אבני האפוד


אבני האפוד: אבני שוהם שנקבעו על כתפות האפוד של הכהן הגדול.

שתי אבני השוהם שבאפוד* נעשו לזכרון השבטים לפני ה', ככתוב (שמות כח, יב): 'וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן'. כך מובא להלכה ברמב"ם (כלי מקדש ט, ט): 'האפוד רוחבו כרוחב גבו של אדם… ותופר עליו שתי כתיפות… וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע מושקע בבית של זהב. ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, ששה על אבן זו וששה על אבן זו כתולדותם. וכותבין שם יוסף - יהוסף, ונמצאו עשרים וחמש אות באבן זו ועשרים וחמש אות באבן זו… והאבן שכתוב בה ראובן - על כתיפו הימנית, והאבן שכתוב בה שמעון - על כתיפו השמאלית'.

מעשה האבנים: נאמר בתורה: 'אבני שהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן'[1]. עוד נאמר בעשיית האפוד: 'ולקחת אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל: ששה משמותם על האבן האחת… כתולדותם'[2].

אבני השוהם הינן אבנים יקרות וצבען 'שחור עד מאד'[3]. הליטוש והחריטה נעשים בידי אומן הבקי במלאכת ליטוש אבנים[4]. אבני השוהם משובצות במשבצות זהב סביב[5].

שיטת החריטה: מדברי הגמרא למדו הראשונים, שראוי שהחריטה תיעשה באופן שתשאר האבן שלימה, 'כתאנה הנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום', זאת, בעזרת השמיר*[6]. מדברי הרמב"ם נראה, כי לדעתו יש לפתח את האבנים בידים דווקא, שכך כתב: 'כיצד מעשה החושן?… כל אבן מהן מרובע… ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם. ונמצא כותב - על האודם – ראובן…' המלה 'מפתח' מקורה ב'פיתוחי חותם', ושם נאמר 'מעשה חרש אבן', כלומר בעל מלאכה מלטש את האבנים בידים. להלכה כתבו הפוסקים שאין השמיר מעכב[7].

סדר כתיבת השמות: חוקקים על האבנים את שמות שבטי ישראל – 'כתולדתם'. באשר לסדר שמות השבטים על האבנים נאמרו בגמרא[8] כמה דעות:

א. כסדר שנולדו – כמתואר בפרשת ויצא, זאת בשינוי אחד: יהודה בראש.

ב. כסדר שנזכרו בתחילת ספר שמות: בני השפחות באמצע.

ג. כסדר שעמדו בהר גריזים ובהר עיבל.

ד. כסדר שילדו האימהות: לאה, בלהה, זלפה, רחל.

אחד העקרונות הנזכרים בגמרא בענין החקיקה הוא מנין האותיות בכל אבן: 'וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו'[9].


אבני השוהם ושמות השבטים

מדברי חז"ל והפרשנים עולה, שאבני השוהם הן אבנים שחורות. אבנים אלו היו על כתף הכהן הגדול, ובהן שמות שנים עשר שבטי ישראל, כסדרם וכתולדותם (רמב"ם כלי מקדש ט, ט).

שיטות עיקריות להלכה: רש"י בפירושו לתורה קובע את סדר השמות - לפי העקרונות הבאים:

א. כסדר לידתם המתואר בפרשת ויצא. 'כסדר שנולדו: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן ונפתלי, על האבן האחת' והנותרים - על האבן השנית: 'גד, אשר, יששכר, זבולן, יוסף, בנימין – מלא'[10].

ב. עשרים וחמש אותיות בכל אבן וכדלהלן[11].

מן המדרש

הנשיאים התעצלו בתרומת המשכן וסופם שהביאו אבנים לחושן ולאפוד

'למה נזדרזו הנשיאים לבוא ולהקריב תחילה, ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מלואים באחרונה? לפי, שבשעה שאמר משה: כל נדיב לב… אמרו: יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו נמלא אנחנו. שמחו כל ישראל במלאכת המשכן והביאו בשמחה כל נדבה ובזריזות… לאחר שני הימים, בקשו הנשיאים להביא נדבתם ולא יכלו, שכבר צוה משה: ויעבירו קול במחנה… אמרו: הואיל ולא זכינו בנדבת המשכן - ניתן בבגדי כהן גדול… והנשיאם הביאו את אבני השוהם… והנשיאים שנתעצלו - חיסר אות אחת משמם'. (במדבר רבה יב, טז)

שיטת הרמב"ם: לרמב"ם פירוש משלו לסדר שמות השבטים שבתורה על פי הבבלי והירושלמי כדלהלן[12]:



אבני אפוד על כתפות הכהן הגדול

אבני השהם נקבעו בתוך משבצות זהב. לאחר מכן נקבעו על שתי הכתפות של האפוד. משם השתלשלו שרשרות זהב שחיברו בין אבני האפוד לאבני החושן. בציור נראים אבני האפוד כפי שנראו על כתפי הכהן הגדול מלפנים ומאחור.

מן המחקר

שאלות לעיון ולבירור

- מה פשר המלים 'פיתוחי חותם'* והאם האותיות מגולפות כחותמת?

- האם האותיות נחקקו ב'שמיר' או ב'מעשה חרש' - באיזמל?

- איך חרטו את השמות בימי בית שני כשלא היה שמיר?

- האם אותיות שמות השבטים בולטות או שוקעות?

- איזה שם כותבים מלא: יהוסף או בנימין?

שאלות אלה ואחרות נדונות במחקר על האבנים ב'מכון המקדש'.

באשר לשיטות השונות בסדר שמות השבטים 'כתולדותם', ראה 'תורה שלמה' מילואים, ויקהל פקודי, עמ' קעב, אחת עשרה שיטות בענין.

[1] שמות כה, ז.

[2] שמות כח, ט-י.

[3] במדבר רבה פרשה ב, ועיין רס"ג שמות כח, ט. שכתב שצבען לבן, ור' אברהם אבן עזרא העיר עליו, שאין לרס"ג קבלה ומסורת בענין האבנים.

[4] רש"י שמות כח, יא. ואונקלוס שם.

[5] רש"י שמות כח,יא. רמב"ם הלכות כלי מקדש ט, ט. ועיין ברמב"ן כה,ז. שמשבצות הזהב היו כעין תופסנים של זהב עשוים כמזלג שלש השינים, ואלו תפסו את האבן בתחתיתה.

[6] גיטין סח, א. סוטה מח, ב. רש"י ד"ה 'אבנים הללו', תוספות ע"ז כג, ב. ד"ה 'בקשו'.

[7] הרמב"ן בשמות כה, ז. כתב, שאין צריך שמיר באפוד, רק בחושן.

[8] סוטה לו, א, ב.

[9] סוטה לו, א. בירושלמי סוטה ז, ד. למדו זאת מ'מלואותם', כלומר, לשמור על שלימות מספר האותיות בכל אבן.

[10] אונקלוס ורש"י שם: 'כתולדותם' – כסדר לידתם בפרשת ויצא.

[11] כך פירש רש"י בפירושו לשמות כח, י. זאת, שלא כמו שפירש בסוטה לו, א. על פי דעת תנא קמא, ראה שם ד"ה 'כתולדותם'.

[12] סוטה ז, ד. רמב"ם כלי מקדש ט, ט.


האתר הרשמי של “המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש” (ע”ר) - ספק מורשה של משרד הביטחון

  • Facebook Clean
רחוב משגב לדך 40, הרובע היהודי, העיר העתיקה, ירושלים
טלפון: 02-6264545, פקס: 153-2-6274529
דוא"ל: office@temple.org.il