אבן מסמא


אבן מסמא: אבן גדולה החוצצת בין הזב לבין מושבו, והמושב - אב הטומאה* ומטמא את כל הנוגעים בו.

נאמר בתורה בעניין טומאת זב*: 'וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא'[1] מכאן למדו חכמים, כי כל משכב ומרכב הנמצא מתחת לזב - ואפילו עשרה - כולם נטמאים. וחידשו חכמים, שאפילו יש בין הזב והמשכבות 'אבן מסמא', כלומר, אבן גדולה, עם זאת, כל שמתחתיה נטמא[2]. השם 'אבן מסמא' מקורו בפסוק בדניאל: 'והיתית אבן חדה ושומת על פום גובא'[3] פירוש: והביאו אבן אחת גדולה, והניחו אותה על פתח גוב האריות. כך גם באשר למשכבות, אפילו שמו על גביהם אבן גדולה והזב עליה אינה חוצצת וכולם טמאים[4]. יש, עם זאת, דעה האומרת, שכשם שהאבן שהונחה על הבור בו הוטל דניאל, היה אויר מפסיק בינה לבין דניאל והאריות שבבור, כן המשכב והאבן שתחתיו, אפילו היה אויר מפסיק בין האבן למשכבות, עם זאת, כולם הופכים לאב הטומאה[5].

זב מטמא משכב ומושב באבן מסמא – כיצד? טומאת מושב, משכב ומרכב באה בשתי צורות: האחת: שיגע הזב (וכן 'חביריו', שהם: זבה, נדה, יולדת, מצורע ומצורעת) במשכב כשהוא שוכב עליו, ובמרכב, כגון, אוכף בהמה שהוא רוכב עליה. השניה: כשהיו מושב, משכב ומרכב מונחים על הארץ ומעליהם אבן גדולה, והזב יושב מעל האבן למעלה, אזי נטמא המשכב או המרכב שלמטה ונעשה אב טומאה. זאת, למרות שהאבן – שמצד עצמה היא טהורה, שכן, אינה מקבלת טומאה - חוצצת בין הזב לבין המושב, עם זאת כל מה שלמטה ממנה טמא. יתירה מזו! אפילו היו אלף משכבות האחד על גבי השני, ומעל כולם אבן גדולה ועליה יושב הזב, נטמאו כל המשכבות שתחתיו[6]. טומאה זו שמטמא הזב את המשכב, או המושב, או המרכב, אין הדברים אמורים בישיבה דווקא, אלא כגון, אם עמד על האבן, או שכב, נתלה או נשען, מאחר והזב עם כובד גופו היה נתון על האבן, הפך כל מה שמתחת לאבן ל'מדרס' הזב, ודינו להיות אב הטומאה[7]. לא כן בטומאת משא, כגון, שנשא הזב אבן גדולה בידיו – או על גבו או על ראשו – ועל גבי האבן מונחים, אוכלין ומשקין, וכן כלים – אפילו עשויים למשכב - או שעמד עליה אדם, אלו אינם נעשים אב הטומאה אלא ראשון לטומאה* בלבד[8].


ישיבת הזב על אבן מסמא מטמאת את הכלים והאוכלים שמתחתיו

זב שישב על אבן גדולה, ויש חלל ואויר מתחתיה, כל הכלים והאוכלים שמתחת לאבן נטמאים מכוח ישיבה זו (ראה ציור והכלים שמתחת לאבן).

משכב ומושב המטמאים באבן מסמא – כיצד? מושב שישב עליו הזב – נטמא, ואילו המושב מטמא את הנוגע בו ואת היושב עליו. אף כאן מיוחד הוא הדין של 'אבן מסמא', שלמרות שהאבן אינה מקבלת טומאה - אינה מהווה חציצה. לפיכך, טהור שישב על האבן נטמא, למרות שהוא יושב על אבן שאינה מקבלת טומאה, עם זאת, מאחר שמושב הזב נמצא מתחת לאבן, גדול כוחו של מושב הזב – שהוא אב הטומאה* - לטמא את הטהור היושב על האבן שמעל המושב, והטהור נעשה ראשון לטומאה. הדברים אמורים לא רק באשר למושב אלא בכל 'מדרס', כלומר, משכב ומרכב, וכולם מטמאים את הטהור. מקור הדברים בפסוק: 'והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא': 'מפי השמועה למדו, שמקום שהזב יושב [עליו] ומטמא [כגון מושב מרכב וכו'] אם ישב שם הטהור – נטמא: מה הזב מטמא מרכב ומושב [שמתחתיו, אפילו כשהם] תחת האבן - אף הטהור [היושב על האבן] מיטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן'[9].

[1] ויקרא טו, כד.

[2] תורת כהנים ויקרא טו, כד. תוספות שבת פב, ב. ד"ה אבן מסמא. ר"י מיגש ליקוטי מסכתות שבת פג, א.

[3] דניאל ו, יח.

[4] רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו, ה.

[5] רש"י שבת פב, ב. ד"ה ואבן מסמא.

[6] משנה כלים א, ג. רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו, ה.

[7] זבים ב, ח. רמב"ם מטמאי משכב ומושב ז, א.

[8] משנה זבים ה, ב. רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו, ה.

[9] משנה זבים ב, ד. ג, א. רמב"ם מטמאי משכב ומושב ז, ב.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il
©כל הזכויות שמורות למכון המקדש