א. גדר התיוהא. הגמרא בבבא בתרא (ג,ב) תמהה על בבא בן בוטא כיצד השיא עצה להורדוס לסתור את המקדש, הרי הלכה היא שאין סותרים בית כנסת – וכל שכן את בית המקדש – לפני שבונים חדש. הגמרא עונה כמה תשובות ואחת מהן היא שבבא בן בוטא 'תיוהא חזא ביה' – תיוהא מצא בבית המקדש.

באופן פשוט נראה שמרבית הפרשנים פירשו משמעות 'תיוהא' כקלקול משמעותי, כזה שעלול להביא לידי סכנה ולידי קריסת הבניין בעתיד. כך כותב רש"י: "תיוהא - ביקוע שיהא מזומן ליפול", וזו גם לשון הנימוקי יוסף והמאירי (ב"ב שם). גם הרמב"ם מתנסח באופן דומה בהקשר לדין בית כנסת: "אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול סותרין אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה ויישאר חרב" (רמב"ם הלכות תפילה יא,יג). לאור זאת כך פסק השולחן ערוך (או"ח קנב,א).

מאידך יש מהאחרונים (ראה שו"ת יהודה יעלה או"ח א סימן כט, וכן בשו"ת עטרת פז חלק א יו"ד סימן יד) שכתבו שיש דעות הסוברות שתיוהא הוא גם סדק בעלמא שאין בו סכנת נפילה, וגם אם נראה סדק שכזה - ניתן לסתור לפני בניית בניין חדש (כך הבינו בדעת ר' גרשום, בט"ז ועוד עיי"ש).

על פנים נראה שהדעה הרווחת היא, שרק על סדק משמעותי המהווה סכנה מותר להרוס בית כנסת או את בניין המקדש, על מנת לבנות חדש.

כמובן שמי שמוסמך לקבוע מה הוא סדק שיש בו סכנה ומה הוא סדק קל הם אנשי מקצוע, אדריכלים ומהנדסים שזה הוא תחום התמחותם.

ב. לעניין אומנים שאינם כהנים. מקור הדברים הוא בתוספתא במסכת כלים (ב"ק א) האומרת: "הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה. מצוה בכהנים, אין כהנים נכנסין לוים, אין לוים נכנסים ישראלים. מצוה בטהורים. אין טהורים נכנסים טמאין. מצוה בתמימין. אין תמימין נכנסין בעלי מומין". ברייתא זו מובאת ומבוארת גם בגמרא בעירובין קה,א עיין שם.

הרמב"ם פוסק תוספתא זו להלכה בהלכות בית הבחירה (ז,כג): "בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים, לא מצאו תמימים יכנסו בעלי מומין, ואם אין שם כהנים יכנסו לוים, לא מצאו לוים יכנסו ישראל, מצוה בטהורים, לא מצאו טהורים יכנסו טמאים".

הרמב"ם מוסיף על פי דברי התוספתא בכלים הנ"ל: "מצוה שיכנסו בתיבות" – מעין ארונות הפתוחים רק מצד אחד, המשולשלים מפתחים בתקרת המקדש, כדי שלא יראו את ההיכל או את קודש הקדשים שלא לצורך. אך אם אין אפשרות לתקן את הטעון תיקון בתיבות - רשאים להיכנס להיכל כרגיל דרך הפתח ולתקנו.

נמצא, אם כן שלכתחילה ייכנסו כהנים טהורים הכשרים לעבודה, ואם אי אפשר ייכנסו לווים, ובעדיפות שלישית ישראלים.

ג. לגבי נכרים. גם התוספתא וגם הברייתא בעירובין לא הביאו אפשרות זאת כאופציה. בספר עזרא (פרק ד) מסופר שצַרֵי יהודה ובנימין, הגויים שהביא סנחריב במקום עשרת השבטים, ביקשו להצטרף לבניין הבית השני, יחד עם היהודים השבים מבבל בזמן שיבת ציון. זרובבל וראשי האבות ענו להם: "ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה לה'..." (עזרא ד,ג). אמנם מהלכה זו למדו חכמים דינים אחרים (ראה שקלים א,ה וגמרא ערכין ה,ב), אך נראה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ולכן אין להניח לגויים לבנות בפועל את המקדש. ראה גם פסקי תוספות למסכת מידות (אות כב) שכתב: "נכרי לא היה בונה שום דבר בהר הבית" (וראה גם פירוש הרא"ש למידות ה,ג ורש"ש שם).

לכן נראה באופן פשוט, שאסור לנכרי לבנות או לתקן את המקדש. ומה שמצאנו שחירם מלך צור סייע לשלמה בבניין בית ראשון (מלכים א, פרק ה, טז-לב), היה זה רק בהבאת חומרי הגלם ובהכנתם אך לא בבניין עצמו (ראה גם שו"ת דברי יציב חו"מ פח).

לאור האמור, נראה שגם אם אין יהודי שיכול לבנות או לתקן בצורה מיטבית אלא נכרי, לענ"ד אין מקום להתיר, ויתקן יהודי כמיטב יכולתו.