. קרבנות שאינם נאכלים כלל, כלומר קורבנות שנשרפים כליל על המזבח והם קרבנות עולה* וחטאות-פנימיות*[5].

ב. קרבנות הנאכלים בעזרה, כגון, חטאת*, אשם* ומנחות*, שהם קדשי- קדשים*[6].

ג. קרבנות הנאכלים בכל העיר, כגון, שלמים*, פסח* ובכור*, והם קדשים-קלים*[7].

מקום האכילה: מצות אכילת קדשי קדשים נעשית בעזרה ובלשכות הסמוכות, שכן, 'התורה ריבתה חצרות הרבה' לאכילתם. החלונות ועובי החומה של העזרה דינם כעזרה ונאכלים שם קדשי קדשים[8]. באשר לקדשים קלים: מצות אכילתם מתקיימת בכל העיר ירושלים, ולענין זה, עובי החומות - של – ירושלים* וכך החלונות שבחומה, הרי הם כירושלים[9].

האוכל קדשים חוץ למקום אכילתם לוקה, שנאמר: 'לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך... ובכורות בקרך וצאנך'[10].

צורת האכילה: רשאי אוכל הקרבן לתבל את הקרבנות בתבלינים ולאוכלם בכל מאכל, כלומר: בין צלוים, בין מבושלים, בין שלוקים, פרט לפסח שאינו נאכל אלא צלי[11].

הברכה: כהן האוכל קדשי קדשים מברך: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לאכול – חטאת, אשם, וכד'[12]. ישראל האוכל את הזבח מברך: 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכול הפסח'[13] וכד', ויש אומרים – 'על אכילת פסחים'[14], וכד'.


אכילת קדשי קדשים בעזרה

בציור נראית לשכת בית המוקד ובתוכה הכהנים אוכלים קדשים בצד הפונה אל הקודש. בכך מתקיים מאמר חכמים: "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים".

המותרים באכילתם: אכילת קדשי קדשים מתקיימת על ידי זכרי כהונה, ככתוב: 'זה יהיה לך מקדש הקדשים... לך ולבניך... כל זכר יאכל אותו'[15]. ואינם מותרים אלא לכהנים נימולים וטהורים[16]. קטן אוכל בקדשים, ככתוב 'כל זכר יאכל אותו'[17]. כהן בעל מום אוכל בקדשים, בין אם הוא בעל מום עובר בין אם בעל מום קבוע[18]. אונן* אסור באכילתם[19].

זמן היתר האכילה: אין אכילת קדשים מותרת אלא לאחר שחיטת הקורבן*, הזאת דמיו* והקרבת האימורים* על גבי המזבח[20]. הקטרת האימורים מתירה את האכילה לכהנים ולישראלים[21] אך אינה מעכבת, כגון, שנטמאו או אבדו אין בכך כדי לעכב את האכילה[22]. בחטאת העוף – מיצוי הדם אל קיר המזבח מתיר את אכילת בשרו לכהנים[23].

מנחות: באשר לאכילת המנחות, המעשה המתיר את אכילתן לכהנים, הוא הקטרת הקומץ והלבונה. אכילת שתי הלחם המובאים בחג השבועות, מותרת לאחר הקטרת אימורי שני כבשי עצרת[24]. בלחם הפנים המעשה המתיר לאכילה הוא הקטרת בזיכי הלבונה[25].

משך האכילה: דין כל המנחות כדין קדשי קדשים, נאכלים ליום ולילה עד חצות לכהנים בתחומי העזרה. דין לחמי התודה* לענין אכילה כדין בשר הקרבן[26]. כך גם הלחם הבא עם איל נזיר* דינו כדין הבשר. באשר למשך זמן אכילת לחם הפנים, נחלקו הראשונים: יש אומרים, שנאכל במהלך השבת בה נלקח הלחם מן ההיכל לעזרה והלילה שלאחריו[27], ויש אומרים שנאכל במהלך השבוע שלאחר סילוקו[28].

מקור האיסור: האוכל כזית מן הקרבן קודם זריקה, לוקה, שנאמר: 'לא תוכל לאכל בשעריך... ונדבותיך',[29] כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיךבשעריך קודם שזורקים דמם' על גבי המזבח.[30]

קדימות באכילה: קדשי קדשים נאכלים לפני קודשים קלים,[31] כך גם הקודם לחברו בהקרבה, קודם לחברו באכילה.



[1] שמות כט,לג. ועיין רש"י שם.

[2] פסחים נט, ב. רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י, א.

[3] ויקרא ו, ט.

[4] רש"י פסחים נט, א. ד"ה 'בשאר'. רמב"ם ספר המצוות, עשה פט. וכן ספר החינוך מצוה קב, עיין שם שכתב, שאכילת הקרבן על ידי הבעלים היא מצוה אך אינה מכפרת כאכילת כהנים. והצל"ח בביצה יט, ב. ד"ה 'מדאסקי' כותב, שאכילת ישראל אינה חלק מן המצווה. וראה מנחת חינוך מצווה קב שהשיג על הצל"ח.

[5] זבחים פ"ה מ"א-מ"ג, רמב"ם הלכות מעה"ק פ"ו ה"א.

[6] זבחים פ"ה מ"ג, מ"ה רמב"ם שם פ"י ה"א.

[7] זבחים פ"ה מ"ו-מ"ח, רמב"ם שם פ"י.

[8] זבחים נו, א.

[9] פסחים פה, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ה.

[10] דברים יב, יז.

[11] זבחים נג, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, י.

[12] משנה למלך, מעשה הקרבנות י, א. ועיין ערך 'ברכת המצוות'.

[13] תוספתא פסחים י, טו.

[14] רש"י פסחים קכא, א. ד"ה ברכת הפסח.

[15] במדבר יח, ט – י.

[16] יבמות עד, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ט.

[17] זבחים צט, א. ורש"י שם.

[18] זבחים קא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות י, יז.

[19] עיין ערך 'אונן'.

[20] משנה זבחים פרק ה.

[21] על פי רמב"ם הלכות פסולי המוקדשים יח, ז. וראה תוספות ביצה כ, ב. ד"ה מאי בינייהו.

[22] פסחים נט, ב.

[23] רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ז.

[24] רמב"ם תמידין ומוספים ח, יא.

[25] רמב"ם פסולי המוקדשים יח, ז.

[26] זבחים לו, א. רמב"ם מעשה הקרבנות י, ז. וראה טבלה, וכן בהמשך.

[27] פירוש המשניות לרמב"ם מנחות ב, ב.

[28] ר' יונה אבות ה, ה.

[29] דברים יב, יז.

[30] מכות יז. רמב"ם מעשה קרבנות יא, ד.

[31] רמב"ם הלכות תמידין ומוספים סוף פרק ט.

[32] הכוונה לחטאת יחיד הנעשית על מזבח החיצון.

[33] כל זכר בכהנים מגיל שלוש עשרה ואילך שנאמר: 'כל זכר בכהנים יאכל אותה' (ויקרא ו כב).

[34] אפשר בכל סוגי הבישול, רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות י, י.

[35] הכוונה ליום ההקרבה והלילה שאחריו עד חצות, ומדין תורה אפשר לאכול עד עלות השחר.

[36] הכוונה לכבשי עצרת ויקרא כג, יט. קרבן שלמים זה הוא היחיד הנקרא קדשי קדשים.

[37] הכוונה לעיר ירושלים.

[38] המורם מאיל נזיר בנוסף לחזה ושוק זרוע בשלה חלה אחת ורקיק אחד, ברטנורא זבחים פ"ה מ"ו.

[39] הכוונה ליום ההקרבה והלילה והיום שלאחריו עד השקיעה.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il